השפה מאפשרת לנו לא רק לספר על המציאות אלא גם לקבוע לגביה עמדה, להעניק לה גוון ייחודי. אחת הדרכים לכך היא דרך ההדגשה והחיזוק. באמצעות מילים וביטויים אנחנו מספרים שעניין מסוים אינו סתם 'יפה' אלא 'הכי יפה', וששר בתקשורת לא רק רוצה להשיג רפורמה בתקשורת אלא 'ממש' רוצה לעשות זאת. זוהי חבורת המעצימים, באנגלית: intensifires. באנגלית המעצים מתבטא גם כחלק מהמילה באמצעות סיומת מתאימה כמו er עבור 'יותר' ו-est עבור 'ביותר', למשל, nicer, nicest. בעברית המעצימים הם מילים עצמאיות הדבקות במילה, כמו "יפה ביותר", "חזק מאוד", או צירופי מילים.
המעצימים משמשים בלשון התקשורת והספרות, ופעילים מאוד בלשון הדיבור. הבלשנית זהר לבנת מזכירה במאמר באנציקלופדיה לשפה ולבלשנות עברית שורה של מעצימים עכשוויים: באמת [הנאום הזה באמת עשה את העבודה], בהחלט, בפירוש [הספר זה בפירוש טוב יותר מהספר הקודם], אכן, פשוט, ממש. המעצים 'פשוט' הוא מעין אוקסימורון, שכן 'פשוט' נועד לכאורה להקל אבל הוא מתעקש להעצים: "המצב בשטח פשוט נורא מסובך". המקור לכך הוא בשימוש דומה בשפות הסלאביות: prosto. יש מעצימים המתייחסים לנורמה או למהלך כלשהו ומחזקים אותם: לחלוטין, ביותר, לגמרי, כליל, פלאים, מאוד, עד מאוד, במידה רבה, כל כך.
כאמור, בלשון הדיבור נמצא תרומה רחבה למעצימים כמו נורא, הכי, מה זה, כזה, איזה, כולו, כאילו. על המעצים 'מה זה' מסופר כי נער שקרא טקסט לא מנוקד שכלל את הביטוי המקראי "מְזֵה רָעָב", סיפר שעם ישראל היה 'מַזֶה רָעֵב!"
העברית הישראלית תורמת מטעמה אוצר מעצימים נרחב.
"זה הסרט הכי טוב שראיתי לאחרונה".
"התספורת הזאת יפה נורא". 'נורא' כמעצים חיובי מקורו בגרמנית: Das war furschtbar net.
"היו להם מלא הזמנות". או בגרסה ערבית, שהיא אולי המקור: "מלאן הזמנות".
"האוכל היה ממש נהדר".
בדרך כלל אחרי המעצים יבוא שם התואר: באמת חשוב, פשוט מושלם, מאוד חכם (אבל גם: חכם מאוד), איזה מתוק, מה זה משעמם, נורא יפה (וגם 'יפה נורא'). מילות העצמה יכולות להתממש באמצעות מילות שאלה, וכאן הטון מסגיר את התפקיד. המשפט "איזה אוכל טעים הכנת" יכול להיות שאלת סקרן, אבל גם לבטא שבח בהנגנה המדגישה את 'איזה'. המשפט "כמה כסף הוצאת" יכול לבטא שאלה ניטרלית, או ביקורת, בהדגשת 'כמה'. לפעמים ההנגנה מספיקה. את המשפט 'מה אתה אומר' אפשר לשמוע כשאלה ניטרלית המבקשת עצה או עמדה, שאלה מתפעלת, או לגלוג על דברים שנאמרו כאילו יש בהם חידוש גדול.
מעצימים עכשוויים מגלים קשר מפתיע לפסוקי תנ"ך. המעצים 'רצח' משמש בסלנג הישראלי בקונוטציה חיובית או שלילית. בספר סיום מסלול צבאי נכתב: "לפני הכל אנחנו מתגעגעים אליך רצח", ובאתר "פרש" נכתב: "כל פעולה פה לוקחת לי לפחות 5 דקות!!! זה מעצבן רצח!!!" ביחזקאל מופיע 'רצח' כתואר פועל מעצים: "בִּימִינוֹ הָיָה הַקֶּסֶם יְרוּשָׁלַם לָשׂוּם כָּרִים, לִפְתֹּחַ פֶּה בְּרֶצַח, לְהָרִים קוֹל בִּתְרוּעָה" (כא 27). 'באמת', הנפוץ בעברית הישראלית, משמש כמעצים במשל יותם: "אִם בֶּאֱמֶת אַתֶּם מֹשְׁחִים אֹתִי" (שופטים ט 15).
מעצים דיבורי נפוץ בעברית הישראלית הוא 'הכי'. הגלגול שלו מלשון המקרא מפותל למדי. 'הֲכִי' היא מילת שאלה במשמעות 'האם'. היא מופיעה חמש פעמים בתנ"ך, ומורכבת מה' השאלה ו'כי' במשמעות אִם. אחת מהופעות 'הכי' מופיעה באמצע הפסוק ולפני שם תואר, והיא מתייחסת לאבישי בן צרויה: "מִן־הַשְּׁלֹשָׁה הֲכִי נִכְבָּד, וַיְהִי לָהֶם לְשָׂר" (שמואל ב כג 19). השימוש החריג הזה נתפס כמעצים, ומכאן התגלגל לעברית החדשה כמעצים עצמאי, מנותק ממקורו כמילת שאלה. 'הכי' מופיעה לפעמים גם כרכיב עצמאי במשפט במשמעות הטוב ביותר, כמו בפרסומת המעודדת גיוס ליחידות הלוחמות: "קרבי זה הכי, אחי". הוא אף מוכפל: "לליאת ומעיין, החיילות הכי הכי".
'הכי הכי' מוביל אותנו לדגם ההכפלה הלקסיקלית. ההכפלה משמשת לעיתים ליצירת סדר, שגרה או תהליך איטי: יום יום, שעה שעה, קמעא קמעא וגם 'פרה פרה' המבוסס על סיפור עממי, ו'תורכי תורכי' המבוסס על בדיחה יהודית. במערכון "שבת שלום" של הגששים אומר שייקה: "שערה שערה הייתי מוציא לה עם פינצטה פינצטה". לצד זה דגם ההכפלה משמש בעברית הישראלית להעצמה בשימושים רבים. שחקן מצוין הוא "שחקן שחקן", עניין הראוי לציון הוא "משהו משהו", אירוע מיוחד ומסעיר הוא "קטע קטע". "ארץ נהדרת" תרמה למאגר ההכפלות המעצימות את הביטוי "גבר גבר".
בשירי ילדים בעברית אפשר למצוא לעיתים קרובות את ההכפלה המעצימה. "החלבון לבן לבן", כתבה מרים ילן-שטקליס. בספר "ויהי ערב" מחבק האב את "בתו הטובה הטובה", ובשיר "סבתא בישלה דייסה" מוצא הילד "עוגה גדולה גדולה, מתוקה מתוקה". גם לדגם ההכפלה המעצימה בסיס איתן בלשון המקרא, כמו 'חן חן', 'סחור סחור', או בהבטחה האלוהית: "וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד" (בראשית יז 2). בסיפור גניבת הבכורה בבראשית אומר עשיו ליעקב: "הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה" (כה 30).
הבלשנית ורד סיידון הקדישה לנושא ההכפלה הלקסיקלית מאמר מקיף בכתב העת "העברית". היא מונה מִגוון שימושים פרגמטיים המשמשים למטרות שונות, מלוּוים בציטוטים מתועדים. ההכפלה עשויה להפיג חששות וספקות כמו בדיאלוג הבא: "עדן אישר? אישר אישר". ההכפלה משרתת את הצורך לשכנע ולדרבן: מוכרת מציעה ללקוחה ג'ינס "הורס הורס". בשיחת טלפון אומר המשוחח "לא בטוחה שמתאים שנגיע", והתשובה: "מתאים, מתאים!" תפקיד נפוץ בהכפלה הוא הזירוז, בנוסח "לצאת לצאת", "זריז זריז". ההכפלה, כותבת סיידון, היא גם אמצעי להתנצלות ונימוס. "אפשר שאלה קטנה קטנה?" שואלת סטודנטית.
בעקבות סיידון ראוי להרחיב במבנה השילוש שבעברית הישראלית. הוא משמש להלעגה וזלזול, כמו "יאללה יאללה יאללה". אסף אפלבאום מביא את האבולוציה של 'בואנה' ב'מילון ערס-עברי': "בואנה – יש׳ך פנים יפות; בואנה בואנה – רק רוצה לדבר; בואנה בואנה בואנה – תתחיל לרוץ; בואנה בואנה בואנה בואנה – הלווייתך תתקיים מחר".
ביטויים משולשים עשויים לבטא רגש עז. השילוש 'עצוב עצוב עצוב' מייצג מבנה משולש של שמות תואר: 'יפה יפה יפה', 'שמנה שמנה שמנה', 'מתוקה מתוקה מתוקה'. 'אוי אוי אוי!' היא קריאת חרדה וכאב. היא נשמעת כמילה אחת: אוֹיוֹיוֹי, ונאמרת לפעמים בסרקזם כלפי מי שמתלונן על מר גורלו. 'אַיי אַיי אַיי!' היא קריאת צער או התלהבות, 'וַוי וַוי וַוי' היא תגובה על צרה או ביטוי התפעלות. המבנה המשולש נפוץ בקריאות המייצגות אמונות עממיות, קללות ושבועות: "אָמֶן אָמֶן אָמֶן" היא מילת תהילה או שבועה מודגשת. "חַמְסָה חַמְסָה חַמְסָה" היא ברכת מזל מודגשת, "טפו טפו טפו" היא ביטוי של שביעות רצון האמור להגן בפני עין הרע. המקור ביידיש, כדימוי של יריקה. ומה אומרת האמא הפולנייה (ולא רק היא) לילד סרבן, בליווי נפנוף אצבע: "נו נו נו! אם לא תאכל יבוא שוטר!"
בלוג השפה העברית של מילון רב-מילים 