מערכת המשפט עומדת בעין הסערה מאז הבחירות האחרונות. חלק ממנה מתרחש גם בזירה הלשונית, בפרשנויות השונות של מונחי יסוד כמו דמוקרטיה ודיקטטורה, חוק וחוקה, משילות וסבירות ועוד. ואולם, השפה המשפטית עצמה היא חטיבה לשונית מיוחדת, לשון השופטים ועורכי הדין. החוזים והחוקים כתובים ואף נשמעים רחוקים משפת בני אדם, ולעיתים קרובות בלי שאדם מן היישוב יכול להבין במה מדובר.

הספר "זאת ועו"ד" שיצא לפני מספר שנים על-ידי עורכי דין המתמחים בשפה המשפטית, רן לוסטיגמן ומיכל אהרוני, חושף את הייחודיות והמוזרות המסוימת של השפה הזו. בין היתר יש בה שימוש שהוא בלעדי לאנשי המשפט ולא יישמע בשום הקשר אחר. בטור הפעם מפגש עם חלק מהמילון המיוחד הזה והסברים בצידו, כולל חטיבה מיוחדת של מילים בארמית. בטור הבא נעבור מן המילים הבודדות למטבעות הלשון המיוחדות לאנשי משפט, מ'בסופו של יום' ועד 'דא עקא'. הדוגמאות מן השטח המשפטי.

בהינתן. מילת קישור במשמעות 'על סמך הנתון ש…', תרגום מאנגלית: given that. דוגמה: "בהינתן כי הנתבע הינו סוכן ביטוח שממנו מצופה למודעות רבה יותר”.

בלתי אם. אלא אם כן: "אישה, למשל, לא תקבל את הגט בלתי אם הובטח לה באורח חוקי ותקף". המקור מספר עמוס: "הֲיֵלְכוּ שְׁנַיִם יַחְדָּו בִּלְתִּי אִם נוֹעָדוּ" (ג 3).

ברם. אבל, אולם, היישר מספר דניאל. אפילו בכפילות: 'ברם אולם'. עורכי דין מעדיפים באופן מובהק את 'ברם' על 'אבל' ועל 'אולם'.

הֵימֶנּוּ. ממנו, ישר מהתלמוד: "המבוא להסכם זה מהווה חלק בלתי נפרד הימנו".

ו/או. הסמל הלשוני של שפת המשפט, בעקבות אנגלית: and/or. אנשי משפט בכירים יוצאים נגד השימוש המופרז בביטוי. זה לא ממש עוזר.

זולת. למעט, אלא אם כן: "שום אדם זולת הבנק לא יוציא ולא יפיץ שטרי כסף".

חֲצֵרים. כל מה ששייך לאדם אבל אינו בתוך הבית והנחשב רשות היחיד בעיני החוק: "להורות בצו לאדם לאפשר לתופס נכסים כניסה לחצרים שהוא מחזיק בהם". צורת רבים הנבדלת מ'חצרות' הגנרי. אנגלית: premises.

חֵרֶף. למרות. המקור בתהלים (נ"ז 4): "יִשְׁלַח מִשָּׁמַיִם וְיוֹשִׁיעֵנִי חֵרֵף שֹׁאֲפִי סֶלָה": "חרף ההליכים, המהלכים והתוצאות שתוארו לעיל מרהיב התובע עוז בנפשו ומגיש התביעה דנן…!" לשונאים טוענים שלמילה אין משמעות, גם בתנ"ך.

כבודו. פנייה לשופטים. הדיבור בגוף שלישי משקף כבוד בשפות רבות. בעקבות שפות אירופה, וגם שם של סדרת טלוויזיה מצליחה על שופט.

לֵילֵך. ללכת, בצורה המשנאית. גם 'לִיתֵן',לתת. כל עתירה לבג"ץ נפתחת במילים: "בית המשפט הנכבד מתבקש לצוות על המשיבה לבוא וליתן טעם מדוע…".          .

לכאורה. לפי הנראה, 'על פניו', 'כביכול'. הכסת"ח המשפטי. מכאן 'ראיות לכאורה', 'חשוד לכאורה'. השפה המשפטית יצרה גם שם תואר: לכאורי.

מְלינים. מתלוננים: "לאורך כל סיכומי התובע, מֵלין האחרון כי הנתבעת מנסה להשחיר את פניו”. 'נִילוֹנים' הם מי שמתלוננים עליהם.

מצינו. מצאנו, גילינו, הגרסה המשנאית.

מרשי. הלקוח שלי, כלומר, מי שהרשו לי לייצגם, נתנו לי ייפוי כוח: "מרשי לא גנב שום דבר, מרשי לא חטף אף אחד, מרשי לא חצה מעולם באור אדום, מרשי לא עבר אף חוק בספר החוקים חוץ מאחד, הוא רק רצח את אשתו וקבר אותה בגינה" (מתוך סדרת הטלוויזיה 'קצרים').

נפקוּת. תוצאה, תוקף או משמעות משפטית. בעקבות השורש הארמי נפ"ק שמשמעותו יצא.

סעד. עזרה שבית המשפט יכול לתת למי שפונה אליו, בדרך כלל במשפט האזרחי. יש 'סעד הצהרתי', 'סעד זמני', 'סעד למען הצדק', 'סעד מן היושר' ועוד ועוד. גם 'תרופה'.

עובר ל-. לפני, עד ל-: "שיעור שכרו של הנפגע עובר לתאונה"; "עובר לשוד”. שימוש מוזר שמקורו במשנה, במשמעות שונה במקצת.

עסקינן. שאנו עוסקים בו. ארמית. הפכה למילת פולחן כלל-ישראלית.

צריך ל-. נחוץ: "עם זאת הוא גם חיווה דעתו … בסוברו כי אין הדבר צריך לָעניין”.

ראובן, שמעון, לוי, לאה. שמות בני יעקב ואמם, המשמשים בפסקי דין לתיאור עובדות של סוגיה משפטית עקרונית מבלי לנקוב בשמות הצדדים, כדי להדגיש שמדובר בסוגיה כללית.

הארמית אהובה מאוד על משפטנים, ומעניקה להם תדמית משכילה ולחלופין פלצנית. היא מוגדרת 'הלטינית של המשפט הישראלי'. כמה דוגמאות.

אֲהָדָדֵי. זה את זה, זה כלפי זה: "ברם במידה ואינן מתיישבות אהדדי, נטענות הן לחילופין ככל שהעובדות הרלוונטיות אינן ידועות לתובע כהווייתן”. הבנתם?

אליבא ד-. לדעתו, על ליבו של: "אליבא דמתלונן, המערער ואחיו ירדו עם סכינים. אלות”. גם 'אליבא דכולי עלמא', לדעת כל העולם.

בְּגין. בגלל, בשל (ארמית). מילת הסיבה השכיחה ביותר במשפטית: "הנאשם נעצר בגין חשד לעבירה של התפרצות”.

גְּרָם. זה לא המשקל, אלאסיבה, גורם. נפוץ בצירופים "גְרַם מוות ברשלנות" ו"גְרַם הפרת חוזה”. המקור בארמית התלמודית.

דנא. הזה, הזו: גם 'דנן'.

ודוק. ויודגש, יש לשים לב. צורת ציווי של הפועל דק (דקדק). באתר האקדמיה ללשון העברית נכתב שלמילה יש שתי הגיות: ודֹק לצד ודוּק.

כִּדְבָעֵי. כראוי, כנדרש, כמו שצריך: "קביעותיו העובדתיות של ביהמ"ש קמא עליהן מלין המערער מבוססות כדבעי, ואין מקום להתערב בהן”.

לאו. במשפטית אין 'לא', רק 'לאו'. 'לאו טענה היא', 'דחף לאו בר-כיבוש', ועוד.

מוֹתָב. הרכב השופטים היושבים בדין. צורה ארמית של 'מושב'. 'מותב תְּלָתָא' הוא הרכב של שלושה שופטים.

סֵיפא. החלק האחרון של סעיף במסמך. רישא – החלק הראשון.

פלוגתא. מחלוקת: "אין המדובר באותה הפלוגתא, לא נתקיימה התדיינות ולא ניתן להם יומם”.

קַמָּא. הקודם, הראשון בתהליך משפטי מסוים. בעיקר 'בית המשפט קמא' ו'השופט קמא'.

ואחרונים חשובים: מונחי משפט המשמשים רק בשפה הזו.

אינוס. עבירת אונס במשפטית. השימוש במילה מבדיל אותה מ'אונס' במשמעות כפייה בכל עניין אחר.

בָּגיץ. על משקל 'שפיט' – עניין שאפשר לעתור בעניינו לבית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ). פרופ' דניאל פרידמן כתב: "לא הכול בגיץ, לא הכול חקיק”.

דַּיּוּת ראיות. ראיות מספיקות, די ראיות כדי להגיש כתב אישום או כדי להרשיע נאשם. בעקבות ספרות ימי הביניים.

האדם הסביר. אדם המייצג נורמת התנהגות מקובלת בחברה. תרגום שאילה מאנגלית: reasonable person.

הִלכת נחה. פסיקה הדוחה ערעור על פסיקה קודמת של בית משפט בערכאה נמוכה יותר, בעקבות הביטוי 'נחה דעתי'.

הֶשְתֵּק. אי-מתן אפשרות לגורם מסוים לטעון טענה או לפתוח בהליך. באנגלית: estoppel. מכאן 'השתק עילה', כשפרשה מסוימת נידונה והוכרעה, ו'השתק שיפוטי' – בעל דין שטען טענה בהליך אחד וטענתו התקבלה, אינו יכול להתכחש לטענתו ולטעון טענה הפוכה. עלה לכותרות בפרשיות אריה דרעי.

חָלוּט. סופי, מוחלט, שלא ניתן לערער עליו. מהשורש שהוליד את 'לחלוטין'.

לָקוּנָה. חסר בחוק או בכל עניין משפטי, הטעון השלמה.

מונח שסתום. מושג רחב וכללי כמו 'תום לב', 'תקנת הציבור', 'סביר' וכו'. המקור בגרמנית: Ventil Begriffe.

מתחם הסבירות. מונח שמשמש את בית המשפט כשהוא בוחן את סבירות החלטותיו של גוף שלטוני או ממשלתי. נושא במחלוקת בהפיכה המשפטית.

עָניש. שאפשר להעניש בגללו. על משקל אָכיף, בָּגיץ, שָפיט: "גם במקרה כגון דא, הניסיון לבצע את העבירה הינו עניש”.

עַרְכָּאָה. דרגה של בית משפט: 'ערכאה ראשונה', 'ערכאת ערעור'. זהו גם כינוי גנאי בפי יהודים לבתי המשפט של המדינה שבה הם ישבו, להבדיל מבתי הדין של הקהילה היהודית.

תלוי ועומד. טרם הוכרע. המקור בלשון חז"ל. לטינית: lis alibi pendens.

תשתית. בסיס להכרעה משפטית. 'תשתית ראייתית' היא מסכת הראיות שעל-פיהן בית המשפט מכריע. 'תשתית עובדתית' היא מסכת העובדות שרלוונטיות להכרעת בית המשפט. המקור מאנגלית: factual/evidential infrastructure.

בטור הבא: מטבעות הלשון האהובות על מערכת המשפט

Read Full Post »

הגוף הוא מקור בלתי נדלה למילים וביטויים בשפה. בכל שפה, וגם בעברית. אדם 'לבבי' הוא אדם נדיב וידידותי, בחורה 'עם ראש' היא בחורה חכמה, 'דרך אגב' היא דרך 'על גב', בארמית, 'זרוע' היא מערך צבאי כמו זרוע הים או היבשה, בַּעין מְעיינים, באוזן מאזינים ובאף כועסים או מאנפפים.

אחת ממערכות האיברים הפעילה ביותר בשפה העברית היא מערכת העצמות, או בצורת היחיד – 'עצם'. המילה מופיעה 126 פעמים בתנ"ך, בעיקר כאיבר הקשה, אבל גם במשמעות מורחבת ומופשטת יותר, ויש לה מקבילות בשפות שמיות שונות, כולל ארמית ('טמיא') ואכדית. על חשיבות העצם בגוף אפשר ללמוד גם מסיפור הצלע שממנה נולדה על פי המיתוס המקראי חווה אימנו, ועל כך אומר אדם הראשון: "זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי".

השורש של המילה הוא עצ"מ. היסטורית נראה שדווקא שם העצם (!) 'עצם' קדם לשורש, שממנו התגלגלו מילים ושימושים לרוב. השורש הזה אינו קשור לענייני עצימת העיניים, זהו מה שקרוי בשפת הבלשנים הומונים – מילים או שורשים זהים במקרה.

מה מספרת השפה על העצם כאיבר בגוף? את העצם אי אפשר לראות, העור והבשר מגינים עליה, ועל כן אדם רזה מאוד הוא 'עור ועצמות', מי שעצמותיו בולטות מרוב רזון. הביטוי מוכר משלל שפות כמו יידיש: הויט און ביינער, אנגלית: skin and bones, ואפילו לטינית: pellis et ossa. הגירסה התלמודית היא 'גל של עצמות', כמו במסכת בבא בתרא: "נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות".

העצמות מזכירות לנו משום כך את המוות, שכן כידוע הן האיבר החזק השורד זמן רב אחרי כיליון הבשר. חזון יחזקאל המתאר את תחיית המתים מספר על כך: "וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, הָעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת, שִׁמְעוּ דְּבַר ה'" (יחזקאל לז 4). שונאי ישראל גדולים, בעיקר מצביאים ומלכים כמו אדריאנוס, נבוכדנצר ואספסיאנוס, נקראו על-ידי חז"ל 'שְחיק עצמות', או בארמית: 'שחיק טמיא', כשהכוונה היא שלאחר מותם של אותם רשעים יימעכו ויישחקו עצמותיהם. ואילו חבקוק (ג 16) מקלל את עצמו בקללה קשה: "יָבוֹא רָקָב בַּעֲצָמַי וְתַחְתַּי אֶרְגָּז".

אבל נשוב אל החיים, וכאן יש לעצמות תרומה לא רק בהחזקת הגוף אלא גם בתחום הרגש, כמו בביטוי 'בער כאש בעצמותיו'. כל זה מוביל לתהילים (ק"ט 18): "וַיִּלְבַּשׁ קְלָלָה כְּמַדּוֹ וַתָּבֹא כַמַּיִם בְּקִרְבּוֹ וְכַשֶּׁמֶן בְּעַצְמוֹתָיו", כלומר, יגרום לו נחת רבה. השמן שימש בימי המקרא לסיכת הגוף. הביטוי "כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה" פירושו בתהילים (ל"ה 10) – אני חש התרוממות רוח ואמונה. העצמות לוקחות חלק גם ברגש הפחד, כמו אצל ירמיהו (כ"ג 9): "נִשְׁבַּר לִבִּי בְקִרְבִּי, רָחֲפוּ כָּל עַצְמוֹתַי".

לצד הנפש, העצמות הן ברומטר לתחושות הגוף. קר מאוד? הקור חודר לעצמות. הביטוי מתהילים שהוזכר לעיל מתייחס היום לעייפות רבה ולכאבים, ועל כך שר אלתרמן: "הוי, וכל עצמותינו, אחי תספרנה זקנה נאנחת, אשר יש בה קצת עצב ובכי, אבל יש בה גם משהו נחת". מי שנקלע לסוּפה 'נרטב עד לשד עצמותיו', ביטוי רב לשוני.

אחד המונחים המקובלים בז'רגון הדתי הוא 'חילוץ עצמות', כמו במסכת ברכות "חיים של טובה, חיים של ברכה, חיים של פרנסה, חיים של חילוץ עצמות", כשהכוונה לפעילות פיזית, התעמלות וספורט. המקור בישעיהו (נ"ח 11): "וְנָחֲךָ ה' תָּמִיד, וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךָ, וְעַצְמֹתֶיךָ יַחֲלִיץ".

גם לבעלי החיים יש עצמות. כלבים מטבעם אוהבים לכרסם עצמות גם אם לא נותר עליהן דבר, ומכאן הביטוי 'זרק לו עצם', גם הוא רב לשוני, דימוי למי שנותן לזולתו דבר מה פחות-ערך כדי לסתום את טענותיו. להקת כוורת חיברה את המשמעות המורחבת של העצם לביטוי 'פה קבור הכלב: "זהו עצם העניין, לא – זה עצם של הכלב". וכאשר לא נזהרים משהו נתקע 'כמו עצם בגרון', תקלה המוכרת גם בלשון חז"ל.

מן האיבר בגוף החלה המילה להתפשט לתחומי משמעות חדשים, ולימדה אותנו שמערכת העצמות, השלד, היא ביטוי לגוף כולו, ומכאן לכל דבר שהוא. המהלך הזה נולד בימי הביניים בבניית המינוח הדקדוקי, במונח שֵם עצם, noun, שהוא חלק דיבר המציין ישויות בעולם: בני אדם, חפצים, מושגים מופשטים ועוד. מכאן התבססה העצם לתיאור 'דברים בעולם', שהוא מלא 'עצמים', ולעיתים לא מזוהים: עֶצם בלתי מזוהה הוא גרם שמים שאינו מוכר למדענים. ראשי התיבות עב"ם הפכו מילת סלנג שהוראתה אדם מוזר, דוחה או מנותק. אגב, גֶרֶם היא מילה נרדפת לעצם גם במשמעות האנטומית (חמור גרם, אדם גרום), ומכאן 'גרם שמים'.

שתי הרחבות משמעותיות התרחשו בגלגולי השפה. האחת נובעת מהקשיחות של העצם לעומת כל יתר מרכיבי הגוף של האדם או בעלי החיים. כך הפכה העצם מקור לדימויים של כוח, ומכאן שם התואר המקראי 'עצום', חזק מאוד, והפעלים 'עצם' ו'העצים' בתנ"ך, ובהמשך 'התעצם'. גם המילה 'עוצמה' מקורה בדברי הנביאים: "נֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ, וּלְאֵין אוֹנִים עָצְמָה יַרְבֶּה" (ישעיהו מ 29). מדינה רבת כוח השולטת הרבה מעבר לגבולותיה היא 'מעצמה', הפעלת כוח מחאה באמצעות השבתה חלקית קרויה 'עיצומים', וקריאה ציבורית רחבה בעניין כלשהו היא 'עצומה', בעקבות ישעיהו.

במקביל, ושוב – כבר במקרא, העצם נתפסת בעצם כמרכיב החשוב והעמיד ביותר בגוף, ומכאן היא בהרחבה עיקרו של דבר, המהות שלו. בתנ"ך המשמעות הזאת מגולמת בביטוי החוזר 'עד עצם היום הזה', בהמשך גלגולי השפה היא ביטוי בהקשרים רחבים. אם נשוב לעצם של הכלב, אז מהו עֶצם העניין? זו המהות, הדבר החשוב ביותר, כמו בפרשנותו של הרלב"ג: "מותר אשם לאשם ומותר חטאת לחטאת, כמו שיראה חיובו מצד עצם הענין" (מלכים ב יב 18). ומה אומר המדרש על סיפור העקדה?" הקב"ה בכבודו ובעצמו אמר לי: קח נא את בנך את יחידך". מה שמגיע לנבכי הנפש מגיע 'עד העצם', ביטוי יידישאי-צרפתי. זה גם יסוד מרכזי בתורתו של עמנואל קאנט: הדבר כשהוא לעצמו. גרעין מהותו של דבר, נקי מהקשרים מקריים או חיצוניים למהותו. גרמנית: Ding an sich.

המשמעות הזאת הולידה מילת מפתח בעברית היום, בעיקר זו המדוברת: 'בעצם'. המשמעות כאמור, 'בעיקרו של דבר', אבל 'בעצם' הפכה למילה כמעט ריקה הממלאת חללי דיבור. בעצם, רציתי לומר בעצם, ש'בעצם' הפכה בעצם לקלישאה.

שלוחה אחרת של התפשטות 'עצם' הייתה למחוזות השליטה של אדם או חברה על גורלם, מה שנעשה ללא התערבות חיצונית, כמו בביטוי התלמודי 'הגע בעצמך', תבין לבד. מכאן נולדה מילת המפתח של מדינת ישראל: עצמאות. את המילה חידש איתמר בן אב"י, בנו של אליעזר בן יהודה, ולביוגרפיה שלו קרא "עם שחר עצמאותנו". המהדורה המחודשת זכתה לשם פחות ארכאי: "החצוף הארצישראלי".

כל אלה העניקו לענייני העצם משמעות רפלקסיבית, התייחסות של אדם אל מה שהוא, אל היותו, ובקיצור: אל עצמו. כנאמר במסכת יבמות: "אדם קרוב אצל עצמו, ואין אדם משים עצמו רשע". אמרה לטינית שמקורה יווני אומרת לנו: 'דע את עצמך', על אדם לבחון את פנימיותו ולהכיר את נבכי נפשו: nosce te ipsum. האמרה הלטינית היא תרגום של הציווי היווני gnothi seauton, שהיה חָרות בכניסה למקדש האורקל של האל אפולו בדלפי, ויוחס לתאלס ולהוגים אחרים מן המאה השישית לפני הספירה.

מכאן הדרך סלולה למגוון רפלקסיבי, כל מה שחושב אדם על עצמו, ובשפות רבות. אהבה עצמית, ביטחון עצמי, דיוקן עצמי, שנאה עצמית, הגשמה עצמית, כבוד עצמי, הלקאה עצמית והונאה עצמית. האברכים 'ממיתים עצמם באוהלה של תורה' בעקבות התלמוד, ומדינות ועמים ומיעוטים חותרים לזכות להגדרה עצמית ולשלטון עצמי. ומהו הסיוט של כל שחקן כדורגל באשר הוא? להבקיע גול עצמי, מונח שהפך לדימוי התואם מצבים רבים ואף מתסכלים של חיינו.

Read Full Post »

ברשימות קודמות הוצגו מעללי הפועל 'עשה', הממלא כמעט כל תפקיד בשפה ועשוי להחליף פעלים רבים. 'עשה' הוגדר כפועל גנרי. 'עשה' לא לבד. יש קבוצה קטנה ופעילה מאוד של פעלים גנריים בעברית, ובהחלט לא רק בה. הפעם יצטרפו לחבורה עוד שלושה: הביא, לקח – ושָׂם.

הפועל 'להביא', שורש בו"א בניין הפעיל, הפך למכת מדינה. הוא צץ בכל חור, מחליף פעלים אחרים, משתלט על ביטויים, ובקיצור, 'הביא' הוא הזֶליג של הפועל העברי. משמעותו הבסיסית היא "גרם לכך שחפץ או אדם יגיעו למקום מסוים", אבל על דרך הדימוי והאסוציאציה הוא מסוגל להחליף כמעט כל פועל שיש בו יסוד של תנועה ושינוי. להלן מקבץ פעלים ש'הביא' מחליף אותם בתפוצה הולכת ומתרחבת, בעיקר בשפת הדיבור, אבל יש גם ביטויים גבוהים, ולא מעט מן המקורות.

גאל: "האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם" (מסכת אבות)

גרם: "מה הביא לאסון המעבורת?" ויש גם תנ"ך: "הנני מביא רעה על ירושלים" (מלכים ב')

הגיש: "להביא את הקפה?"

היכה: "הביא לו מכות רצח"

הכניס: "תביאו אותו לחדר שלי תכף ומיד!"

העביר שיחת טלפון: "להביא לך את איציק?"

העביר: "תביא לי את המלח"

העלה ארצה: "הביאו החודש אלף עולים מארגנטינה"

הציג: "המנכ"ל הביא את הנתונים בפני מועצת המנהלים"

הצליח בהימור: "הבאתי 14 בטוטו!"

חיבק: "איזה חיבוק הביאה לו"

ילדה: "ראית את זאת, טיפול ראשון והביאה שלישייה"

נישק: "תביא נשיקה!"

נתן: "תביא ביס!" וגם, "הביא לך מתנה"

סטר: "הביא לך סטירה?"

סיפר, אמר: "אל תביאו לי את השטויות הרגילות שלכם"

ציטט: "הביא מדבריו", ומכאן "מובאה"

צעק: "הבאתי לה צעקה בבת אחת" (מתוך סיפור באינטרנט)

קירב: "תביא לי את היד שלך, מאמי"

קנה: "הבאתי טלוויזיה, היה מבצע מדהים"

שילם: "הבאתי לו מאה ש"ח בשביל הגרוטאה הזאת"

'הביא' הוא בסיס לביטויים, צירופים וניבים גבוהים ועממיים:

הביאו לו את הסעיף: התעצבן, ביטוי שנולד בצבא על שמו של 'סעיף עצבים' בספרות הרפואית הצבאית.

מביא עצבים: מעצבן, מרגיז. בסגנון שנות השבעים: הביא לו את הנֶרווים.

מביא לי פריחה: דוחה; פריחה פירושה כאן תגובה אלרגית.

מביא בחשבון: מתחשב, לוקח לתשומת לב, בעקבות "בא בחשבון" ו"לקח בחשבון" המושפעים מהביטוי האנגלי "take into account".

מביא לבית הדפוס: מוציא לאור.

מביא קבלות: מוכיח את עצמו.

הביא במשפט: תבע לדין, בעקבות ספר איוב.

הביא ראיה: הוכיח, ביטוי תלמודי.

הביא לו אותה בהפוכה: הפתיע אותו.

הביא אותה: הצליח.

הביא אותה ב(דמות מייצגת): הצליח בתחום מסוים. דוגמאות מן העבר: "הביא אותה בבניון" (הבקיע שער), "הביאה אותה במיקי חיימוביץ'" (עשתה פן), "הביא אותה באילנה דיין" (תיחקר אירוע), "הביא אותה בקטורזה" (סיפר בדיחה).

'לקח' הוא פועל גנרי בעל אופי שונה במקצת מ'הביא'. לא תמיד הוא מחליף פעלים קיימים, אבל הוא צץ כפועל מפתח בעניינים שונים. במקרה של 'לקח' ניתן לראות השפעה של שפות שונות שבהן הוא מקובל כפועל גנרי, בעיקר גרמנית ואנגלית, באמצעות מה שקרוי תרגום שאילה.

לקח אוויר: התכונן למהלך הכרוך במאמץ.

לקח אחריות: קיבל על עצמו לנהל דבר מה, או הודה בדיעבד שהוא אחראי למחדל כלשהו. המקור באנגלית, גרמנית ועוד.

לקח אישית: ראה בדבר מה שנאמר או נעשה פגיעה בכבודו, גם אם כוונת הדברים הייתה כללית. גם כאן, וכמעט בכל המקרים הבאים, מדובר בתרגומי שאילה.

לקח את גורלו בידיו: ביצע מהלך משמעותי בחייו באופן עצמאי.

לקח את דבריו בחזרה: חזר בו בפומבי.

לקח את הזמן שלו: השתהה, בדרך כלל לצורך מחשבה. בעיקר בנוסח "קח את הזמן שלך".

לקח את החוק לידיים: עשה דין לעצמו.

לקח את הסיבוב: הצליח להשלים פנייה או עיקול בעת נהיגה.

לקח את העניינים בידיים: קיבל על עצמו את הניהול וההובלה, לאחר תקופת דשדוש.

לקח את הרגליים: ברח. ביידיש אומרים: לקח את הרגליים בידיים, או על הכתפיים. בגרמנית: לקח את הרגליים תחת בית השחי. בצרפתית: לקח את הרגליים לצוואר.

לקח את כל הקופה: זכה להצלחה מפליגה. באנגלית אומרים, בעקבות משחקי ההימורים: hit the jackpot (היכה את מכונת המזל).

לקח את סודו לקבר: נמנע במהלך חייו ממסירת מידע חשוב או מסקרן.

לקח את עצמו בידיים: התאושש ממשבר.

לקח בחשבון: התייחס לדבר מה בשיקוליו. היישר מהשפה האנגלית: take into account.

לקח במשיכה: גנב. גם 'קנה במשיכה'.

לקח בקלות: לא התרגש, הגיב במתינות על אירוע קשה.

לקח ברצינות: התייחס בכובד ראש, שילב את הדבר בשיקוליו.

לקח בשתי ידיים: קיבל על עצמו בהתלהבות הזדמנות שנקרתה לו.

לקח דברים עם מישהו: יזם שיחה עם זולתו. מוכר בספרות התחייה.

לקח דוגמה: פעל על פי דרך פעולה קודמת של אדם אחר.

לקח החלטה: החליט.

לקח זמן: ארך, נמשך.

לקח חלק: השתתף. המקור בבראשית: "עָנֵר אֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא הֵם יִקְחוּ חֶלְקָם" (בראשית יד 24), וכאן בהוראה מוחשית. ויש גם ביידיש, גרמנית ועוד. גם בגרסת 'נטל חלק'.

לקח ללב: חש צער ואשמה בעקבות אירוע.

לקח מכל הבא ליד: חטף, אסף בחמדנות. המקור בבראשית: "וַיָּלֶן שָׁם בַּלַּיְלָה הַהוּא, וַיִּקַּח מִן הַבָּא בְיָדוֹ מִנְחָה לְעֵשָׂו אָחִיו" (בראשית לב 14). וגם בשיר על החדר היהודי: "במקל, בסרגל, מה שבא ליד".

לקח מנהיגות: נכנס מיוזמתו לעמדת הנהגה, במצב של היעדר מנהיגות. אנגלית: take leadership.

לקח נקם: גמל על פשע או עוול שנגרם לו, המקור בישעיהו: "נָקָם אֶקָּח וְלֹא אֶפְגַּע אָדָם".

לקח נשימה עמוקה: השתהה רגע לפני שהמשיך בדבריו.

לקח סיכון: הסתכן. בעבר נהגו לומר, בעקבות הגרמנית: 'לקח ריזיקו'.

לקח על עצמו: התנדב, נרתם למשימה. מקובל בשפות רבות, כולל רוסית.

לקח עם גרגר מלח: התייחס בספקנות.

לקח פסק זמן: הפסיק לזמן מה פעילות או תפקיד.

לקח צ'אנס: הסתכן, הימר. ניב דו-לשוני.

לקח צד: נקט עמדה.

לקח קשה: הגיב בצער מופגן על בשורה רעה.

בעוד 'הביא' ו'לקח' משמשים בעניינים רבים, 'שָׂם' משמש בעיקר כחלופה של 'הניח'. הוא זכה גם למשמעות 'גילה אכפתיות', בעיקר בצורת השלילה 'לא שם', שהיא קיצור של הניב הישראלי העתיק 'לא שם דֶם'. זהו ניב דו-לשוני הזכור משורת הסיום של רד באטלר ב"חלף עם הרוח": Don’t give a damn, שפירושו: אני מזלזל בך עד כדי כך שלא אבזבז עליך אפילו קללה (damn).

שָׂם הופך לפועל גנרי כאשר מדובר בחפצי לבוש, וזאת בהשפעה ישירה של האנגלית. זהו מקרה חריג יחסית, שבו העברית עשירה ומגוונת הרבה יותר מן האנגלית הכול יכולה.

שָׂם מכנסיים, חולצה וכו': לבש.

שָׂם נעליים: נָעַל.

שָׂם גרביים: גָרַב.

שָׂם עניבה: עָנַב.

שָׂם חגורה: חָגַר.

שָׂם משקפיים: הרכיב.

שָׂם כובע או מגבעת: חָבַש.

שָׂם צעיף: עטה, התעטף.

שָׂם שעון, טבעת או צמיד: עָנַד.

שכחנו משהו? אפשר לצאת לדרך.

 

Read Full Post »