Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘לגעת בקיר’

אחד הנושאים המעסיקים כל חייל סדיר באשר הוא, בלי קשר לדבקותו בצבא או לתפקיד שהוא ממלא, הוא זמן השירות, ובעיקר הזמן שנותר עד לסיום השירות. על פי מחקר השפה הצבאית שקיימתי כעבודת הדוקטורט, מדובר בשתי סוגיות הכרוכות זו בזו. זמן השירות, וההיררכיה בין 'צעירים' ל'וותיקים'.

מילת המפתח בסיפור הזה היא הנוטריקון פז"ם. פז"ם הם ראשי תיבות של הצירוף 'פרק זמן מזערי', המקביל לנוטריקון המקובל בצבא האמריקני TIG: time in grade. הכוונה היא לפרק הזמן המינימלי שיש למלא בתפקיד או דרגה מסוימת. בשפה הצבאית הלא רשמית זוכה פז"ם להוראה נוספת: הזמן שנותר לחייל בשירות הסדיר עד לסיום השירות. הצירוף 'הפז"ם דופק' מצביע על הזמן החולף של השירות. הוא בא לידי ביטוי גם בהרכב 'פָזָמוּלֶדֶת', אירוע לציון יום השנה לזמן שנותר לסיום השירות. החייל הוותיק הוא פשוט 'פז"מניק'.

סיום מחצית השירות נחשב בעל משמעות. ביחידות מסוימות נוהגים חיילים החל מן המחצית השנייה לשירות לשאת את הדסקית בצמוד לגב ולא לחזה, כדי להפגין ותק. ביטוי המיוחס לשלב זה בשירות הוא 'לגעת בקיר', בעקבות תרגול של טירונים הנדרשים לרוץ לקיר עמוסים בציוד, לגעת בו ולחזור. על פי הסבר אחר הצירוף לקוח מעולם השחייה.

שלבי הסיום של השירות מכונים בביטויים ניטרליים כגון שס"ן (שירות סדיר נוסף), 'מחזור אחרון' ועוד. הכינוי 'מחזור זונה' מתייחס למחזור בשלב מתקדם בוותק הצבאי, ומרמז על תחושת העייפות והציפייה לסיום השירות. מונח זמן נוסף המשמש בצהלית הוא 'קֶבַע דפוק', או בקיצור 'דפוק'. הוא מתייחס לחוק הצבאי שלפיו אדם שנשפט למאסר, תקופת מאסרו לא תיחשב בשירותו הצבאי, והשירות יארך מעבר לשנים שנקבעו בחוק.

תחושת המצוקה הכרוכה בשירות הארוך והתובעני מתבטאת בצהלית באמצעים מגוונים, בין היתר בפתגמי חיילים. כך בפתגם "אין כמו האוטו של אבא, האוכל של האמא, הפז"ם של סבא והפרופיל של סבתא". ערוץ אחר הוא שירי חיילים: "עצוב אני יושב/ ומחשב את פז"מי/ רוצה אני להשתחרר/ על ציודים להזדכות/ לחתום על טופס טיולים/ וסלמאת לצעירים!"

מצוקת השירות והציפייה לשחרור יצרו צירופי מפתח המשמשים בצהלית ורוֹוחים בקורפוס. חיילים נוהגים לצעוק יחד בהזדמנויות שונות את הסיסמה 'עד מתי'. ציטוט: "'עד מתי', צועק הסולן את שוועת הרובאים הנצחית. 'עד מחר', משיבה המקהלה בקולי קולות". על הקריאה חלים כללים נוקשים, והיא אסורה על חיילים שאין להם ותק מספיק. ביטוי חלופי בתפקיד זה הוא 'כמה עוד', והוא יכול להישמע גם בצעקה החלופית 'מאמא עוף'.

ההיררכיה של הוותק מתבטאת במילון מונחים שלם. בחיל הים, למשל, יש מערכת דרגות לא רשמית המעוגנת במסורת החיל. חייל המשרת שנה קרוי 'אבא', וביחס אליו החייל החדש הוא 'בן'. חייל המשרת שנתיים – 'סבא', כשהיחס של החייל החדש אליו מוגדר 'נכד'. החייל החדש זוכה לתואר 'אחרון ספינה', והוותיק – 'ראשון ספינה'.

קבוצת החיילים החדשים זוכה למגוון מרשים של כינויים. מילת המפתח בקבוצה זו היא 'צעיר'. צירופים המייצגים יחס מזלזל ואף בוז כלפי חיילים חדשים הם 'צעיר מת', 'צעיר פעור' ועוד. 'צעיר טוב' הוא חייל חדש המבין את מעמדו, 'צעיר חרא' הוא מי שמתמרד נגד מעמדו. דירוג הוותק אופייני לחיילים סדירים, אך ניתן לראות התייחסות אליו גם בדרגות הקצונה הנמוכות, בדרך כלל כלפי קצינים המשרתים עדיין בסדיר. מכאן הנוטריקון 'קציץ' בהוראת קצין צעיר.

לצד 'צעיר' קיימים מונחים נוספים המסמנים חייל שזה מקרוב בא. 'בשר טרי' הוא תרגום שאילה מאנגלית: fresh meat. הנוטריקון חפ"שׁ, חייל פשוט, מתייחס לחיילים חדשים, ודבק בו דימוי של חייל אדיש ונעדר אחריות ויוזמה, ומכאן גם הפועל להתחפשׁ, לפעול בחוסר יוזמה. 'ירוק' הוא שאילת משמעות מאנגלית. הביטוי 'ריח של בקו"ם' מתייחס לזמן הקצר שעבר מאז שהחייל הצעיר עזב את בסיס הקליטה והמיון (בקו"ם) שבו גויס. חיילים צעירים שהגיעו לחיל האוויר מבית הספר הטכני של החיל זוכים לכינוי 'ריח של טכני'. בחיל התותחנים זוכים חיילים חדשים לכינוי 'רעננים', ומפקד חדש בחיל השריון מכונה 'גוּר'.

כינוי נפוץ לחייל צעיר בעשור האחרון הוא 'צ'ונג'. מקורו כנראה במילה האנגלית young המקבילה לצעיר, או לכינויים לחייל צעיר בצבאות דוברי אנגלית כמו johny או john. לכינוי דבק מדרש ראשי תיבות: 'צעיר ונוטף גרבר'. הכינוי 'פִּיוֹן' מייצג זלזול בוטה באדם נחות דרגה. כך גם צלח"ד: צעיר לח ודביק. 'ביזון', ככל הנראה בהשפעת 'בילג'ון', הוראתו בחיל הים חייל חדש שתפקידו לנקות את שיפולי הספינה (בילג') השקועים במים. הכינוי 'במבה' מיוחס בעיקר לחיילות צעירות "שעוד לא ניקו את פירורי הבמבה ממסיבת הגיוס שלהן". הצירוף 'סיומת בזזזז' נוצר בשנות השבעים, עם המעבר של המספרים האישיים לשבע ספרות, והופעת הספרות הפותחות 220. ספרות אלה נקשרו למתח החשמלי (220 וולט), והחיילים הוותיקים נהגו לעבור לאורך שורת החיילים החדשים ולהשמיע זמזום: בזזזז. חיילים הנמצאים בשלבי הביניים בשירות זוכים לדרגה 'צעיר בכיר', ובראשי תיבות צב"ך, חייל המשרת ארבעה חודשים לפחות.

דרגת הוותק הרווחת בקורפוס לייצוג מי שמשרת זמן רב בצבא היא 'ותיק'. פז"ם משמשת במקרים אלה בייצוג דרגות הוותק. חייל ותיק הוא כאמור פז"מניק, והתשוקה לסיום השירות 'כאבים בעצם הפז"ם'. חייל בעל ותק מופלג העומד בפני שחרור קרוי 'עתיק' ובעבר נשמע גם 'פזמוזארוס'. לחיילים אלה דבק לעיתים הכינוי 'עציץ', המתייחס לאדישות של החייל הוותיק למתרחש סביבו.

ההיררכיה של הוותק מתממשת בין היתר במרות לא פורמלית שיש לוותיקים כלפי הצעירים מהם. היא מתבטאת בשורה של טקסים לא פורמליים המוטמעים ללא התערבות של גורמי הפיקוד. הסטטוס הנמוך של החיילים החדשים מתבטא במשימות שנואות ומשפילות. חלקן משימות שירות, ניקיון, עבודה במטבח וכדומה, וחלקן שירות ישיר לוותיקים. מכאן הכינוי 'מחמטוש': מחלקת מטבח ושירותים. משימות הצעירים מגולמות בפועל 'לטחון', ובצירוף 'טחינת צעירוּת', המייצג את המשימות המשפילות המוטלות על חיילים חדשים. כך נוצרו בחילות או חטיבות שונים כינויים כגון 'מש"ק נס' שתפקידו לעשות קפה לוותיקים, 'פיליפין' המרמז על תפקידי השירות המוטלים על החייל, וכן 'רץ קנקן', שתפקידו להכין ולהביא קנקני משקה למפקדים.

לעומת מצבם הנחות של הצעירים, יתרונות הסטטוס של הוותיקים מגוּונים ומגובים בכללים לא פורמליים. הפתגם הצבאי "צעירוּת קשה – ותיקוּת מתוקה" נועד לבסס את הממד הזה בהיררכיה. הצעיר ממלא את מקומו בהיררכיה בידיעה שהמעמד זמני, והוא ייהנה בבוא היום מהסטטוס הנחשק של הוותיק. הסטטוס של הוותיקים מתבטא בשחרור ממשימות המוטלות על הצעירים, הקלות בתביעות המפקדים, ציוד מיוחד, טקסי הפרדה ועוד. שלב הביניים בהיררכיה, 'צעיר בכיר', מתבטא גם הוא בשחרור ממשימות מסוימות. "שתוק צעיר", ובקיצור שְׁתְץ, הוא צירוף מקובל בהיררכיה של הוותק, המשמש כמעין פקודה לא רשמית, ונועד להעמיד את החייל הצעיר יותר על מקומו בסולם.

מאחר שלסטטוס של הוותיקים אין מעמד פורמלי, השמירה עליו כרוכה לעיתים במאבקים. מערכת הפיקוד אינה מגבה את ההיררכיה של הוותק, ולעיתים אף מתנגדת לה במפורש. עם זאת, המערכת נוטה להעלים עין מקיומה של ההיררכיה, אלא אם כן היא נחשפת באופן לא רצוי, או עוברת את גבול הסבירות.

Read Full Post »

%d בלוגרים אהבו את זה: