Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘חד מאוד’

בימים אלה התלמידים חוזרים לבית הספר. רובם עדיין נדרשים להביא עפרונות ומחדדים, או עיפרון מכאני שיש לו חודים ('שפיצים') מוכנים מראש. נחדד את הדיון במשמעויות השונות של השורש חד"ד.

משמעותו הראשונית של התואר חַד היא: צר ודק ומסוגל לחתוך; בעל נקודת חוד. מדובר על עיפרון חד ועל סכין חד (או חדה). לתואר זה יש עוד הרבה משמעויות אחרות. משתמשים בו כדי לתאר תמונות בהירות ומדויקות, לדוגמה: "חבל שהתמונה לא חדה. הילדים נראים בה במטושטש." הוא מתאר גם את חושי הראייה והשמיעה; ראייה טובה מכונה חַדּוּת ראייה.

הביטויים 'חדות ראייה' ו'עין חדה' מתארים לא רק יכולת חושית, אלא גם כושר הבחנה ותפיסה. גם התואר 'חד' מתאר כישרון קוגניטיבי ויכולת הבחנה, למשל: "הוא מהיר מחשבה ובעל תפיסה חדה." אם מתרשמים ממישהו שאין לו תפיסה טובה אומרים: "הוא לא העיפרון הכי חד בקלמר". גם בחדר הניתוח מוטב להשתמש באזמל חד יותר כדי לדייק ולהצליח; בדומה לכך, אדם בעל תפיסה חדה יותר מיטיב לנתח מידע טוב ולהבחין בפרטים. באנגלית יש משמעויות דומות למילים sharp ו-keen.

עם זאת, סכין חד וחוד של עיפרון עלולים גם לדקור ולפגוע, ולכן מדברים גם על 'כאב חד'. הפועל חידד מתאר במובן הפיזי טיפול בעפרונות ובסכינים, ובמובן המופשט – את פיתוח המחשבה, 'חידוד המוח'. בדיחות ואמירות משעשעות מכונות גם 'חידודים'.

התארים שנון וחריף נרדפים לתואר 'חד' במובנו הקוגניטיבי. פירושה המקורי של המילה 'שנון' הוא 'חד מאוד', לדוגמה: "אֲשֶׁר חִצָּיו שְׁנוּנִים, וְכָל קַשְּׁתֹתָיו דְּרֻכוֹת" (ישעיהו ה כח). מאותו שורש נגזרת גם המילה שנינה. מילה זו קרובה במשמעותה ל'חידוד'; בביטוי היה למשל ולשנינה היא מתארת דברים מחודדים ודוקרים במיוחד, דברי לעג ובוז.

ככל הנראה, התואר 'שנון' נגזר משורש המילה שֵן, וכך – גם התואר 'משונן', המתאר חפץ בעל בליטות דמויות שיניים (בליטות חדות). הדעות חלוקות באשר למקור הפועל שִנֵּן. פועל זה מופיע במקרא באחד מפסוקי קריאת שמע: "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ" (דברים ו ז). רש"י פירש אותו כך: "לשון חִדּוּד הוא שיהיו מחודדים בפיך שאם ישאלך אדם דבר לא תהא צריך לגמגם בו אלא אמור לו מיד". יש המפרשים את הפועל 'שינן' בפסוק זה במובן 'לימד בצורה מדויקת ונוקבת, כדי להחדיר את הרעיונות למוחו של הלומד', וכך מקשרים אותו למשמעות של חפץ חד הפוגע במדויק במטרה. לעומת זאת, לפי מילון בן-יהודה, 'שינן' הוא פועל גזור שם ופירושו הוא: "נתן לשיניים לגרוס", כלומר: חזר פעמים רבות על המילים בפיו.

גם התואר 'חריף' משמש בלשון המקורות במשמעות 'חד'. מקורה של מילה זו בארמית תלמודית, בביטויים כמו "סכינא חריפא" (סכין חד; מנחות עד ע"א). כמו כן, הטעם החריף צורב ודוקר את הפה כחפץ חד. המילה 'חד' עצמה מתארת טעם חריף בתלמוד: "מתוך שפיהן חד חוזרות ואוכלות את דובשנן" (בבא בתרא פ ע"א); דברים אלה נאמרים על דבורים שאכלו חרדל ונותר טעם חריף בפיהן. גם בתלמוד מילה זו מתארת אדם נבון, בעל מחשבה חדה: "רבי זירא חריף ומקשה" (הוריות יד ע"א). בימינו הביטוי מוח חריף מתאר חוכמה ופיקחות.

לסיום, מה נאחל לתלמידים לקראת שנת הלימודים החדשה? שלא רק ישננו עובדות, אלא גם יחדדו את מוחם.

zhiteli-kabardino-balkarii-soberut-v-shkolu-detei-donetska-i-luganska

Read Full Post »

%d בלוגרים אהבו את זה: