Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘השומר אחי אנוכי?’

יש משפטים המספרים משהו על המציאות, החיים, העתיד, כל מה שתרצו. לאלה אנחנו קוראים 'משפטי חיווי'. יש משפטים שבהם אנחנו מבקשים לדעת משהו על המציאות, או על החיים, או על העתיד. אלה הם 'משפטי שאלה'. משפט השאלה מבקש לקבל בתגובה משפט חיווי. סידור העבודה הפשוט הזה אינו מספר את הסיפור המלא, בוודאי לא כאשר מדובר בשאלות. שאלות רבות אינן חיפוש אחר תשובה, אלא דרך להביע רעיון, טענה, תמיהה. השם הכללי שניתן להן הוא 'שאלות רטוריות'.

למשל, כאשר האם המודאגת שואלת את בנה "הכנת כבר שיעורים?", היא מצפה לתשובה: כן או לא. אבל כשהיא משנה מעט את הטון, או פונה בנוסח "עוד לא הכנת שיעורים?!" ואפילו "מתי כבר תבין שבלי שיעורים לא יוצאים לבילוי?!", ניתן להבין שהיא יודעת שהנער לא הכין עדיין את השיעורים. היא אינה מצפה לתשובה, אלא דורשת שיכין את השיעורים. מדוע היא פונה בשאלה? לשאלה יש כוח, היא מציגה אתגר, היא מעבירה את האחריות לנער, היא משיגה בדרך עקיפין יותר מפקודה בנוסח "עכשיו שב להכין שיעורים".

השאלה הרטורית היא אמצעי שיח עתיק. למעשה, היא אחת השאלות הראשונות בתנ"ך, המלא וגדוש בשאלות רטוריות. אלוהים שואל את קין "אֵי הבל אחיך?". התשובה היא "השומר אחי אנוכי?", ובכך הוא אומר "אינני שומר של אחי". השאלה הרטורית הזו הפכה למטבע לשון במגוון שפות.

השאלה הרטורית היא אסטרטגיה מקובלת להטחת עלבונות. פרעה המאוים על ידי משה שואל: "מי ה' אשר בקולו אשמע?" מכאן קצרה הדרך לשאלה מעליבה בדיבור ישראלי עכשווי: "למה מי אתה?", או התוספת המזלזלת 'מי' אחרי שם של אדם כלשהו כדי להדגיש שאין לו מעמד ואין מכירים אותו, על פי דפוס אנגלי. העלבונות הם חלק משגרת מלחמות ודו-קרבות. כך בדו-שיח המקדים בין דוד לגוליית:" מי הפלישתי הערל הזה, כי חירף מערכות אלוהים חיים?!"

בספר מלכים ב' מופיע סיפורו של אלישע הנביא. המלך עובר על החומה, ואשה מבקשת שיושיע אותה. הוא עונה לה: "מאין אושיעך, המן הגורן או מן היקב?" כלומר, אין לי מושג איך להושיע אותך. הצירוף 'מן הגורן ומן היקב' צלח את משוכת הדורות, והוא מרמז על היעדר שיטה.

ירמיהו שואל שאלה רטורית כואבת: "הבן יקיר לי אפרים, אם ילד שעשועים?" ובמקום אחר: "היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו?", עוד פסוק שצלח את משוכת הדורות. בני ישראל הספקנים שואלים בלגלוג: "הגם שאול בנביאים?" אברהם שואל את אלוהים בתמיהה ובהתרסה: "השופט כל הארץ לא יעשה משפט?" בעלי עמדה יונית אוהבים לצטט שאלה רטורית מספר שמואל ב: "הלנצח תאכל חרב?".

גם חז"לינו אהבו שאלות רטוריות, והרי הרטוריקה הפולמוסית היא אומנותם. למשל, שרשרת השאלות של הלל הזקן ממסכת אבות: "אם אין אני לי מי לי? וכשאני לעצמי מה אני? ואם לא עכשיו, אימתי?" בר קיפוק, החכם התלמודי, אומר/שואל: "אם בארזים נפלה שלהבת, מה יעשו אזובי קיר?" אלוהים כועס על המלאכים השמחים על תבוסת פרעה: "מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?"

ויש עוד: מה הועילו חכמים בתקנתם? מה לכוהן בבית הקברות? מה עניין שמיטה אצל הר סיני? מי יגלה עפר מעיניך? כל אלה מציגים לא רק את האפקט המיידי של השאלה הרטורית אלא גם את המעמד היציב שלה בשפה, ואת כוחה להפוך למטבע לשון לדורות.

אחת השאלות הרטוריות המפורסמות בהיסטוריה היא זו של יוליוס קיסר, המגלה שברוטוס הוא בין המתנקשים בו: "הגם אתה, בני?" או בנוסח שייקספיר, "הגם אתה, ברוטוס?" שאלה רטורית, שהפכה תגובה לבוגדים לאורך כל הדורות.

"איפה הפרחים כולם?", שואל בוב דילן. "מתי הם ילמדו?" השאלה הרטורית כמשפט מחאה.

"אומרים ישנה ארץ, ארץ שכורת שמש. איה אותה ארץ? איפה אותה שמש?" שואל בכאב ובאכזבה שאול טשרניחובסקי.

"לנשכחים ירווח, ולחיים ירפא, ושמש עוד תחליף קיצה וגם חורפה, אבל לאן נוליך את החרפה?" שואל נתן אלתרמן.

"למה פירקו את הפלמ"ח?" לכאורה שאלה לגיטימית, למעשה התרסה, אכזבה וכעס.

"אתם נוער אתם?" שאל אברהם שפירא. וגם השיב.

"סנוֹבּ, באילת כבר היית?" שאלת התרסה שהתפשטה כאשר ישראלים החלו לנסוע לחו"ל.

"תעשה מזה שבת?" שאלת התרסה אירונית שמקורה ביידיש: יש פרנסה מזה? גם: "מהיכן צמח זה חי?", נאמר על מי שאינו מצליח להתפרנס.

על אדם הרץ למשרה ציבורית עם קופת שרצים אומרים: "היית מוכן לקנות ממנו מכונית משומשת?"

הגשש הפגוע שואל: "מה אני, עז?"

ועל כל אלה אמרו אנשי חבורת לול בחידון התנ"ך שלהם: "מה הוא קופץ?"

פוליטיקאים מרבים להשתמש בשאלות רטוריות. הן נחשבות כלי דמגוגי וגם סוג של התחמקות מאמירה ברורה. עם זאת נשק השאלה הרטורית בפוליטיקה עלול להתגלות כחרב פיפיות. "אני לוזר?!" שאל שמעון פרס, והקהל הגיב בשאגה: "כן!" השאלה הזו רדפה את פרס כמעט עד סוף ימיו. "באנו לחלק ג'ובים?" שאלה לימור לבנת את חברי מרכז הליכוד. "כן", ענו לה. במקהלה.

שאלות רטוריות מקובלות בחיי היומיום, ורבות מהן הפכו למעין מטבעות לשון. חלקן נועדו להביע בוז וזלזול באדם שעשה דבר מה, לפעמים בן השיח. כך בשרשרת הבאה:

איזה זבוב עקץ אותו? איזו צורה יש לזה? איפה אתה חי? בשביל מה זה טוב? מה זה השטויות האלה? מה הוא חשב לעצמו? מה הסיפור שלו? מה העניינים אתו? מה הקטע שלו? מה יש לו? מה נפל עליו? מה עובר עליו?

קבוצה פורייה של שאלות רטוריות מזלזלת בעצם האמירה או השאלה התמימה ששאל הצד השני.

איזו שאלה?! כאילו דָה? מה השאלה? איפה זה כתוב? אתה מספר לי? נראֶה לך? מאיפה שלפת את זה? מה הסיפור? מה הקטע? מה הקשר בין מחט לתחת? מה הרעש? מאיפה לך? מה בוער? מה הלחץ? מה אתה רוצה מהחיים שלי? מה זה עסקך? נִרְאָה לך? מה כואב לך? אין לך בית? אין לך חיים? רוצה מכות?

ולקינוח, השאלה הרטורית של הרברבן. רברבנות ישירה אינה מתקבלת בסבר פנים יפות, אז מסווים אותה כשאלה.

איך אני בשבילך? איך אני? איפה מחיאות הכפיים? לא ככה? מה רע?

אתה הבנת את זה, ברוך?

Read Full Post »

%d בלוגרים אהבו את זה: