בלוג השפה העברית של מילון רב-מילים

לפני מספר שנים השמיע אריק שרון, אז ראש ממשלה, קינה על מצב העברית של הדור האחרון, ובמרכזה הביטוי "יאללה ביי". יש לנו מילה מוצלחת בהרבה לפרידה, אמר: "שלום".
שרון נגע אז בתופעה רחבה ש"יאללה ביי" הוא רק אחד הגילויים שלה. דווקא ברגעים היומיומיים מכולם, הנפוצים כל כך, רגעי פגישה או פרידה, אנחנו עוברים לשפה זרה כלשהי. הוא טעה בעניין אחד: זה לא התחיל בשנות האלפיים. גם בדורות של קדם המדינה לא אהבו בני ישראל להגיד שלום בבואם ובצאתם. ברכת הפגישה המקובלת היתה 'אהלן', ככתוב בילקוט הכזבים: "אסתרקה פתחה ספר גדול ופתאום קראה בהפתעה: אהלן – ואן גוך". לאהלן כמה גירסאות. הגירסה הנדיבה: א-ה-לאאאן!!!, הגירסה המפורטת: אהלן וסהלן!, הגירסה החלופית אהלֶן, והגירסה הקמצנית: אָלָן! "אהלן וסהלן" פירושו בערבית: בלב רחב ונינוח, על פי אַהַל, קיבל אורח; סַהַל פירושו נינוח, קל. אהליין היא הצורה הזוגית, ברוך הבא כפול שתיים. השלום צץ דרך הערבית גם בברכת הערבית הנפוצה פחות 'סַלַמְתָק', שפירושה: "למען שלומך", ומולה ברכת הפרידה 'סַלַמָאת', כלומר, שלומות.
את הערבית בתחום ביטויי הפגישה והפרידה ירשה האנגלית. בשיירת ברכות השיגרה מוביל הצמד 'הַיי' ו'בַיי'. היי לפגישה, ביי לפרידה. בדואר האלקטרוני העברי היי או הי היא ברכת הפתיחה המובילה. באנגלית hi מוכרת מן המאה ה-15, והיא גלגול של הקריאה hey מן המאה ה-12. הֵיי משמשת כברכת פגישה עד היום בדרום ארצות הברית, אך רוב האמריקנים מעדיפים את hello. ביי לעומתה היא צורת קיצור של הביטוי good bye, שהוא מצידו קיצור של הברכה הנוצרית מן המאה ה-16 god be with ye, אלוהים יהיה אתך. ביי זכתה לפיתוחים וקיצורים. בהכפלה: ביי ביי; בקיצור ההכפלה: בַּבַּיי; ובמודל הדו-לשוני יאללה ביי, שבו מופיע אלוהים פעמיים, גם במקור האנגלי, וגם במילה הערבית יאללה, שפירושה, הוי אלוהים. יאללה ביי היא תמצית הישראליות, שהרי יאללה היא מילת זירוז ואפילו גירוש: יאללה, תחפף. ביי. מי שלא אוהב אנגלית יוכל להשתמש לפרידה גם ב'אדיוס' הספרדי, ובתפוצה רחבה יותר ב'צ'או' האיטלקי.
את הסיבות לקושי הישראלי לומר שלום נשאיר לפסיכולוגים ואולי להיסטוריונים. ברכת השלום, מכל מקום, עתיקה מאוד, ומוכרת כבר מסיפורי יעקב אבינו: "ויאמר להם: השלום לו? ויאמרו: שלום" (בראשית כט 6). 'שלום' נקשרת היום בעיקר בהקשר של פיוס בין יריבים, אבל מקורה במושג השלמות, ובמקרה זה, שלמות הגוף. "השלום לו" פירושו האם הוא שלם, כלומר, בריא, ומכאן גם הביטוי "בריא ושלם" שמקורו בכתבי רש"י.
ברכת השלום זכתה לפיתוחים לא מעטים לאורך הדורות, החל מ'שלום רב' שיש לה שורשים כבר בספר תהילים אם כי לא כברכה; וכן 'שלום עליכם' ו'עליכם השלום' שמקורם בלשון חכמים. 'שבת שלום ומבורך' מוכרת מימי הביניים המאוחרים. היא מרמזת לדעת כמה בלשנים על כך שבמקורות 'שבת' היא לעיתים מילה בזכר. כדי להקל קצת על הפורמליות שבה נגועה ברכת השלום היא יכולה להישמע גם במלעיל מורחב: שאאאלום, צורה שאפשר למצוא גם בשפת האינטרנט הישראלית. הפורמליות נשברת גם בשימוש הנפוץ בעבר בהגייה האשכנזית, גם בגולה וגם בארצנו: שוּלֶם עליכם, במלעיל כמובן.
גורל משופר מעט יותר יש לברכות הפגישה הנלוות, ובראשן 'בוקר טוב'. כאן ההשפעה הלועזית ברורה: 'גוט מאָרגן' ביידיש, good morning באנגלית, ואף 'סבאח אל ח'יר' הערבית. הגירסה הארמית 'צפרא טבא' מוכרת מהמאה ה-17, ושימשה את סופרי ההשכלה. היום היא נשמעת כמו בדיחה גששית. לברכת התשובה 'בוקר אור' שורשים בערבית (סבאח אל נור), ובמקרא: "הַבֹּקֶר אוֹר וְהָאֲנָשִׁים שֻׁלְּחוּ הֵמָּה וַחֲמֹרֵיהֶם" (בראשית מד 3). יש גם ברכות עֶרֶב, ובאשר לברכת הצהריים, הנאמרת ברבים: צהריים טובים, גם לה יש שורשים בלשונות אירופה. בהולנדית אומרים goedemiddag. האנגלים מסתפקים בברכת Good afternoon (אחר-צהריים טובים), והצרפתים ב-Bon après-midi.
הברכה 'בוקר טוב' זכתה גם לשימוש אירוני, היא מלגלגת על מי שגילה דבר מה הידוע לכל, או בגירסה העכשווית 'כאילו דה?!' מקורה ביידיש, שם אומרים במקרה כזה 'גוט שבת', ובהרחבה, 'גוט שבת, בריינע'. לביטוי המורחב "בוקר טוב אליהו' יש כמה גירסאות. חוקר הלשון אברהם שטאל מביא את אחד הסיפורים למקורו של הביטוי. השמשים בצפת היו מעירים אדם בשם אליהו סלונים לסליחות בקריאה "בוקר טוב אליהו", וכבדיחה נהגו להעיר כך גם את המתפללים האחרים. אחיו של השמש בצפת, פסח אלטשולר, השתמש באותה קריאה בגדרה, שבה ניהל את בית הכנסת, ומשם, לדבריו, פשטה הקריאה בארץ כולה.
המקרא מציע גם את 'ברוך הבא' וברכות קרובות נוספות. ברכת הפרידה המובילה היא דווקא עברית: להתראות, או בקיצור, 'תראות!', וכן 'להית!', שהיא המילה המתועדת העתיקה ביותר בסלנג הישראלי, ואביה מולידה הוא הילד העברי הראשון: איתמר בן אב"י חתם כך על מאמריו ב"דואר היום". במילה 'להתראות' ההשפעה הלועזית ברורה. הפועל 'לראות' מופיע בכמה וכמה ברכות פרידה: בגרמנית auf wieder sehen , בצרפתית se revoir וכן au revoir, ובאנגלית see you. בפרידת טלפון נאמר 'להשתמע', ובדואל יש כותבין 'להשתמייל'. אז מה נאמר ומה נדבר, יאללה ביי 'תראות, בשמחות!

Read Full Post »

אחת היצירות השנויות במחלוקת של התרבות הישראלית היא מה שקרוי "נימוס ישראלי". יש טוענים שמדובר בקבוצה ריקה, ויש אולי המאמינים שמתחת לישראלי המחוספס מסתתר ג'נטלמן אנגלי שלא הבשיל. השפה מעניקה הסבר מסוים למצב המביך הזה. מאגר מילות הנימוס הישראלי, מסתבר, מגיע משלל תרבויות ושפות, אפילו חנה בבלי התבלבלה.
כדי לפשט את התמונה ראוי לזקק את הנימוס הישראלי לארבע מילות מפתח: שלום (לפגישה ולפרידה), תודה, בבקשה, סליחה. את מה שאירע למילה התלמודית סליחה קשה לתאר במילים. ממילה נאצלה של ויתור על כעס ושנאה היא הפכה למלכת שפת השוק הישראלית: "סלח לי מאוד!", "תסלח לי, כן?!", "סליחה, אני רק שאלה", "סליחה, אני לא הפרעתי לך אתה אל תפריע לי", "סלח לי שנפגשנו" ועוד. חשוב לציין שעצם השימוש בסליחה כמילת נימוס מקורו בגרמנית entschuldigung!, ובצרפתית: Pardon!, שתיהן עוסקות במקורן במחילה על חטאים. "פרדון" חדרה גם לאנגלית, לגרמנית, ולשיח הישראלי.
"תודה" ו"בבקשה" הן צמד חמד. "בבקשה" משמשת במסכת ברכות כפניית נימוס, במסגרת הצירוף "בבקשה ממך": "אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה: בבקשה ממך, לך ואמור להם לישראל, בבקשה מכם, שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב".
בעברית בת זמננו צמחו ל"בבקשה" מתחרות. בעבר התהדרו בבקשה הצרפתית: סיל-ווּ-פְּלֶה (s'il vous plait), שהיא מעין הזמנה, ובשירת הברבור הגששית שמענו את "אורקסטרה, סיל-וו-פלה!" היום יודע ילד ישראלי שכאשר הוא רוצה להשיג את מבוקשו מן המבוגרים, הדרך הטובה ביותר היא לומר בהעלאת צליל ובהארכה: "פְּליייייייז!"
לצד הגינונים האירופיים האלה הציעה גם הערבית הפלסטינית חלופה משלה. בקשה ערבית-ישראלית מתחילה ב"דחילק", שיש בה כבר מידה של תחנונים או נזיפה. הפירוש בערבית: אַנַא דַחִ'ילַכּ (אני מבקש את חסותך). פיתוח נוסף: דחילקום. בבקשות בוטות אלוהים נכנס לתמונה: דָחִיל אַלְלָה, וגם דַחִ'יל רַבַּכּ, שפירושו בערבית "תן לי להיות אורח של אלוהיך". לאל נוספה גירסה מקומית, "דחיל רַמְבָּם". מילת בקשה ערבית מעודנת יותר היא "תְפָדָל". ממנה צמח גם פועל עברי-דיבורי, לפַדֵל, בעיקר בגירסת השלילה, "לא פידלתי".
תודה היא מילה מקראית נפוצה, ופירושה גם זבח הקורבן, וגם תחושת הכרת התודה לאלוהים שהוא מייצג. כפילות משמעות דומה אפשר למצוא גם באנגלית. השימוש במילה תודה כמילת נימוס נרמז כבר במקרא, כגון בספר תהלים קמז 7: "עֱנוּ לַה' בְּתוֹדָה, זַמְּרוּ לֵאלֹהֵינוּ בְכִנּוֹר".
להליך הנימוס של הבקשה והתודה סייעה הגרמנית. המבקש דבר בגרמנית אומר Bitte, בקשה. לאחר שקיבל את מבוקשו הוא עונה בהרחבת danke schön.
schön פירושה יפה, רמז לביטוי התודה והשבח שמקורו במקרא, "חן חן". פיתוחים של ברכת התודה מושפעים גם הם מגרמנית: "רוב תודות", בעקבות vielen dank (תודות רבות), וכן היצירה המוזרה משהו "רַב תודות", שפירושה המילולי אדם המרבה בתודות. יש גם גירסה רוסית: bolshoye spaibo. הברכה "תודה רבה" מצויה בפתיחת איגרת של סופר ההשכלה ריב"ל משנת 1823, המודה על ספר במילים "ותודה רבה לך". המילה הערבית לתודה, שֻכְּרָאן, לא מצאה דרכה לסלנג הישראלי, אבל בשפת העבריינים נפוצה תְעִיש, שפירושה "שתחיה", המשמשת בעיקר כתודה על מכירת סם. ומהי המקבילה של פלייייז? תֶ'נק יוּ, כמובן, גם בגירסה אינטרנטית, 10XU, או סתם X10.
ריקוד הבבקשה-תודה אינו מסתיים כאן. על התודה עונים כידוע בשלוש תשובות חלופיות. הראשונה היא חזרה לנקודת המוצא: "בבקשה", שכפול של התגובה הגרמנית bitte schön. שקשוק הרכבת לנהרייה נשמע כידוע בייקית: דַנְקֶה שֶן-בִּיטֶה שֶן. החלופה השנייה היא "אין בעד מה", שמקורה הישיר ביידיש: ניטאָ פֿאַר וואָס, ויש דומה לה בצרפתית: il n'y a pas de quoi. הדרך השלישית היא "על לא דבר", שמקורה בספרדית: de nada, ובלדינו: פוֹר נָאדָה. הצירוף מופיע במדרשים אבל שם פירושו מילולי "ללא סיבה, לחינם": "וזה אכזרי עמד לעקור אומה שלימה חנם על לא דבר" (במדבר רבה כ). לבריטים, כדרכם, תגובה מאופקת ומדויקת: you're welcome, ובגירסה מעודנת עוד יותר: You're quite welcome. לא לקחנו.
עד כאן על יחסי הבקשה והתודה, ובאחת הרשומות הבאות, סיפורן המסעיר של ברכות הפגישה והפרידה. יאללה ביי.

Read Full Post »