בבחירות הפנימיות במפלגת העבודה, הודות להצבעה הממוכנת, פורסמו תוצאות האמת תוך זמן קצר (קצר אפילו יותר מתקופת כהונה טיפוסית של היו"ר במפלגה הזו…). בסיבוב הראשון פרץ עמיר פרץ לשלב הגמר מול אבי גבאי. וגם הרצוג הגיע לשלב הגמר…של כהונתו כיו"ר… בסיבוב השני, בחרה מפלגת העבודה גבאי חדש לבית הכנסת, שלא היה אפילו יום אחד חבר כנסת. המפלגה קיבלה בסקרים רוח גב(א)ית… אך מי שיוביל אותה להחלמה כבר לא יהיה בעלה של אחלמה… אף כי גבאי הודיע לעמיר: לגביי אתה נשאר באמיר (צמרת) העץ.
בין לבין, ערך ראש ממשלת הודו נרנדה מודי ביקור של 3 ימים בארץ הקודש. ראשי המדינה הודו לאורח מודי, ידיד ישראל אמיתי, שהוביל מודיפיקציה מקיפה ביחסה של הודו לישראל.
בפרשת הצוללות, יש יותר צללים מאורות והרבה צלילים צורמים ונראה שהצוללות שקועות במים עכורים וממש לא צלולים. בין הנחקרים גם מפקד חיל הים לשעבר האלוף במיל' אליעזר מרום צ'ייני. בתום החקירה נדע אם יצלול מאיגרא דמרום ליָמא עמיקתא… ורק אחרי כמה ימים של איסור פרסום נודע כי העו"ד המקורב, שנחקר ונשלח למעצר בית הוא דוד שמרון. כשהתקשורת ביקשה לפרסם, סירב בית המשפט באומרו: עו"ד חזון למועד… ימים יגידו אם העו"ד אכן היה בבחינת מועד… כעת מסתמן הסכם עד מדינה, ויעקב פרוינד, (מחייך השפה העברית כבר אמרנו?) כבר מזהה כאן שמחה לעֵד… ובהצטבר הררי החשדות לשחיתות נרחבת סביב הפרשה, נזכר הנ"ל (מחייך השפה…) במהדורות החדשות של קול ישראל (שהוותיקים זוכרים בוודאי כי נפתחו פעם במילים: "הרי החדשות ועיקרן תחילה"), והוא מציע לפתוח את מהדורת החדשות במילים: הרי החשדות ועיקרן בחילה…
ובשולי החדשות הנ"ל (ואם תרצו: החשדות…), התבשרנו כי הבמאי הוותיק טרנטינו, התארס עם הנסיכה לבית (צביקה) פיק. נראה שהנ"ל כרע ברך ללא פיק ברכיים… עדת מחזריה הצעירים יכלו מן הסתם לראות בעיניים כלות את המדבקה על שמשת מכוניתו של הבמאי הקשיש: טרנטינו אבל לפניך!
וגם העיר ברצלונה צהלה ושמחה ויש סיבה למסיבה! כוכב הקבוצה מסי בא בברית הנישואין עם בחירת ליבו.
משבר הר הבית בעיצומו, וגם בעת כתיבת שורות אלה לא ברור לאן זה הולך והאם תנועת ההאסלמה (הפלג הצפוני) תמשיך להסית ותוביל להסלמה? מצפון תיפתח הרעה – אמר הנביא ומסתבר שצדק… ואכן מצפון יצאו שלושה מרצחים חסרי מצפון. המשטרה הציבה (והסירה בהמשך החודש) גלאים ואמצעי אבטחה כדי שהר הבית יהיה מקום מבטחים (אך אם במבטחים יֹאבד הבית – נישאר עם מטחים מנשק חם), וימים יגידו האם ההר מקום מוגן או חלילה מוGUN? מקום בטוּח, או חלילה בטְוָח רובי המרצחים?
הרוחות לא נרגעו גם אחרי שהוסרו גלאי המתכות, אף שהשרה (מירי רגב) הייתה נגד הסרה וגם דיברה סרה בשב"כ. נראה שהוויכוח עם העולם המוסלמי על גבולות ההבטחה, התמקד בסוף החודש על גבולות האבטחה. גם עם מלך ירדן נתגלע ויכוח נפרד על גבולות האבטחה בעקבות תגובת המאבטח הישראלי מהשגרירות בעמאן. עם שובו ארצה היה המאבטח אסיר תודה לממשלת ישראל שדאגה להחזירו ארצה בטרם יהיה אסיר (בלי תודה). ובקרָב הציוצים עם ארדואן – ציניות מול ציונות בעידן הפוסט ציוצינות… ועוד בעניין הר הבית, יעקב פרוינד, מחייך השפה העברית, מציין כי ההר הוליד…(אללה הוא) אכבר…
ולקראת סוף החודש, בנסיבות טראגיות, הוכיחו לנו תושבי חלמיש שהם חזקים כחלמיש צוּר, אבל בסיפור הזה גם חלם יש – יש מי שמנסה לעשות הון פוליטי ולבקר את תפקודו של החייל שנטרל את המחבל וקטע את ההרג. נראה שהפעם הופעל נוהל שכן שאינו שנוי במחלוקת…
בסוף החודש הובא למנוחת עולמים השחקן והדוגמן אמיר פ' גוטמן שטבע בחוף עתלית בהצילו בגבורה את אחייניתו. סיפורו של האיש, שהחל בתביעה (נגד בי"ח איכילוב על נזקי הטיפול השגוי) לדאבון הלב נגמר בטביעה.
אז לסיכום, בסך הכול היה לנו חודש ביתי מאוד:
האירועים בהר הבית, שמקורם באויבים מבית (ערבים אזרחי ישראל); חשודי פרשת הצוללות, וכן גם ענבל אור ואלאור אזריה נשלחו למעצר בית; ראש הממשלה חזר הביתה מביקורו באירופה, כדי לקרוא בידיעות אחרונות שנשיא ביהמ"ש העליון בדימוס מאיר שמגר קורא לו ללכת הביתה (בגלל פרשת המתנות), והבית היהודי קורא שלא להתקפל בעניין סידורי האבטחה בהר הבית; הבית הלבן ממשיך לייצר כותרות (בסוגיית המעורבות הרוסית בבחירות, ההדלפות ופיטורי ראש הסגל)… אז איך אנו אמורים להרגיש החודש כשאומרים לנו "תרגישו כמו בבית?…
