Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘תעשייה’

בשולי טקס בחירת מלכת היופי לפני מספר שנים עמדו חברי קבוצה הקרויה "כביסה שחורה", היא הגדירה עצמה "קבוצת פעולה ישירה של לסביות והומואים". חברי הקבוצה נשאו כרזות שונות, וביניהן הכרזה "זה לא יופי – זה פס ייצור". ‘ייצור’, מסתבר, הפכה למילת מפתח בעברית הישראלית,  והיא צצה מפינות ומתחומים שונים, ומשחקת בכל הופעותיה משחק כפול: מילה קונסטרוקטיבית, חיובית, משוש נפשו של כל פרח כלכלה; ומילה אירונית, ביקורתית, שבאמצעותה נחשפים דווקא חוליי החברה והכלכלה.

"זה לא יופי, זה פס ייצור", פירושו שמלכות היופי הן חלק מתעשייה, ואין להן קיום כנשים אוטנטיות. מבקרי החברה המודרנית משתמשים ב’ייצור’ ביחס לבני אדם כשהם רוצים להצביע על שטיפת מוח. למשל, כדי לבטל את הלגיטימיות והאוטנטיות של השהידים הפלסטינים מדברים הישראלים על "ייצור מתאבדים" בנשימה אחת עם ייצור פצמ"רים וטילי קסאם 2. משמעות ביקורתית יש בדרך כלל גם למושג "פס ייצור". הביקורת הזו התקבעה באמצעות סרט המופת "זמנים מודרניים" של צ'רלי צ'פלין, ו"פס ייצור" הפך לקלישאה שלילית המייצגת  עבודה לא אנושית ולא מספקת. בדף עמדה של הסיינטולוגיה נכתב למשל כי "יש סבורים שקל יותר לעמוד מול המוות מאשר מול חיי עבדות של פס ייצור".

למרות זאת, בדרך כלל  ‘ייצור’ היא מילה חיובית. "עם הפנים אל הייצור" היא סיסמת מפתח של ממשלות רבות בישראל, ומובטל הוא מי ש"נפלט ממעגל הייצור". כאשר נסגר  "פס ייצור" אחד ב"בגיר" חרב עולמן של  עשרות משפחות עובדים. יצרן הוא אדם התורם לחברה ולכלכלה. הייצור אמור להיות היסוד הבריא של הכלכלה, לא רק משחק של ספקולנטים, אלא שימוש הוגן במשאבי הטבע והתרבות לצורכי בני האדם. הבעיה היא, שבכלכלה המודרנית לא ברור בדיוק מהו ‘ייצור’. מה בדיוק מייצר עורך הדין? או הברוקר? או האמן? או הספורטאי? ומה מייצר החייל בחזית? לפחות על פי השימוש הלשוני מתברר שהם בכל זאת "מייצרים" משהו. כדורגלן פלוני במשחק כדורגל "מייצר מצבים שמהם ניתן לכבוש שער",  פלוגת לוחמים "מייצרת אש". אנשי עסקים "מייצרים רווחים", ובתעשיית הטלקומוניקציה מחפשים דרכים "לייצר זמן אוויר", כלומר, לגרום לאנשים לשוחח בטלפונים סלולריים.

השימוש הלשוני ב’ייצור’ בדוגמאות האלה נראה מופרך, אבל הלשון נחלצת לעזרת הכלכלה באמצעות מילה אחרת ממשפחת השורש יצ"ר והיא 'מוצר'. השפה התעשייתית החדשנית הופכת את כל 'תוצרי' (עוד בן למשפחת יצ"ר) הפעילויות ל'מוצרים'. התעלול הזה קיים גם באנגלית בקירבה שבין to produce (לייצר) ו- product (מוצר).  כך צץ  ה’ייצור’ שנזרק מדלת היצרנות וחוזר לשפה דרך חלון הצרכנות. עורך הדין  אולי אינו "פועל ייצור", אבל יש לו "מוצר" להציע: ייעוץ או הגנה משפטית. אולי הסופר אינו "מייצר" ספרים, אבל הוא בהחלט מציע "מוצר", הוא הספר.

הקירבה הלשונית טורדת המנוחה בעברית היא בין 'ייצֵר' ו’ייצור’ בפיעל, המייצגים את עולם התעשייה והמוצרים, לבין 'יָצַר' ו'יוצר' בבניין קל המייצגים פעילות אנושית מקורית וייחודית. הבלשן יצחק אבינרי הוא שהציע כבר ב-1927 בעיתון הארץ להשתמש בפועל 'מייצר' בהקשר התעשייתי, ולהימנע משימוש ב'יוצר'. הוא מנמק: "כל העיתונים כתבו אז 'בית החרושת יוצר גרביים, תעשיית הברזל יוצרת מיטות', וראיתי בזה כעין חילול היצירה והיוצר". באנגלית יש מרחק משמעות רב בין produce  במשמעות ייצר לבין  create במשמעות יָצַר. בעברית הם נשארו תחת אותו שורש.

הפועל יצר מופיע פעמים רבות במקרא, ובדרך כלל היוצר הוא אלוהים. 'יְצור' או 'יְציר' הוא מי שנוצר בידי אלוהים. 'נייר אשר יצר' הוא נייר טואלט, על פי התפילה התלמודית המפורסמת "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם,  אשר יצר את האדם בחוכמה, וברא בו נקבים נקבים, חלולים חלולים".   בתהליך הפרשני של העברית הותר לאדם העושה יש מאין, מעשה  אמנות או רעיון חדשני, להיקרא יוצר, מעין אלוהים קטן, והמוצר שלו – יצירה, להבדיל ממוצר תעשייתי רגיל. הפועל הקרוב, ברא, נשאר בתחום המיתולוגי והדתי, ושומר על בלעדיות אלוקית.

בעניין זה מצאה הבלשנית הדסה קנטור שבעברית החדשה, בספרות ובתקשורת, החלו גם בני אדם לברוא. למשל: "תיאטרון המבקש לברוא על הבמה מציאות של חלום" (אליקים ירון, מעריב). "לברוא מניע סביר ולייחס אותו לרצח" (יהודית אוריין, ידיעות אחרונות). "לחזור אל ההתחלה ולברוא ממנה את הקולנוע מחדש" (אורי קליין, הארץ). "האיש ברא נווה מדבר" (גל אוחובסקי, מעריב). חיים באר, בספרו "חבלים" כותב: "לדאבוני עלי להודות כי קצרה ידי לברוא לאמא דמות". וסילבי קשת חזתה את התהליך באחד מטוריה בידיעות אחרונות: "היו היו פעם 'אמנים'. כעת יש 'יוצרים'. אם נתקדם בקצב הזה, האמנים של אתמול והיוצרים של היום יהיו 'הבוראים' של מחר."

הניגוד בין הייצור והיצירה בא לביטוי גם כאשר רוצים לשבור את "שיגרת פס הייצור", מצב שבו יש לגלות "יצירתיות". ה"יצירתיות" אינה מובחנת רק למעשה האמנותי אלא לכל תחומי הפעולה, ולפעמים היא זוכה במצב הישראלי לפיתוחים מעוררי צמרמורת נוסח "פיגוע יצירתי", אחיו השובב של "פיגוע איכותי". ולחילופין, אורי מילשטיין כותב ברשימה על מושא כתיבתו אריק שרון: "כל חייו היה שרון יצירתי בתחום הביטחוני. יצירתו החשובה ביותר של שרון היתה יחידה 101, שהוקמה באוגוסט 1953".

עוד רשימות, מאמרים ותשובות של ד"ר רוביק רוזנטל באתר הזירה הלשונית,   http://www.ruvik.co.il

פס יצור

Read Full Post »

ברשומה הקודמת הוצגו המקורות של השימושים המגוונים ב'עשה', מהתנ"ך והתלמוד ועד האנגלית והיידיש, ללמדך שגם אבות אבותינו וגם הגויים באשר הם ראו בפועל הזה את פועל הפעלים, ועשו בו כראות עיניהם. ברשומה הזו רצוי להתעכב על עולמות התוכן שבהם פועֵל 'עשה' ועושה את מעשיו. המשפט האחרון הוא רמז לכך שמן השורש נגזרו גם מילים גנריות כגון 'מעשה', 'עשייה', 'מעשייה' ו'תעשייה'.

הישראלי החדש עושה כל דבר, מי ש'עושה שוק' מבקש ש'יעשו לו מחיר', ביום העצמאות וסתם שבת אנחנו 'עושים על האש', הרשלנים 'עושים צחוק מהעבודה', והיהודים מן התפוצות 'עושים עלייה', ביטוי שיש לו מקבילה דו לשונית באנגלית: make Aliyah. ומה אומרים הגששים במערכון 'קסיוס קליי נגד חלפון': "פעם באלף שנה נולד לנו צ'מפיון כזה שעושה שקשוקה מאזולאי". 'עשה שקשוקה' מושפע מביטוי שמקורו באנגלית ובגרמנית דווקא: 'עשה ממנו קציצות'.

ילדים בכל הדורות יצרו שימושים נרחבים ב'עשה', והם מוכרים כבר מהמחצית הראשונה של המאה הקודמת. שיטת הבחירה המועדפת, בוודאי בעבר הלא רחוק הייתה 'לעשות אֶן-דֶן-דינוֹ', הגירסה המלאה: "אן דן דינו/ סו פה לה קטינו/ סו פה לה קטי קטו/ אליק בליק בום". כשרבים עם ילד אחר 'עושים ברוגז', וטוענים שהוא 'עשה בכוונה'. במשחק הפרסים והזהבים, במלעיל, 'עושים החלפות', במלעיל, וכששני ילדים לובשים אותו בגד 'עושים צמבל'. ואין לשכוח את משחק הילדים שגם הפך שם לספרם של דוד טרטקובר ואמנון דנקנר: "שלום אדוני המלך! שלום, בני היקרים!  איפה הייתם ומה עשיתם?"

ענייני הגוף חברו מאז ומתמיד ל'עשה'. ההפרשות, תחום רגיש למדי, הן תמיד משהו ש'עושים'. חנוך לוין כותב באחד משיריו על פלוני: "הוא קם בבוקר ותיכף עשה". יורם טהרלב כותב על צרכים מעודנים יותר ב"משק יגור טיוטה": "אפילו אם דבורקה כועסת, אני עושה מן הקצה של המרפסת". המקור בלשון חכמים: "לא יאכל אדם תרי, ולא ישתה תרי, ולא יקנח תרי, ולא יעשה צרכיו תרי" (ת"ב פסחים קט ב), וכאן בהוראת יחסי מין. מן הגרמנית אנחנו 'עושים פיפי', ומן היידיש 'עושים במכנסיים', אירוע מביך שהפך דימוי למי שנבהל ברגע האמת. חנוך לוין כתב גם: ”תקענו לה אחד בַפָּנים, והעליונים עשו בתחתונים", ובשיר ילדים שרנו "שתיתי מיץ, עשיתי פליץ". יש גם הפרשות דרמטיות פחות בנוסח 'עשה אפצ'י'.

תחום המין אוהב מאוד את 'עשה'. בסלנג המאצ'ו 'עשה' הוא גם שגל, ומקורו באנגלית: to do him/her. המתעלסים 'עושים סקס', וכמובן 'עושים אהבה'. מקור הניב באנגלית והוא מופיע לראשונה בעבודה של הסופר ג'ון לילי משנת 1590, ושימש למגוון פעילויות, משיחת אוהבים ועד מזמוטין. יש לו גם גילוי עברי מפתיע, בפיוט-חידה משנת 1773 מאת שלמה לוצינה על שיר חתונה: "כל הרים ובקעות הם מטרתנו/ ועל פני השדה ריפדנו ערשנו/ ובקולי קולות עשינו אהבתנו/ ופרינו ורבינו לעין כל רואינו". בהיבט התוצר של הפעילות המינית בני האדם 'עושים ילדים'. ומה עושה מי שאין לו פרטנר? עושה ביד, או באמצעות פועל גנרי אחר, 'מביא ביד'.

הטיפול בטיפוח הגוף מתאפיין גם הוא בצירופי 'עשה'. המקור מן התנ"ך, בספר דברים על אשה יפה שנשבתה: "וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ". הגברים (וגם נשים בעידן החדש) עושים כושר. הנשים (וגם גברים בעידן החדש) עושים גבות, שעווה להסרת שערות, וכדברי לימור ב"רק בישראל": "אני הולכת לעשות גבות, שפם ושחי".

נוכחות 'עשה' במקורות הכשירה את הקרקע לשימוש נרחב בשיח הדתי-חרדי העכשווי בצירופי 'עשה'. מי שמרגיש שחָטָא 'עושה תשובה', מי שפועל במסירות 'עושה השתדלות' (ובאשכנזית, במלעיל: השתדלֶס). כשמזמינים אדם שלישי לברכת המזון 'עושים זימון', המחזיר בתשובה מזמין את הכופרים 'לעשות אצלו שבת', והמאוננים, רחמנא ליצלן, 'עושים צניעות'.

בשפה הצבאית 'עושים' כל דבר, כל הזמן. בַכללי 'עושים צבא'. תחילה 'עושים טירונות', שבמסגרתה 'עושים שמירות', 'עושים מטבחים' ובמסדרים 'עושים הקשב'. באימונים 'עושים פזצטא', בהמשך המסלול 'עושים קו', 'עושים פטרולים', 'עושים שטחים', ובעבר הלא רחוק 'עשו לבנון'. הפשלונרים 'עושים פאקים', המתקשים 'עושים נפקדות'. מי שנענש 'עושה פק"לים', הלא הם שכיבות סמיכה, ובמקרה הגרוע 'עושה שבת', נשאר בבסיס בסוף השבוע. ומה עם הטבחים והאפסנאים? להם יש סידור מיוחד: 'עושים שבוע שבוע'. חייל שסרח בעיני חבריו זוכה לכך ש'עושים לו שמיכה'.

במעבר לא ממש חד, גם עולם העבריינים אוהב את הפועל, וגם שם עושים כל דבר. קודם כל הורגים, כלומר, 'עושים אותו'. גם כאן יש שאילת משמעות מסלנג הפושעים האמריקני, to do. גם מעשני הסמים הכבדים 'עושים', למשל 'עושים קוק', וגם זה תרגום מאנגלית. מכאן גם 'עשה שורות', צרך סמים באמצעות שאיפה דרך האף.

הסיפור העברייני בסדרת סיפורי 'עשה' נכנס לפרטים. 'עשה אותו צֶבַע': בייש אותו. 'עשה אתו פנים': התעמת עם עבריין אחר כדי להוציא ממנו את האמת. 'עשה לו פִּיקָאסוֹ': חתך את פניו. 'עשו לו הליקופטר': שכבו עם עבריין אחר בעל כורחו, ו'פתחו לו את השושנה'. כשמקליטים עבריין ומצלמים אותו לצורך הפללתו נאמר ש'עושים עליו סרט', ובגירסה למתקדמים 'עושים עליו פילם'.

כך השתלט 'עשה' על חיינו, בדומה למה שהוא עושה (!) לשפות אחרות. ונשאלת השאלה המרחפת, האם זה טוב או רע? מצד אחד, זה עושה (!) את החיים פשוטים יותר. מצד שני זה מרדד את השפה, מנוון את היכולות הלשוניות שלנו ומאפשר לנו לוותר על המאמץ למצוא מילים מדויקות למגוון מצבים שונים. למה למרוט גבות אם אפשר לעשות אותן? למה לחלוט תה אם אפשר לעשות תה? למה לצלות אם אפשר לעשות על האש? האמת נמצאת היכן שהוא באמצע, ונתונה לכל דובר ודובר. כדאי עם זאת לשוב ולשנן לזכותו של הפועל החבוט הזה: 'עשה' הוא פועל הפעלים, ובלעדיו העולם יקפא על עומדו.

עוד רשימות, טורים, מאמרים ושאלות של ד"ר רוביק רוזנטל באתר הזירה הלשונית, http://www.ruvik.co.il

ד"ר רוביק רוזנטל / לעשות אהבה, צבא ותשובה

Read Full Post »

%d בלוגרים אהבו את זה: