Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘שלבין’

ביום המשפחה חוגגים את הגיוון של סוגי משפחות שונים. השינויים החברתיים במוסד המשפחה הצריכו גם שינויים בשפה. אחד המונחים שנזקק לרִעֲנון היה התואר חוֹרֵג לציון קשרי משפחה שאינם ביולוגיים. לפני שנים אחדות הציעה האקדמיה ללשון את החלופה שָׁלוּב ('הורה שלוב' במקום 'הורה חורג' וכו'). כמו כן נקבע המונח מִשְׁפָּחָה מְשֻׁלֶּבֶת – משפחה שבה לפחות לאחד מבני הזוג יש ילדים ממערכות יחסים קודמות. כך הצטלבו דרכיהן של שתי המילים האלה ושל שני השורשים שהן נגזרו מהן – חר"ג ושל"ב. אנסה להבין מדוע השורש חר"ג כל כך 'חורק' לאוזניים העכשוויות, ואילו השורש של"ב משתלב היטב בשפה המודרנית.

השורש חר"ג מופיע פעם אחת במקרא, בצורת העתיד של הפועל חָרַג: "בְּנֵי-נֵכָר יִבֹּלוּ וְיַחְרְגוּ מִמִּסְגְּרוֹתֵיהֶם" (תהלים יח מו). המילה 'חורג' מופיעה לראשונה בלשון חז"ל, לדוגמה: "שני חורגים [=אח ואחות חורגים] שגדלו בבית אחד אסורין להינשא מפני מראית העין" (ירושלמי, יבמות ב, ד). לכאורה המילה 'חורג' היא צורת ההווה של הפועל 'חרג', ואולם הדעות חלוקות אם שתי המילים האלה נגזרו מאותו שורש היסטורי. בן-יהודה גרס במילונו כי מדובר בשני שורשים שונים. לדידו, הפועל 'חרג' בתהלים פירושו 'נמלט בבהלה [ממקום סגור]', והוא מקביל לפועל חַרַגַ' בערבית שפירושו 'היה צר ולחוץ, היה במצוקה'. פרשנים וחוקרים אחרים האוחזים בדעה זו נסמכים גם על השורש חר"ג בארמית. בתרגום אונקלוס (תרגום התורה לארמית) המילה "אֵימָה" (דברים לב כה) מתורגמת כ"חַרְגַת מוֹתָא". בעקבות ההשוואה לארמית היו פרשנים שפירשו את הפועל "ויחרגו" במובן 'פחדו'. בן-יהודה מקשר את המילה 'חורג' לשורש שמי אחר, שממנו נגזר בערבית הפועַל חַ'רַּגַ' (خَرَّجَ) במובן 'חינך, לימד', שכן הילדים מתחנכים במשפחה החורגת.

ואילו לדעת אחרים, כגון האטימולוג ארנסט קליין, מקורן של המילים 'חרג' ו'חורג' הוא זהה, והוא מקביל לפועל חַ'רַגַ' בערבית שפירושו 'יצא'. לפי הסבר זה, המילה 'חורג' מתארת את מי שמחוץ למשפחה הביולוגית.

סביר להניח שהביטוי המקראי "ויחרגו ממסגרותיהם" נתפס במשמעות של יציאה ממקום סגור או מתחום מוגדר, גם אם מקבלים את הדעה שמשמעותו הראשונית הייתה קשורה למצוקה ובהלה. בעברית החדשה הפועל 'חרג' משמש במובן הפיזי של יצא מחוץ למסגרת, בלט ממנה. הביטוי חָרַג מִן הַמִּסְגֶּרֶת משמש כיום גם בתחום הכספים והבנקאות כדי לתאר הוצאה העולה על סכום מסוים שנקבע מראש. מִטְעָן חוֹרֵג יוצא מגבולות כלי הרכב שנושא אותו. הפועל 'חרג' מתאר גם יציאה מטפורית מהתחום המוגדר של נורמות ההתנהגות, למשל: "חרג מתפקידו", "חרגתי ממנהגי". משמעות זו באה לידי ביטוי גם בשם הפעולה חֲרִיגָה, בין היתר בצירוף חֲרִיגָה מִסַּמְכוּת. מהמשמעות המטפורית נגזרה בעברית החדשה המילה חָרִיג, המתארת מישהו או משהו שנחשב מחוץ לתחום הנורמה.

בעשורים האחרונים הלך ופחת השימוש במונח 'חריג' לילדים ובוגרים עם לקויות ומוגבלויות, בד בבד עם התפתחות המגמה לשילוב בעלי מוגבלויות בקהילה ובחברה. המהלך של האקדמיה ללשון להחליף את המונח 'חורג' ב'שלוב' ממשיך את המגמה של צמצום השימוש בשורש חר"ג בגלל הקונוטציה הבעייתית שלו (ובמקרה הזה, גם בגלל הקונוטציה השלילית של המונח 'אם חורגת' באגדות ילדים). וכאן המקום לעבור לשורש של"ב.

המילה שָׁלָב מופיעה במקרא כמה פעמים בתיאור מבנה המקדש: "וּמִסְגְּרֹת בֵּין הַשְׁלַבִּים" (מלכים א' ז כח; עוד בפס' כט). בתרגום יונתן לספר מלכים מופיעה המילה המקבילה בארמית "שְׁלִיבַיָא". לפי רוב הפירושים, מדובר במעין יתדות או מקלות שחיברו בין חלקים במבנה. מאותו שורש נגזרה המילה 'משולב' בבניין פֻּעַל, המופיעה פעמיים במקרא בתיאור בניית המשכן: "שְׁתֵּי יָדוֹת [=בליטות, זיזים] לַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד מְשֻׁלָּבֹת אִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ" (שמות כו יז; לו, כב), כלומר מחוברות זו לזו. שתי המילים האלה מופיעות במקרא במשמעות של חיבור.

בלשון חז"ל המילה 'שלב' מופיעה במשמעות של 'מדרגה בסולם': "היה מביא עצים ועושה אותן כמין שלבין ועושה אותן כמין סולם ונותנין על כתיפיו" (ירושלמי תענית ד, ד; הכתיב במקור). הצורה הסבילה שָׁלוּב (מחובר או שזור בתוך משהו) מופיעה לראשונה בפיוטי ימי הביניים. הפועל שִׁלֵּב מופיע לראשונה בלשון ימי הביניים במשמעות של חיבור פיזי: "אבל אינו אלא כמין שלב שמשלב את הקרשים ב' מיכן וב' מיכן" (פירוש הגאונים לסדר טהרות על כלים, פרק י; הכתיב במקור). גם שֵם הפעולה שִׁלּוּב מופיע לראשונה בימי הביניים בהקשר של חיבור פיזי. כיום יש לפועל 'שילב' ולשם העצם 'שילוב' משמעות של חיבור מופשט בין דברים או אנשים שונים ולעיתים אף מנוגדים, או של הטמעת אדם או קבוצה במסגרת רחבה יותר, לדוגמה: “יש לשלב את הדור הצעיר במפלגה". המשמעות הפיזית של מילים אלה נותרה בהקשר לידיים, בביטויים כמו 'שילוב ידיים' ו'שְלובי זרוע'. בעברית החדשה נוצר הפועל הִשְׁתַּלֵּב, המשמש הן במובן הפיזי: "הצמה מורכבת מקווצות שיער המשתלבות זו בזו"; והן במובן המופשט של 'מצא את מקומו במסגרת מסוימת', למשל: "השתלב בֵּחברה".

לסיכום, המילה 'חורג' ומילים אחרות מאותו שורש מתארות יציאה מהמסגרת ולכן יש להן קונוטציה שלילית של חוסר שייכות, ואילו למילה 'שָלוב' יש קונוטציה חיובית של השתייכות למסגרת חברתית, כמו המסגרת המשפחתית.

Read Full Post »

%d בלוגרים אהבו את זה: