Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘עשייה’

ברשומה הקודמת הוצגו המקורות של השימושים המגוונים ב'עשה', מהתנ"ך והתלמוד ועד האנגלית והיידיש, ללמדך שגם אבות אבותינו וגם הגויים באשר הם ראו בפועל הזה את פועל הפעלים, ועשו בו כראות עיניהם. ברשומה הזו רצוי להתעכב על עולמות התוכן שבהם פועֵל 'עשה' ועושה את מעשיו. המשפט האחרון הוא רמז לכך שמן השורש נגזרו גם מילים גנריות כגון 'מעשה', 'עשייה', 'מעשייה' ו'תעשייה'.

הישראלי החדש עושה כל דבר, מי ש'עושה שוק' מבקש ש'יעשו לו מחיר', ביום העצמאות וסתם שבת אנחנו 'עושים על האש', הרשלנים 'עושים צחוק מהעבודה', והיהודים מן התפוצות 'עושים עלייה', ביטוי שיש לו מקבילה דו לשונית באנגלית: make Aliyah. ומה אומרים הגששים במערכון 'קסיוס קליי נגד חלפון': "פעם באלף שנה נולד לנו צ'מפיון כזה שעושה שקשוקה מאזולאי". 'עשה שקשוקה' מושפע מביטוי שמקורו באנגלית ובגרמנית דווקא: 'עשה ממנו קציצות'.

ילדים בכל הדורות יצרו שימושים נרחבים ב'עשה', והם מוכרים כבר מהמחצית הראשונה של המאה הקודמת. שיטת הבחירה המועדפת, בוודאי בעבר הלא רחוק הייתה 'לעשות אֶן-דֶן-דינוֹ', הגירסה המלאה: "אן דן דינו/ סו פה לה קטינו/ סו פה לה קטי קטו/ אליק בליק בום". כשרבים עם ילד אחר 'עושים ברוגז', וטוענים שהוא 'עשה בכוונה'. במשחק הפרסים והזהבים, במלעיל, 'עושים החלפות', במלעיל, וכששני ילדים לובשים אותו בגד 'עושים צמבל'. ואין לשכוח את משחק הילדים שגם הפך שם לספרם של דוד טרטקובר ואמנון דנקנר: "שלום אדוני המלך! שלום, בני היקרים!  איפה הייתם ומה עשיתם?"

ענייני הגוף חברו מאז ומתמיד ל'עשה'. ההפרשות, תחום רגיש למדי, הן תמיד משהו ש'עושים'. חנוך לוין כותב באחד משיריו על פלוני: "הוא קם בבוקר ותיכף עשה". יורם טהרלב כותב על צרכים מעודנים יותר ב"משק יגור טיוטה": "אפילו אם דבורקה כועסת, אני עושה מן הקצה של המרפסת". המקור בלשון חכמים: "לא יאכל אדם תרי, ולא ישתה תרי, ולא יקנח תרי, ולא יעשה צרכיו תרי" (ת"ב פסחים קט ב), וכאן בהוראת יחסי מין. מן הגרמנית אנחנו 'עושים פיפי', ומן היידיש 'עושים במכנסיים', אירוע מביך שהפך דימוי למי שנבהל ברגע האמת. חנוך לוין כתב גם: ”תקענו לה אחד בַפָּנים, והעליונים עשו בתחתונים", ובשיר ילדים שרנו "שתיתי מיץ, עשיתי פליץ". יש גם הפרשות דרמטיות פחות בנוסח 'עשה אפצ'י'.

תחום המין אוהב מאוד את 'עשה'. בסלנג המאצ'ו 'עשה' הוא גם שגל, ומקורו באנגלית: to do him/her. המתעלסים 'עושים סקס', וכמובן 'עושים אהבה'. מקור הניב באנגלית והוא מופיע לראשונה בעבודה של הסופר ג'ון לילי משנת 1590, ושימש למגוון פעילויות, משיחת אוהבים ועד מזמוטין. יש לו גם גילוי עברי מפתיע, בפיוט-חידה משנת 1773 מאת שלמה לוצינה על שיר חתונה: "כל הרים ובקעות הם מטרתנו/ ועל פני השדה ריפדנו ערשנו/ ובקולי קולות עשינו אהבתנו/ ופרינו ורבינו לעין כל רואינו". בהיבט התוצר של הפעילות המינית בני האדם 'עושים ילדים'. ומה עושה מי שאין לו פרטנר? עושה ביד, או באמצעות פועל גנרי אחר, 'מביא ביד'.

הטיפול בטיפוח הגוף מתאפיין גם הוא בצירופי 'עשה'. המקור מן התנ"ך, בספר דברים על אשה יפה שנשבתה: "וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ". הגברים (וגם נשים בעידן החדש) עושים כושר. הנשים (וגם גברים בעידן החדש) עושים גבות, שעווה להסרת שערות, וכדברי לימור ב"רק בישראל": "אני הולכת לעשות גבות, שפם ושחי".

נוכחות 'עשה' במקורות הכשירה את הקרקע לשימוש נרחב בשיח הדתי-חרדי העכשווי בצירופי 'עשה'. מי שמרגיש שחָטָא 'עושה תשובה', מי שפועל במסירות 'עושה השתדלות' (ובאשכנזית, במלעיל: השתדלֶס). כשמזמינים אדם שלישי לברכת המזון 'עושים זימון', המחזיר בתשובה מזמין את הכופרים 'לעשות אצלו שבת', והמאוננים, רחמנא ליצלן, 'עושים צניעות'.

בשפה הצבאית 'עושים' כל דבר, כל הזמן. בַכללי 'עושים צבא'. תחילה 'עושים טירונות', שבמסגרתה 'עושים שמירות', 'עושים מטבחים' ובמסדרים 'עושים הקשב'. באימונים 'עושים פזצטא', בהמשך המסלול 'עושים קו', 'עושים פטרולים', 'עושים שטחים', ובעבר הלא רחוק 'עשו לבנון'. הפשלונרים 'עושים פאקים', המתקשים 'עושים נפקדות'. מי שנענש 'עושה פק"לים', הלא הם שכיבות סמיכה, ובמקרה הגרוע 'עושה שבת', נשאר בבסיס בסוף השבוע. ומה עם הטבחים והאפסנאים? להם יש סידור מיוחד: 'עושים שבוע שבוע'. חייל שסרח בעיני חבריו זוכה לכך ש'עושים לו שמיכה'.

במעבר לא ממש חד, גם עולם העבריינים אוהב את הפועל, וגם שם עושים כל דבר. קודם כל הורגים, כלומר, 'עושים אותו'. גם כאן יש שאילת משמעות מסלנג הפושעים האמריקני, to do. גם מעשני הסמים הכבדים 'עושים', למשל 'עושים קוק', וגם זה תרגום מאנגלית. מכאן גם 'עשה שורות', צרך סמים באמצעות שאיפה דרך האף.

הסיפור העברייני בסדרת סיפורי 'עשה' נכנס לפרטים. 'עשה אותו צֶבַע': בייש אותו. 'עשה אתו פנים': התעמת עם עבריין אחר כדי להוציא ממנו את האמת. 'עשה לו פִּיקָאסוֹ': חתך את פניו. 'עשו לו הליקופטר': שכבו עם עבריין אחר בעל כורחו, ו'פתחו לו את השושנה'. כשמקליטים עבריין ומצלמים אותו לצורך הפללתו נאמר ש'עושים עליו סרט', ובגירסה למתקדמים 'עושים עליו פילם'.

כך השתלט 'עשה' על חיינו, בדומה למה שהוא עושה (!) לשפות אחרות. ונשאלת השאלה המרחפת, האם זה טוב או רע? מצד אחד, זה עושה (!) את החיים פשוטים יותר. מצד שני זה מרדד את השפה, מנוון את היכולות הלשוניות שלנו ומאפשר לנו לוותר על המאמץ למצוא מילים מדויקות למגוון מצבים שונים. למה למרוט גבות אם אפשר לעשות אותן? למה לחלוט תה אם אפשר לעשות תה? למה לצלות אם אפשר לעשות על האש? האמת נמצאת היכן שהוא באמצע, ונתונה לכל דובר ודובר. כדאי עם זאת לשוב ולשנן לזכותו של הפועל החבוט הזה: 'עשה' הוא פועל הפעלים, ובלעדיו העולם יקפא על עומדו.

עוד רשימות, טורים, מאמרים ושאלות של ד"ר רוביק רוזנטל באתר הזירה הלשונית, http://www.ruvik.co.il

ד"ר רוביק רוזנטל / לעשות אהבה, צבא ותשובה

Read Full Post »

%d בלוגרים אהבו את זה: