Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘לעמוד’

בימים אלה מציינים שישים ושמונה שנים לקוּם המדינה, כלומר: לתקומת מדינת ישראל. מלחמת העצמאות מכונה גם מלחמת הקוממיות. מילים אלה נגזרות מהשורש קו"ם, כמו הפועל קָם.

לפועל 'קם' יש משמעויות בסיסיות המתארות חוויות גופניות: נעמד על הרגליים, או התעורר מהשינה. היכולת לעמוד בקומה זקופה היא חוויה אנושית מכוננת, המבוססת על ההתפתחות האבולוציונית. בני האדם נוהגים לקום בכל בוקר משנתם. אם הם נופלים, הם משתדלים לקום שוב על רגליהם; והם גם רוצים ללכת בקומה זקופה. מהחוויה הגופנית הבסיסית הזו נובעות משמעויות מופשטות רבות של השורש קו"ם.

המילה קוֹמְמִיּוּת מופיעה במקרא פעם אחת: "אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם […] וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת" (ויקרא כ"ו י"ג). בפסוק זה המילה משמשת כתואר פועל שפירושו: בקומה זקופה (גם המילה 'קוֹמה' נגזרת מהשורש קו"ם), כלומר: בראש מורם, בגאווה. תואר הפועל הזה מופיע בעיקר בהקשרים של שיבת העם לארצו (גם בתפילה: "ותוליכנו מהרה קוממיות לארצנו"), ולכן הוא משמש גם כשם עצם שפירושו 'זקיפות קומה' לאומית, כלומר: עצמאות מדינית.

אפשר למצוא קשר בין חלק ממשמעויותיו הרבות של הפועל 'קם' ושל פעלים אחרים מאותו שורש למובן הספציפי של קום המדינה. אחת המשמעויות של פועל זה היא נוסד, נבנה, צמח, כמו בפתיחת מגילת העצמאות: "בארץ ישראל קם העם היהודי". במקרא הפועל 'קם' מופיע פעמים רבות, בין היתר במובן של חזרה לחיים אחרי המוות: " הֲלַמֵּתִים תַּעֲשֶׂה-פֶּלֶא  אִם-רְפָאִים יָקוּמוּ יוֹדוּךָ סֶּלָה" (תהלים פ"ח י"א). לימים נוצר הביטוי קם לתחייה. נהוג להשתמש בביטוי זה ולהתייצב מול האויבים, מה שמכונה בלשון ימינו 'כוח עמידה': "וְלֹא תִהְיֶה לָכֶם תְּקוּמָה לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם" (ויקרא כ"ו ל"ז).

תקומת המדינה נחשבת להגשמת החזון הציוני. לפועל 'קם' יש משמעות נוספת – התגשם, התבצע, יצא לפועל, התממש; התרחש, התחולל, כמו בפסוק המקראי הידוע: "רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב-אִישׁ  וַעֲצַת ה' הִיא תָקוּם" (משלי י"ט כ"א).  משמעות זו מודגשת בביטויים קם ונהיָה (הדבר) ובלשון השלילה – לא יקום ולא יהיה (המבוסס על "לֹא תָקוּם וְלֹא תִהְיֶה", ישעיהו ז, ז).

הקמת המדינה הייתה כרוכה במרד ובהתקוממות. הפועל 'התקומם' פירושו 'התמרד', כלומר: קם נגד מישהו. הביטוי קם על (מישהו) פירושו תקף אותו, למשל: "אויביך הקמים עליך" (דברים כ"ח ז), ומכאן נגזרה המשמעות של שם העצם קָם כ'אויב'. בדומה לכך, קם במישהו פירושו מָרַד בו: "כִּי בֵן מְנַבֵּל אָב, בַּת קָמָה בְאִמָּהּ, כַּלָּה בַּחֲמֹתָהּ" (מיכה ז ו). גם משמעויות אלה נובעות מהמשמעות הפיזית הבסיסית: מי שמורד באחר מעז להתייצב נגדו, לעמוד מולו בראש זקוף. אחת ממשמעויותיו של הפועל קוֹמֵם (הנגזר אף הוא מאותו שורש) היא: עורר או הסית למרד; עורר התנגדות. פועל זה משמש גם במובן השיב דבר הרוס למצבו הקודם, לדוגמה: "וְחָרְבוֹתֶיהָ [של ירושלים] אֲקוֹמֵם" (ישעיהו מ"ד כ"ו).

קיומה של מדינת ישראל אינו מובן מאליו. מהשורש קו"ם נגזר גם הפועל קִיֵּם, בחילופי ו' ו-י'. בביטוי 'לקיים הבטחות' משמעותו היא: 'לגרום לכך שהדבר המובטח יקום ויהיה', ומכאן הביטוי נָאֶה דּוֹרֵשׁ וְנָאֶה מְקַיֵּם. משמעות נוספת של פועל זה היא נתן חיים או השאיר בחיים; למשל: באמרת חז"ל "וכל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא" (סנהדרין לז ע"א) ובברכה "שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ והגיענו לזמן הזה". שם הפעולה של הפועל הזה הוא קִיּוּם. מפועל זה נגזר התואר קַיָּם, שפירושו גם 'חי', כמו בביטוי חַי וְקַיָּם, וגם 'בעל תוקף מחייב' (כלומר: דבר שחייבים לקיים אותו), כמו בביטוי שָׁרִיר וְקַיָּם.

מהשורש קו"ם נגזרו שתי מילים חשובות נוספות: מקום ויְקוּם, וכל אחת מהן ראויה לעיון נפרד.

יום עצמאות שמח!

קום

Read Full Post »

%d בלוגרים אהבו את זה: