Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘לברבר’

האטימולוגיה, העוסקת בחקר מקורות המילים בשפות השונות, אינה מדע מדויק ורבות בה ההשערות. זה לא רק לגיטימי, אלא גם מעיד על גישה רצינית לתחומים שבהם לפעמים הנסתר רב על הגלוי. עם זאת, לגבי מילים וביטויים לא מעטים נפוצים הסברים הבנויים על סיפור או על מקור שאין לו ידיים ורגליים, אבל הוא מפתה ומופץ לכל עבר. את הסיפורים האלה ניתן לכנות 'אגדות אורבניות לשוניות'. אגדה אורבנית היא ביטוי חדש יחסית, שמקורו באנגלית: urban legend. הכוונה לסיפור המתגלגל בגרסאות שונות ובתרבויות שונות ללא בסיס עובדתי, כגון הסיפור על תנינים החיים בצינורות הביוב של ניו-יורק. נראה שסיפור התנינים הדביק לצירוף את התיבה 'אורבני', למרות שאגדות אורבניות רבות מתרחשות במקומות שאינם עירוניים.

או. קיי. מלך מלכי האגדות האורבניות הלשוניות הוא 'או. קיי.'. הביטוי התאזרח במאות תרבויות ולשונות ורואים בו את הביטוי הרב-לשוני הנפוץ ביותר בעולם. האגדה האורבנית הנפוצה ביותר היא שמקור הביטוי במלחמת העולם הראשונה. כאשר רצו לפרסם כמה חיילים מתו בכל יום לחימה, נהגו להניף שלט שעליו רשום מספר והאות K. האות סימנה את המילה האנגלית "Kills" (הרוגים), והמספר את מספר ההרוגים. כאשר לא נהרג אף חייל כתבו 0k, כלומר – אפס הרוגים, כלומר, הכל בסדר. סיפורים נפוצים פחות הם מתחום שידורי טלגרף ישנים שבהם השתמשו בצירוף "Open Key" במשמעות "מוכן לקבל שידור", או בקיצור O Key. אגדה אחרת מוליכה אל ביטוי המלחים הצרפתי :au quai "אל הרציף". אחרים הרחיקו לכת עד המאה ה-16, שבה חומר הגלם הטוב ביותר לבניית ספינות היה עץ אלון, או באנגלית Oak A.

אז מהיכן הגיע 'או. קיי.'? במחצית הראשונה של המאה ה-19 היה נפוץ בארה"ב שעשוע של שיבוש כתיב מכוון. בין היתר נוצרו אז Oll Wright – OW (all right – הכל בסדר), KY – Know Yuse (no use – אין טעם), O.K. במשחק השיבושים היו ראשי התיבות של all correct, שנכתב בצורה המשובשת Orl Korrect. OK הפך לביטוי נפוץ בזכות נשיא ארה"ב מרטין ון-ביורן, שכיהן בשנים 1841-1837, וכינויו היה גם Old Kinderhook, על שם מקום הולדתו. הנשיא חיבר בין הביטוי שהחל להתפשט לראשי התיבות של עיר הולדתו. ון-ביורן זכה בכהונה שנייה לנשיאות, וכל השאר היסטוריה.

פוקס. 'פוקס' פירושה בסלנג הישראלי הצלחה המושגת ללא כוונה, במקרה, לעיתים נגד כל הסיכויים, ומכן גם תואר הפועל 'בפוקס', התכונה 'פוקסיונר' ועוד. לביטוי ותק רב, והניסיונות להסביר אותו העלו כמה אגדות אורבניות. סיפור אחד נסב על שחקן הכדורגל אלי פוקס, שחקן מכבי תל אביב, מכבי חיפה ונבחרת ישראל בשנות השישים, שלכאורה הרבה בהבקעת גולים מקריים. זו לא רק אגדה אורבנית אלא גם פגיעה בשמו של כדורגלן עבר ענק. היו גם ניסיונות להדביק את המילה לפרופסור בשם צבי פוקס, שהפליא במשחק הביליארד. פוקס נשכח מלב, אבל האגדה דווקא מקרבת אותנו למקורה של המילה, בשולחן הביליארד. "פוקס" במשחק זה הוא כדור תועה או מכה גרועה הפוגעת במטרה במזל. זהו שיבוש של המילה האנגלית fluke, וברבים flukes , שפירושה מכה מקרית מוצלחת. ה-ל' הנעלמת חזרה ונהגתה בפועל העברי שנוצר ממנה – 'התפלק לו'.

טנדר. מה מקור שמו של הטנדר, הרכב בעל המשא שנדחק מעט עם סוגי הרכב החדשים? בעניין זה התגלגל סיפור מתקופת הנוטרים והמרד הערבי, לפיו המקור הוא בשיבוש stand there, שנאמר לנוטרים בטרם עלו אל הרכב, או לחילופין שיבוש של ten there כמספר הנוטרים העולים לסיור על הטנדר. אלא שהמקור פשוט הרבה יותר. טנדר פירושו באנגלית 'המוביל', 'המסייע', בעקבות הפועל to tend, שפירושו בין היתר להעביר. הטנדר גם עתיק הרבה יותר מן המרד הערבי. הוא נולד כקרון רכבת הנוסע אחרי הקטר ועליו פחם ואביזרי עזר לנהג הקטר. עם המצאת המכונית הוא שימש בעיקר את כוחות כיבוי האש. עם הזמן הפך הטנדר שם כולל למכונית תובלה קטנה.

הלבנת הון. המקבילה של הביטוי העברי 'הלבנת הון' היא באנגלית money laundering – מכבסת כסף. אגדה אורבנית רווחת היא שהמקור הוא בפעילות המאפיה בימי חוק היובש בשנות העשרים של המאה הקודמת, שהלבינה כסף באמצעות מכבסות שבהן אנשים שילמו במטבעות, וקל היה להשתמש בכסף המזומן בלי לגלות את מקורו ומטרותיו. אלא שהמושג נכנס לשימוש בשנות השישים, ונקשר לפרשת ווטרגייט, על פי דימוי פשוט: הפיכת 'כסף מלוכלך' ל'כסף נקי'.

ראש כחול. 'ראש כחול' מיוחס לאדם הנוטה למחשבות זימה. על מקור הביטוי נפוצה אגדה לפיה מדובר בראשו של החרדון, ההופך כחול כאשר הוא מיוחם. האגדה הנפוצה הזו הפכה את היוצרות. מקורו של 'כחול' במשמעות בלתי מוסרי, ייצוג הקיים באנגלית כבר מאות שנים, הוא בחוק הכחול, סדרת חוקים בתחום המוסר שנחקקו במאה ה-17 בארצות הברית, בעיקר ביחס לצריכת האלכוהול. מכאן נוצרו מאוחר יותר 'ראש כחול' ו'סרט כחול'. מקור שמו של החוק, יש לומר, מוטל בספק. יש טענה שהוא בא מצבע הנייר שעליו הודפס, אולי מן המילה הגרמנית blau – שיכור, ואולי כקיצור של bloody law – המתאר את אכזריות העונשים שתוארו בחוק.

להתחתן. שוב ושוב נשמע הסיפור לפיו Heirat במשמעות חתונה בגרמנית, וכן heiraten שפירושו בגרמנית להתחתן, התגלגלו מברכת התקדשות הנישואין היהודית: "הרי את". הדמיון מפתה, והאגדה האורבנית הזו מחמיאה מאוד לאוזניים יהודיות, אבל אין לה שחר. Heirat מוביל אל הגרמנית הגבוהה המוקדמת, ומורכב משתי מילים שפירושן, בערך, ייעוץ לקראת הקמה משותפת של משק בית.

לברבר. מהיכן נולד הביטוי 'לברבר', כלומר לדבר דברים בטלים בלי הרף? אגדה אורבנית טוענת שהמקור הוא מימי המנדט, מפטפוטי הסַפָּר, שכונה בערבית בַּרְבֶּר. ספרים כידוע אוהבים לפטפט עם הלקוחות. דווקא כאן יש סיפור חלופי. מספר האלוף המנוח עוזי נרקיס: "באחד הימים חיבר גלינקא פקודת מבצע לפעולה ושמה 'ברבור', שהתבטלה במהרה. חיים לסקוב, שהיה ראש אג"ם, דרש שנשלים בכל זאת את עיבוד הפקודה. אגב כך השתרבבה לניירותיו של גלינקא אות יוד מיותרת, ושם המבצע נשתנה ל'בירבור'. לסקוב התקצף, ואילו אני קפצתי על המציאה וגזרתי מן הבירבור של גלינקא את שם הפועל 'לברבר', דהיינו, לעסוק בעניין חסר תכלית וחסר תוחלת". כל עוד לא הוכח אחרת, זאת כבר אינה אגדה אורבנית.

צ'יק צ'אק. מהיכן הגיע הביטוי 'צ'יק צ'אק', המתאר פעולה הנעשית באופן מיידי? אגדה אורבנית מפותלת משהו מספרת כי הביטוי נולד במשחקים האולימפיים בברלין 1936. באצטדיון ההומה ניצחה בקפיצה לגובה איבויה צ'אק מהונגריה. כשהכרוז הודיע ברמקול על ניצחונה של צ'אק, הגיעה גם הידיעה שבבריכת השחייה ניצח השחיין ההונגרי צ'יק במאה מטר חתירה. ההונגרים לא ידעו את נפשם מרוב שמחה, ופרצו בקריאות "צ'יק צ'ק… צ'יק צ'ק… צ'יק צ'ק…", וכל הקהל הצטרף אליהם. מאז כשרוצים לומר שמשהו מהיר מאוד – אומרים: "צ'יק צ'ק".

הסיפור חביב ביותר, ושמות הספורטאים ההונגריים אכן מתועדים בתולדות האולימפיאדות. ובכל זאת, אגדה אורבנית. צ'יק צ'ק הוא ביטוי ביידיש (נכתב: טשיק-טשאק). זו גרסה יידישאית של המילה הגרמנית Zickzack הנהגית ציק-צק, והיא מקורו של הזיגזג בעברית. התנועה הזיגזגית יוחסה לתנועת הברק, ומכאן המילה ביידיש המתייחסת למהירות הברק. מן המילה העברית נולד גם הפועל הפוליטי-תקשורתי 'לזגזג'.

הבריז. הרבה סיפורים נפוצו על מקורו של הביטוי 'שם ברז', 'דפק ברז', והפועל 'הבריז'. בראשם מככב האינסטלטור שהוזמן לתקן את הברז ולא הגיע. אגדה אחרת קושרת את הברז להווי האסירים, שבהם אכן היה נהוגים הביטויים 'לדפוק ברז' ודומים לו. למשל, אם אתה נותן לחברך האסיר לבקר בתאך והוא שובר או דופק לך את הברז, אתה עשוי להסתבך בצרות. אפשרות אחרת היא שהברז בביטוי אינו ברז ממש, אלא כינוי לשיטה להברחת דברים לתוך הכלא, כפי שהברז מזרים מים. כשחבר מחבל לך בברז המטפורי, למשל על ידי הלשנה, הוא מועל באמונך. הסיפורים מופרכים, וההסבר פשוט ושקוף. בשפה היהודית מרוקאית קיים הפועל ברֶז, או ברֶז לו, שפירושו ברח ומקורו צרפתי. הביטוי החל להישמע עם עליית נוכחותה של היהודית המרוקאית בסלנג הישראלי, ו'ברז לו' קיבל צורה עברית עקב הדמיון למילה עברית: בֶּרֶז, ומכאן 'הבריז', כלומר, ברח ממפגש, מחויבות או סיכום.

Read Full Post »

סלנג על פי טבעו והגדרתו הוא שפה יתומה. למילת סלנג אין אבא ואמא, היא נולדת במה שקרוי "שורשי העשב", בשבת משמימה בבסיס צבאי, בשיח דוברי יידיש בינם לבין עצמם, בפאבים ובישיבות. ובכל זאת קיימת בסלנג הישראלי משפחה קטנה של מילים וביטויים שנקלטו היטב, שממציאם ידוע, וגם תאריך לידתם רשום. כל יצירה כזו קשורה בסיפור אישי של ממציאה, או בתוכנית כלשהי בכלי התקשורת, בדרך כלל סטירית, שבה הופיעה לראשונה.

גבר גבר. תוכנית הסטירה-פרודיה "ארץ נהדרת" תרמה לאורך שנותיה ביטויים ומילים לא מעטים שנקלטו בשיח, אבל רובם לא שרדו יותר מאשר עונה של הסדרה. זה מה שאירע ל"משלוחה" של לובה הקופאית, "דבר חלש" של חזקי המדריך ועוד. הביטוי העמיד והמצליח ביותר של מורשת התוכנית הוא "גבר גבר". במקור הוא נאמר על דמותו של שאול מופז, ולגלג על הגאווה הגברית-מאצ'ואית של הרמטכ"ל לשעבר. מאז הפך לביטוי מעצים ואירוני כאחד של המאצ'ו הישראלי. הצלחת הביטוי קשורה גם לדגם ההכפלה המוכר בשפה העברית מאז "האדום האדום" ו"סחור סחור" במקרא, ועד "משהו משהו" ו"שחקן שחקן" בסלנג העכשווי.

הכול דבש. ביטוי המציין מצב מושלם, לפעמים באירוניה, וניתן גם לסדרה בערוץ 2. את הביטוי הזה הגה דני בר שי, איש אופנה בעל שם, שההאנגר שלו ביפו קרוי באותו שם, "הכל דבש". בר שי ביקש להנציח את שמו בביטוי, ועל כן החל להפיץ את השימוש בראשי התיבות "דני בר שי": דבש, והפיתוח: הכול דבש. הביטוי תאם את רוח האור והאהבה של ימי הניו אייג', ונקלט היטב בשפה.

זרח מפרחוני. שייקה אופיר הביא למשחקי הלשון הישראליים את הספונריזמים, הביטויים המשוכלים, נוסח "חצי צוחה חצי בוחקת", "זהג נהיר" ועוד. מבין כל אלה הביטוי "זרח מפרחוני" בעקבות "פרח מזכרוני" הפך למטבע לשון עצמאית, והוא נשמע בתדירות רבה בשיח.

חשמלטור. אפרים קישון היה בין שאר מעלותיו אמן שפה. הוא יצר את הפועל 'גמז' שהפך למעשה לפועל עברי תקין, ואת הנטייה בריבוי 'אמשים' שהפכה סימן היכר של כתיבתו. אחד הביטויים שנכנסו לשפת היומיום היה 'חשמלטור'. קישון העביר את הדימוי של האינסטלטור כאיש תחזוקה המגיע באיחור, מבצע תיקון רשלני וגובה מחיר מופרז לתחום החשמל, וכך נוצר החשמלטור.

ישראבלוף. שלישיית הגשש החיוור על כותביה, נסים אלוני, יוסי בנאי ושייקה אופיר ואחרים, השאירה אחריה יצירה לשונית מתוחכמת ועשירה. היא גם השאירה חותם מסוים בסלנג הישראלי. לצד ביטויים כמו "שאלה שאלתית" ו"נשרוף את המועדון", הביטוי הנפוץ והמשפיע ביותר שלה הוא 'ישראבלוף', מילה המופיעה במערכון "השליח בבנק". המילה משמשת בכותרות עיתונים, בבלוגים, בתגובות ברשת ובשיחת יומיום. היא מופיעה כערך במילונים שונים, וביניהם במילון לעניינים פיננסיים, כשם להגדרת רכיבי שכר בעלי שמות פיקטיביים. 'ישראבלוף' הופיעה אפילו בפסיקה של בית המשפט העליון בפסיקת בג"ץ בעניין בתי העסק בשבת, מפי כבוד השופט אליקים רובינשטיין: "לעירייה … זהו פתרון של 'ישראבלוף' ברשות התורה".

לברבר. אחת המילים הנפוצות בסלנג הישראלי היא הפועל לְבַּרְבֵּר, לדבר ולפטפט ללא תועלת, ועל כך כתב נסים אלוני לגששים את "שירת הבירבור". על הולדת המונח כתב ביומנו עוזי נרקיס בספרו "חייל של ירושלים", השנה היא 1955: "באותה תקופה רשמתי לעצמי שורה של חידושים לשוניים. אחד מהם נולד לאחר מינויו של סא"ל שמואל גלינקא כראש ענף מבצעים. באחד הימים חיבר גלינקא פקודת מבצע לפעולה ושמה "ברבור", שהתבטלה במהרה. חיים לסקוב, שהיה ראש אג"ם, דרש שנשלים בכל זאת את עיבוד הפקודה. אגב כך השתרבבה לניירותיו של גלינקא אות יו"ד מיותרת, ושם המבצע נשתנה ל'בירבור'. לסקוב התקצף, ואילו אני קפצתי על המציאה וגזרתי מן הבירבור של גלינקא את שם הפועל 'לברבר', דהיינו, לעסוק בעניין חסר תכלית וחסר תוחלת. החידוש נקלט במהרה בעגה הצבאית וחדר לימים גם לעברית היומיומית. זכורני שדיין היה מקפיד להגות את המילה על פי הכללים – בבי"ת ראשונה רפויה אחרי אותיות השימוש".

לפלף. אחיו הצעיר של היורם העברי, ואביו מולידו של החנון. ברנש חיוור פנים וחסר תעוזה המתגאה בהישגים אינטלקטואליים. את הביטוי המציאו אנשי חבורת "קומדי סטור", שפעלה בראשית הערוץ השני בשנות התשעים, בכיכובו של צביקה הדר. ה'לפלף' הולך עם 'עיגולָדים', הלא הם המשקפיים העגולים שהיו באופנה באותה תקופה.

שטרודל. הסימן המפריד בין שם המשתמש והדומיין בכתובת האינטרנט. השם הרשמי הוא at, או at-sign, אך בשפות שונות נקרא הסימן בשמות משונים, מזנב חזיר ועד אוזן חמור. 'שטרודל' במשמעות זו היא יצירה ישראלית, וממציאה הוא מהנדס מחשבים ותיק ושמו משה לוביאניקר, תושב גבעתיים. לוביאניקר עלה ארצה מפולין בשנות החמישים, החל לעבוד בחברת איי.בי.אם סמוך להיווסדה, נשלח ללימודי הנדסה בגרמניה, ולאחר זמן מה הפך מדריך בקורסים ללקוחות שלמדו את יסודות הטכנולוגיה החדשה. אחד הסימנים ששימשו בה היה הסימן @, שנקרא בשפה המקצועית small at-sign. במהלך אחד השיעורים, בשנת 1965, ניסה להקל על התלמידים לקלוט את שם הסימן ואמר להם: "תסתכלו, זה נראה כמו בצק של שטרודל, נקרא לזה שטרודל". "זו היתה הברקה רגעית", מספר לוביאניקר, "אבל תוך זמן קצר התפשט הכינוי החדש כמו אש בשדה קוצים". מאוחר יותר, בראשית ימי האינטרנט, חיפשו ברחבי העולם סימן המפריד בין המשתמש והשרת, וניתנו סימנים שונים, עד שהוסכם על @. השטרודל של לוביאניקר נדד משפת התכנות העברית לשפת משתמשי הרשת, והפך נחלת הכלל.

תכמן. תכונה ישראלית מצויה של מי שמצטיין במניפולציות ובהשגת מטרותיו בדרכים בנוסח "כשר אבל מסריח". הפועל נטבע על ידי איש חיל האוויר שלמה ברק בשנת 1958. בחיל היה נהוג אז הווי של מתיחות מתוחכמות. ברק חיפש לכך שם ויצר את ראשי התיבות 'תכמון', ראשי תיבות של הצירוף 'תכנון מכמונת'. המילה החדשה זכתה לטקס השקה חגיגי בבסיס חיל האוויר שבו שירת ברק. בעקבות 'תכמון' נולד הפועל לתכמן, וכן התכמן והתכמנות. המילים נכתבות גם בחי"ת, תחמן ותחמון, אך המקור כאמור בכ"ף. מאז סובבים חיינו סביב משולש רב-עלים: התכמן, הפרייער – והקומבינה שביניהם.

 

Read Full Post »

%d בלוגרים אהבו את זה: