שאלה:
שמעתי בריאיון טלוויזיוני את הביטוי "ארבע שנים חיטטתי את רגליי" . האם הביטוי תקין?
תשובה:
הדובר שיבש את הביטוי. הביטוי הנכון הוא "כִּתַּתִּי את רגליי". שיבוש זה נובע מכך שהנטייה הנפוצה "לְכַתֵּת את רגליו" נשמעת כמו "לחטט". כמו כן, בנטיית העבר של הפועל כִּתֵּת ה-ת' האחרונה בפועל מתלכדת עם ה-ת' של סיומת הנטייה לאות דגושה, ולכן הצורה התקנית אינה "כִּתַּתְתִּי" אלא "כִּתַּתִּי".
והרי דוגמא לשגיאה כזו בכתבה של חדשות ערוץ 10, שימו לב לכתובית שגויה
(זמן: 41:23)
http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleId=1005987&sid=126
אהבתיאהבתי
זה מזכיר לי משהו מצחיק:
כשלמדתי באוניברסיטה שמעתי, במהלך אחת ההרצאות, את הביטוי ״לקמט״.
ממש לא הבנתי מה המרצה קימט ולמה.
לקח לי זמן להבין שהוא התכוון לומר ״לכמת״ (lekhamet) מלשון ״כמות״.
ככה זה כשהוגים פועל גזור שם. צריך להקפיד על הבכל״מים.
אפרופו להקפיד, בפעם אחרת, כמה שנים טובות לאחר מכן, שמעתי באולם ביהמ״ש שופטת מקסימה (היום שופטת ביהמ״ש המחוזי) אומרת שהיא שקלה את העניין bikhfida…
פשוט עשתה ״אובר תיקון״.
מכיוון שהיא הייתה שופטת מקסימה וגם נטולת אגו, הגנבתי לה פתק, בו כתבתי לה שיש לומר ״בקפידה״. זאת, כיוון שאין מדובר באות כ׳ שהדגש בה ניטל כשאינה בראש המילה אלא באות השורשית ק׳ שאינה יכולה להישמע אחרת. היא הייתה כ״כ נטולת אגו, עד שפתחה את הנושא לדיון קצר באולם.
אהבתיאהבתי
[…] בלשון חז"ל נוצר הביטוי כִּתֵּת (אֶת) רַגְלָיו, כלומר: הלך הרבה במטרה כלשהי, לכאורה עד שרגליו נשברו, למשל: "אלו תלמידי חכמים שמכתתים רגליהם מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה" (בבא בתרא, ח ע"א). בגלל ההגייה המבלבלת של חלק מצורות הנטייה, כמו 'לכתת רגליים', יש המפרשים בטעות את הפועל בביטוי זה כ'חיטט', ועל כך נכתב בעבר בפינת 'המשיבון' בבלוג זה (https://blog.ravmilim.co.il/qa/nitpick/). […]
אהבתיאהבתי