מאת: נגה פורת
לאחרונה צוין יום תשעה באב. יום אבל זה הותיר בשפה העברית את חותמו לא רק בביטוי הסלנג פרצוף של תשעה באב אלא גם במגוון מילים וביטויים שמקורם במגילת איכה, המגילה שבה קוראים בערב ט' באב.
שם המגילה עצמו מופיע בשני ביטויים מדוברים, שבהם המילה איכה נהגית במלעיל (הטעם בהברה הראשונה) בניגוד להגייה המלרעית המקורית: פרצוף איכה ומִשְּנת/מִימי איכה (הביטוי האחרון מתייחס למשהו שנחשב עתיק מאוד).
ממגילה זו נלקחו ביטויים במשלבים לשוניים שונים. נפתח בביטויים שאין להם אפיון משלבי מיוחד, וניתן למצוא אותם בסוגים שונים של שפה כתובה (למשל בלשון העיתונות), כמו ירד פלאים (לפי מה שנאמר על ירושלים: וַתֵּרֶד פְּלָאִים, בפרק א' במגילה, פס' ט), הוריד דמעה (על-פי "הוֹרִידִי כַנַּחַל דִּמְעָה", פרק ב, פס' יח) ועוד. הביטוי לִמְגִנַּת לִבּוֹ מבוסס על הפסוק "תִּתֵּן לָהֶם מְגִנַּת לֵב" (פרק ג, סה), כפי שפירש רש"י: "אוטם הלב צרה ואנחה אשר היא כמגן כנגד לבם".
המילה הפוגה (הפסקה זמנית של פעילות; שקט זמני במהלך התרחשות מסוימת) מופיעה לראשונה במגילה בפסוק שמתאר בכי ללא הפוגה: "עֵינִי נִגְּרָה וְלֹא תִדְמֶה מֵאֵין הֲפֻגוֹת" (פרק ג, פס' מט). גם המילה הנרדפת המליצית פּוּגָה, מקורה בפסוק אחר במגילה המתאר בכי ללא הרף: "חוֹמַת בַּת-צִיּוֹן הוֹרִידִי כַנַּחַל דִּמְעָה יוֹמָם וָלַיְלָה אַל תִּתְּנִי פוּגַת לָךְ אַל תִּדֹּם בַּת עֵינֵךְ" (פרק ב, פס' יח).
מגילת איכה תרמה לשפה גם מילים וביטויים הנחשבים לשפה גבוהה ומליצית, כמו לא יסולא בפז –ערכו רב מאוד (עד כדי כך שהוא לא יישקל בזהב), אין לו תחליף. צירוף זה מבוסס על הפסוק "בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים הַמְסֻלָּאִים בַּפָּז (פרק ד ב).כלומר, סֻלָּא בפז פירושו היה שווה בערכו לזהב. פועל קרוב לסֻלָּא (המסתיים ב-ה' במקום ב-א') מופיע באותה משמעות בספר איוב (כח, טז), בפסוק המתאר את החוכמה: "לֹא-תְסֻלֶּה בְּכֶתֶם אוֹפִיר".
פסוק אחר במגילה כולל עוד צירוף מליצי: "שָׁבַת מְשׂוֹשׂ לִבֵּנוּ נֶהְפַּךְ לְאֵבֶל מְחֹלֵנוּ" (פרק ה, טו). 'משוש ליבו' של מישהו הוא הדבר הגורם לו את האושר הרב ביותר. גם הצירוף זַלְעֲפוֹת רָעָב מופיע במגילה (פרק ה, י), במובן של מצוקת רעב. המילה המקראית זַלְעָפָה פירושה 'אימה', והיא נשתגרה בעיקר בצירוף גשם זלעפות.
המילה סְחי (זוהמה, לכלוך) מקורה בפסוק "סְחִי וּמָאוֹס תְּשִׂימֵנוּ בְּקֶרֶב הָעַמִּים" (פרק ג, מה). מהפסוק "עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מַּיִם" (פרק א, טז) נלקחה המילה בּוֹכִיָּה, חלופה נדירה לצורת הנטייה בוכָה.
כך, אפוא, גם מהספר העצוב והנוּגֶה הזה, המכיל קינות על חורבן בית ראשון, יצאה העברית נשכרת במטבעות לשון ובמילים חדשות.
שלום רוביק
האם הרשימה הזאת לא נתפרסמה מטעם האקדמיה ללשון העברית והופצה לכולנו?…
מפריע לי אי מתן קרדיט לכותבים ומצג כאילו שכאן נכתבים הדברים לראשונה. אני בטוחה שרבים הקוראים מדור זה מקבלים גם את פרסומי האקדמיה. מן הראוי לציין את מקורם של דברים ולהביא גאולה וגו׳
אהבתיאהבתי
שלום ענבר,
יש להעמיד דברים על דיוקם: אמנם מאמרו של פרופ' שמחה קוגוט שהפיצה האקדמיה ללשון (ונתפרסם במקור) בתשל"א עוסק באותו נושא, וחלק מהביטויים המוזכרים בו מופיעים ברשומה הנוכחית, ואולם רשומה זו מבוססת על מחקר עצמאי במגילת איכה של הכותבת בצירוף מידע נוסף: הגדרות לכל המילים והביטויים ממילון רב-מילים, ביטויי סלנג כמו "פרצוף איכה", וחלוקת הביטויים לפי משלב לשוני.
אהבתיאהבתי
[…] בַּפָּז" (איכה ד ב), כלומר השווים בערכם לזהב (ראו כאן). בספר משלי (ג, טו) נאמר על החוכמה: "יְקָרָה הִיא […]
אהבתיאהבתי