מאת: נגה פורת
בעבר נשאלנו כיצד כותבים נכון את הצירופים 'תאב בצע' ו'תאוות בצע'. מבחינה סמנטית 'תאב בצע' הוא מי שיש לו 'תאוות בצע', ולכן תמוה חילוף האותיות ב' ו-ו' בין המילים 'תאב' ו'תאווה'.
המילה תַּאֲוָה נגזרת מהשורש או"י. משורש זה נגזרים גם הפעלים אִוָּה (למשל: "וּמָלַכְתָּ בְּכֹל אֲשֶׁר-תְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ", שמואל ב', פרק ג', פס' כ"א) והִתְאַוָּה (למשל: "כָּל-הַיּוֹם הִתְאַוָּה תַאֲוָה", משלי כ"א, כ"ו). שני פעלים אלה מסמנים רצון עז ותשוקה. משורש זה נגזרים גם שמות עצם נוספים כמו אַוָּה (רצון עז, השתוקקות), המוכר בעיקר בביטויים כמו 'אוות נפש' (למשל: " בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תֹּאכַל בָּשָׂר", דברים י"ב, כ) ושם העצם ברבים מַאֲוַיִּים ("מַאֲוַיֵּי רָשָׁע ", תהלים ק"מ, ט) . לצד מילים משורש זה, משמש במקרא גם הפועל אָבָה מהשורש אב"י. פועל זה מופיע לרוב בשלילה: 'לא אבה' במובן לא רצה (למשל: "וְאִם לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ", בראשית כ"ד, ח').
בלשון חז"ל החלו להשתמש במילה תָּאֵב (כלומר: שיש בו רצון עז או תשוקה למשהו). מילה זו היא צורת הבינוני (במשקל פָּעֵל) של הפועל תָּאַב, פועל המופיע פעמיים במקרא בנטייה "תָּאַבְתִּי", שתיהן בפרק הארוך ביותר, בתהלים קי"ט (בפסוקים מ', קע"ד). באותו פרק (בפס' כ') מופיעה גם המילה "תַּאֲבָה, ויש לה משמעות זהה ל'תאווה'. מאותו שורש, תא"ב, נגזרת המילה תֵּאָבוֹן במובן של רצון ספציפי לאוכל, ואף היא מופיעה לראשונה בכתבי חז"ל. מניחים שהשורש תא"ב נגזר באופן תנייני מהשורש אב"י.
מה אפוא מקור החילוף בין ב' ל-ו'? ייתכן שהוא מסמן קשר בין השורשים אב"י ואו"י. אליעזר בן-יהודה מעלה השערה בדבר קשר כזה במילונו. בערך "אהב" (כרך א', עמ' 78) הוא משער שצירוף האותיות 'אה' מציין בעברית "נטייה ורצון"; צירוף זה מופיע בגוני משמעות שונים בשורשים שונים: "א-ה-ב, א-ב-ה, א-ו-ה".
לחלופין, ניתן לתלות את הסיבה לכך בתופעה הפונולוגית של חילופים בין ו' ל-ב' בלתי-דגושה. כידוע, בעברית המקראית האות ו' נהגתה כעיצור [w], כמו האות המקבילה בערבית و. העיצור [v] סומן רק באות ב' כאשר לא הייתה דגושה לפי חוקי בגדכפ"ת (למשל במילה עָבַר). בכתבי היד של לשון חז"ל ניכרים לעיתים חילופי בכתיב של ב' רפה (בלתי-דגושה) ב-ו' באותן מילים, ולכן מניחים כי באותה תקופה האות ו' נהגתה כעיצור [v]. כך אות זו נהגית גם בעברית החדשה. העיצור [w] חזר לעברית בת-זמננו במילים שאולות מערבית, כמו 'ואללה', ומאנגלית, כמו 'ויסקי'.
לסיום, אין פתרון חד-משמעי לחידה זו. אם כך, יצאנו וחצי תאוותנו בידינו.
Some content on this page was disabled on March 15, 2023 as a result of a DMCA takedown notice. You can learn more about the DMCA here:
נכיר תודה לאות בי"ת על שמונעת בלבול בקריאה של ילדינו הרכים אמוני כתוביות הטלוויזיה. ומה יעשו אם יקראו משפט כגון: "תאו בצע?" האם הַתְּאוֹ יש לו פצע אולי? וכיוצא בזה. ותודה על המאמר.
אהבתיאהבתי
תודה. מעניין
אהבתיאהבתי
אוי או
אהבתיאהבתי
שלום עליכם,
אבי, עליו השלום, שהיה ש"צ היה קורא את האות "ו" כ-w האנגלית, כי אחרת למה צריך שתי אותיות באותה הגייה? וחבל שלא חוזרים לזה. ומעניין לעניין באותו עניין, הוא היה קורא את האות "ג" כשהיא דגושה כפי שאנו הוגים כיום ו-"ג" לא דגושה כ-ר' גרונית כמו בצרפתית.
בכלל כיום כשכל השרנים והקריינים הורסים את השפה, מה לנו כי נלין על העולים החדשים ועל הילדים שאינם יודעים עברית; א', ה' ו-ע' ההפכו כולן לאות א'. ח' ו-כ' הן כ' לא דגושה, ט' ו-ת' הן אות אחת, ס' ו-שי הן אות (פריסה ופרישה).
אהבתיאהבתי
.As a Hebrew , yes , IVRIT, teacher in Vienna , Austria, I always love to read your articles. It helps me a lot and I enjoy to forward it to my students.
אהבתיאהבתי
יצאנו וחצי תאוותנו בידינו, אבל לא יצאנו מן העולם, עדיין לא… המרגיז ביותר הוא הפועל תעב, שהצליל המקורי שלו לא דומה ל-תאב, אבל הצליל ההגוי אצל אחינו האשכנזים וחלק גדול של העם היושב בציון, משווה את צלילה של א לצלילה של ע. עכשיו, הנה פתגם שנברא ממש עתה: תאבי השלטון הם לא מתעביו, כמובן, אלא אלה שתאוותם שולטת בהם.
אהבתיאהבתי
אני נהנית כרגיל לקרוא את הבלוג שלך. הערה קטנה: אוה ברבים אוות, מאווה מאוויים.
אהבתיאהבתי
אני מאוד נהנית לקרוא את הערותיך שהן תמיד גם הארות שמהן אני מתעשרת ובעקבות זה גם מתאשרת.
הרבה תודות
אמירה ברזילי
אהבתיאהבתי
אני מאוד נהנית לקרוא את הערותיך המאירות עיניים מהן אני מתעשרת ועל כן גם מתאשרת
מלוא תודותיי
אמירה ברזילי
אהבתיאהבתי
האותיות ב' ו' מתחלפים בהרבה מקומות מפני שהינם מאותו מוצא ושניהם שפתיים.
המילה "תאב" במובן של רצון עז כבר מופיעה במקרא,
תהילים פרק קיט פסוק קעד – תָּאַבְתִּי לִישׁוּעָתְךָ ה' וְתוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי:
שם קיט מ – הנה תאבתי לפיקודיך
שם קיט כ – גרסה נפשי לתאבה
והשורש הוא "תאב" ולא אבה (רד"ק ספר השורשים)
והוא מהשורשים המתהפכים [המשמשים לדבר והיפוכו]
כמו עמוס ו ח – מתאב אנכי את גאון יעקב.
ויתכן שבדוגמא האחרונה השרש הוא תעב וא וע' מתחלפות מאותו מוצא גרוני
חבל שכותבים דברים ומניחים הנחות מבלי לבדוק אותם.
אהבתיאהבתי
"הי – רוביק ! – וצבי ! – בתודה ! – רודפי-בצע / תאבים/תאווים, שייכים למזל סרטן… "בעדינות של כתיבת-ספרות", אין חשיבות לשורש המילה, אלא לכוחה. 'ב', של תאב. היא אשה, ומסמנת תאבה-נשית, דרגת כוח 2. 'ו', של תאו, מסמנת גבר, ותאווה גברית, דרגת כוח 6. (6+6=12). ולכן, חילופי האותיות, מסמנים שינויי דרגה ברמת-התאווה, או בסוגה. התאווה, היא בתחום האינטימי, ולכן יש בה גם הסתרות, של הסיבות לחילופים… 'תאווה', מתחילה ב 'ת' נשית, ונגמרת ב 'ה' נשית. אבל בתוכה יש 'אוו', 3 גבריים. ולכן היא מיצגת את שני המינים, 2/3. האותיות, הן רק הכוח-הבסיסי של המילה. הכוח, או האנרגיה – זה מה שהקורא מחפש לעצמו בטכסט. וכך, הדרישה של אליעזר בן-יהודה מהנשים "לכתוב-בעדינות" – היא קריאה להשתקתן ! – //" 28.11.13. (C). דליה גל אלגל. אין לי אתר. רק פייסבוק.
אהבתיאהבתי
שלום לכם,
אני רק יכול להתגעגע לימים שאבי היה קורא את התפילה בבית הכנסת; אצלו לא היתה שום בעיה באיות או היגוי, כי את האות "ע" הוא ביטא מהגרון ולא כמו האות "א", כנ"ל האות "ה".
– האות "ב" הלא דגושה שימשה להיגוי "V", כפי שפעם כתבו טלביזיה ולא כמו היום: "טלוויזיה". האות השישית "ו" נהגתה כפי שהאות האנגלית "W" נהגית באנגלית ולא כמו ברוסית, פולנית, גרמנית ובשאר השפות הסלביות שיש להן רק "V". האות ג' הלא דגושה נהגתה כדרך שהצרפתים הוגים ר' גרונית, לא מתגלגלת עם הלשון. האות "ח" היתה שונה מהאות "כ", האות "ט" היתה שונה מהאות "ת" ולבסוף האות "ס" שונה מהאות "ש" ואין שום אפשרות לכתוב: "הדייגים פרסו רשת" במקום לכתוב "הדייגים פרשו רשת"
אני בכלל לא מבין איך אפשר לכתוב פעם אחת וושינגטון בשני ווים ולהגות מילה זו Washington כ-W אנגלית ופעם שנייה לכתוב בוורלי הילס ולקרוא אותו כ-Beverly Hills, מתי זה W ומתי זה V ?
פעם היו לנו 22 אותיות והיום יש לנו רק 16 אותיות, כי את שאר האותיות הוגים כאות אחרת. האותיות: א', ה' ו-ע' נהגות כ-א'.
האותיות ח, ו-כ' נהגות כ-כ'.
האותיות ס, ו-ש' נהגות ונכתבות כ-ס'.
האותיות ק, ו-כ נהגות כ-כ' דגושה.
ואם כל מה שכתבתי נשמע משונה משהו, כדאי לכולם להיזכר שהעברית היא שפה שמית ועם אותו בסיס ומקור ממנו באה השפה הערבית, רק חבל שקילקלנו את השפה ואפילו הערבים, דוברי העברית, עברו לדבר "בכית ואיין".
אהבתיאהבתי
מה דעתכם על השם "אֲוָוה" לילדה? מאוד אשמח לתגובותיכם בהקדם, כי עוד מעט תהיה לי נינה ראשונה וההורים עדיין מתלבטים במתן השם 🙂
אהבתיאהבתי
כפי שכתוב לעיל, המילה אַוָּה היא די נדירה ולא ידוע שהיא משמשת כשם פרטי. יש שם פרטי לועזי אֶוָה שקשור ל'חווה' (כמו Eve באנגלית). בכל אופן, מזל טוב לקראת הלידה!
אהבתיאהבתי
היום הגית ו כ-W היא פשוט צורמת.וההגיה ווינגייט במקום וינגייט מוציאה אותי מדעתי.זה פשוט לא עברי.וצריך בעברית להגיד ושינגטון ולא וושינגטון.אין קשר בין ההגיה בעברית לאנגלית.
אהבתיאהבתי
השם נשמע נחמד, אבל אני לא בטוח אם בעתיד יכתבו את שמה כך: אבה ומכאן קצרה הדרך ל: אבא, האם אתם יודעים שפעם הגו את "אווה" כ-AWA באנגלית? אבי עליו השלום היה קורא כך: "איווה (Iwaaah) למושב לו" ולא ivaah למושב לו.
אהבתיאהבתי
תודה על המאמר החשוב.
אהבתיאהבתי
הפנו אותי למאמר זה כאשר העלתי את הפוסט הרצ"ב
https://www.facebook.com/plugins/post.php?href=https%3A%2F%2Fwww.facebook.com%2Fmoti.singer%2Fposts%2F398466953846030&width=500
אהבתיאהבתי
נ"ל בס"ד שהתשובה פשוטה שלא מדובר בתאוה לבד אלא שזוהי טעות כל "המדקדקים" תאבון הוא נוטריקון של תאווה ודאבון ולכן עדיף לא לברך אף אחד בזה הכינוי שלא מוסרי לאכול בתאווה וח"ו לא להגיע למצב של דאבון לאוכל שאף זו נוטריקון של דאגה ואיבה וכן גבי חילוף ב' ו' בואו בדקדוק הנכון נשמעת כוואוו ולא כב' רפויה .
ולכן יש לברך לאוכל כפי שנהגו רבותינו חכמי התלמוד שוודאי דברו את שפת הקודש בצורה הנאותה ביותר וכך נהגו לברך שאוכלך יתברך במעיך כפי שמפרשים לפסוק במשלי "צדיק אוכל לשובע נפשו…" שהאוכל מתברך במעיו ודו"ק נודע למשגב
אהבתיאהבתי