מאת: נגה פורת
כל שנה, כאשר חג הפסח מתקרב, רבים מבינינו מבדילים בין מזונות כשרים לפסח לבין אלה המוגדרים כחמץ. במקומות שונים שמעתי וקראתי את הרעיון שלפיו המצה מסמלת מידות טובות, כגון ענווה, לעומת החמץ התָפוּח המסמל יהירות, כמו אדם בעל אגו 'מנופח'. מכאן יש אומרים שחמץ הוא בצק ש"החמיץ את ההזדמנות להיות מצה". האם יש אישוש לשוני-אטימולוגי למשחק מילים זה?
שני שמות עצם עיקריים נגזרים מהשורש חמ"צ: האחד – חומץ, הנוזל המיוצר בין היתר מהיין, ומשמו נגזרה המילה 'חמוץ' המסמנת את טעמו; והשני –חָמֵץ, הבצק שתוסס לפני אפייתו. הקשר בין שתי המשמעויות נעוץ בטעם החמצמץ של התערובת המכונה שְׂאוֹר, הגורמת לתסיסת הבצק באחד מסוגי הלחם. תערובת זו מכונה לעיתים גם מחמצת, ובאנגלית – sourdough (מילולית: 'בצק חמוץ'). שתי מילים אלה מופיעות באיסור על אכילת חמץ במקרא: "שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם […]כָּל-מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ" (שמות י"ב, פס' י"ט-כ').
מהשורש חמ"צ נגזרים שלושה פעלים בבניינים שונים: חָמֵץ, התחמץ והחמיץ. הפועל 'חָמֵץ' (משקל פָּעֵל בבניין קל, כמו יָשֵן) מופיע במקרא בתיאור יציאת מצריים: "וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ" (שמות י"ב, ל"ט). הפועל 'התחמץ' מופיע פעם אחת במקרא במשמעות מטפורית: " כִּי יִתְחַמֵּץ לְבָבִי וְכִלְיוֹתַי אֶשְׁתּוֹנָן" (תהלים עג, כא). פסוק זה הוא מקור הביטוי התחמץ/נחמץ ליבו – חש מרירות, התרגז והצטער מאוד (כלומר חש ב"טעם חמוץ" בליבו). בלשון חז"ל קיבל הפועל 'התחמץ' את המובן 'הָפַךְ לחמֵץ'.
הפועל החמיץ מופיע אף הוא בלשון חז"ל, והוא משמש במובנים רבים. כשמדברים על יין שהחמיץ או על חלב שהחמיץ, המשמעות היא נעשה חמוץ בתהליך תסיסה. בהגדה של פסח כתוב: "מצה זו שאנו אוכלים… על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ", וכאן משמעות הפועל היא תסס לפני האפייה(כלומר, הפך לחמץ). בלשון חז"ל פועל זה משמש גם במובן 'הָפַך (בצק או מאכל) לחמץ', למשל: "אין לשין את המצה ברותחין מפני שהן חולטין ולא בפושרים מפני שמחמיצין"(כלומר, מים פושרים עלולים להחמיץ את המצה ולפסול אותה למאכל בפסח; תוספתא, פסחים ג, ה).
משמעותו של הפועל 'החמיץ' זוכה גם להרחבה מטפורית בכתבי חז"ל. הוא משמש במובן 'דחה, עיכב, הניח (משהו) לזמן מה' (כפי שאם מניחים את הבצק מעבר לזמן מסוים, הוא הופך לחמץ). משמעות זו מופיעה במדרש על הכתוב בתורה: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-הַמַּצּוֹת" (שמות י"ב, י"ז): "ר' יאשיה אומר, אל תקרא כן, אלא ושמרתם את המִצוֹת. כדרך שאין מחמיצין את המצה כך אין מחמיצין את המצוה, אלא אם באה מצוה לידך עשה אותה מיד" (מכילתא דרבי ישמעאל). לפי מדרש זה אין להחמיץ מצווה, כלומר אין לדחות את קיום המצווה או להחמיץ את ההזדמנות לקיים את המצווה. משמעות מטפורית זו היא אפוא הבסיס למשמעות הנוספת של 'החמיץ' בלשון ימינו.
בלשון חז"ל יש הרחבה נוספת למשמעות של אותו פועל. כזכור, המובן הבסיסי של הפועל הוא 'הָפַך חמוץ' או 'הפך לחמץ', וממובן זה נוצרה משמעות של 'החמצה' מוסרית, הידרדרות לרוע. מובן זה מופיע בדיון תלמודי על מוסריותו של המלך הפרסי כורש: "אמר רבי אבהו כורש מלך כשר היה […]אמר רבי יצחק: [..]כאן – קודם שהחמיץ, כאן – לאחר שהחמיץ" (ראש השנה, ג', ע"ב). לפי דברים אלה, כורש החל את דרכו כמלך 'כשר' מבחינה מוסרית ולאחר מכן 'החמיץ', כלומר – כפי שמפרש זאת רש"י:"נעשה רשע".
ולסיום, קושיה אטימולוגית נוספת: כידוע, יש האוכלים קטניות בפסח, אך נמנעים מאכילת חומוס בגלל הדמיון בצליל בין המילה 'חומוס' (וכן המילה העברית חִמצה, הצמח שעליו גדלים גרגירי החומוס) לבין המילה 'חמץ' (בעיקר במבטא השֵמי המקורי, שבו האות צ' בעברית ובערבית נהגית כ-ס בתוספת נחצית או 'גרונית'). כבודו של מנהג זה במקומו מונח, אבל אין קשר אטימולוגי בין שתי המילים. האות צ' מייצגת בכל אחת מהשורשים עיצור היסטורי אחר. המילה 'חומוס' נכתבת בערבית حُمُّص, ומסתיימת באות 'צאד' הנהגית כמו ההגייה המקורית של צ';ואילו השורש הערבי המקביל לשורש המילה חָמֵץ הוא حمض, המסתיים באות אחרת הנהגית קרוב יותר ל-ד' 'גרונית'. בעברית אות זו נעתקה לאות צ'. בצורה הארמית של המילה 'חמץ' (המופיעה בנוסח ביטול החמץ שבתחילת ההגדה), הפכה אות זו לאות ע' : חמיעא.
מעניין שבערבית מרוקאית חמד-פירושו חמוץ.וגם שם הפרי לימון.
אהבתיאהבתי
תודה משה, ההגייה 'חמד' גם קשורה לשורש הערבי حمض, שהאות האחרונה בו נהגית קרוב ל-ד'.
אהבתיאהבתי
במגילת רות מצינו כתוב: "וְאָכַלְתְּ מִן-הַלֶּחֶם וְטָבַלְתְּ פִּתֵּךְ בַּחֹמֶץ" (שם, ב', י"ד) כנראה הכוונה לחומוס.
אהבתיאהבתי
להערתך, אתי רון: זו ההוכחה לניגוב חומוס במקרא… חשבתי גם על הביטוי חומץ בן יין שיש בו רמז להחמצה חמוצה.
אהבתיאהבתי
לאיתי וכרמלה – השם הבוטני בעברית של צמח החומוס הוא חימצה, זה מחזק את הפרשנות שהכוונה היא לחומוס. כמובן שאהבתי את הקישור בים טבלת וניגוב.
אהבתיאהבתי
"דליה גל אלגל : תודה לנגה פורת ! – ולכל-המגיבים/המגניבים/ והמנגבים … כשתלשנו ב- 4 בבוקר את שיחי-החומס – קראנו להם "חוּמְצָה"… / ובכימיה למדנו על "תחמוצת"- – / אבל אם כמשוררת,. אני הופכת את סדר האותיות של "חמץ" – יש לי : צָמַח – כמו תָּפַח. ויש לי מֵצַח – כמו הקשה – של המלך כורש… שעכשיו מצלצל גם כמו כְּרוּם …/ בכתיב העברי, הדלד והצדיק מאוד
דומות בצורתן – ומכאן החילופים ביניהן. / אבל יותר מכל, אהבתי את "אשתונן" = אשתין – הרבה… כי רק היום כתבתי : "המזכיר- ג'ון קרי- שוב-משתין-נגד-הרוח – ומאשים-את-הקיר… //" המִשתוֹנן … / ואם אינני טועה – גם ריח-השתן הוא תחמוצת … ///" 3.4.14.(C). אלגל. dalia gall elgal. חג-שמח ! –
אהבתיאהבתי
רק אני שמתי לך לצליל הדומה בין המילה sour שפירושה חמוץ והמילה שאור שהוא גם חמץ?
אהבתיאהבתי
יפה מאד, ימית לוי.
אהבתיאהבתי
כבר הבו שהכל אוסף של אגדות מדבריות.למה אני צריך לשנות מהקרשים של הפתית שאני אוכל כל השנה לקרשים של המצות.היום כבר כמעט כל ילד יודע שכל הסיפור של יציאת מצרים זב כדי להסתיר מרד של העבדים בארץ כנען.האמת היא תמיד פשוטה ובהירה אבל אוהבים לטייח אותה.כמו שאולי בעוד 1000 שנה אהוד אולמרט אולי יהיה איזה קדוש מעונה.זה שווה ערך להמצאות של הדתיים
אהבתיאהבתי
שכחתם את המחמיץ הכי גדול שזה דמארי מהפועל שהחמיץ מול שער ריק
אהבתיאהבתי
החומוס לא נאכל בפסח על ידי עדות שאינן אוכלות קטניות בפסח משום שהוא קטנית ולא בגלל שמו!
אהבתיאהבתי
כפי שנכתב לעיל, הכוונה הייתה לאנשים שאוכלים קטניות אחרות מלבד חומוס ונמנעים רק מאכילת חומוס, כפי שכתוב כאן:
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%9E%D7%A5#.D7.90.D7.99.D7.A1.D7.95.D7.A8_.D7.A7.D7.98.D7.A0.D7.99.D7.95.D7.AA
אהבתיאהבתי
בס"ד,
האם מישהו מכיר שימוש מתועד בביטוי "יין בן חומץ" ?
אהבתיאהבתי
לעניות דעתי המינוח הנכון הוא חומץ בן יין ולא ההפך
אהבתיאהבתי
שתי הצורות נכונות:חומץ בן יין,וגם יין בן חומץ.
אהבתיאהבתי
לאברהם, ימית ועכסה,
הביטוי המקורי הוא 'חומץ בן יין', ויש לו שתי משמעויות: האחת – חומץ המיוצר מיין והשנייה – מטפורה לרשע בן צדיק. לביטוי 'יין בן חומץ' יש רק משמעות מטפורית, והיא הפוכה לזו של הביטוי הראשון – צדיק בן רשע.
להרחבה ראו את דברי האקדמיה בנושא: http://hebrew-academy.huji.ac.il/Milim/AmmtsuMilla/millim/Pages/april2014.aspx
אהבתיאהבתי