מאת: נגה פורת
חג השבועות הוא חגו של הצבע הלבן. נהוג לאכול בו מוצרי חלב לבנים וללבוש בגדים לבנים (המכונים כְּלֵי לָבָן בשפה מליצית). יש ההופכים את ערב החג ללילה לבן (או ליל שימורים) – כלומר: נשארים ערים כל הלילה לתיקון ליל שבועות. "לילה לבן" הוא גם לילה מוצף באור ירח או לילה שהחשיכה מתחילה בו בשעות מאוחרות מאוד באזורים הסמוכים לקוטב.
הקשר בין מוצרי החלב לצבע הלבן ניכר גם באטימולוגיה של השורש לב"ן. בערבית לַבַּן הוא "חלב", ובעיקר – שם כולל למוצרי חלב שונים, וממנה הגיעו אלינו גם הלֶבֶּן והלַבָּנֶה. הצבע הלבן בערבית הוא أَبْيَض (אַבְּיַצ' או abyaḍ). אליעזר בן-יהודה תוהה במילונו כיצד "שתי הלשונות האחיות, העברית והערבית, התרחקו מאד בענין המושג הטבעי הזה" (כרך ה', עמ' 2610, הכתיב לפי המקור). לאחר מכן הוא מגיע למסקנה שההתרחקות הזאת היא רק לכאורה, כי שורשיהן של המילים לָבָן ואַבְּיַצ' הם שורשים שמיים קדומים, ושניהם נשתמרו בשתי השפות האלה. המילה העברית בֵּיצָה מקורה במילה הערבית بَيْضَة (בַּיְצַ'ה או bayḍa). המילה הערבית לצבע הלבן נגזרת מאותו שורש בגלל צבעה של קליפת הביצה. כלומר: בכל אחת משתי השפות הצבע שמו של הלבן נגזר משם אחר של מאכל דומיננטי בצבע זה.
הצבע הלבן מסמל גם דברים ברורים או נקיים. לכן מהשורש לב"ן נגזרו פעלים בבניינים שונים המתארים גם את הפיכת צבעו של חומר ללבן, וגם הפיכת דבר מה לברור או נקי. למשל, המשמעות הראשונה של הפועל לִבֵּן היא חימם מתכת באש עד להלבנתה; המשמעות השנייה היא דן בבעיה, בסוגיה, בנושא מסוים וכד' ובירר אותם מכל צדדיהם ("ללבן את כל השאלות שיש לגביהן מחלוקת"). בדומה לכך, אפשר לדבר על מתכת שהִתְלַבְּנָה (התלהטה באש חזקה מאוד עד שהלבינה) וגם על מחלוקת שהתלבנה (התבררה). אפשר להלבין כביסה ואפשר גם (אך לא מומלץ) להלבין הון או כספים, כלומר להפוך הון "שחור" או כסף "שחור" לחוקיים ו"נקיים". בלשון המקרא הפועל הלבין מציין טיהור מחטאים: הנביא ישעיהו (פרק א', פס' י"ח) אומר לבני העם שאם ישפרו את דרכיהם, חטאיהם "כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ"; דוד המלך מתפלל לאלוהיו: "תְּחַטְּאֵנִי בְאֵזוֹב וְאֶטְהָר, תְּכַבְּסֵנִי וּמִשֶּׁלֶג אַלְבִּין" (תהלים נ"א ט).
לאחר שקראתם את הדברים שחור על גבי לבן, אאחל לכם חג שמח.
המושל הבריטי אסר לטיח את הקירות החיצוניים של בתי ירושלים אלא רק לצפותם באבן ירושלמית. חוק זה קיים עד היום.
לעומת ירושלים, בתל אביב טייחו את הקירות בטיח ובסיד לבן.
זה מקור כינויה של תל אביב – "העיר הלבנה".
אהבתיאהבתי
התגובה להלן בודאי לא קשורה לחג השבועות אך היא קשורה לרוח הכותרת 'חמישים גוונים של…':
במצריים נשים מציעות את חסדיהן בתוך מכוניות העשויות לכך.
בעל רכב כזה נקרא 'אבו לבן' (abu laban) על שם צבע 'הערך המוסף' בסיום הפעולה…
אהבתיאהבתי
לא בדיוק לעניין אבל מדוע נקבע על ידי המושל הבריטי איסור הטיוח וחיוב הציפוי באבן בירושלים?
אהבתיאהבתי
גם קזבלנקה (בית לבן בספרדית) ודיירביידה בערבית.
אהבתיאהבתי
נכתב לעיל "המילה העברית בֵּיצָה מקורה במילה הערבית بَيْضَة (בַּיְצַ'ה או bayḍa)." הכיצד? והרי המילה מופיע כבר בתורה (דברים כ"ב ו').
אהבתיאהבתי
תודה! מעניין ומרחיב דעת. חג שמח 🙂
אהבתיאהבתי
המושג "כלי לבן" הוא לא מליצי. בגדים בלשון חז"ל נקראים כלים. "ולא יפלה את כליו"
אהבתיאהבתי
מה המקור של "הלבנת פני אדם" – הרי אם מביישים מישהו הוא בדרך כלל מסמיק מבושה, לא כן?
אהבתיאהבתי
חלב בערבית הוא חאליב HALIB. לאבשמ הוא למעשה מעין לבניה
אהבתיאהבתי
בתשובה לשאלתה של ליסי, חימום של חומר גורם לו להאדים תחילה וכאשר עולה מידת החום שלו הלאה הוא הופך ללבן מכאן מקור המילה "ללבן", כלומר, "ללבן" או להלבין משמעו לחמם חומר מעבר לשלב שבו הוא מאדים אל שלב חם יותר שבו הוא מלבין כמו שלבייש אדם גורם לו להסמיק (להאדים) מבושה בהשאלה מליבון בפעולת החימום אם גורמים לאדם להתבייש הרבה יותר הוא כביכול עובר את שלב ההסמקה האדומה ו"מתקדם" לצבע הלבן.
דבר נוסף, גם מקור המילה "לבנים" (כמו אלה שאבותינו ליבנו במצרים) מקורה בפעולת הליבון, לבנים "אמתיות" אמורות להיות מלובנות כלומר "שרופות" עד כדי הלבנה, מכאן "נדבק" השם לבנים לכל "קוביות" הבניה ויותר מכך, לימים רבו בשוק ה"לבנים" שאינן מלובנות וכך נהפכה קוביית בניה שאינה מלובנת ל"לבנת"בניה רגילה ואילו הלבנה האמתית שלא בצדק הפכה ללבנה "שרופה".
אהבתיאהבתי
lici
חיוור (ח.ו.ר)*
בפרוטו שמית משתמע לבן
ומכאן גם הפכו
ציון בודאי, גבעת שמואל
אהבתיאהבתי
בעניין הלבנים אי שמחה לקבל את ההסבר, אבל לגבי "הלבנת הפנים" במחשבה שנייה אני חושבת שאולי האדם שנתפס בקלקלתו ומוכיחים אותו על כך מלבין ה"א מחוויר מרוב בושה.
אהבתיאהבתי
ראשית טוב שיש דעות נוספות, אני באמת שמח לשמוע וההסבר אכן הגיוני, הוא לא בהכרח סותר, בכל מקרה אדם שהלבינו פניו מבושה סביר שלפני כן האדימו, כלומר, מה שנהוג לכנות "החליף צבעים", החלפת צבעים לאדום ואח"כ ללבן מוכרת לנו גם מתופעת הלוואי של חימום חומרים, מה שברור הוא שהכוונה ב"הלבנת פנים" היא לשלב יותר גבוהה של בושה מהשלב של בושה "רגילה" בה "רק" מסמיקים.
אהבתיאהבתי
הלבנת פנים בעברית הינה החלופה למושג האסיאתי LOSE FACE
במקרה האסיאתי הכוונה היא לגרימת בושה ואבדן כבוד כאלו שהאדם שנפגע למעשה חי-מת (ומכאן חיורון המוות שמלבין) וכבודו אבוד אלא אם כן יפדה אותו בדם המעליב.
אהבתיאהבתי
כדי להמשיך וללבן את ענין 'הלבנת הפנים' – הרי זה כמו שליבו החסיר פעימה ואז דם לא הגיע אל פניו ומכאן שפניו הלבינו…
אהבתיאהבתי
זה היופי שבשפה החיה: אפשר לפתח כל אמירה ולהוביל אותה לאין ספור כיוונים…
אהבתיאהבתי