השנה הנוכחית היא שנת שמיטה. יש המכירים נושא זה רק מההיבט החקלאי, הנוגע להיתרי המכירה ולכשרות של גידולים חקלאיים. אחרים מתמקדים בהיבט הכלכלי ובשאלה כיצד ניתן ליישם בימינו את רעיון ביטול החובות. לאחרונה יש התעניינות רבה בהיבט הרוחני של שנת השמיטה והתעמקות ברעיונות כמו ויתור על הרכוש ומנוחה ממרוץ העשייה. כאן נתמקד בהיבט הלשוני של המילה 'שמיטה' והשורש שמ"ט.
המובן הפיזי הראשוני של הפועל שָמַט הוא: הפיל, גרם למשהו לצנוח ארצה; ריפה את אחיזתו במשהו. כלומר, הפעלים 'אחז' ו'החזיק' מציינים את המשמעות ההפוכה. אחת המשמעויות המופשטות של הפועל 'החזיק' היא: היה בבעלותו, בידיו או ברשותו. בעלות על רכוש נתפסת באופן מטפורי כהחזקה שלו ביד, כאחיזה בו. ומכאן – הרפיית האחיזה מחפץ שנמצא ביד, כלומר שמיטת חפץ מידינו, מסמלת את הוויתור הזמני על הרכוש (חלקת האדמה והחובות), ויתור הנדרש במצוות השמיטה. היד האוחזת או המרפה מופיעה במפורש גם במצוות שמיטת החובות בתורה: "וַאֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ אֶת-אָחִיךָ תַּשְׁמֵט יָדֶךָ" (דברים ט"ו, ג'). מצוות הפסקת עיבוד הקרקע מפורטת בין היתר בספר ויקרא, פרק כ"ה, הפותח במילים: "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר" (פס' א'). בעקבות פתיחה זו שאלו חז"ל "מה ענין שמיטה אצל הר סיני, והלא כל המצות נאמרו מסיני?" (מדרש סִפרא).
לפועל 'שמט' יש משמעות מופשטת נוספת: איבד, הניח למשהו לחמוק ממנו, למשל: "במחצית השנייה נטלה קבוצתנו את ההובלה ולא שמטה אותה עד לסיום". אובדן האחיזה בדבר מסמל אובדן שליטה ואי-יציבות, וזה המקור לביטויים כמו השמיט/שמט הקרקע מתחת לרגליו(של מישהו), נשמט ההגה מידו (איבד את יכולת ההנהגה).
אפשר להשמיט מטקסט כלשהו מילה, משפט או כמה שורות. המונח הֶשְׁמֵט מתאר בבלשנות את העתקת המשמעות של צירוף אל אחד ממרכיביו. למשל, בלשון ההלכה משתמשים במילה שביעית במקום בצירוף 'השנה השביעית' כאשר עוסקים בשנת השמיטה ובדיניה.
הפועל השתמט מופיע בלשון המקורות במובן 'נפל, נשמט'. בלשון ימינו הוא משמש במובן התחמק מלמלא תפקיד או חובה, כלומר: נשמט מאחיזת החוק או מחובתו לממונים עליו.
גם "שמיטה" היא השמט בהגדרה הבלשנית שציין רוביק במאמר המאלף כאן. כי מי הנוטשים ? מה נוטשים? במצוות מי נוטשים? למה ומדוע וכו כל התשובות נשמטו. פשוט "שמיטה" ומבינים שאין כאן, על דרך משל, הרפיית אחיזה של חפץ, שום דבר לא נפל וכלום לא נשמט ארצה.
מה עניין שמיטה לנטישה ? הגהה עצמית לתגובה הראשונה כאן:
במקום "כי מי הנוטשים" צ"ל "כי מי השומטים" וכה גם בהמשך: נ.ט.ש > ש.מ.ט
דווקא השורש הרלוונטי והנדון נשמט לי בתגובה לעיל…
ט.ל.ח
ציון בודאי
בהמשך לדבריו של ציון, רצוי גם להסביר את המצווה בתורה, שעל החקלאי לשמוט מידיו את חלקת הקרקע אותה הוא מעבד כל השנה, וגם את הפרות והיבול שצומחים בה, הכל הפקר לציבור. כל מי שרוצה יכול להיכנס לאכול ממנו. מצווה זו דומה במהותה לשבת – כמו שנחים ביום השביעי מכל המלאכות, כך גם האדמה נחה בשנה השביעית. מטרת המצווה לחזק האמונה בבורא עולם שהכול שלו, ולהבין שאנחנו רק שכירים, לא בעלי בית אמתיים על העולם. למי שדואג לחקלאים – יש קרן מיוחדת שאוספת את היבול ומוכרת לציבור תמורת תשלום סמלי, דמי הובלה בלבד, כך שהחקלאי לא ניזוק, וכמובן יש הרבה עדויות על כך שבשנה השישית יש ברכה גדולה ביבול, כפי שהקב"ה הבטיח. כך שהחקלאי מקבל תשלום גדול מראש ויש לו ממה להתפרנס, ולציבור יש אוכל. [בנוסף גם קונים יבול נכרי, אם יש צורך , או יבול ממצע מנותק].
"דליה גל אלגל : תודה נוגה ! – השמיטה – עומדת בניגוד למצוות – העלייה-לרגל. כי הרגל היא סמל-השלטון – ולא-היד. "בכל אשר תדרוך – כף-רגלך – לך אתננה – " (מהזיכרון). וכמו היום – המאבק בין- הרגל – ליד – מביא עלינו חורבן … כי גם פינוי – זאת שמיטה-ונטישה… //" 22.11.14. (C). אלגל.. dalia gall elgal.
גם "שמיטה" היא השמט בהגדרה הבלשנית שציין רוביק במאמר המאלף כאן. כי מי הנוטשים ? מה נוטשים? במצוות מי נוטשים? למה ומדוע וכו כל התשובות נשמטו. פשוט "שמיטה" ומבינים שאין כאן, על דרך משל, הרפיית אחיזה של חפץ, שום דבר לא נפל וכלום לא נשמט ארצה.
ציון בודאי, לשונאי
גבעת-שמואל
אהבתיאהבתי
הייתה לי מורה לגרמנית שבמקום להגיד "להשמיט" הייתה אומרת "להשמיד". מין היפר-תיקוניות של גרמנים. אבל זה נשמע נורא במבטא גרמני: "צריך להשמיד את ה-t!"
אהבתיאהבתי
מה עניין שמיטה לנטישה ? הגהה עצמית לתגובה הראשונה כאן:
במקום "כי מי הנוטשים" צ"ל "כי מי השומטים" וכה גם בהמשך: נ.ט.ש > ש.מ.ט
דווקא השורש הרלוונטי והנדון נשמט לי בתגובה לעיל…
ט.ל.ח
ציון בודאי
הלקח שלי:
והגהה עשה!
אהבתיאהבתי
יפה מאוד. תודה.
אהבתיאהבתי
בעברית ראשי תיבות מציינים בגרש או בגרשיים ולא בנקודות
אהבתיאהבתי
מעניין האם המילה הארמית שמתא, שמשמעותה נידוי, קרובה בשרשה לשמיטה.
גם בנידוי אנחנו, כחברה, נוטשים/שומטים את האדם המוחרם…
אהבתיאהבתי
שלום צחי,
ככל הנראה אין קשר למילה הארמית 'שמתא' משורש שמ"ת, שהרי בארמית קיים גם השורש שמ"ט במשמעות קרובה לעברית.
אהבתיאהבתי
ומהיכן הגיע השמטע היידישאי? (בגדים שזורקים?…)
אהבתיאהבתי
מקור המילה שמאטע הוא בפולנית.
אהבתיאהבתי
בהמשך לדבריו של ציון, רצוי גם להסביר את המצווה בתורה, שעל החקלאי לשמוט מידיו את חלקת הקרקע אותה הוא מעבד כל השנה, וגם את הפרות והיבול שצומחים בה, הכל הפקר לציבור. כל מי שרוצה יכול להיכנס לאכול ממנו. מצווה זו דומה במהותה לשבת – כמו שנחים ביום השביעי מכל המלאכות, כך גם האדמה נחה בשנה השביעית. מטרת המצווה לחזק האמונה בבורא עולם שהכול שלו, ולהבין שאנחנו רק שכירים, לא בעלי בית אמתיים על העולם. למי שדואג לחקלאים – יש קרן מיוחדת שאוספת את היבול ומוכרת לציבור תמורת תשלום סמלי, דמי הובלה בלבד, כך שהחקלאי לא ניזוק, וכמובן יש הרבה עדויות על כך שבשנה השישית יש ברכה גדולה ביבול, כפי שהקב"ה הבטיח. כך שהחקלאי מקבל תשלום גדול מראש ויש לו ממה להתפרנס, ולציבור יש אוכל. [בנוסף גם קונים יבול נכרי, אם יש צורך , או יבול ממצע מנותק].
אהבתיאהבתי
תודה
אהבתיאהבתי
"דליה גל אלגל : תודה נוגה ! – השמיטה – עומדת בניגוד למצוות – העלייה-לרגל. כי הרגל היא סמל-השלטון – ולא-היד. "בכל אשר תדרוך – כף-רגלך – לך אתננה – " (מהזיכרון). וכמו היום – המאבק בין- הרגל – ליד – מביא עלינו חורבן … כי גם פינוי – זאת שמיטה-ונטישה… //" 22.11.14. (C). אלגל.. dalia gall elgal.
אהבתיאהבתי
תודה רבה! מדהים.
אהבתיאהבתי