ד"ר רוביק רוזנטל / חנון, פרחה וכפרה עולים לאיריס
ינואר 9, 2020 על-ידי ravmilimteam
בעשורים האחרונים מתחולל מעבר תרבותי חשוב, פומבי למדי, מ"כור ההיתוך" התרבותי שניסה לעצב לקבוצות המהגרים זהות ישראלית אחידה, ל"רב-תרבותיות", המכבדת ומשמרת את המסורות השונות, וגם חושפת אותן לכלל הציבור. לתרבויות ארצות המזרח יש בתהליך הזה תפקיד מרכזי. בתרבויות אלה הנוכחת והפעילה ביותר היא יהדות עולי מרוקו. היא גם הגדולה מכולן, ומצד שני, זו שנדחקה יחסית לאחרות לפריפריה הגיאוגרפית והתרבותית. הדור הראשון של העולים ממרוקו התקשה באימוץ השפה העברית, ומיעט להתערב ביתר הקבוצות והעדות. בני הדור השני והשלישי ספגו בבית את התרבות המיוחדת הזו, והם השליחים שלה במרחב הרב-תרבותי העכשווי.
בכל אלה יש תפקיד מיוחד לשפה היהודית-המרוקאית. זוהי שפה יהודית, בדומה לשפות יהודיות רבות אחרות שהתקיימו כמעט בכל אחת מתפוצות ישראל. היא מיוסדת כמו שפות יהודיות אחרות על תערובת לשונית, ובסיסה הוא השפה המרוקאית. שפה זו היא דיאלקט ערבי שיש עליו השפעות רבות, כמו שפת הילידים הבֶרבֶרים, וכן אנגלית וצרפתית. המרוקאית קשה להיגוי לחך הישראלי, והיא מכונה גם "שפת השווא". המרוקאים פשוט אינם אוהבים תנועות, וכך אפשר למצוא בה פועל כמו סְמְמְס שפירושו להשתזף בשמש.
כמו בשפות יהודיות אחרות, יש גם במרוקאית היהודית מאות רבות של מילים שמקורן בעברית, וביניהן כמה מפתיעות. למשל דְמְיוּן (דמיון), אַזכָּארָא (אזכרה), אוּרִי'יָאח (אורח) ועוד. 'איריס' היא ארץ ישראל, 'ז'ינא לאיריס' פירושו באנו לארץ ישראל, ו'דיריך איריס': דרך ארץ. 'בית האח'איים' הוא בית החיים היהודי: בית הקברות. 'גיפן' פירושה קידוש, בעקבות "בירך על הגפן ועל פרי הגפן". 'זוּנא' היא פרוצה, וגם כינוי לאדם לא נאמן.
עם השנים החלו בני הדור השני והשלישי להטמיע מילים מרוקאיות בסלנג הישראלי. כמה מילים הפכו לנכסי צאן ברזל של השפה, ובראשן כפרה, חנון ופרחה. 'כפרה' היא מילה עברית הנהגית במלעיל במסגרת משפט האהבה "כפרה עליק", או "נמשי כפרה עליק" (תלך כפרה עליך), הנאמר בעיקר על ידי אימהות לילדיהן. הפירוש: אני אוהבת אותך כל כך, שאני מוכנה לעמוד במקומך ולכפר על עוונותיך.
המילה הנפוצה ביותר היום בסלנג הישראלי שמקורה במרוקאית היא חְנון, תערובת של הפרייער היידישאי והנֶרְד האמריקני. במרוקאית המילה היא חְנונה, ולחילופין חְנאנה, ופירושה נזלת. הילד עם הנזלת הוא הילד המסכן וחסר המעמד, ממש כמו המוקוסו בלדינו והסמרקאץ' ביידיש וברוסית. בישראל נשרה הסיומת –ָה, ונותרנו עם חנון.
פרֵחה, שזכתה לחשיפה ב"שיר הפרחה" של אסי דיין בביצוע עפרה חזה ב-1979, וצונזרה בפסטיגל 2019, מקורה בשני שורשים בשפה המרוקאית וביהודית מרוקאית: פר"כ ופר"ח. פְרְחָא היא שִמְחה ועליזות, פְרְח הוא שמח. פְרְכָא היא בחורה צעירה ובריאה, פורחת ושמחה. פְרְך היא ציפור בעל כנף, וגם אפרוח. פרחה היא שם פרטי לנשים, מקביל לעליזה או ציפורה. יהודי מרוקו הדבירו את פרכה ככינוי לבחורה קלת דעת. היום יש מחלוקת על מעמדה של המילה: האם היא מונח אתני לא תקין, המציג את בנות עדות המזרח כנשים המוניות וחסרות השכלה, או מותג התנהגותי ללא כיוון אתני.
המרוקאית תרמה את חלקה לסלנג הישראלי בכינויי חיבה כמו 'אבויה' ומכאן 'אבאלה', בתכונות אנוש כמו 'באשל' שהוא אדם יבש ומשעמם, וכן 'דְבַּע', מילולית: צבוֹע, במשמעות אדם תמים וטיפש. הפולקלור של יוצאי מרוקו הביא למרחב הישראלי את המימונה. יש שקושרים את המילה לרמב"ם, הוא משה בן מימון, אך מתקבל יותר על הדעת שהמקור הוא "למימון", מזל במרוקאית, ומכאן מימונה, שפירושה הצלחה. המימונה מזוהה עם הברכה שכבר הפכה גם היא נחלת הכלל: תרבְּחו ותסעדו. קולולוש היא קריאת הצהלולים (לולולו) באזורים מסוימים של יהודי מרוקו. היא משמשת בין ילדי ישראל גם במשחק הגוגואים, כאשר אחד המשתתפים מעיף את החרצנים באוויר. החמסה, שתפוצתה הרחבה בתרבות הישראלית מיוחסת ליוצאי מרוקו בפרט ויוצאי צפון אפריקה בכלל, מקורה ערבי. ראשיתה בהנפה של כף היד הפרושה כסימן למזל, וממנה נוצר תכשיט המזל.
לצד הפולקלור תרמה היהודית המרוקאית את חלקה למילון האוכל המתרחב, שגם הוא ערוץ מרכזי בתהליך הרב-תרבותי. לסופגנייה התלמודית-אשכנזית הגיע אח מרוקאי: הספינג'. המימונה עמוסה בסמלה הקולינרי: המופלֶטה. השקשוקה הוותיקה היא מאכל צפון אפריקני, במרוקו היא קרויה דווקא צ'קצ'וקה. המרוקאים הביאו גם את המטבוחה, מאכלי הטאג'ין, וכמובן הקוסקוס, מילה צרפתית דווקא. במרוקאית נקרא המאכל קְסְקְסו. הדג הפופולרי 'טוּנה' נהגה במחוזות באר שבע 'טוֹנה', נוהג הגייה מרוקאי טיפוסי של הפיכת השורוק לחולם.
הנוהג הישראלי להמציא פעלים חדשים בעקבות שפות לועזיות זכה גם לתרומה מרוקאית ייחודית: פעלים מלעיליים. מתחַרווט הוא מי שמדבר סחור סחור, בצירוף כמו "מה אתה מתחרווט עלי". מילולית פירושו: מתעוות ומתבלבל. מתעַווז פירושו מתעלל, עובד על מישהו וכדומה. משמעות מילולית: מתעקם. הפועל התחרפן מנוצר מהשפעה משולבת. ח'ורפאן בערבית פירושו סנילי. במרוקאית תְחְרְפּ: מי שמדבר כאילו הוא הוזה. ומעל כולם: להבריז. אין קשר לברז של האינסטלטור. המקור במרוקאית שבה בְּרֶז לו פירושו – ברח לו. הביטוי "הראה לו מאיפה הדג משתין" מקורו בשפה המרוקאית: "הורית לו מנאין לח'וט תאייבול". השורה הזו מופיעה בהטיה גם בשיר 'חדוז'ה' של להקת שפתיים.
ההשפעה החשובה ביותר של היהודית המרוקאית אינה דווקא באוצר המילים, אלא בעיצוב מעין דיאלקט ישראלי ייחודי, הקרוי גם "הניב המזרחי". אפשר להיחשף אליו היום בדרכים רבות, כמו בסדרות הטלוויזיה "שנות השמונים" ו"זגורי אימפריה", או בספרה של שרה שילה "שום גמדים לא יבואו". בניב המזרחי ניתנת משמעות ייחודית למילים מוכרות. 'עקשן' פירושו עצלן. 'מסכן' הוא אדם חיובי ונוח שרצוי לעזור לו. הפועל 'עזב' משמש במרוקאית בעיקר במשמעות השאיר: "נתנה לו חצי לחם. עזבה חצי בשבילו". 'למזוג' משמש ביהדות צפון אפריקה לא רק להעברת נוזלים אלא גם להנחת מזון מוצק בצלחת.
היהודית המרוקאית גם הביאה לשפתנו את השימוש הנפוץ ב'מכנס' במקום מכנסיים, כמו גם 'תחתון' ופריטי לבוש אחרים. הביטוי 'שיקר עלי' הוא תרגום של 'כְּזְבְּ עלא' הערבי-מרוקאי. התיאור של קרבת משפחה באמצעות שרשרת קרובים מקובל בניב המזרחי. דוגמה מספרה של שילה: "אילן דדון, אחותו, גיסתה, פתחה מספרה". השימושים האלה לא הפכו נחלת הכלל, אבל רצוי להבין מאין הגיעו, והם אינם מעידים על עילגות. הם חלק מהעברית הישראלית, הרב-תרבותית.
פורסם ברוביק רוזנטל | מתויג איריס, ברברים, גיפן, זונא, טונה, כפרה, סממס, ספינג', פרחה, קוסקוס, שפת השווא, שקשוקה, תרבחו ותסעדו | 8 תגובות
תיקון קל – הפירוש המילולי של "נמשי כפרה עליק" הוא "אלך כפרה עליך". ונדמה לי שחסרה גם המילה "אנא" (אני בערבית)
אהבתיאהבתי
עם כל הכבוד, היהודית המרוקאית היא סלנג, ואינה חלק מהשפה העברית. יש בה ביטויים שנקלטו בשפה העברית, אך כך הוא לגבי כל סלנג. הפיכת הסלנג לשפה רשמית משמעותה זניחתה של השפה ואף עידוד בורות או בערות במידה מסוימת. הימוש בסלנג בכלי התקשורת "הממלכתיים" והעיתונאיים, היא דחיקתה של השפה העברית. כבר עתה לא רבים מבין בוגרי בתי הספר התיכוניים וכן בוגרי האוניברסיטיאות כבר אינם מסוגלים לקרוא ולהבין את כתביהם של ביאליק, טשרניחובסקי, שבזי ופיכמן, לדוגמה. כל הרקע התרבותי, ההסטורי והלאומי נעלם. כך היה ביוון כאשר הוחלט שם לפשט את השפה, והיום מעטים מאד מבוגרי האויברסיטאות מסוגלים לקרוא ולהבין כתבים יווניים מהמאה הקודמת, שלא להזכיר את כתביהם של אפלטון, אריסטו ועוד הרבה אחרים, שהיוונים עצמם קוראים בתרגומים לאנגלית ולשפות נוספות כי אינם מסוגלים לקרוא ולהבין את המקור ביוונית. אין רע בסלנג, כל עוד אנו שומרים אותו במעמד המתאים לו – סלנג. אני מצפה לתגובות כאן בנוסח של: השפה מתקדמת ומשתנה ואנו חייבים לקבל זאת, או הדור שלנו חשוף לשינויים כה רבים בחיי היומיום ולכן איננו חייבים "להתאבן" ולשמור על שפה היסטורית. האנגלית של ימינו שונה קצת מהאנגלית העתיקה, אך אין זה אומר שקורא האנגלית בימינו אינו מסוגל לקרא את מאמרים, מחזות ושירה שנכתבו באנגלית לפני 300 שנה. כך גם הצרפתית. סלנג קיים בכל מקום. בארה"ב ישנו סלנג הקרוי hip-hop שהשימוש בו רב בשיחות של יום יום, אך לא הפך להיות חלק מהאנגלית, אלא נשאר במעמדו של סלנג. למרות הכתוב במאמרו החשוב של ד"ררוזנטל, ביטויים כמו "שיקר עלי" או התיאור של קרבת משפחה באמצעות שרשרת קרובים הלקוחים מספרה של שילה – "אילן דדון, אחותו, גיסתה, פתחה מספרה", היא שפה עילגת. היא אינה חלק מהשפה העברית. כך גם המילים shit ו- bye בהן משמתשים הרבה ישראלים, היא סלנג מיובא ואינן חלק מהשפה העברית.
אהבתיאהבתי
מצטרפת לדעתו של דוד: בן תרבות יכול בנסיבות מסוימות לתבל דבריו בסלנג, אך זאת בתנאי שהוא מודע לכך, ובתנאי שהוא מכיר את המילה העברית התקנית. הצגת הסלנג כחלק מן השפה העברית התקנית, אליבא דד"ר רוביק רוזנטל, מערערת את כל מפעל החייאת העברית כשפת דיבור במאתיים השנים האחרונות. ד"ר רוזנטל כותב: "הדור הראשון של העולים ממרוקו התקשה באימוץ השפה העברית ובני הדור השני והשלישי ספגו בבית את התרבות הזאת". הבעיה היא שרבים מבני הדור השני והשלישי משתמשים רק בסלנג (כגון: מכנס) מבלי לדעת שהמלה התקנית היא: "מכנסיים".(פעם מישהו הסביר לי ש"מכנס" זה ביחיד ו"מכנסיים" זה ברבים).
אהבתיאהבתי
מעניין בהחלט, כהרגלו של רוביק היקר. עם זאת יש לציין לדעתי כי עיצובו של "הניב המזרחי" איננו קשור באופן מובהק דווקא להשפעת הערבית המרוקאית אלא להשפעת הערבית הדבורה בפי כל דוברי הערבית היהודים. כך שקשה לעניות דעתי לקבוע שהשפעת יהודי מרוקו על העברית בהקשר זה משמעותית יותר מבני עדות אחרות. כך למשל הדוגמאות אותן מביא רוביק בסוף המאמר: השימוש בפעלים עזב, מזג, שיקר על, השימוש במילים תחתון ומכנס והתיאור של קרבת משפחה באמצעות שרשרת קרובים. כל אלו הן תוצאה ישירה של השפעת הערבית על דוברי עברית בתפוצות השונות.
אהבתיאהבתי
יישר כח על הכתיבה! 😁
אהבתיאהבתי
מאיפה באה המילה טליה כשימוש להיקף מתניים ?
אהבתיאהבתי
אם אינני טועה המקור הוא צרפתי. בצרפתית מותניים הם taille
אהבתיאהבתי
אהבתי, אך רוב המילים שציינת כאן מקורן לא רק במרוקו אלא בצפון אפריקה (לוב, תוניס).
אהבתיאהבתי