ד"ר נגה פורת / מתחברים למחברות
ספטמבר 5, 2019 על-ידי ravmilimteam
עם פתיחת שנת הלימודים התלמידים פוגשים שוב את חבריהם לכיתה וקונים מחברות, ספרים וחוברות עבודה. במקביל, לקראת הבחירות החוזרות התקשורת עוסקת בחיבורים בין מועמדים ומפלגות שונות. השורש חב"ר מחבר בין מילים רבות מאותה משפחה סמנטית, ובכך יעסוק החיבור הנוכחי.
המשמעות הבסיסית של השורש חב"ר היא 'צירוף, הצמדה או קשירה של דבר אחד לדבר אחר'. משמעות זו בולטת בעיקר בפועל חִבֵּר, החל מלשון המקרא: "וְחָמֵשׁ יְרִיעֹת חִבַּר אַחַת אֶל-אֶחָת" (שמות לו י). בלשון המקרא גם הפועל חָבַר מופיע במשמעות קרובה: "חֲמֵשׁ הַיְרִיעֹת תִּהְיֶיןָ חֹבְרֹת אִשָּׁה אֶל-אֲחֹתָהּ" (שם, כו ג), כלומר: מחוברות זו לזו. גם הפועל הסביל חֻבַּר מופיע במקרא: "כְּתֵפֹת עָשׂוּ-לוֹ [לאפוד] חֹבְרֹת עַל-שְׁנֵי קצוותו (קרי: קְצוֹתָיו) חֻבָּר" (שם, לט ד); וכן בפסוק הידוע "יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה-לָּהּ יַחְדָּו" (תהלים קכב ג). הפעלים מהשורש חב"ר מתארים קישור פיזי בין שני חפצים בעיקר בפסוקי התורה הרבים העוסקים בבניית המשכן בספר שמות, וחלקם מצוטטים בדוגמאות לעיל. גם המילים 'מחברת' ו'חוברת' מופיעות לראשונה בפסוקים אלה במובן של נקודת הקשר בין כמה יריעות בד: "וְעָשִׂיתָ לֻלְאֹת תְּכֵלֶת עַל שְׂפַת הַיְרִיעָה הָאֶחָת מִקָּצָה בַּחֹבָרֶת וְכֵן תַּעֲשֶׂה בִּשְׂפַת הַיְרִיעָה הַקִּיצוֹנָה בַּמַּחְבֶּרֶת הַשֵּׁנִית" (שמות כו ד). בימי הביניים החלו להשתמש במילה 'מחברת' במובן יצירה מחקרית או ספר, בין היתר בשם הספר 'מחברת מנחם', שהיה מילון מקראי שכתב מנחם בן סרוק. באותה תקופה החלו להשתמש בפועל 'חיבר' במובן 'כתב ספר', שהרי גם כתיבה היא צירוף של מילים, משפטים ורעיונות אלה לאלה. במקביל, גם שם הפעולה 'חיבור' החל לשמש במובן 'ספר, יצירה בכתב', למשל בהקדמת הרמב"ם לספרו 'מִשְנֵה תורה' (סעיף כח): "וחיברו חכמי משנה חיבורין אחרים, לפרש דברי התורה". נוסף לכך, חכמי ימי הביניים, החל מרבי אברהם אבן עזרא, השתמשו במילה 'חיבור' במובן אחת מארבע פעולות החשבון.
בעברית החדשה החלו להשתמש במילה 'חוברת' במובן של מספר דפים המחוברים לספר דק, ובמילה 'מחברת' – במובן של דפים ריקים המחוברים זה לזה במטרה לכתוב בהם. כמו כן, נטבע המונח תַּחְבִּיר (סִינְטַקְס) – התחום בבלשנות העוסק בדרכי ההתחברות של מילים זו לזו ליצירת צירופים ומשפטים בלשון (בין היתר, בעזרת ו' החיבור ומילות חיבור נוספות, כגון 'או', 'גם' ו'אבל').
מהמשמעות הפיזית של הצמדת שני עצמים זה לזה נגזרה משמעות מופשטת של יצירת קשר בין אנשים. המילה חָבֵר מבטאת משמעות זו באופן מובהק. במקרא היא מופיעה לצד המילים הנרדפות רֵעַ, ידיד, עמית, ומֵרֵעַ, לדוגמה: "חָבֵר אָנִי לְכָל-אֲשֶׁר יְרֵאוּךָ וּלְשֹׁמְרֵי פִּקּוּדֶיךָ" (תהלים קיט סג). צורת הנקבה 'חֲבֵרָה' מופיעה במקרא פעם אחת במובן 'רעיה': "וַאֲמַרְתֶּם עַל-מָה עַל כִּי-ה' הֵעִיד בֵּינְךָ וּבֵין אֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה בָּגַדְתָּה בָּהּ וְהִיא חֲבֶרְתְּךָ וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ" (מלאכי ב יד). בלשון חז"ל משמשת מילה זו גם במובן 'הזולת', למשל: "יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך" (משנה, אבות ב י); וכן – במובן שותף ללימודים: "הרבה למדתי מרבותי ומחבירי יותר מרבותי ומתלמידי יותר מכולן" (תענית ז, ע"א, הכתיב במקור). בתקופת התלמוד המילה 'חבר' שימשה גם כתואר המציין מעמד של תלמידי חכמים המדקדקים במצוות, בעיקר בהלכות הפרשת תרומות ומעשרות ובהלכות טומאה וטהרה (בניגוד ל'עם הארץ'), לדוגמה: "בית שמאי אומרים לא ימכור אדם את זֵיתָיו אלא לחבר" (משנה, דמאי ו ו). מילה זו יכולה לציין גם חפץ הדומה למשנהו, למשל: "מקיפין שלושה חבלים זה למעלה מזה וזה למעלה מזה ובלבד שלא יהא בין חבל לחברו שלושה טפחים" (משנה, עירובין א ט). בעברית החדשה נוספה למילה 'חבר' המשמעות של מי ששייך לחֶברה, לארגון, למוסד וכד' והוא חלק מהם (member באנגלית).
המילה חֶבְרָה מופיעה במקרא רק פעם אחת: "וְאָרַח לְחֶבְרָה עִם-פֹּעֲלֵי אָוֶן" (איוב לד ח). מכאן נגזר הביטוי אָרַח לו לחֶברה (המוכר גם בצורתו המשובשת 'אֵרֵחַ לוֹ לְחֶבְרָה'). המילה חֲבוּרָה (קבוצת אנשים) מופיעה לראשונה בלשון חז"ל, למשל: "כיצד מחבורה לחבורה? היה אוכל בחבורה זו ורוצה לאכול בחבורה אחרת – הרשות בידו" (ביצה יט ע"א). הביטוי הָאֲרִי שֶׁבַּחֲבוּרָה (החשוב והנכבד שבחבורה) מופיע כמה פעמים בתלמוד (בין היתר, סנהדרין ח ע"ב).
בעברית החדשה המילה חֶבְרָה משמשת גם במובן גוף עסקי, כנראה בעקבות כפל המשמעויות של המילה company באנגלית ומילים קרובות בשפות אחרות. משמעותה המקורית של המילה באנגלית הייתה אף היא 'חבורת אנשים'. החל מסוף המאה ה-14 מתועד שימוש במילה זו בהקשר של גילדות מסחר.
במקביל החלה המילה 'חברה' לשמש גם במובן society: קבוצה גדולה של בני אדם במקום מסוים בעלי מנהגים וחוקים משותפים, תרבות אחת, סדר חברתי ועוד, וכך נוצר שם התחום 'מדעי החברה', הכולל בין היתר את הסוציולוגיה.
הפועל הִתְחַבֵּר מציין במקרא רק את המשמעות המופשטת של יצירת קשר בין אנשים, למשל: "וַיִּתְנַבֵּא אֱלִיעֶזֶר […] עַל-יְהוֹשָׁפָט לֵאמֹר כְּהִתְחַבֶּרְךָ עִם-אֲחַזְיָהוּ פָּרַץ ה' אֶת-מַעֲשֶׂיךָ" (דברי הימים ב כ לז). דווקא המשמעות הפיזית של הפועל הזה (יצירת חיבור בין שני דברים) התפתחה מאוחר יותר. בלשון הדיבור בימינו נגזר מהמילה 'חָבֵר' הפועל הִתְחָבֵר (בלי הדגש של בניין התפעל ב-ב'), שפירושו רק 'התיידד', כדי לייחד את המשמעות הספציפית הזאת מתוך שאר המשמעויות של 'הִתְחַבֵּר'. בעידן הדיגיטלי אנו צריכים להתחבר לאתרים ואפליקציות שונות באמצעות מייל וסיסמה, כדי לראות מה חדש אצל החברים שלנו ולהישאר מחוברים לעולם.
פורסם בנגה פורת | מתויג ארח לו חברה, התחבר, חבורה, חבר, חברך, חברתך, חובר, חוברת, חיבור, חיבורין, חיבר, מחבר, מחברת, מחוברים, תחביר | 8 תגובות
מה עם החַבִּירוּ?
אהבתיאהבתי
"הי – נגה – ותודה ! – רציתי להוסיף על וו החיבור. / לעניות דעתי, היא מסמנת גם את הטכסטים, שהיו מוצגים בעל-פה – בהעברתם אל הכתב. את תפקיד הכרוז, המספר – והמחבר בין הקטעים.// שנה-טובה ! – //" 6.9.19(C)אלגל
אהבתיאהבתי
נגה שלום
תודה על חיבור מקיף ומעניין. בטוחני שלט נעלם מעינייך מקור מעניין נוסף: "וחובר חבר ושואל אוב וידעוני…" (דברים יח, יא). משמעותו עפ"י רוב המפרשים היא צירוף של חיות שונות, לרוב נחשים ועקרבים, לצורך ביצוע כישוף.
יישר כח!
אהבתיאהבתי
שלום שלומי,
תודה על הערתך. יש הסבר כזה, ואולם רוב המילונים מעדיפים להפריד בין השורש חב"ר בהקשר של כישוף ("חוֹבֵר חָבֶר" בפסוק שציטטת) ובין השורש חב"ר בהקשרים שצוטטו לעיל.
אהבתיאהבתי
שמו של הספר הראשון שקבלתי בבית הספר היה "חברי". כריכתו היתהה בצבע בורדו ובמרכזה משבצת בה היה כתוב -חברי-.למרות שחלפו מאז כ-75 שנים אני זוכר את המעמד המרגש של קבלת הספר הראשון ואת דבריה של המורה: ספר הוא חבר. אף פעם לא תשתעממו כאשר יהיה אתכם. ככל שתקראו בו יותר – תאהבו אותו יותר. הספר הוא חבר שכל אחד מכם יכול לקחת אתו לכל מקום ובכל עת לקרא בו וללמוד ממנו. זהו חברכם הכתוב הראשון. אחריו יהיו עוד רבים – וכולם יהיו חברים שלכם.
הזמנים השתנו.
אהבתיאהבתי
ההסברים והמובאות מהתנ"ך ומחז"ל מאירים עיניים
אהבתיאהבתי
חֶבְרֶה, נזמין את כל הַחַבְרַיָּא לשיחה בְּחַבְרוּתָא.
אהבתיאהבתי
תודה על המאמרים המעוררים מחשבה [על לשון הקודש והעומק שבה (לתפיסתינו הזעירה בה)], ואכן ניסיתי לחפש מה המשמעות שעומדת מאחרי המלה 'חבר', ביחס לכך שיש מילים שונות נוספות (נרדפות) למושג הזה, כמו ידיד, רע, עמית, אוהב. ומה שמצאתי (מדברי ה'רוקח' פרשת יתרו), בתקוה שיעניין מישהו, הוא שאכן יש הבדל ביניהן: 'חבר' (כמובן מלשון חיבור, אך) מתוך משמעות של: 'ניתק ממקומו והתחבר עימו', כמו: "כל אלא חברו אל עמק השידים" (בראשית יד'); "ויאסף כל איש ישראל אל העיר כאיש אחד חברים" (שופטים כ'). 'ידיד' הוא הנאהב ודוד הוא האוהב. 'עמית' שאינו תדיר כאזרח וכגר הארץ. ו'רע' הוא הדבק בשני, הנמצא בתמידות, מלשון להתרועע [כלומר היפך מ'עמית', שאינו נמצא אצלו בתמידות]. ואולי ניתן להוסיף, עפ"י דברי חז"ל, לדוגמא במדרש (ויק"ר ד' ז'): "עשיו שש נפשות היו לו והכתוב קוראן "נפשות ביתו", לשון רבים, לפי שהיו עובדים לאלהות הרבה, יעקב שבעים נפש היו לו, והכתוב קורא אותן 'נפש', לפי שהיו עובדים לאל אחד.(ויק"ר ד' ו') כלומר שהחברות האידיאלית, עליה מדובר במקרא ובחז"ל, נמצאת בחברה לשם שמים, כזו שבעזרתה האחד משלים את חברו במדות טובות, דרך ארץ וכו'.
אהבתיאהבתי