ד"ר רוביק רוזנטל / מחרתיים בצהריים אלבש ערדליים
פברואר 21, 2019 על-ידי ravmilimteam
הצורה הזוגית היא ילד הסנדוויץ' של השפה, ואם תרצו, הגלגל החמישי שבין יחיד/ה-רבים/ות. הצורה הבסיסית היא צורת היחיד-זכר, ויש אומרים: הצורה הסתמית, חסרת המין. לצידה צורת הנקבה, ומן הצד השני של הסנדוויץ' – צורות הרבים והרבות. צורת הזוגי היא בדרך כלל שם עצם שאליו מוסיפים -ַיִם. אז מי זקוק לצורה הזוגית? שפות אירופה, למשל, מסתדרות מצוין בלעדיה. לכל היותר מלחימים לצורת היחיד סימון זוגי: bicycle, twopence ועוד.
צורת הזוגי מעוגנת עמוקות בשפות השמיות. בערבית, למשל, סיומת הזוגי -ַין עשויה לבוא אחרי כל שם עצם, וגם אחרי פעלים וכינויים. בסלנג הישראלי המילים האלה נבלעו והזוגיות שלהן סמויה. ברכת הפגישה אהלֵיין – פעמיים אהלָן, והברכה סחתיין – פעמיים בריאות. בעברית הזכות לזוגיות הצטמצמה לכמה עשרות מילים, והרחבה שלה שמורה, כפי שיסתבר בהמשך, למשוררים בלבד. בעברית כאשר מילה מקבלת ריבוי זוגי היא הופכת לערך מילוני עצמאי. בתנ"ך 35 ערכים כאלה, ורובם משמשים בעברית החדשה.
הערפל סביב צורת הזוגי מתגבר כשאנחנו צוללים אל קורפוס המילים הזוגיות. מסתבר שלא כולן מרמזות על זוגיות. קבוצה רחבה למדי כוללת מילים בצורת זוגי שאינן זוגיות בשום היבט. הנפוצות והידועות שבהן מופיעות כבר בפסוקים הראשונים של ספר בראשית: מים ושמים. התופעה הזו מחזקת השערה מחקרית רווחת, לפיה צורת הזוגי הייתה בעבר צורת ריבוי חלופית לצד הצורות המוכרות לנו היום, ועם הזמן היא התייחדה לצורות זוגיות.
'צָהֳרַיים' היא דוגמת מפתח. בדומה למים ושמים אין בה יסוד של זוגיות, היא אינה מייצגת הכפלה של שם עצם ביחיד. ל'צֹהַר' במשמעות חלון אין קשר ל'צהריים'. צורת היחיד מופיעה בלשון ימי הביניים במילה צֹהַר, שמשמעותה זוהר, ופירושה היום 'זנית', מונח מתחום הגיאוגרפיה ותורת האקלים. במקרא מופיעה 'צהריים' 23 פעמים. איש בושת, למשל, "שוכב את משכב הצהריים", ללמדכם עד כמה עתיקה הסיאסטה (ויש אומרים שלאפשטונדה). אגב, ההגייה הנכונה של המילה היא zohorayim, וכללי הכתיב חסר הניקוד מחייבים לכתוב צוהריים. אבל לא חייבים.
מהיכן הגיעה הברכה "צהריים טובים"? המילים בצורת הזוגי זוכות לשמות תואר או לפעלים רלוונטיים בצורת הרבים. צהריים הם 'זוגי זכר', ולכן נאמר 'צהריים טובים' באופן טבעי, ויש אפילו גירסה מוזרה במקצת, 'אחר צהריים טוב', בהתייחסות ל'אחר'. ברוב המקרים צורת הרבים אינה מעוררת שאלה. נעל אחת – נעליים יפות. גרב אחד – גרביים עבים, למרות שהנטייה הישראלית היא לראות בגרב נקבה. בלבול המינים בצורות הזוגי לא התחיל אתמול. הבלשנית יעל רשף מביאה שורה של שיבושים או סטיות דיבור בסוגיית ריבוי הזוגי משנות השלושים של המאה הקודמת: אופניים קטנות, מכנסיים צרות וכך משקפיים ושאר צורות זוגי המחייבות זכר, אבל ההתאם הוא בנקבה. התופעה הזו נקראת "ניקוב הזוגי".
לעיתים הצורה הזוגית מרמזת על זוגיות גם אם אין כאן שני שמות עצם. 'ביניים' היא הימצאות בין שני גורמים. בתנ"ך היא מופיעה רק בצירוף 'איש ביניים': "וַיֵּצֵא אִישׁ הַבֵּנַיִם מִמַּחֲנוֹת פְּלִשְׁתִּים, גָּלְיָת שְׁמוֹ" (שמואל א יז 4). המשמעות כאן נתונה לפרשנויות מגוונות. בעברית החדשה איש ביניים הוא דמות מתווכת, בעיקר בתחומי העסקים והפוליטיקה, בהשפעת האנגלית. הצירוף 'ימי הביניים' הוא תרגום שאילה של the middle-ages, שבין הזמן העתיק לזמן החדש. גם 'בינתיים' מרמזת על זמן: בין מה שהיה לבין מה שעתיד להתרחש. 'כלאיים' מתייחסת לחיבור בין שני חומרים או מקורות שונים ואפילו רחוקים. ומה זה 'זהב פרוויים'? זהב משובח, שמקורו במקום מימי המקרא הנקרא פרוויים.
צורות הזוגי התנקזו לכמה חטיבות לשון ומשמעות. הראשונה שבהן, מטבע הדברים, היא חטיבת המספרים. מספר זוגי יסתיים תמיד ב-ַיִם. שניים ושתיים, מאתיים, אלפיים. ולמה לא עשרַיִים? או מיליונַיִים? ככה יצא. השפה היא שיטה שאינה תמיד שיטתית. בתנ"ך נמצא גם את 'כפליים' שפירושה פי שניים, 'ארבעתיים': הכפלה בארבע, וכן 'שבעתיים', מילה נהדרת שחרגה מהחישוב המתמטי ומשמשת מעצים הקשור במעמדו המיוחד של המספר שבע.
הגוף הוא מקור עשיר למילים זוגיות. הדבר אינו צריך להפתיע, שהרי איברים רבים הם זוגיים, ובהם עיניים, אוזניים, נחיריים, עפעפיים, לחיים, שדיים, שפתיים, ברכיים וכתפיים. 'גפיים' משמשת בעברית החדשה במשמעות זרועות ורגליים. בתנ”ך 'גף' פירושה הגוף כולו, ומכאן הצירופים העוקבים 'בא בגפו' ו'יצא בגפו' (שמות כא 4-3). בארמית המקראית פירוש המילה הוא כנף, ומכאן התגלגלה המשמעות בת ימינו. האיבר הזוגי 'מותניים' דחק בעברית החדשה את 'חלציים', וזה נותר רק בניב הספרותי, 'יוצא חלציו'. עם זאת, חלציים הם כנראה במקורם איברי המין וסביבותיהם ולא המותניים. ומהם חמוקיים? מילה חמקמקה.
השיטה הזוגית זוכה גם בגוף האדם לחריגים. לאדם שלושים ושתיים שיניים, וכאן ניתן לומר שמדובר בשתי שורות שיניים. אבל מה בדבר מעיים, אותם צינורות אינסופיים בגופנו שאין להם דבר עם זוגיות? ולמה ציפורניים, שבהם אנו מונים עשרים כולל ציפורני הרגליים? מילה שנעלמה היא מלקוחיים, שפירושה בית הבליעה. המילה המעניינת מכולם היא 'אפיים', המופיעה שוב ושוב בתנ"ך: "נפל אפיים ארצה". הזוגיות שלה אינה ברורה, וגם על משמעותה ניטש ויכוח פרשני. 'אף' מפורש לפעמים כמצח, על פי שיר השירים, שבו מידמה האף למגדל הלבנון. גם הצירוף 'בזיעת אפך' מעיד על כך, שהרי הזיעה מאפיינת את המצח ולא את האף. 'אפיים' היא אם כן מילת הרחבה של המצח.
תחום נוסף הקשור לגוף האדם שבו נוצרו בעקבות זאת מילים זוגיות הוא הלבוש: מכנסיים, נעליים, משקפיים, מגפיים, גרביים ועוד. ומהיכן הגיעו אלינו הערדליים? המקור בהופעה יחידה בתלמוד, מסכת ביצה: "אמר רב פפא: ערדלין אין בהן משום כלאים". למילה 'ערדליים' אין רמז או דמיון בכל שפה אחרת המוכרת היום.
בתחום הלבוש בולטת בעשורים האחרונים תופעת 'ייחוד הזוגי': מילה זוגית הופכת למילה ביחיד. הדוגמה הבולטת ביותר היא 'מכנס'. במקור פירוש המילה הוא חלק אחד של המכנסיים, אבל המילה 'מכנס' התפשטה בלשון הדיבור, הפכה לשם לבגד כולו, ונכנסה אפילו לשפת התקשורת והפרסום. כך אפשר למצוא באחד הפרסומים תיאור של "מכנס קל מאד, אוורירי, נוח ומתייבש במהירות". הנוסח "תראו איזה נעל קניתי", "אני הולכת לקנות סנדל" נפוץ מאוד וכמעט בלעדי. אל אלה הצטרפו התחתונים, שהפכו ברחבי העולם הצרכני הישראלי ל'תחתון'. ייחוד הזוגי לא נפל מן השמיים. הוא מקובל בז'רגון של יוצאי צפון אפריקה, בהשפעת שפת המקור שלהם.
תחום נוסף שבו נמצא צורות זוגי הוא הזמן: יומיים, שבועיים, שנתיים וגם מחרתיים. ולמה לא 'אתמוליים', יום לפני אתמול, במקום 'שלשום', שהוא הלחם של שלוש+יום? למה לא, בעצם? המילה מופיעה לא מעט בחידושי ילדים, אבל לא נכנסה למילון. יש גם מכשירים זוגיים כמו מלקחיים, מאזניים, כיריים, מצילתיים ורֵחיים, לכל אלה יסוד של זוגיות במכשיר עצמו.
אז העברית הגבילה את קורפוס הערכים הזוגיים, אבל למשוררים רשות להשתעשע בשפה. ביאליק הרבה לזווג, כמו בשירו הידוע "בנות שתיים, בובותיים". בסיפורו "שור אבוס" מובא הצירוף "לחם לחמתיים" במשמעות לחם גדול ומשובח, וממנו מהדהד הצירוף "רחם רחמתיים" משירת דבורה. 'לטרותיים' ו'פרוטותיים' המופיעות בתרגומו לדון-קישוט פירושן שתי ליטראות ושתי פרוטות. לאה גולדברג כותבת: "לסבתא של אפרים, לסבתא ברווזיים". אברהם שלונסקי נטה חיבה מיוחדת לצורות זוגיות, וכאשר כתב על זוג כלשהו, נהג לטבוע צורה זוגית חדשה. למשל: סוּפָתיים, סטירותיים, מרפקיים ואצבעתיים. בשיר "הידעת איך בנגב" כתב: "רגב-רגבותיים".
ונקנח בגנן השעשועים של השפה, ע. הלל: "אללי ואֲלְלַיים, ייללו החתוליים. זה מזה ביקשו סליחַיִים, זה לזה שילבו זנָבַיִים … הידד והידָדַיים!"
עוד רשימות, מאמרים ותשובות של ד"ר רוביק רוזנטל באתר הזירה הלשונית, http://www.ruvik.co.il
פורסם ברוביק רוזנטל | מתויג אדם, אהלן, אופניים, אללי, אלליים, בובותיים, ביניים, בנות שתיים, גוף האדם, גף, גפיים, גרב, גרביים, הכפלה, זוגי, זוגיות, זוגית, זכר, חלציים, חתוליים, יום, יומיים, יחיד, כפל, כפליים, לחמתיים, מכנס, מכנסיים, מספר, מספר זוגי, משקפיים, נעל, נעליים, נקבה, סחתיין, סנדוויץ', ערדליים, צהריים, צהריים טובים, צורת הזוגי, צורת יחיד, רבים, רגב, ריבוי זוגי, שבועיים, שלש, שלשום, שם עצם, שפות שמיות, שתיים | 38 תגובות
שלוםרב,מאודמעונינתלדעתאתימולגיהשלהמילהלול.תודהרבה,דיאנהמארגנטינה
Enviado desde Outlook
________________________________
אהבתיאהבתי
שיבוש נפוץ בהחלפת המין בצורת הרבים: שדיים גדולות.
קיימת גם תופעה של כפל ריבוי במילים לועזיות:
צ'יפסים
בורקסים
אהבתיאהבתי
…ברקסים (brakes)
אהבתיאהבתי
אסקימוסים (אסקימואים?)
אהבתיאהבתי
אין דבר כזה צהרים טובים.זה המצאה של דבילים מלוקקים
אהבתיאהבתי
ברור, כי אצל ממורמרים כמוך איך משהו בכלל יכול להיות טוב?
אהבתיאהבתי
מסכים בהחלט לדבריו של אילן פרידלר. אין גם "אחרי צהרים טובים". אכן דבילים מלוקקים ומלקקים המציאו זאת ובכך חשפו את ערוותה של רדידותם. למרבית הבושה, הקריינים, המראיינים ומגישי התכניות ברדיו ובטלויזיה דוברים עברית קלוקלת ומקלקלת משתמשים בביטויים אלה – ואין פוצה פה, כי כל הפוצה – יסולק בבושת פנים. "מסמך נקדימון (רוגל)", אם לא הושמד, הועבר לארכיון של מסמכים ארכאים המתוייקים בתיקים שמקום הימצאם נעלם. שפת עבר גם בשידור הישראלי הפכה לשפת אפר – עַפְרָא דְּאַרְעָא . רשות השידור הממלכתית שבקה חיים לכל חי ובמקומה הוקם תאגיד השידור הישראלי. אכן הוא תאגיד ישראלי משדר – אך הממלכתיות ממנו והלאה, לפחות במה שקשור להקפדה על שפה נכונה והיגוי נאות. תאגיד השידור הישראלי אף אינו כפוף להחלטות האקדמיה ללשון העברית.
אהבתיאהבתי
דוד, אני מקווה שאני לא מחדש לך, אבל שפה היא דבר דינמי.
מה שהיה נשמע שגוי ב-Middle English נחשב תקין באנגלית מודרנית.
לכן, אין צורך לעורר מהומה על ביטויים שהתקבעו בלשון הדיבור אך צורמים אישית לאוזניך.
מיותר וטרחני.
אגב, האקדמיה לא מערבת עצמה בנושא הברכות והנימוסים:
"ברכות ונימוסים מטבעם הם עניין לסגנון אישי ולנוהַג הרווח בתקופה מסוימת, ובאלו בדרך כלל אין האקדמיה נוהגת להתערב."
https://hebrew-academy.org.il/2012/06/21/%D7%A6%D7%94%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%98%D7%95%D7%91%D7%99%D7%9D/
לחיי הבלשנות הדסקריפטיבית.
אהבתיLiked by 1 person
האם אין מעיים זוגי, כיוון שהם כוללים את המעי הדק ואת המעי הגס?
אהבתיאהבתי
ההבחנה בין המעי הגס והדק מאוחרת בהרבה לשפה המקראית ואין לה עקבות בתנ"ך.
אהבתיאהבתי
.
Thanks very much for the thorough linguistic research.
אהבתיאהבתי
ל Diana Daich de Eidelsztein
המקור למילה לול הוא ככל הנראה הפסוק הבא: "פֶּתַח הַצֵּלָע הַתִּיכֹנָה אֶל כֶּתֶף הַבַּיִת הַיְמָנִית וּבְלוּלִּים יַעֲלוּ עַל הַתִּיכֹנָה וּמִן הַתִּיכֹנָה אֶל הַשְּׁלִשִׁים" (מלכים א' ו: 8). מילה יחידאית במקרא, משמעותה אינה ברורה וככל הנראה מציינת פרט ארכיטקטוני במבנה מקדש שלמה.
אהבתיאהבתי
עפ"י אבן-שושן מדובר במדרגות מתפתלות סביב ציר מרכזי
אהבתיאהבתי
נפלא! תודה!
אהבתיאהבתי
שלום רוביק,
1. האם לא נכון יהיה לומר שבאמירה 'זוג נעליים' וכיוצא בה יש כפילות מיותרת? הרי הסיומת -ים מציינת כבר שמדובר בזוג. אם כבר, נכון יותר היה לומר 'זוג נעלִים'.
2. כתבת שההגיה הנכונה של צהרים היא zohorayim
אבל זה נכון רק בהגייה אשכנזית. אני למשל הוגה
zahorayim
וזו הגייה לגיטמית באותה מידה
אהבתיאהבתי
אמיר שלום,
מתחת לאות צ מופיע סימן קמץ ואחריו תחת האות ה מופיע חטף קמץ. הקמץ שמתחת לאות צ הוא קמץ קטן שיש לבטאו כחולם לפני חטף קמץ (שגם אותו יש לבטא כחולם). את המלה צָהֳרַיִם (המופיעה בתנ"ך 23 פעמים) יש לכתוב צוהריים בכתיב מלא חסר הניקוד. אכן יש נטייה אצל חלק מהספרדים להגות גם קמץ קטן כפתח (או קמץ רגיל), כך שישנם ההוגים את המלה צהריים כ- TSAHORAYIM, ואני מניח שכך אתה נוהג כמנהג אבותיך, אך הגייתה כך אינה תואמת עוד את החלטת האקדמיה לפיה יש לכתוב מעתה את המלה צהרים בכתיב חסר הניקוד כ- צוהריים.
אהבתיאהבתי
ההחלטה של האקדמיה בעניין אופן הכתיבה לא מקובלת עלי בכלל, הן מכיוון שהיא שאין לו שום בסיס במקורות הטקסטואליים שלנו (ובעיניי מדובר ביציר מכוער ביותר ומבלבל – למה לא צוהוריים?), והן מכיוון שבמסורת ההגייה הספרדית (למעט תימנים; אתה מוזמן להאזין לכל קריאה בתורה בבית כנסת ספרדי שבו מקפידים על קריאה מדויקת) הוגים באופן שלא משתקף בכתיבה 'צוהריים'. מלבד זאת, האקדמיה הבינה בשלב מסוים את הטעות בקביעה החותכת שלה, ומיתנה אותה (עיין באחת הרשומות האחרונות שלה בעניין)
אהבתיאהבתי
אני חושב שמלקוחיים אינם בית הבליעה, אלא החך, הלסת או החניכיים: יָבֵשׁ כַּחֶרֶשׂ כֹּחִי וּלְשׁוֹנִי מֻדְבָּק מַלְקוֹחָי וְלַעֲפַר מָוֶת תִּשְׁפְּתֵנִי (תהלים כ״ב:ט״ז)
אהבתיאהבתי
I love your columns/posts.
note – seems to me a typographical error – Bicycle
is misspelled
אהבתיאהבתי
שלום וברכה(:
לא אקח מיוצאי צפון אפריקה את כבודם בהפצת השימוש בייחוד הזוגי,
אך אסב את תשומת לבך לכך שאלתרמן, כבר לפני עשורים, כתב ב"האפרוח העשירי" כך:
תקי…עה ותרועה –
הכותונת היא קרועה!
תרו…עה ושברים –
*במכנס* אין כפתורים!
ועל הדרך,
באותו סיפור, שיבוש לשוני נוסף, במקום בת-זוגי:
*זוגתי* התרנגולת,
אנה שמת את הכרבולת?
☺
אהבתיאהבתי
זוגתי היא נכונה בדיוק כמו בת זוגי. מה שלא נכון הוא "בת זוגתי" ומכאן הבלבול.
אהבתיאהבתי
בהחלט מסכים עם מרטינה. עם זאת, האקדמיה בפרסומיה כותבת "האומרים 'בת זוגתו', 'בת זוגתי' יש להם על מה שיסמוכו". המקור לכתב הוא בכתיבה מהמאה העשרים ומעיתונות משנות הששים (של המאה העשרים). לפי זאת, מה המשמעות של "בת בת זוגתו"? האם זו נכדתה או בתה של זוגתו? השוואה ל"בן דוד" אינה במקומה. בן בן הדוד הוא תמיד נכדו של הדוד, וכך גם בת בת הדודה – נכדתה של הדודה.
אין זו הפעם היחידה שפרסומיה של האקדמיה תמוהים.
אהבתיאהבתי
Bicycle ולא bycicle
נא לתקן.
אהבתיאהבתי
צר לי, אהלַן וסהלַן אינם לשון זוגי. הם המילים אַהְל וסַהְל עם סיומת היחסה הנשמעת 'אַן'
אהבתיאהבתי
גברתי, קצת הבנת הנקרא לא תזיק.
אף אחד לא אמר שאהלן/סהלן הם בלשון זוגי.
ציטוט: "אהלֵיין – פעמיים אהלָן, והברכה סחתיין – פעמיים בריאות."
תודה ושבת שלום.
אהבתיאהבתי
ועוד אלתרמן, וניקוב הזוגי: אל תרכיבו משקפיים לא קודרות ולא שמחות – שיר סיום, ששר אריק איינשטיין
אהבתיאהבתי
רוני, אכן השפה דינמית, אך לא יזיק אם נקפיד גם על הגיון ולשון נכונה ונאה בדינמיקה. העברית היא שפה עצמאית ואינה בליל של תרגומים. צהריים היא נקודת זמן – חצות היום. כך גם בשפות דינמיות אחרות – midi וכן noon. המשמעות של "אחר צהרים שמח" היא לאחר ששמחנו בעת הצהריים. מכאן שניתן לומר: "אחרי צהרים שמח שקענו בעצבות", אך כי עדיף לומר לאחר שמחת הצהרים שקענו בעצבות". האם בשעה 1 אחרי חצות תברך: אחרי חצות שמח? ככלל רצוי שנפסיק "לתרגם", ונדבר עברית. אם ברצונך לתרגם את המשפט "happy afternoon" מוטב שתאמר "שמחת אחר הצהרים". הצרפתים אומרים bonjour גם אחרי הצהריים ולא bonne apres midi. "ערב", "בוקר" ו"לילה" אינם נקודות זמן אלא משך זמן. יש שעות בוקר, שעות ערב, שעות לילה וגם שעות שאחרי הצהרים ושעות שלפני הצהריים. כדומה ל"לפני חצות" ו"לאחר חצות". אך חצות וצהריים הן נקודות זמן.
אהבתיאהבתי
אני לא כל כך מסכים:
1. צהריים אינה בהכרח נקודת זמן, ויש לכך תימוכין כבר במקרא ("וַיָּבֹאוּ כְּחֹם הַיּוֹם אֶל בֵּית אִישׁ בֹּשֶׁת וְהוּא שֹׁכֵב אֵת מִשְׁכַּב הַצָּהֳרָיִם")
2. באשר ל"אחר צהריים שמח":
א. אם כוונתנו בביטוי היא ל"שמחה שהיתה אחרי הצהריים", אז יש לומר "אחר צהריים שמחים", שהרי צהריים היא צורת רבים.
ב. מה הפסול בשאילה משפות אחרות? זו סימביוזה לינגוויסטית נהדרת! ולכן "אחר-צהריים טוב/ים" נשמע לי לא רע. הרי גם את "בית חולים" ועוד עשרות מילים וביטויים שהשתלבו יפה בשפה וכבר לא צורמים לאיש, שאלנו משפות זרות.
מקור:
https://hebrew-academy.org.il/2012/06/21/%D7%A6%D7%94%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%98%D7%95%D7%91%D7%99%D7%9D/
אהבתיאהבתי
האם במילים 'נעליים', 'עיניים', 'גרביים' וכו' יש הבדל כלשהו בין צורת הזוגי לצורת הרבים? כשאומרים "מאה נעליים" – האם הכוונה למאה זוגות נעליים או למאה נעל ונעל( כלומר 50 זוגות)? בשפה הסנסקריט לדוגמא יש צורת יחיד, זוגי ורבים לכל מילה ופועל בהתאם למין (זכר, נקבה, סתמי/ניאוטר)
נראה כי בעברית מילים זוגיות כמו 'נעל', אוזן, עין וכו', מוגבלות לצורת יחיד וזוגי בלבד, האמנם?
נראה הגיוני לומר ילד, ילדיים, ילדים או נעל, נעליים, נעלים. מה קרה בעברית?
אהבתיאהבתי
אם צורת היחיד של אברי הגוף היא ברך או עין, לדוגמה, האם ניתן לציין את הריבוי שלהם כברכים (כ בחיריק ולא בפתח) ולא ברכיים או עינים ולא עיניים?
אהבתיאהבתי
א] "אפיים": מסתבר שהכוונה לפנים בכלל, בדומה מקבילה הארמית: "א(נ)פין";
ב] לא נשכח את: "חמור חמורותיים"…….
אהבתיאהבתי
"אפיים היא מילת הרחבה של המצח…" – כולל נחיריים! ראה: "ויפח בְּאַפָּיו נשמת חיים", בראשית ב', ז'.
אהבתיאהבתי
אני רק שאלה…
כשמכפילים דבר מה בצורת הXXXXיים – האם שומרים על צורת היחיד (דקתיים) או משתמשים בצורת הרבים (דקותיים)?
תודה.
אהבתיאהבתי
ואני לתומי סברתי שיש לנעול ערדליים ולא ללבוש אותם.
אהבתיאהבתי
רותם, מסכים בהחלט להערתך. אכן, כובע חובשים, נעליים נועלים, חגורה חוגרים ועוד. כך גם לא "לוקחים אוטובוס" , לא "שמים חולצה" ולא "לובשים גרביים"… כמובן שלתגובתי יש לצפות ל"מבול" של מכתבים בשבח ה"קידמה" שהיא שפת הרחוב, הסלנג המתקדם, הבוז לתפארת העבר, הזלזול והעיקר – בכיבוד השטחיות, כשהם מתקשטים בכל ביטויי הגנאי האפשריים ל"מתנשאים" המנסים לשמור על העברית התקנית ולהגן על קיומה …
אהבתיאהבתי
מהי, באמת, הפעולה הנכונה בנוגע לאוטובוס? עולים על אוטובוס? נוסעים באוטובוס?
אהבתיאהבתי
"ומהיכן הגיעו אלינו הערדליים? המקור בהופעה יחידה בתלמוד, מסכת ביצה: "אמר רב פפא: ערדלין אין בהן משום כלאים". למילה 'ערדליים' אין רמז או דמיון בכל שפה אחרת המוכרת היום."
לפני שנים רבות, היו מעין מגפיים שלבשו מעל הנעלים להגנה מפני הגשם והם נקראו ערדליים, אצלנו בבית, להבדיל מהמגפיים קראנו להם ביידיש (או אולי שפה אחרת) "גלושס".
אהבתיאהבתי
בברכות מ"ו א מפרש רש"י: אילו מייתו לי ארדיליא וגוזליא לאבא – שמואל חביבין עליו ארדיליא בקנוח סעודה והן כמהין ופטריות. ומכאן מחדש מילון ספיר ש"ערדל" בא מ"ארדיל" בארמית מפני שהצורה של הערדל הינה דומה לפטרייה.
אהבתיאהבתי