ד"ר רוביק רוזנטל / ההצגה? למות! הפוסט? אהבתי! הישיבה? מיצינו!
דצמבר 13, 2018 על-ידי ravmilimteam
מספרים לנו שההומו-סאפיינס הגיע להישגיו האדירים בזכות השפה, או "המהפכה הלשונית". זה כנראה נכון, אבל הקשבה מוקפדת לדרך שבה ההומו-סאפיינס המודרני משתמש בשפה, מעלה חשש שתוך כמה דורות, או כמה מאות, השפה תחזור אל הקונכייה שממנה יצאה. דוברי השפות באשר הם, מספר לנו גיא דויטשר בספרו "גלגולי לשון", הם עם עצלן. ביד אחת (או פה אחד) הם בונים, וביד שנייה הורסים. מנגנון ההרס הוא אחד המפתחות להבין איך שפה משתנה, מתפתחת וגם מתנוונת.
אחד הגילויים של מנגנון ההרס הזה הוא תאוות הקיצור. האמריקאים, למשל, הופכים כל סלבריטי לסֶלֶבּ, כל victim (קורבן בסדרות הפשע) ל-vic, כל דוקטור לדוק, והרשימה ארוכה. המילים העבריות קצרות מלכתחילה ולכן התופעה הזו מצומצמת, ובכל זאת אפשר היה לשמוע את אברי גלעד אומר בשעשועון טלוויזיה "היום נדע חַדְמָש מי הקבוצה המצטיינת", ואת אבי לוזון מגדיר את אוהדי בית"ר ירושלים "זרע פורען". חז"לינו הביאו לעולם את ראשי התיבות, והיום מוסרים ד"ש, הולכים לבג"ץ ומשלחים כטב"ם לשטח אויב. ובכל זאת, דוברי העברית מקצרים צירופי לשון ומשפטים שלמים לתיאבון, לפעמים לצורך יעילות, אבל בדרך כלל מעצלות גרידא. את התופעה הדיבורית הנרחבת הזו אני מכנה "מחלקת קטועי הגפיים".
שיטוט בזירת שפת הדיבור מגלה לנו, למשל, את ביטוי הזלזול "איפה?!", מעין קיצור של משפט מדומיין: "איפה הדבר עליו אתה מדבר מתרחש, אין סיכוי שזה יקרה!". כשמספרים לנו סיפור מדהים, חיובי בדרך כלל, התגובה הישראלית היא "די!", מלווה לעיתים בדחיפה, קיצור של "די לספר לי דברים מדהימים כאלה, לא מאמין לך!", המזכירה את get out! האמריקני. ומה דעתכם על משפט כמו "האמת, זה נראה כמו טיוח של המשטרה"? מאחורי 'האמת' מסתתרים כמה ביטויים חלופיים: "למען האמת", "האמת ניתנת להיאמר", ואפילו "האמת היא ש…"
עקרון קטועי הגפיים הוא אחד: כדי לבטא רעיון שלם יש צורך במשפט, או לפחות בצירוף לשון דו-רכיבי. במקום המבע השלם אנחנו בוחרים מילה אחת או רכיב מהמשפט, ואלה אמורים לייצג גם את החלק הקטוע. אחת הדוגמאות לכך בעברית היא השימוש בשם הפועל. הארוחה לא הייתה מה שציפינו? "להקיא!" (תרגום: "אני רוצה להקיא"). ההצגה הייתה מרגשת? "להתעלף!" מדהימה ברמות על? "למות!" יוצאת מגדר הרגיל? "אין!", קיצור של "אין מילים", או "אין דברים כאלה".
"אין" מרחיבה את תמונת קטועי הגפיים. היא מייצגת משפט שלם, שממנו נקטע הנושא (דברים כאלה). לפעמים נקטע הנשוא ("כאילו מה?" – קיצור של "כאילו מה קרה בעצם?"). דוגמה מעניינת היא הנוהג להגיב על שאלה ב"אני אין לי שֶמֶץ". שמץ הוא כַּמָּת, אין לו משמעות או תפקיד בלי השם שהוא מכמת, במקרה זה: 'מושג'. כאן ניכרת השפעה של קיצור אנגלי מקביל: I don’t have a faintest…. בדרך כלל הקיטוע חל על המושא במשפט. הניב "לא שׂם" הוא קיצור של ביטויי סלנג בוטים נוסח "לא שם זין", "לא שם קצוץ" ועוד. מדברים יותר מדי? "מיצינו!" (את הנושא). אתה מדבר יותר מדי? "סתום!" (את הפה), גם כאן בהשפעה אנגלית: shut up!. אתה מדבר דברי הבל? "עזוב!" רעיון מוצא חן בעיניך? "קניתי!" אתה מתרברב במה שעשית? "ראינו! שמענו!" מעודדים אותך לספר כל מה שאתה יודע? "שפּוך!" אתה מתעצבן? "תרגיע" (את עצמך, כמובן). לא נראה לך שמה שמספרים לך נכון? "תתפלא!", כלומר, "תתפלא לשמוע שמה שאתה מפקפק בו אכן מתקיים". ומה אמרה נערה בעת מחזור אי שם בעשורים רחוקים? "קיבלתי!" הקיטוע הנפוץ ביותר בימים אלה הוא "אהבתי", אושיית רשת לשונית.
במקבץ אחר של קיטועים נקטע חלק של צירוף לשון. לפעמים הוא נעשה באופן חד-פעמי ובהיסח הדעת. חברת הכנסת רוחמה אברהם אומרת לדן מרגלית: "האמת היא שאצלך עברתי את הטבילה לפני שלוש שנים". היא לא טוענת שהתנצרה חלילה, למרות שהביטוי השלם "טבילת אש" מקורו בנצרות. ליברמן לניסים משעל: "אחרי ההתנתקות מעזה תהיה יותר שפיכוּת". משה אלפרון במעריב: "כבר שתים-עשרה שנה אין לי עבר". עבר פלילי, למי שפספס. על פלוני מספרים שהוא "חולה במחלה חשוכה". שדר לפני משחק מספר ש"כל השחקנים חדורים". התלהבות, כמובן. לפעמים ביטוי סלנג מתקצר לביטוי סלנג משני. "המופע היה ממש ברמות", כלומר, ברמות גבוהות, או ברמות-על, ובנוסח חדש: ברמות של כלה. "הארוחה הייתה ליגה". ליגת העל, כמובן, ואולי ליגת האלופות. "החתונה הייתה סוף", כלומר, סוף הדרך, כלומר, נהדרת ועילאית.
אוהדים מתוסכלים במגרש או צופים מתוסכלים במופע נהגו לצעוק "את הכסף!" – תחזירו את הכסף ששילמנו. קריאה עכשווית ונפוצה המיוחסת לאיש ציבור שסרח היא "הביתה!", כלומר, "לך/עוף הביתה!" מי שלוקח על עצמו תשלום, כיסוי נזקים או ארגון דבר מה מסתפק ב"עלַי!", ומי שמבקש סבלנות יאמר פשוט "שנייה!", שמאחוריה מסתתר סיפור שלם: "המתן נא שנייה במטותא". קיצור חביב המקובל בתקשורת מתייחס לפירוק קשר מתמשך: "גלית גוטמן ההורסת וזיו קורן המפיל כבר לא", "ביבי וכחלון כבר לא". כבר לא יחד, כמובן.
לא מעט ביטויים שהפכו חלק מהסלנג ושפת הדיבור בכלל הם קיצורים של משפט שלם המסתתר מאחוריהם. רצית משהו שאינו ניתן להשגה? "היית מת!" (לקבל את אותו משהו). מלך קטועי הגפיים של העשורים האחרונים הוא "חבל על הזמן". מאחוריו מסתתר המשפט "חבל על הזמן שעלינו להשקיע בשבחי העניין (או בגנותו)". "חבל על הזמן" נתפס ארוך מדי, וקוצר לראשי תיבות כמו חבל"ז, או במשפט בנוסח: "המסעדה הזאת ברמות על שֶחָבָל". הביטוי הכל-ישראלי "יש מצב" ומולו "אין מצב" מכיל משפט שלם, בנוסח "יש מצב עתידי או אפשרי שבו אפשר יהיה לבצע את העניין".
הביטויים הקטועים אופייניים לברכות וקללות. "בוקר טוב!" הפך ל"בוקר!", בדרך האמריקנית. "נתראה בשמחות" הוא כבר מזמן מקוצר: "בשמחות!" "בחיאת!" היא שבועה ערבית שנקלטה בסלנג – בעקבות סדרת שבועות שמקורן בערבית: בחיאת רבק, בחיאת זומזום, בחיאת אללה ועוד. הגרסה העברית המקוצרת היא "בחיים!" (לא יקרה דבר כזה). "לא עלינו" הוא קיצור של המשפט: "לא עלינו ייאמר", כלומר, מה שקרה למישהו לא קרה לנו, ברוך השם. המקור ביידיש, שממנה קיבלנו גם את "שלא נדע", קיצור של הביטוי "שלא נדע מצרות". ביטוי הזלזול הבוטה הוא "לֵך!", דווקא בהגייה מוארכת, לֵ—–ך, המחביא שורה של ביטויים: לך לעזאזל! לך לישון! לך תְקַוֵוד! לך חפש את החברים שלך! וכדומה.
חלק מהקיצורים מובאים תחת מונח בלשני הקרוי אליפסה (ellipsis), ובעברית הֶשְמֵט. מילה מתוך צירוף לשון מייצגת את הצירוף כולו. האליפסה הופכת לערך מילוני תקני, ולעיתים הצירוף המלא נשכח. דוגמאות לכך הן 'בגרות' הסופגת את הוראת הצירוף 'בחינת בגרות', 'חמוצים' הסופגת את הוראת הצירוף 'מלפפונים חמוצים' ועוד. לאליפסה שורשים בשפת התנ"ך. 'כסף' בתנ"ך מתייחסת בעיקר למתכת היקרה שממנה נוצקו המטבעות. מכאן השתגר הצירוף 'שקל כסף'. שקל הוא המטבע העברי הקדום, העשוי מכסף. במקרים רבים הושמטה המילה 'שקל', ו'כסף' ספגה את משמעות 'שקל כסף', כגון בבראשית: "הִנֵּה נָתַתִּי אֶלֶף כֶּסֶף לְאָחִיךְ". מאז 'כסף' פירושו מטבעות ושטרות, ובהרחבה, כל סכום המייצג הון או מחיר.
השפה הצבאית מרבה באליפסות, עקב הנטייה ליצור שפה קצרה ויעילה. בשפת הקשר ובשפה הצבאית הכללית אפשר לשמוע את "קלה" (אש קלה), "עגולה" (שעה עגולה) וגם "אפטר" (אפטר דיוטי). כך בחופשות: "רגילה", "מיוחדת", "מטכ"לית" וכדומה. כך בענייני מדים: "על אלף", "על בית". "בסיסיות" הן העבודות הבסיסיות השנואות, "מצופה" הוא ופל בשקם, "סדיר" הוא השירות הסדיר, וכשהמפקד אומר "תרדו לארבעים" אין צורך בפירוט. יורדים ל(ארבעים) שכיבות סמיכה.
במהדורות החדשות משתרבבות אליפסות לרוב. "הבוקר דווח על רקטות בעוטף" (עוטף עזה, כמובן). "הוגש ערעור לעליון". גם שמות יישובים המורכבים משתי מילים נוטים להיקטע, כשהחלק שנשאר נודד ממלרע למלעיל. "ראשון" היא ראשון לציון, "זכרון" היא זכרון יעקב, "מצפה" היא מצפה רמון, "נחלת" היא שכונת נחלת יהודה בראשון, והרשימה חלקית.
אז איך אתם רוצים את הביצה שלכם? מקושקשת או מבולבלת? ואת הקפה? נס או הפוך? או כדברי הגששים ב"שוק הספרים": נטול נייר, נטול אמו, נטול.
עוד רשימות, מאמרים ותשובות של ד"ר רוביק רוזנטל באתר הזירה הלשונית, http://www.ruvik.co.il
פורסם ברוביק רוזנטל | מתויג אבי לוזון, אברי גלעד, אהבתי, אוהדי, אוהדים, אושייה, אין, אין מצב, איפה, אמריקני, אמת, אפטר, את הכסף, בג"ץ, בגרות, בוקר, בחיאת, בחיים, בחינת בגרות, ביצה, בית"ר ירושלים, בסיסיות, ברוך השם, ברמות, ברמות על, גלגולי לשון, ד"ש, דוברי עברית, דוברי שפות, דוקטור, דורות, הביתה, הומו, הורסים, הפוך, הצגה, הרס, השגים, התנתקות, זכרון, זלזול, חבל על הזמן, חבל"ז, חז"ל, חמוצים, יש מצב, ישיבה, ישראלית, כבר לא, כטב"ם, כסף, לא עלינו, לא שם, ליגה, לך, למות, למען האמת, לשונית, מהפכה לשונית, מטכ"לית, מיוחדת, מילים עבריות, מיצינו, מנגנון, מצופה, מצפה, משחק, נטול, נס, נצרות, נקטע, סאפיינס, סדיר, סוף, סוף הדרך, סיפור, סלב, סלבריטי, סלנג, סתום, עבר פלילי, עגולה, עוטף, עוטף עזה, עלי, עצלן, ערבית, פוסט, פורען, פשע, צירופי לשון, קטוע, קטועי גפיים, קיבלתי, קיטועים, קיצור, קיצורים, קלה, קפה, ראינו, ראשון, ראשי תיבות, רגילה, שחקן, שלא נדע, שמענו, שמץ, שנייה, שעשועון, שפה, שפה משתנה, שפה צבאית, שפת הדיבור, שקל, תרגיע | 27 תגובות
שיחקת
אהבתיאהבתי
לאיזו קטגוריה "צומי" (ל"תשומת לב") שייכת?
אהבתיאהבתי
ובתחתית כל תגובה כאן, אפשר לסמן “אהבתי“.
אהבתיאהבתי
תודה על המאמר המעניין.
מה מקור הביטוי "רק בריאות!"?
די ברור שהמילה רק לא באה לשלול ברכות אחרות כמו חכמה, פרנסה וכדומה. האם זה עוד איחול מקוצר?
אהבתיאהבתי
יסמין, יתכן שהמקור הוא הביטוי באידיש "נור געזונט". אחד הביטויים הנפוצים (למעשה, כולם נפוצים) הוא: אז מען איז נור געזונט, איז מען שוין רייך – כאשר אדם בריא הוא כבר עשיר. כלומר, הברכה החשובה ביותר היא ברכת הבריאות. אין היא בטה לשלול ברכות נוספות, אלא משמעותה היא שללא בריאות כל הברכות האחרות מתגמדות.
אהבתיאהבתי
ייתכן ומקור הביטוי הוא ביידיש "אַבִּי געזונט" = " העיקר (שתהיה\יי) בריא\ה"
אהבתיאהבתי
ויש גם: מכנס במקום מכנסיים, משקף במקום משקפיים ותחתון במקום תחתונים…..
אהבתיאהבתי
מונחים אלה אינם "במקום".
מכנס הפך בלשון הדיבור ל"שרוול" אחד משני חלקי המכנסיים, שבו מכניסים רגל אחת. בלשון הצבאית "מכנס" הוא הפתח האחורי של קנה כלי יריה שדרכו מכניסים את הקליע, ובלשון התלמוד הירושלמי (ירושלמי דמאי כב, ג) משמעותו פרי האדמה ששומרים במחסן.
משקף אינו במקום משקפיים. המשקפיים הם צרוף של שני משקפים. משקף הוא המונח העברי ל"מונוקל" – עדשה להבטה בעין אחת. המשקפיים הם צרוף של זוג משקפים.
כלומר, בעוד ש"מכנס" בשפת הדיבור הוא אחד משני חלקי המכנסיים, המשקפיים הם צירוף של שני משקפים.
תחתון – אינו אחד משני חלקי תחתונים, אף כי מקור המלה תחתונים הוא מ"תחתון". תחתון הוא כל מה שמתחתיו של משהו – כמו בגד תחתון מתחת לבגדים עליונים (ומכאן "תחתונים" שהוא פריט הלבוש מתחת לבגד העליון), או משהו בדרגה הנמוכה ביותר – הקומה התחתונה או העולם התחתון. מכאן גם "תחתונים" שהיא שמלה תחתונית שלובשים מתחת לשמלה (העליונה). תחתון אינו אחד משני חלקי התחתונים.
אהבתיאהבתי
ונראה שהצד השני של מטבע הקיצור , הוא העובדה שאת הרגשת המחסור בבנית משפט דבור על אופניו,אנחנו ממלאים בקש וגבבה "כזה .."וכאילו" ועוד כהנה
אהבתיאהבתי
ברשותך, יעקב, אוסיף שהשימוש ב"כזה" ו"כאילו" אינו רק תוצאה של הרגשת מחסור בבנית משפט, אלא תוצאה על העדר חשיבה והרגשת מחסור בתוכן – רדידות מחשבה וחוסר תכנים.
אהבתיאהבתי
דש שש גמחט חש ועוד ממש חבלז
אהבתיאהבתי
המאמר מאלף הקיצורים לא
פשוט אבדנו את הסבלנות והכבוד לאדם ולשפה
אהבתיאהבתי
ההתחלה מבטיחה ("הקשבה מוקפדת לדרך שבה ההומו-סאפיינס המודרני משתמש בשפה, מעלה חשש שתוך כמה דורות, או כמה מאות, השפה תחזור אל הקונכייה שממנה יצאה")
ולאחריה רשימה אינסופית של דוגמאות מבלי להגיע לנושא המובטח. האם השפה באמת מתנוונת? ומה עם אותה יד שבונה?
כאילו מה?
(ואגב, כאילו מה: הכוונה היא לטעמי לרוב "מה הם חשבו לעצמם")
אהבתיאהבתי
לידתם וגם העלמותם של קיצורים הם מסימני החיים של כל שפה. רק בשפה מתה זה לא מתרחש
אהבתיאהבתי
ישנם קיצורים, בעיקר ראשי תיבות, כגון ד"ש, גמח"ט, דו"ח שהם מסימני החיים של השפה. אך אלו הם קיצורים של מלים וביטויים מקובלים בשפה. לעומתם, שימוש במלים ללא תוכן, שאינן ראשי תיבות, כגון "חבל על הזמן", "די…", "כאילו", "כזה", הם מסימני הגסיסה של השפה. להם נוספים כתיבה ודיבור באותיות עבריות של מלים לועזיות, במקום להשתמש במלים בהם עשירה השפה העברית כמו "מיינסטרים", "ליין", "ראן", "סטריפ", "שואו", "בלקאאוט", שהם הבעת חוסר כבוד וסימני גסיסה של שפת הדיבור והכתיבה של אנשים שאינם יודעים את המונחים בעברית או שאינם יודעים שאלה מילות תרגום. בראיונות ברדיו אני שומע "זה הזרם המרכזי של המיינסטרים", "הצגה של שואו אמיתי", או "ביג שואו גדול"… זוכרים את "מלון המלך קינג דייויד הוטל" או "רחוב המלך קינג ג'ורג' "?
אהבתיאהבתי
תיקון טעויות הקלדה: שורה שלישית במקום "הם" צ"ל "הוא", ובמקום "להם " צ"ל "להן". שורה רביעית מקום "בהם" צ"ל "בהן", ובשורה החמישית במקום "שהם" צ"ל "שהן".
אהבתיאהבתי
למה "די" ו"חבל על הזמן" הם חסרי תוכן? רק כי אתה לא משתמש בהם?
אהבתיאהבתי
האם קשה להיגמל מההרגל של התנשאות והתקפה אישית? מה המשמעות והתוכן של "הלכתי כאילו"? מה המשמעות של "די…". האם זו משמעות שלילית או חיובית? או מה המשמעות של "דיברתי כזה"? האם "חבל על הזמן" הוא ביטוי לשלילה או לחיוב? "הלכתי להרצאה. מזעזעת ומשעממת. חבל על הזמן. סתם. הייתי יכול לעשות דברים יותר מעניינים".
אהבתיאהבתי
כאשר "קטועי הגפיים" הופכים לנכס צאן ברזל בשפה והופכים לשגורים ומובנים על הכל – יש להם זכות קיום ואין כל סיבה לגנותם. השפה איננה מתנוונת, חלילה! מתפנה בה מקום למושגים חדשים, ל"אפליקציות" ל"יישומים", לסוגיהם, שגם הם בתורם יתקצרו בבוא יומם אחרי שישתגרו.
אבל ראויים גם ראויים לכל גינוי הם ה"אינגלוזים".
אהבתיאהבתי
מאמר יפה, תודה. יש חן מסוים ב"קטועי גפיים" בבחינת "זר לא יבין", כלומר קרבה וחיבור בתקשורת משום היותנו "בעניינים" המשותפים לכולנו.
אם מישהו אומר "בוקר" במקום "בוקר טוב" זה אמירה של קרבה, ואם בחדשות נאמר "העוטף", זה מתוך הנחה שאנחנו מעודכנים באירועים השוטפים. יש סוג של חמימות משפחתית בצמצומים האלה.
אהבתיאהבתי
בפרשת השבוע שעבר (ויגש) יעקב אומר ליוסף כשנפגשו: ‘אמותה הפעם’.
רש”י מפנה לתרגום אונקלוס – אם הייתי מת הפעם – לא הייתי כל כך מצטער
מכאן שקיצורים היו כבר בימי התורה
אהבתיאהבתי
ואני חשבתי שאת הביטויים "אני מתה" (=נוסח קצר) או "אחרי שאמות תבינו אבל אני כבר לא אהיה" (=נוסח מורחב) המציאה פולניה רק בסוף המאה ה-19…
אהבתיאהבתי
השפה נהרסת? משתנה – כן, נהרסת – לא בטוח…
זהו תהליך טבעי בדומה לאבולוציה בעולם החי, כשעיקרון עצלות הדובר מקביל לברירה הטבעית.
אגב, האדם המודרני הוא בוודאי לא הראשון שהתעצל בדיבור, ולכן החשש ש"תוך כמה דורות, או כמה מאות, השפה תחזור אל הקונכייה שממנה יצאה" לא נשמע לי מוצדק – הרי המהפכה הלשונית קרתה לפני כ-70 אלף שנה, ומאז ועד היום לא זכור לי שדוברי שפה מסוימת חזרו לתקשורת פרימיטיבית…
אבל, במחשבה שנייה – סתם השערה מעניינת: אולי השפות לא מתנוונות בצורה שתחזיר אותן ל"קונכייה שממנה יצאו" בזכות אנשי הנורמטיביות שדואגים לאזן את ה"ניוון"?
אבל אני קצת סקפטי על כך…
אהבתיאהבתי
אמנם אף דוברי שפה מסויימת לא חזרו לתקשורת פרימיטיבית, אך השפה בה דיברו נהרסה או אפילו נעלמה. השפה אינה "מתנוונת" ונשארת שפה חיה רק בזכות אלה שדואגים לאזן את ה"ניוון". היכן דוברי האכדית, השומרית, האוגריתית, האשורית, החיתית, הבבלית, המצרית העתיקה או אפילו דוברי היוונית העתיקה? הם לא חזרו לתקשורת פרימיטיבית – אך שפות אלה נעלמו או לפחות נהרסו עד לבלי הכר. אם זכרוני אינו מטעה אותי, לפני 8-9 שנים פירסם יורם קניוק מאמר על שפות שנעלמו והעלה על נס את השפה העברית שנשתמרה גם בזכות זה שבמהלך כל הדורות לא זנחו אותה, וגם אם לא דברו בה – הרי כתבו וקראו אותה ובכך שמרו עליה כדי שלא תאבד ותיעלם. ניסיתי לאתר אותו, אך לא הצלחתי.אודה למי שיוכל לאתרו עבורי (ועבור הרבה אחרים החרדים לשפה העברית).
אהבתיאהבתי
https://www.haaretz.co.il/misc/1.1195885
אהבתיאהבתי
ברוח "קטועי הגפיים", קיבלתי הבוקר הזה מסרון ממחלקת השיווק של קבוצת כדורסל מתנוונת, ובו הם מנסים לשכנע אותי לרכוש כרטיסים למשחק שייערך הערב, שכן "נותרו כרטיסים אחרונים במחיר שווה"…
אהבתיאהבתי
גם בצרפתית וגם בספרדית כסף גם מתכת וגם מזומן. לא באיטלקית אבל. מאמר מענין.
אהבתיאהבתי