ד"ר רוביק רוזנטל / מרגלית מצנעא, כרמל מדמשק ואדיר בן הטוחן
נובמבר 1, 2018 על-ידי ravmilimteam
לצד השמות הפטרונימיים, שתי הקטגוריות הבולטות בשמות משפחה, בכל התפוצות ובשלל שפות, הן על פי מקומות יישוב ועל פי מקצועות ותכונות. השמות ניתנו בתקופה שבה שם המשפחה הפך לחובה, ולכן ניתן לקשר בין מקום מגורי המשפחה או מקצועו של האב באותה תקופה, אף כי זה אינו תמיד המקרה. הקטגוריה הראשונה קרויה גם שמות טופונימיים.
שמות טופונימיים קיימים מאז ימי המקרא, בדרך כלל לאדם יחיד ולא לשושלת. יפתח הגלעדי וישי בית הלחמי נקראו כך על פי מקום מגוריהם, וכך משפחת החברוני מספר במדבר. בין התימנים יש לתופעה שורשים עתיקים והיא רחבה מאוד. שורשיה של מרגלית צנעני הם מצנעה, ושל שושנה דמארי – מהעיר דמאר. ההלך שאול לדני קיבל את שמו מהעיר לדן. לעיתים נהגו לתת למשפחות היהודיות שמות יישובים מחוץ לתימן כאשר המשפחה הגיעה משם או אבי המשפחה נהג לנסוע לשם לעסקיו, וכך אפשר למצוא אצל התימנים שמות משפחה כמו בונדאר (עיר בפרס), קוטה (על פי כלכותה) ועיראקי.
בין יוצאי הודו נהוגים שמות המסתיימים ב"קר", שפירושה "מִן": משפחת קהימקר באה מכפר קהים, משפחת תאלקר מהכפר תאל וכדומה. משפחת יזדי הפרסית מוליכה אל אירוע מן העבר. שבעים משפחות עברו בעקבות רעש אדמה מהעיר יזד לעיר משהד, אבל שמרו על שם העיר ממנה עברו. יוצאי צפון אפריקה תרמו את חלקם: אלפאסי מפאס, דרעי ואדרי מהעיר דרעא ורבים אחרים. השם בגדדי היה נפוץ מאוד בין יוצאי עיראק, אבל רבים שינו אותו בלחץ מדינת ישראל הבן-גוריונית. השם טולדאנו מקורו בטולדו. במדרש מאוחר טענו בני משפחת טולדאנו שזו הייתה מעין שבועה שלאחר הגירוש שלא לשוב לעירם: טולדו – לא! (טולדא – נו!). גרסה הפוכה אומרת שלאחר הגירוש אמרו אנשי טולדו בגאווה: "מטולדו אנו!"
האשכנזים לא טמנו את שמות יישוביהם בצלחת, ויעידו על כך למשל ההוגה הדגול ישעיה ברלין וראש עיריית קריית אונו בעבר אביגדור ורשה. אחרים הוסיפו סיומות שייכות, כמו דנציגר מדנציג וקראקובסקי מקראקוב, ויש שמות ששובשו. השם הנפוץ הלפרין מקורו בעיר היילברון בגרמניה הדרומית. היו שעיברו את שם המקום כבר בעבר הרחוק. רבי נתן המאתי בן המאה ה-13 הגיע מהעיר האיטלקית צ'נטו (באיטלקית: מאה), רבי שלמה ירחי מהעיר הצרפתית לונל בעקבות המילה הצרפתית שפירושה ירח. לעיתים שם היישוב הלועזי התחלף בשם עברי בעל צלצול דומה. כך החליף הרב מאיר ברלין את שמו לבר אילן, ושר החינוך בנציון דינור נקרא קודם דינאבורג (היום עיר בלטביה). לעומתם לשם משפחתו של ירון לונדון אין קשר לעיר לונדון, אלא הוא ככל הנראה שיבוש של לינדנר או אפילו של למדן.
שמות צפון אפריקאים בולטים קרויים על פי מקומות. משפחת אבוהב הגיעה ממקום יישוב שנקרא אום אל אבוהב בטוניסיה, אם כי יש לשם פירושים נוספים. ומהיכן הגיעה משפחת סוויסה? האם מסואסה בנפת סנטנדר בספרד, או מסויסיה במחוז סוס שבדרום מרוקו, ואולי מהעיר סוסה בתוניס, ושמא מעיירה ונהר בשם סוויסה בסוריה? ואולי הפירוש הוא פשוט קווצת שיער, מילה בערבית בֶרבֶרית. השם שָאמי לעומת זאת אינו רב-משמעי. "שאם" הוא השם הערבי של דמשק, "שאמי" הוא מי שהגיע מדמשק. מכאן גם שמו של הח"כ לשעבר כרמל שאמה.
בישראל החדשה נתנו עולים מתפוצות שונות שם עברי למשפחתם. בשנת 1943 הגיע מנחם שטוב לישראל. בקיבוץ שאליו הגיע המליצו לו כאמצעי זהירות לתרגם את שמו מ"שטוב" ל"חדר" על פי פירוש המילה בגרמנית, אבל מאחר שקרובי משפחתו התגוררו בחדרה קרא לעצמו חדרתי. בקרית ארבע חי, כנראה לא במקרה, אברהם חברוני. השבוי הבכיר אסף יגורי נקרא על שם קיבוצו, יגור, וכמוהו השר לשעבר חיים גבתי, איש קיבוץ גבת, ונוח כינרתי מכינרת – יועץ ראש הממשלה להתיישבות. יגאל אלון, שהתבקש על ידי בן-גוריון לשנות את שמו כמו יתר אלופי צה"ל, התלבט בבחירת השם. בן-גוריון הציע לו בין היתר להיקרא יגאל הגלעדי, "כי אתה תכבוש את הגלעד". אלון (אז פייקוביץ) עיווה את פניו ואמר: "ואם אני אכבוש את נבלוס, תקרא לי הנבלוסי?" בן-גוריון פרץ בצחוק וההצעה ירדה מן הפרק.
הבלשן ד"ר רפיק אבו בכר מביא כמה עשרות שמות משפחה בין ערביי ישראל הנשענים על שמות יישובים, ביניהם נבלוסי על פי נבלוס, היא שכם, רמלאווי על פי רמלה, תרשיחאני מתרשיחה, עכאווי מעכו, חיפאווי מחיפה, עזאווי מעזה ואחרים. על שם הכפר שנחרב זרעין נותרה משפחת זרעיני, ועל שם הכפרים ענבתא וביתוניא ביו"ש קרויים משפחות ענבתאווי וביתוני. שמות לא מעטים מרמזים על מקורה של המשפחה מחוץ לארץ ישראל, ובהן משפחות מצראווה ומצרי שהגיעו ממצרים, תורכי, זחלאווי על פי זחלה שבלבנון, חלבי ועוד.
שמות משפחה על פי מקצועות נפוצים מאוד בשפות רבות. השמות הנפוצים ביותר בארצות הברית הם סמית' – חרש מתכת, ובייקר – אופה. בשפות דוברות ספרדית נמצא את מולינֶרו – טוחן, זַפָּטֶרו – סנדלר, וגואררו – לוחם. אלקולומברי הוא אדם העוסק בגידול יונים. בין יוצאי צפון אפריקה נמצא את אבוטבול מוכר התופים, אלחנאתי מוכר החיטה, אסיאג יצרן התכשיטים ועוד. אחד השמות המרוקאים הנפוצים ביותר בישראל הוא דהן, שפירושו צַבָּע, סייד או צייר, והוא מרמז על מקצוע פופולרי בין יהודי מרוקו.
בגזרת המקצועות בשמות המשפחה היהודיים מככבים שמות עבריים בולטים של בעלי מקצועות תנכיים ובעיקר משנאיים, אך גם מאוחרים יותר: קצב, חזן, שוב (שוחט ובודק), נגר, חייט, דיין ועוד. פרופסור אהרן דותן טען שכבר בתלמוד יש מעין שמות משפחה המבוססים על מקצועות, כמו רבי יוחנן הסנדלר, או רבי יצחק נפחא, והוא קורא להם "שמות חניכה". אחת הדמויות המוכרות במסורת התימנית הוא רבי זכריה הרופא, ששמו הערבי: יחיא אלטביב. טביב, רופא בערבית, הוא שם משפחה תימני נפוץ, מהסופר מרדכי טביב ועד בעליה לשעבר של של בית"ר ירושלים אלי טביב. בין הפרסים נמצא את נַגָ'אר (נגר), כַּפָאש (סנדלר), זַרְגַרִיאָן (צורף זהב), וכן מופזזכאר המצפה כלים ותכשיטים בכסף. זהו שמו המקורי של שאול מופז, והוא חבר בשם העברי לפסוק המקראי "ויעשהו זהב מופז", כלומר, זהב מזוקק.
גם בין האשכנזים שמות רבים שמקורם בבעלי מקצוע. סב סבו של אדיר מילר היה טוחן, האב המייסד של שייע גלזר היה זגג, ושל עופר שכטר – שוחט. שמות נפוצים פחות הם בוכבינדר (כורך), גייגר (כנר), שפייזמן (סוחר או ספק מזון), ויש מהם שנעלמו כמעט כמו וונדהיילר (מרפא פצועים) וטבקסמן (מוכר טבק). קובץ' ההונגרי שייך לארגון הנפחים יחד עם חדד הערבי, שמידט הגרמני וקובל הרוסי-פולני. שוסטר, ספוז'ניק וצ'ובוטרו הם סנדלרים. אריה זייפר הוא בן בנו של עושה סבונים, כמו חיים סבן, בט מידלר (רוסית) ומשפחת סַפּוּנרו מקריית אונו (רומנית).
רוב מחדשי השמות לעברית בישראל החדשה בחרו בשמות חדשים ולעיתים מנותקים מהמסורת המשפחתית, חלקם שמות מקצועות המיוסדים על אתוס העבודה החקלאית. אפשר למצוא ביניהם את פרופסור אברהם יוגב, האלוף המנוח מאיר זורע, רואה החשבון חיים חקלאי, או את הזוג הבוטני אורנת ואורן נוטע מהיישוב מתן. מעניין מה היה מקצוע סב סבו של ליאוניד שדכן מהתנחלות עץ אפרים, ומעניין עוד יותר מהיכן קיבל אברהם בנקאי מרמת גן את שמו, ומה השם הזה נותן לו מול הבנקאי שלו.
ברשומה השלישית האחרונה: על שמות תכונות, ראשי תיבות וסתם שמות מוזרים.
עוד רשימות, מאמרים ותשובות של ד"ר רוביק רוזנטל באתר הזירה הלשונית, http://www.ruvik.co.il
פורסם ברוביק רוזנטל | מתויג אבוהב, אבוטבול, אדיר, אופה, איטלקית, אלחנאתי, אלפאסי, ארצות הברית, אשכנזים, בגדדי, בודק, בונדאר, בן גוריון, בנציון, בנקאי, בר אילן, ברלין, גלזר, גלעד, גרמניה, דהן, דיין, דינאבורג, דמאר, דמשק, דנציגר, דרעי, הודו, היילברון, הלפרין, זהב, זרעיני, חברוני, חזן, חייט, חיפה, חלבי, טביב, טוחן, טולדאנו, טולדו, טוניסיה, טופונימיים, יגאל אלון, יגור, יגורי, יזדי, יחיא, יישוב, ימי המקרא, יפתח הגלעדי, ירון, ישי בית הלחמי, כינרת, כפר קהים, כרמל, כרמל שאמה, לבנון, לדן, לוחם, לונדון, מגורים, מדינה, מדינת ישראל, מופז, מילר, מנחם שטוב, מצרי, מצרים, מקומות, מקצוע, מקצועות, מקרא, מרגלית צנעני, מרוקו, משפחה, נבלוס, נגר, נהוג, סבן, סוויסיה, סוסה, סוריה, סייד, סמית, סנדלר, ספרדית, עיר, עיראקי, עכו, פולני, פטרונימיים, פרופסור, פרס, צבע, צייר, צנעא, צפון אפריקה, צרפת, קהימקר, קוטה, קצב, קר, קראקוב, רוסי, רמלה, שאמי, שוב, שוחט, שורשים, שורשים עתיקים, שושלת, שושנה דמארי, שכטר, שם משפחה, שם עברי, שמות חניכה, שמות משפחה, תאל, תאלקר, תורכי, תימנים, תכונות, תכשיטים | 12 תגובות
שטויות.לאבא של ירון לונדון קראו אוסלנדר.אז הנפוח ממשרד הפנים אמר אוסלנדר-חוץ לארץ אז שיהיה לונדון
אהבתיאהבתי
עצוב.מה רע בברדוויין הנדלר-משביחי יין שמעצים את ההיסטוריה היהודית.מה פתאום שאשנה את שמי כמו אח שלי שבחר שם חסר משמעות
אהבתיאהבתי
איכ היינו צוחקים מהמערכונים של אפרים קישון בלי שולטהייס .אבוי אם היה מעברת לשלטי
אהבתיאהבתי
אחלה מאמר! שמחתי לקרוא ולהשכיל. האם במקרה אתה יודע מה מקור שם המשפחה ברלס? נאמר לי שאלו ראשי תיבות אך לא מצאתי את המילים שמרכיבות את שם המשפחה.
אהבתיאהבתי
רשימה חשובה ומהנה, כרגיל. כמובן שאין לכלול ברשימה קצרה את כל הידוע על שמות משפחה. בכל זאת נראה לי שחסרה פסקה לענין החובה שהוטלה לשאת שם משפחה בגרמניה ולאחר מכן בארצות אחרות באירופה. במקרים רבים כפו השלטונות שמות משפחה וחובת תשלום בגינם כשהמרתם היתה כרוכה בתשלום נכבד. הרשויות היו "ממציאות" שמות משפחה מבישים, לעגנים ומעליבים. דוגמאות מגרמניה – התשלום הנמוך היה לפי מקצועות – כך ניתן השם אוקס – שור, אייזל – חמור, פרד – סוס, שלאנג – נחש, שילדקרוט – צב, פוקס – שועל, וורם – תולעת, ועוד ובצידם גם אוקסנהנדלר – סוחר שווורים, או סתם הנדלר – סוחר. לאנשים גבוהים "הוענק" שם קליין (נמוך), ולנמוכים – השם לנגה (גבוה). שם לעגני נוסף היה "שוורץ" (שחור), "הורן" (קרן, בעל קרניים). אין לשכח גם את "קלוץ" -קרש (טיפש). לא רק בין עדות המזרח ניתן שם משפחה לפי מקום בו ביקר האדם אלא גם באירופה. "ירושלמי" במקרים רבים היה שם שניתן לאנשים שבקרו בירושלים וחזרו לגולה (כעבור זמן שינו צאצאיהם המתגוררים בחו"ל את השם לצליל מקומי – דוגמה לכך הוא הסופר ליאון יוריס, ששמו המקורי היה "ירושלמי"). שם יוקרתי היה פולווברמכר (פולברמכר), שניתן לרוקח או לעוזרו – המכין אבקות לריפוי, או למי שעסק באבק שריפה.
משמות המשפחה שנלקחו ממקום המגורים ראוי לציין את השם הנפוץ "שפירא", שמקורו שם העיר "שפייר". שם המשפחה "האמריקני" בייקר, אינו אמריקני כלל ועיקר. הוא הכתיב וההיגוי האמריקני של שם המשפחה שהיה מאד מקובל באירופה – בקר (אופה). ה"בייקר" האמריקני הוא ה"בקר" האירופי, כשם שה"ווייט" האמריקני הוא "וייס" האירופי.
אהבתיאהבתי
תיקון טעות: בשורה הרביעית כתבתי "לפי מקצועות" צ"ל "לפי שמות בעלי חיים".
אהבתיאהבתי
מאמר מעניין ושמחתי לקרא אותו ולהרחיב את ידיעותיי בנושא. במספר הזדמנויות ניסיתי לבדוק את מקור שם נעוריי ולא מצליחה. מלבד הפירוש מתוך פירוק המילה, אין יודעים מה מקורו. אשמח לעזרתך בנושא: השם הוא ״ווסטרייך״. אבי מספר שכך סיפרו לו הוריו – ווסט=מערב. אם כך מה מקור ה ״רייך״?
אשמח לשמוע
אהבתיאהבתי
ישראל היא המדינה ה-51 של ארה"ב של אמריקה…
אהבתיאהבתי
אם אינני טועה, ההלך שאול לדני נולד בבלגרד (יגוסלביה).
אהבתיאהבתי
אינך טועה והסיפור מורכב. לדן היא אכן עיר בתימן ושם המשפחה לדני הוא גם שם תימני. עם זאת, כיוון שאין רמז לשורשים תימניים של ההלך, ככל הנראה מקורו גם כן בשם עיר – פוספוקלדאני שבמזרח הונגריה
אהבתיאהבתי
שם נעוריי פטל ומישהו אמר לי שמקורו במקצוע יצירת פתילים למנורת בית המקדש. האמנם?
אהבתיאהבתי
פטל כתיב מוטעה של פתל. פתאל בערבית שם בעל מקצוע כחו חיט או קצב, הת' בדגש חזק. הפתאל היה לוקח חוטים דקים מפתל אותם יחד ויוצר פתילים למנורה בבתים.
אהבתיאהבתי