ד"ר רוביק רוזנטל / כאבי הראש של החתונה היהודית
אוגוסט 23, 2018 על-ידי ravmilimteam
המסורת היהודית מקדישה תשומת לב רבה למה שקרוי 'טקסי המעבר': ברית המילה, בר המצווה, הנישואין והקבורה. שלושה מהם נטועים בטקסים קבועים, בדרך כלל קצרים ובתהליך הכנה סטנדרטי. זה אינו המצב בטקס הנישואין. הטקס אולי קבוע, אבל ההכנה לקראתו מורכבת ועמוסה בשיקולים, אינטרסים וערכים מתנגשים. יהודי מרוקו אומרים על כך: "לנישואין מושלמים דרושה התייעצות של שנה". הם מוסיפים: "לפני שתתחתן הסתכל מה אתה עושה, זו אינה לולאה שאפשר להתיר".
היהדות תומכת בנישואין, בדומה לדתות אחרות. יהודי הולנד אומרים: "מי שאינו מתחתן חי כמלך ומת ככלב". יהדות מרוקו הפסימית מציעה סיבה משלה להתחתן: "אם לא הקור של ליל שבת והשעמום של מוצאי שבת, אף אחד לא היה מתחתן".
במרכז ענייני הנישואין המוצג בשלל פתגמים וסיפורים בפולקלור היהודי עומדת בדרך כלל האשה. היא זו שחייבת להתחתן, אחרת חייה לא יהיו חיים. בלדינו אומרים: "אין פסח בלי מצה, אין בת בלי חתונה", וגם "הבת לחתונה, והספינה להטענה". במרוקו הפתגם בוטה יותר: "האשה לא נולדה אלא רק לנישואין". לגישה הזו שותפים עמים אחרים. הפתגם הערבי אומר: "נערה אינה יכולה לעזוב את הבית יותר מפעמיים: ביום נישואיה וביום מותה". הפולקלור הפרסי קובע: "אשה אמורה להגיע לבית בעלה ברעלה, ולעזוב עטופה בתכריכים". לבריטים גירסה משלהם: "האשה תצא מהבית בשלוש הזדמנויות: כשהיא מוטבלת, מתחתנת ונקברת".
הפולקלור מעיד שהחברה המסורתית כמעט שאינה מתעניינת בגורלה של האשה לאחר הנישואין, האם הגבר שמצאה הוא גבר חלומות או ברנש אלים ובור. הפתגמים עוסקים במזלם של הגברים, כגון במרוקו: "אחד לקח אישה, ואחד מכה על העורף". גם התלמוד תומך, במדרש על הביטוי "עזר כנגדו": "זכה – עזר, לא זכה – כנגדו", וגם: "זָכה נעשית לו סם חיים, לא זכה נעשית לו סם מיתה". לכך נוסף המדרש הידוע "מָצָא או מוצֵא": "מצא אשה מצא טוב", או "מוצא אני את האשה מר ממוות".
יהודי כורדיסטן קובעים כי "ישנם שלושה סוגי נשים: אחת בן אדם, אחת כלבה ואחת אתון". הפתגם המקומם הזה נשען על סיפור לפיו לנוח הצדיק הייתה בת אחת יפה. הוא הבטיח אותה לשלושה בחורים. שלושתם הגיעו לממש את ההבטחה, ונוח במצוקתו ביקש את עזרת אלוהים. זה הפך את כלבתו ואת אתונו של נוח לנשים עבור הבחורים. מאז על פי הסיפור יש בעולם שלושה סוגי נשים: טובות ונעימות כבת האמיתית, רגזניות וצרחניות ככלבתו של נוח, עצלות ותאוותניות כאתונו.
במזלו של הגבר תומכת הגימטרייה, אומנות החביבה מאוד על היהודים בכל הדורות. יהודי האי ג'רבה שבתוניס נהגו לומר כי 'אשה' בגימטרייה היא 306, ו'איש' – 311, ומכאן שהאשה נחותה מהגבר, והרי זה מתכון לנישואים מאושרים. אם מוסיפים ה' הידיעה תהיה 'האשה' זהה לגבר בגימטרייה, ואם מוסיפים ו' החיבור היא אף תראה עצמה עליונה עליו, ובשני המקרים מדובר במתכון לכישלון הנישואין.
היהודים לא העריכו מאוד את אלמנט האהבה בקשר הנישואין, ואולי אפילו להיפך. "המתחתן באהבה, חי בצער", אומרים הספרדים, ובגירסה אחרת: "נישואי אהבה, חיים של כאב". במרוקו קובעים: "נישואי אהבה – חרטה, הסוף – ילדים יתומים". יש גם פתגמים סותרים. "האהבה היא כצמח ופרייה נישואין" אומרים הספרדים, ובמרוקו מוסיפים: "נישואין בלי טוהר לב דומים לקנקן תה בלי מגש".
מציאת בן הזוג מכונה ברחוב החרדי בהגייה אשכנזית: שִׁידֶך, במלעיל, שידוך. על מי שהגיע לגיל הנישואין נאמר ש"הגיע לפרק האיש מקדש". צעירה דתית שהגיעה לגיל הצעות נישואין מכונה 'שומעת'. מכאן מתחילה העבודה הקשה. על צעיר מבוקש, תלמיד חכם או בן עשירים או שניהם, נאמר ש"שוברים לו את הדלת". צעיר שלא ניחן בתכונות האלה – 'קשה זיווגו', וזאת בעקבות מסכת סנהדרין: "קשה לזווגם כקריעת ים סוף". 'אתרוגית' היא נערה מבוקשת לשידוכים, הנחשבת בעלת סגולות מיוחדות, בדומה לאתרוג מארבעת המינים.
מכאן ואילך, לאחר שנמצא השידוך המתאים, הדרך סלולה. הנערה שנבחרה היא 'המיועדת', האחים והאחיות של בני הזוג הם עד החופה 'מָלָגים': מיועדים להיות גיסים. מכאן הדרך ברורה אף כי לא קצרה: פגישה, פגישת שידוכין בין החתן המיועד לכלה המיועדת; ווֹרט (ביידיש: מילה) שהיא הסכמה על אירוסין. אחר כך: תנאים, שהוא טקס האירוסין, ובסוף הדרך החופה והקידושין.
בתהליך השידוך מעורב בעל המקצוע העתיק 'שדכן', שעליו אומרים הספרדים: "הרוצה להיות שדכן זקוק לפרצוף של עץ ולנעליים של ברזל", כלומר, פרצוף פוקר והרבה עבודת רגליים. השדכנים אינם מחויבים בהכרח לערכי האמת והשקר, שכן עליהם להשיא דווקא את אלה ש'קשה זיווגם'. במרוקו אומרים אפילו: "אם לא היו השקרים הקטנים, לא היו הבנות מתחתנות".
מה אם כן קובע בחיפוש אחר שידוך טוב? היהדות עסוקה מאוד בגיל המיועדים, בעיקר בגיל האשה, ובעיקר בנשים שעברו את "הגיל המתאים" ועדיין לא מצאו חתן. במרוקו אומרים אפילו: "כשהבת גדולה – גייר בשבילה כושי". על האשה הבררנית נאמר שם באירוניה "רווקה מבוגרת, אם היא מבקשת רווק צעיר, תמתין עד שהמת יקום לרוץ". בציבור הדתי-לאומי זכו בנות שלא מצאו חתן לכינוי 'רננה', ראשי תיבות: רווקה נטולת נסיך החלומות. התימנים חושבים גם על הנשים שנאלצות לשאת גבר זקן: "טוב בחור מְאַנֵחַ מזקן מבדח", ועל כך שר ביאליק בשירו "לא ביום ולא בלילה": "אומַר לאבי המיתֵני, וביד זקן אל תתנֶני. לרגליו אפול ואֶשָקֵן: אך לא זקן, אך לא זקן!"
הגיל קובע, אבל מה עם היופי? הפתגמים מגלים כאן עמדות סותרות. על פי הפולקלור דווקא לבנות הנחשבות כעורות קל יותר לתפוס חתן, בעוד היפות נתפסות בחטא הגאווה. "גורל הכעורות בבתים, וגורל היפות בראש חוצות" אומרים התימנים, והספרדים מוסיפים: "היפה מתקנאת בגורלה של המכוערת". מצד שני, בכל זאת, גברים מעדיפים יפות. במזרח אירופה מקוננים "כשכולן מבקשים כלה יפה, מה יהיה על הבנות הכעורות?". יהודי הונגריה שרים על כך: "אוי לי אללי/ מה רבו צרותיי/ מבת כעורה להיפטר/ קשה הוא עד בלי די".
בעניין זה מספרת בדיחה יהודית על שדכן המשכנע גבר להתחתן עם כלה מכוערת, אך עשירה: "מה יוצא לך מהיופי?" שואל השדכן. "בבוקר, כשתצא לעסקיך, היא עדיין ישנה. בלילה, כשתחזור הביתה, כבר חשוך והיא במיטה. מתי בכלל תראה אותה?" הבחור כמעט נכנע ושואל בהיסוס: "נכון, אבל מה אעשה בשבת אחר הצהריים?"
יופיים של הבחורים נחשב פחות, ובמזרח אירופה אומרים כי "די בכך אם בחור הוא יפה יותר משֵד", ובהולנד: "ככל שהגבר יפה יותר מקוף, הרי זה רווח". אבי ההשכלה היהודית משה מנדלסון היה מכוער, נמוך וגיבן. הוא התאהב בבתו היפה של גוגנהיים, אחד מעשירי גרמניה. בתהליך החיזור סיפר לה כי לפני שנולד יצאה בת קול שהכריזה "בת גוגנהיים למשה מנדלסון". הוא שאל את המלאך אם היא יפה, ונענה שהיא מכוערת וגבנונית. "ריחמתי על בת זוגי", אמר מנדלסון, "ואמרתי למלאך: תאמר לקב"ה שאני לוקח על עצמי את הגיבנת ואת הכיעור". הסיפור נגע ללבה של האשה, והיא הסכימה להינשא.
סיפורי היופי נקשרים שוב ושוב לסוגיית העושר. כמה כסף יש לכל אחד מבני הזוג ולמשפחתו? האם הבעל המיועד יכול לפרנס את אשתו? ואולי הכסף הוא מכשול? "אל תיקח אישה אמידה, היא תתנפח בגאווה ותגיד לך להשקות מים", אומר הפתגם המרוקאי, והתלמוד מסכים אתו: "רד מדרגה וקח אישה". בתרבויות העולם חוזרת ההמלצה לגבר לשאת אשה שאינה עולה עליו ברכוש. בספרדית אומרים: "בבית העשירה, היא פוקדת והיא צועקת"; ברוסית: "אשה עשירה היא יהירה, ולעיתים רבה עם גברים". כך בקטלאנית ובאיטלקית. במרוקו צועדים צעד נוסף: "אם תיקח, קח אשה מסכנה גם אם תביא לה רק לחם וסרדינים", כלומר, היא תמיד תודה לך.
הגענו לטקס הנישואין. גם כאן התמונה אינה אידילית. המרוקאים הפסימיים קובעים כי "תכונות הכלה מתגלות מליל החינה", כלומר, יום לפני הטקס, מעט מאוחר מדי. "בנישואין ובמוות, הדאגות לא יחלפו", הם מוסיפים. טקסי החתונה והקבורה קשורים בעמל רב ובהוצאות, ועל כך נאמר "חתונת ארטישוק, גירושי שזיפים". החתונה נעשית במצב של מחסור, הגירושין – לאחר שנצבר כסף רב. אבל מי חושב על גירושין מתחת לחופה?
עוד רשימות, מאמרים ותשובות של ד"ר רוביק רוזנטל באתר הזירה הלשונית, http://www.ruvik.co.il
פורסם ברוביק רוזנטל | מתויג אהבה, אירוסין, איש, אישה, אלוהים, אשכנזי, אתרוג, בחור יפה, בחורים, ביידיש, בן זוג, בן עשירים, בפולקלור היהודי, בר מצווה, בת, גבר, גבר חלומות, גיל, גיל המיועדים, גיל הנישואין, גימטרייה, גירושין, דתות, דתית, האישה, הבטחה, המיועדת, הפולקלור הפרסי, הצעת נישואין, זוגות, זיווג, זכה, זקן, חופה וקידושין, חיזור, חינה, חרדי, חרטה, חתונה, חתונה יהודית, חתן, טקס, טקס אירוסין, טקס נישואין, טקסים, יהדות, יהודי כורדיסטן, יהודי מרוקו, יהודית, יפה, כאבי ראש, כלבה, כלה, כנגדו, כסף, לא זכה, לדינו, לקח אישה, לתפוס חתן, מדרש, מכוער, מכוערת, מסורת, מסורתי, מסכת סנהדרין, מצא, מצא אישה מצא טוב, מתחתן, מתחתנת, מתכון לנישואים מאושרים, נוח הצדיק, נישואי אהבה, נישואין, נערה, עושר, עזר, עזר כנגדו, עצלנות, ערכים, פולקלור, פתגמים, צעיר מבוקש, קבורה, קח אישה, קרית מילה, רווק, רווקה, רננה, שדכן, שידוך, שידך, תאוותנות, תוניס, תימנים, תלמוד, תלמיד חכם | 15 תגובות
מצא אישה טוב לא צא עוד יותר טוב.אי אפשר איתן ואי אפשר בלעדיהן
אהבתיאהבתי
ובספר הקלאסי של אן מהחווה הירוקה מקפידה מרת לינד לומר: להתחתן בחופזה ולהתחרט בנחת
אהבתיאהבתי
נראה לי שחסר המונח "באשערט" – המיועד, או משהו דומה לזה.
אהבתיאהבתי
…ולעוד אימרות, בדיחות, וכו' בנושא, ראה: א. דרויאנוב, "ספר הבדיחה והחידוד", כרך ב', פרק י"ח ("שדכנים ושידוכים") ופרק י"ט ("בין איש לאשתו" – חריף ביותר!). הוצאת "דביר", בע"מ, תשכ"ג.
אהבתיאהבתי
הציטוט מחז"ל "זכה נעשית לו סם חיים וכו'" נאמר למיטב ידיעתי על התורה ולא על האישה
https://polldaddy.com/js/rating/rating.js
אהבתיאהבתי
יפה מאוד. יורשה להעיר:
1. הביטוי “זָכה נעשית לו סם חיים, לא זכה נעשית לו סם מיתה” נאמר (יומא עב ב) על התורה ולא על האשה (ודאי שיש השוואות בין שתיהן – התורה והאשה – אך שם חז”ל דברו על התורה).
2. הגימטריה המובאת בשם יהודי ג’רבה – ידועה לאו דוקא משם.
3 מפורסם: שדכן – ראשי תיבות – שקר דובר, כסף נוטל.
אהבתיאהבתי
מעניין שרק הגברים הגיבו…. הנשים נאלמות דום לאחר הצהרות כאלו, גם אם נאמרות בצחוק
אהבתיאהבתי
יש סוד בכך
זה קשור למספר 42 בקבלה.
כל יד שלנו נקראת יד כי כף היד מחולקת ל יד חלקים, כלומר 14 חלקים.
יחד בשתי ידיים זה 28
ועוד 14 חלקים של הגוף כולו
יוצרים 42
42 זה ראשי תיבות ב"מ
ב"מ 1 ברית מילה
ב"מ 2 בר מצווה
ב"מ 3 בר מזל
ב"מ 4 בר מינן
4 שלבים בחיי האדם.
אהבתיאהבתי
לאלונקה בה נושאים את הנפטר שני מוטות, ובחופה משתמשים בארבעה.
בחופה קוברים שניים…
אהבתיאהבתי
בקהלת כתוב “ומוצא אני מר ממות את האשה” ולא כפי שכתבת “מוצא אני את האשה מר ממוות”
אהבתיאהבתי
מדןע את מכנה שוב ושוב את הרוקאים פסימיים.
עדות נוספות שציינת במאמר לא נופלות בפסימיותן ועדיין לא כינת אף לא אחת מהן בכינוי כלשהו.
מקומם ומפלה.
אהבתיאהבתי
העיר תל אביב מוזכרת בתנ”ך ביחזקאל ג’ פסוק ט”ו : ” ואלך אל הגולה תל-אביב ואשב שם שבעה ימים במה יושבים ליד נהר הכבר שהוא נהר הפרת. פרופסור מרדכי זר-כבוד שהוא בן דודו של סבי המנוח עשה את עבודת הדוטרט שלו באוניברסיטת ברלין על חכירת הקרעות של גולי בבל
אהבתיאהבתי
לרוביק רוזנטל היקר אנא תדבר במאמריך על עבודתו העניפה של פרופסור מרדכי זר-כבוד
אהבתיאהבתי
Thank you for the sensible critique. Me and my neighbor were just preparing to do some research on this. We got a grab a book from our local library but I think I learned more from this post. I'm very glad to see such wonderful information being shared freely out there.
אהבתיאהבתי
תכתוב על פרופ' מרדכי זר כבוד ראיתי אותך פעמיים בתל אביב יפו אני יתום צה"ל אתה אח שכול
אהבתיאהבתי