ד"ר רוביק רוזנטל / בולעים ספרים ובונים על חול
יולי 29, 2018 על-ידי ravmilimteam
הרשימה הקודמת עסקה בביטויים ששמרו על רוחם הנוצרית גם כאשר התאזרחו בעברית, מעין עדי יהוה בגירסה לשונית. לצד אלה הברית החדשה תרמה לעברית ביטויים רבים שאיבדו לגמרי את ההד הנוצרי, ולא נודע כי באו אל קרבה. כך, למשל, משמש היום הביטוי "חלקת אלוהים הקטנה" כינוי למקום או תחום שבו אדם מרגיש שהוא יכול לפעול או לחוות באין מפריע. בנצרות God's Acre הוא חצר כנסייה או בית קברות והוא על פי האמונה חלקת השדה של האל, שבה נזרעות הגופות בציפייה לתחיית המתים, על סמך הברית החדשה, באיגרת אל הקורינתים. אריה חשביה תרגם את הספר God's Little Acre של ארסקין קולדוול ל"חלקת אלוהים הקטנה". טיטי, חוואי עני מג'ורג'יה, חי באשליה שבאדמתו חבוי זהב. במקום לעבד את האדמה הוא מחפש את הזהב. כדי לקבל סיוע מהשמים, הוא מקדיש לאלוהיו חלקה קטנה בחוותו ונודר, שהזהב שיימצא בה יהיה קודש לאל.
ביטויים נוצריים שונים מתייחסים בשפת ימינו ליחסי האדם עם השלטון. האמרה "תנו לקיסר את אשר לקיסר" מייצגת תפיסה לפיה השלטון או ההנהגה זכאים למימון ולכבוד, בהסכמה או באין ברירה. כך ענה ישו לשאלה שנועדה להכשילו אם יש לשלם מס לקיסר רומי: "תנו לקיסר את אשר לקיסר, ולאלוהים את אשר לאלוהים".
האמרה "מי שלא בעדֵנו הוא נגדנו" מתייחסת למצבי עימות מסוגים שונים, וגם כאן המקור בספר מתי: "כל אשר איננו אתי הוא לנגדי". גם לכך רמז בתנ"ך: "וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ: הֲלָנוּ אַתָּה אִם לְצָרֵינוּ?"
האופורטוניסט "רוקד לפי החליל" של בעל סמכות כלשהי. מקור הניב במשל של איזופוס המספר על דייג שניסה לדוג דגים על יד כך שחילל לפניהם. הדגים לא שמו לב אליו, והוא הניח את חלילו ודג אותם ברשתו. הדגים שצד פרכסו על החוף, והדייג אמר: "כשניגנתי בחליל לא רקדתם, ועכשיו אתם רוקדים". הניב מופיע גם בברית החדשה. ישו מוכיח את העם על שסירב לשמוע לקריאתו של יוחנן המטביל, ואומר: "חיללנו לכם בחלילים ולא רקדתם".
אדם מרושע ואלים המתנהג כלפי חוץ בנעימות וידידותיות הוא "זאב בעור כבש". מקור הצירוף גם כאן במשל של איזופוס, המספר על הזאב שעטה עור כבשים והצטרף לעדר במטרה לטרוף את הכבשים, וכן אצל מתי: "הישמרו לכם מנביאי שקר, הבאים לפניכם בעור כבשים, והם זאבי טרף".
אדם המוכר את שירותיו לכל המרבה במחיר, ביטוי המוכר היום בעולם היועצים והיחצנים למיניהם, קרוי "מְשָרתם של שני אדונים". זהו גם שם המחזה של קרלו גולדוני בסגנון הקומדיה דל-ארטה על המשרת ארלקינו. בספר לוקס נכתב: "אין עבד אשר יוכל לעבוד שני אדונים". רעיון דומה מובא במדרש רות רבה: "כל זמן שהוא חי עובד שני אדונים, ליוצרו וליצרו. אם עושה רצון יוצרו מכעיס יצרו, ואם עושה רצון יצרו מכעיס יוצרו".
קרבת רעיונות כזו בין הברית החדשה למדרש העברי קיימת במקומות נוספים, ומעידה על השפעות גומלין בין התרבויות. מתי אומר: "לא תעבור יוד אחת [iota] או קוץ אחד מן התורה". iota הוא שמה של האות היוונית I, הקרובה במוצאה ל-י' העברית, והיא אות קטנה מאוד. במסכת מנחות בתלמוד נכתב: "ארבע פרשיות שבתפילין מעכבות זו את זו, ואפילו כתב אחד מעכבן … לא נצרכא אלא לקוצו של יו"ד". רש"י מפרש: הרגל הימנית של האות יוד. המשמעות החדשה ל'קוצו של יוד', גירסה תלמודית של "הצ'ופצ'יק של הקומקום", ניתנה על ידי י"ל גורדון כשם לפואמה העוסקת בסבלותיה של אשה עגונה. מפגשים דומים בין הברית החדשה ולשון חכמים יש לניבים "לעייל פיל בקוף המחט" וגם "טול קורה מבין עיניך", כלומר, לפני שאתה מאשים אחרים, בדוק את עצמך.
ביטויים שונים משמשים בשפה יומיומית. כך הביטוי "בנה על חול", כלומר, הקים פרויקט או מפעל ללא בסיס ויכולת הישרדות, קיים ביידיש, בצרפתית ובפולנית ומקורו בספר מתי: "וכל השומע את דברי אלה ולא יעשה אותם ידמה לאיש בער, אשר בנה את ביתו על החול". ומה עושה החוקר הנמרץ של פרשת שחיתות או פשע? "לא משאיר אבן על אבן". מתי כותב: "אומר אני לכם: לא תישאר פה אבן על אבן אשר לא תתפרק". המתווכת בין העברית לטקסט הנוצרי בביטויים מהסוג הזה היא בדרך כלל יידיש.
מעבר הביטויים לאורך הדורות אינו חף מאירוניה. הביטוי "אשרי המאמין" זוכה היום למימוש אירוני-פסימי: טוב לקוות לדבר מה שיקרה, אך הסיכוי לכך קלוש. המקור בספר יוחנן: "אשרי המאמינים ואינם רואים". כאשר אדם מאשר את דברי חברו בלי להתחייב, התגובה המקובלת היא "אתה אמרת". המקור בספר מרקוס: "וישאל אותו פילטוס: 'האתה מלך היהודים?' ויען ויאמר אליו, 'אתה אמרת'". במקום אחר בספר הצירוף משמש כהתרסה של ישו כנגד יהודה איש קריות, ויסוד ההתרסה מצוי גם בשימוש המקובל היום.
שני ביטויים נפוצים מגיעים גם ממקור תנכי וגם מן הברית החדשה. על אדם הנוהג לקרוא ספרים רבים אומרים שהוא "בולע ספרים". הניב מצוי אצל קיקרו, שכתב: "מה אתה רוצה שאעשה, אתה הבולע את ספרַי?" פרנסיס בייקון מן המאה ה-16 כתב במסתו "על הלימודים": "יש ספרים שצריך לטעום, אחרים יש לבלוע, ויש מעטים אותם צריך ללעוס ולעכֵּל". אכילה סמלית של ספר נזכרת בספר יחזקאל: "בִּטְנְךָ תַאֲכֵל וּמֵעֶיךָ תְמַלֵּא אֵת הַמְּגִלָּה הַזֹּאת אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן אֵלֶיךָ, וָאֹכְלָה וַתְּהִי בְּפִי כִּדְבַשׁ לְמָתוֹק". בדומה לכך מסופר בברית החדשה על יוחנן שמלאך הגיש לו ספר "ואוכלהו ותהי בפי כדבש למתוק, ואחרי אוכלי אותו ויימלא בטני מרורים". נראה שכאן השפעת התנ"ך ברורה. קשר רופף יותר נמצא בביטוי "יד שמאל אינה יודעת מה יד ימין עושה". בספר מתי נכתב: "ואתה בעשותך צדקה, אל תדע שמאלך את אשר עושה ימינך". כאן מדובר בחיוב מוסרי לתת צדקה ללא פניות. בספר יונה מסופר על אנשי נינוה "אֲשֶׁר יֶשׁ־בָּהּ הַרְבֵּה מִֽשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם אֲשֶׁר לֹֽא־יָדַע בֵּין־יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ", וכאן הכוונה לבלבול או לבורות של אנשי נינוה.
ובקשה לסיום, לחוקרי הנצרות למיניהם ולמוציאים לאור: הבו לנו מהדורה מוערת ומכובדת של הברית החדשה. זה לא יהפוך אף יהודי לנוצרי, אבל ירחיב את ההשכלה והכבוד לתרבות הקרובה לנו יותר מכל: התרבות הנוצרית.
עוד רשימות, מאמרים ותשובות של ד"ר רוביק רוזנטל באתר הזירה הלשונית, http://www.ruvik.co.il
פורסם ברוביק רוזנטל | 27 תגובות
השימוש בביטוי חלקת אלוהים הקטנה התפרסם בזכות הספר של קולדוול. האירוניה היא שבספר הזה השימוש בביטוי הוא ציני כשהתיחסות גיבורי הספר לחלקת האלוהים הקטנה בנחלתם היא תועלתנית וצינית
אהבתיאהבתי
את הביטוי "…לא תעבור יוד אחת או קוץ אחד מן התורה…" אמר ישו ולא מתי. מתי הביא אותו כאשר הוא מצטט את דברי ישו בדרשה מן ההר (מתי ה, 17-18).
ביטוי זה בברית החדשה מלמד אותנו שבתקופת ישו היה נהוג כבר הכתיב החדש (הקרוי אשורי) של השפה העברית גם לכתיבת התורה ולא הכתב העברי הקדום. לפי הקטע מהברית החדשה שלעיל, בזמן ישו האות י היתה קטנה מאד, כבימינו, הקטנה מכל האותיות – כמעט כנקודה, ומכאן יש להבין את דברי ישו שלא התכוון לשנות אפילו את האות הקטנה ביותר בתורה. האות יוד בכתב העברי הקדום היתה אחת מהאותיות הארוכות. מכאן שהכתב העברי שכבר היה נהוג בימי ישו גם לכתיבת ספרי התורה, היה הכתיב העברי של ימינו.
אהבתיLiked by 1 person
לפני שיביאו לידנו מהדורה מוערת של הברית החדשה יבעירו אותנו וביטננו תתמלא מרורים…
תודה על כל ההשקעה.
אהבתיאהבתי
שמו בעברית: ישוע. מלשון ישועה, ישע. נוהגים לקרוא לו ישו, כי באיזה שלב בגלות הרבנים החליטו על י-ימח, ש-שמו, ו-וזכרו, כקללה. זאת היתה התפרצות כעסם על הגלות. היום, כשיודעים מי היה באמת, הכנוי ישו הוא מעליב פוגע וגם לא נכון. שמו ישוע. הגיע הזמן שנקרא לו בשמו.
בתודה מראש, ובכבוד רב, אורית
https://polldaddy.com/js/rating/rating.js
אהבתיLiked by 1 person
תלמידי ישו הגליליים לא ידעו לבטא ע סופית ולכן קראו לו ישו וזה מה שהשתרש בעברית. לא זלזול ולא קללה. באותה מידה נמצא יודה במקום יהודה, בית שן במקום בית שאן ועוד. מכיוון שישו היה גלילי ראוי לבטא את שמו כך.
אהבתיאהבתי
אין בפנינו נוסח עברי מקורי של הברית החדשה. הנוסח העברי שבידינו הוא התרגום לעברית של הטקסט היווני. מכאן שקשה לדעת כיצד היה שמו המדויק של ישו (אולי ישוע, ישועה, שוע, יהושע, ישע?).
מעניין הוא שבאחת ההוצאות של התנ"ך שהוציאה לאחרונה החברה לחלוקת כתבי קודש עבריים (The Society for Distrbuting Hebrew Scriptions) עם תרגום ליידיש (לשון קודש און יידיש) – שכפי המודפס שם זהו תרגום ביידיש של יהואש) שהודפס באנגליה, יש עיוותים רבים של שמות גם בעברית וגם ביידיש – כך ספר שופטים מודפס כ"שפתים", ספר שמואל – שם ואל, זכריה – צכריה, ועזרא – עצרא. וביידיש – למרות שבתוכן העניינים ביידיש מופיע ספר יהושע, בגוף הטקסט ביידיש הוא מופיע כיהושוע. בעמוד השער כתוב שכל ספרי התנ"ך מדויקים היטב על פי המסוןרה ועל פי דפוסים ראשונים, עם חלופים והגהות מן כתבי יד עתיקים ותרגומים ישנים מאת דוד גינצבורג. בהוצאה אחרת של התנ"ל בעברית וביידיש ( "יודיש-דייטש) שהודפסה באנגליה ב-1931 אך מציינת שהיא לפי הגרסה המוגהת משנת 1912, לא נמצאים עיוותים אלה, לא בעברית ולא ביידיש גם בשמו של יהושע בייידיש.
אהבתיאהבתי
טעות הקלדה – השם האנגלי של החברה לחלוקת כתבי קודש עבריים הוא – The Society for Distribuning Hebrew Scriptures, ולא כפי שהקלדתי בתגובתי.
אהבתיאהבתי
להיפך, גם היום אנחנו משתמשים בשם יש"ו מאותה סיבה בדיוק: אכן, אנחנו רוצים להעליב ולקלל את האיש הארור הזה.
אהבתיאהבתי
אורית, לשם המקוצר “ישו“ יש עדויות מוקדמות אחרות, כולל יהודים בעלי השם הזה. יש דיון מפורט בערך על ישו בויקיפדיה.
https://polldaddy.com/js/rating/rating.js
אהבתיאהבתי
ביטויים שמופיעים גם בברית החדשה וגם במדרש עשויים להיות, כדבריך, תוצאות השפעה (אולי עקיפה) ממקור אחד על השני. אך יכול להיות גם שהם ביטויים עממיים שהיו שגורים במשך מאות שנים, ובמקרה עלו על הכתב אך בשני מקורות אלו.
אהבתיאהבתי
מהדורה מוערת של הברית החדשה:
הברית החדשה בעברית בת זמננו עם הארות וציון מקורות יהודיים ואחרים. החברה לכתבי הקודש, ירושלים 1995
אהבתיאהבתי
ועוד מהדורה (בכרך אחד): "תורה נביאים וכתובים, מדוייק היטב על פי המסורה, הוגה בעיון נמרץ על ידי נורמן הנרי סנאיית. ספרי הברית החדשה, נעתקים מלשון יון ללשון עברית על ידי פרופ' פרנץ דליץ' — החברה להפצת כתבי הקודש, סוכנות ישראל, 'למען ציון' ת.ד. 7089 ירושלים, 1970"
אהבתיאהבתי
מר רוזנטל היקר,
כבקשתך מצורף קישור לתרגום עולם חדש של כתבי הקודש היווניים באתר עדי-יהוה שיצא לאור בשנת 2012 בעברית:
https://www.jw.org/he/פרסומים/מקרא/bi12/ספרים/
בברכה
אהבתיאהבתי
והם גם הוציאו ”תרגום” של התנ”ך כולו לעברית מודרנית:
https://www.jw.org/he/ספרייה/מקרא/תורה-נביאים-כתובים-בעברית-בת-זמננו-תרגום-עולם-חדש/
אהבתיאהבתי
הביטוי "רוקד לפי חליל" מקורו בסיפורים ההודים על אדם שמחלל והנחש רוקד לפי החליל שלו. אין שום קשר לדברים שאמרת.
ולגבי משלי אדיפוס: אני לא יודע כמה זמן לפני הברית החדשה ולהבדיל, מדרשי חכמים (שהם אותה תקופה, בערך) הופיעו המשלים הנ"ל. אבל לא אתפלא אם חכמינו של אותה תקופה הכירו אותם כמשלי אדיפוס, בדיוק כמונו.
אהבתיאהבתי
אזופוס. אדיפוס היה בלל היה מישהו אחר, שבטעות נורא אהב את אמא שלו. נורא!
אהבתיאהבתי
לעש –
יש בהחלט מקום לביקורת על דברים הנכתבים בבלוג אבל כדאי שיהיו מבוססים, וכדאי לשמור על סגנון יאות. אני לפחות בודק כל דבר שאני כותב בשבע עיניים.
ההשפעה של ההודים על ביטוי כמו "רוקד לפי החליל של…" אינה סבירה, לא במעבר התרבויות, לא במעבר הלשונות. העובדה שנחש רוקד על פי חלילו של האיש ההודי עדיין אינה בסיס למטבע לשון.
מדרשי חז"ל הם מן המאות החמישית והשישית לכל המוקדם לספירה, זמן רב אחרי כתיבת הברית החדשה. יש גם מדרשים תלמודיים, מן המאות 3-4 לספירה. במדרשים אלה ובלשון חכמים בכלל אין עקבות להשפעה של משלי אזופוס. המשלים אכן קדומים לברית החדשה ולטקסטים השליחים, ואין חולק על כך שהשפיעו על הנוצרים הקדמונים. רוב ההשפעות של מטבעות לשון נוצריות שעליהן כתבתי הן על העברית החדשה, באמצעות תרגום שאילה משפות משפיעות, בעיקר שפות אירופה.
https://polldaddy.com/js/rating/rating.js
אהבתיאהבתי
לרוביק-
אני מאד אוהב את המאמרים שלך, ולמדתי מהם הרבה, אבל כדאי שתכיר בעובדה שהרבה מהניתוחים האטימולוגים שלך ושל חבריך המלומדים "עומדים על כרעי תרנגולת".
לדעתי, אין שום קשר בין "חללתי בחליל, ולא רקדתם", שמדבר סתם על מצב פשוט, שכשמחללים בחליל, אנשים רוקדים, לבין "לרקוד לפי החליל", שקשור בעליל, לדעתי, לנחש ההודי. איך הגיעה ההשפעה? גם בימי קדם היה מסחר עם הודו, וגם השפעות תרבותיות מסויימות.
אין לך שום בסיס מוצק יותר להוכיח את טענתך יותר מאשר את טענתי, כיוון ששנינו לא חיינו לפני 2000 שנה, והראיות, כפי שאמרתי, קלושות.
ודרך אגב, מדרשים תלמודיים אולי נכתבו במאות השלישית עד השישית לספירה, אבל מקורם קדום הרבה יותר.
בכל אופן, תמשיך לכתוב. רוב מה שאתה כותב יפה ונחמד ומלמד.
אהבתיאהבתי
עש שלום.
תודה על המחמאות, אבל בכל זאת כדאי שתכבד את מי שעוסק בסוגיות לשוניות ובחקר השפה כל חייו, ואינני מדבר על עצמי אלא על קהילייה מדעית שלמה. אני מזמין אותך ל"מילון הצירופים" שלי העוסק במקורות של 18000 צירופי לשון. אין שם כרעי תרננגולת. זו תורה שלמה, מבוססת ועם זאת עשויה לדבר אל כל אדם.
הביטוי "רקד לפי החליל של…" בעברית הוא חדש, וגם אינו מגיע ישירות מהברית החדשה. הוא מתורגם מכמה שפות אירופה שכולן קיבלו אותו מן הנצרות ולא מהתרבות ההודית. תמונה של פקיר המחלל לנחש אינה יוצרת מטבע לשון. השימוש בביטוי הוא מטפורי, ואנו עוקבים אחרים הדימוי והדרך בה חדר לשפה והתקבע בה. כאשר מטפורה מתקבעת בשפה היא הופכת למטבע לשון.
אהבתיאהבתי
לפי מה ששמעתי- השפות האירופיות והלטינית בראשן קשורות להודית ולפרסית.
אהבתיאהבתי
כרגיל, רשימה מלאת כל טוב, מלמדת ומרחיבה דעת, ועליה יש להוסיף את התגובות המלומדות. מכל מלמדיי השכלתי. תודה
אהבתיאהבתי
תודה. הארת את עיני.
ומהי מהדורה מוערת?
https://polldaddy.com/js/rating/rating.js
אהבתיאהבתי
מהדורה מוערת היא מהדורה המכילה הערות מפורטות המתייחסות לטקסט ומעשירות את המידע עליו.
אהבתיאהבתי
אין שום פלא שיהיה דברים בהחדשה שמקורם כבר במדרשים כי התרבות היהודית המקורית היא הבסיס והנצרות היא חיקוי זול של תרבות שלימה שלא צלחה
אהבתיLiked by 1 person
לגבי מה שכתוב ביחזקאל-
או שהוא ממש- למעשה אכל את המגילה-
או שכמו התגלות המלאכים לאברהם אבינו לפי הרמב'ם- גם כאן- זה במראה הנבואה- שיכול לכלול גם את החושים.
(ולראיה- שמראה הנבואה יכול לכלול חויה חושית- ממה שנקרא חלום צלול).
מה שמובא מהמדרש רות רבה- הוא שונה ולא דומה – כי בו מובא שהאדם באופן כללי- במשך חייו משרת ליוצרו וליצרן.
אהבתיLiked by 1 person
גם "אין נביא בעירו" מקורו נוצרי, למרות שמופיע בספרות התורנית בשם מדרש.
יש לציין כי כתבי הנוצרים נכתבו במקביל בערך לכתיבת ספרות חז"ל, וניתן למצוא מקבילות שנשאבו מהמסורת היהודית שבע"פ.
אהבתיאהבתי
בן דודו של סבי יסד את החברה למקרא והיה פרופסור לתנ"ך באוניברסיטת בר אילן
https://polldaddy.com/js/rating/rating.js
אהבתיאהבתי