ד"ר רוביק רוזנטל / צפצוף, זמזום והמון בקבוקים
יוני 7, 2018 על-ידי ravmilimteam
אונומטופאות הן מילים שצלילן מעיד על משמעותן. 'צפצוף' מזכירה את ציוץ הציפור. 'אמא' מכילה את העיצור מ', האופייני גם לשפות רבות אחרות, והוא מזכיר את מלמול התינוקות ואת פעולות היניקה. ש' מופיעה בפעלים רבים הקשורים לנשיפת אוויר, כמו נשף, נשב, נשם, שאב, שאף ושרק. כל אלה נקראות גם מילות תצליל.
האונומטופאה נקשרת לתיאוריה רחבה לפיה השפות השמיות החלו את דרכן עם שורשים דו-עיצוריים, שלחלק מהם מקור אונומטופאי. צמד העיצורים ב"ז מחקה צליל הנוצר מתנועה מהירה: בזז, בוז, פזז, בזבז, חפז, פחז. הצמד ב"ע מייצג רתיחה וטפטוף: בוע, בעבע, נבע, בער; ולצידו פ"ח: פוח, נפח, יפח. הצמדים פ"צ, פ"ק וב"כ מדמים התפוצצות ומכאן פצ"ץ, בכי, הפך, בקבוק, אפיק, פג ועוד. כפי שתאוריית הדו-עיצוריות שנויה במחלוקת, כך אף דוגמאות אלה.
מילה אונומטופאית מפתיעה היא 'המון', שפירושה בתנ”ך קול שאון, קול המיה, מעין המהום. 11 פעמים בתנ”ך 'המון' מתייחס לצליל, כמו במפגש בין אליהו לאחאב: "קוֹל הֲמוֹן הַגָּֽשֶׁם". בכמה מקומות 'המון' הוא הקול שמשמיעים אנשים רבים: "קוֹל הָמוֹן בֶּֽהָרִים, דְּמוּת עַם־רָב, קוֹל שְׁאוֹן מַמְלְכוֹת גּוֹיִם נֶאֱסָפִים" (יג 4). מכאן קצרה הדרך כבר בתנ”ך להמון האדם, כלומר, האנשים המשמיעים קול המיה, כמו בצירוף "לְכָל הֲמוֹן יִשְׂרָאֵל" (שמואל ב ו 19). בלשון חכמים 'המון' הוא מונח ניטרלי: אנשים רבים. לפעמים הוא אפילו חגיגי, כגון במדרש המקראי לשמו של אברהם: אב המון גויים. עם השנים הפכה 'המון' שם נרדף לציבור חסר דעה וגס. 'המוני' הוא שם תואר המציין התנהגות גסה, וכמוהו 'המוניות'. בשלב מסוים פרשה המילה 'המון' מחברת בני האדם והפכה מילה נרדפת ל'הרבה', בעיקר במשלב הדיבורי. תרצה אתר מספרת בשירה בשיר "שבת בבוקר":" אמא שותה המון קפה, אבא קורא המון עיתון, ולי יקנו המון בלון".
הסכמה מסוימת יש לגבי המילה המקראית הבודדת 'בקבוק'. רד"ק כתב: "בקבוק הוא כלי חרש או זולתו שפיו צר ולפיכך נקרא בקבוק, כי כאשר שותה בו האדם או שופת ממנו עושה [קול] בקבוק". דעתו נתמכת בכתבים מאוחרים יותר ובמילון בן-יהודה. טענה נגדית היא שבקבוק הוא במקורו כלי נוזלים שטוח עם אוזניים שאינו משמיע קול ביקבוק.
מה מקורם של הזמזום, ושל הפועל האונומטופאי לזמזם? ההופעה הראשונה היא בתנ"ך, כשמו של עם עתיק, עם הזַמזומים: "אֶרֶץ רְפָאִים תֵּחָשֵׁב אַף הִיא, רְפָאִים יָשְׁבוּ בָהּ לְפָנִים, וְהָעַמֹּנִים יִקְרְאוּ לָהֶם זַמְזֻמִּים" (דברים ב 20). ואולם, 'זמזום' במשמעות של היום היא מילה תלמודית. וכך נכתב בתלמוד הירושלמי: "שמעתי שעונשין שלא כהלכה ועונשין שלא כתורה עד איכן? רבי לעזר בי רבי יוסי אמר: עד כדי זימזום". הפרשנים מאוחדים שיש כאן זמזום אחר, מלשון מזימה, אבל כמה וכמה מדרשים טוענים שהזמזום התלמודי הוא הזמזום המודרני, ופירושו "קול לחש וחשאי". בן-יהודה חוזר אל התנ"ך: "ויש סוברים כי העם זמזומים בתנ”ך נקרא כך על שם קול דיבורם הזר", כלומר, מאחר שדיבורם נשמע כמו זמזום. ח"נ ביאליק החליט באחד משיריו ש'זַמזומים' הם רמשים מזמזמים, אך המילה לא נקלטה.
תרומה מעוררת השראה לאונומטופאה העברית מביא ביאליק בסיפוריו ובשיריו. זיוה שמיר כותבת בספרה 'שירים ופזמונים גם לילדים' כי בחלק מסיפוריו של ביאליק יש חיקוי ישיר של קולות מן הטבע. תסססס כקול תסיסה, פרררר כקול התפוררות ופַק, פקיעת גחלת. בשיריו יש למילים האונומטופאיות מעמד עצמאי, המעניק לשיר ממד נוסף. ב"הב הב", קול נביחת הכלב, ששמיר מייחסת אותו לביאליק כמעט בביטחון, מהדהדת גם מילת הציווי והבקשה "הב". "רי רי רי" הוא קולו של הכינור בשיר "ויהי נער קטון". 'רי' פירושה בתנ”ך בהופעה בספר איוב גשם, רוויה: "אַף־בְּרִי יַטְרִיחַ עָב" (לז 11). "תוּר תוּר תוּר" בשיר "שובך" הוא קולה של היונה, וגם הדהוד לכך שהיא יוצאת לָתור אחר מזון לגוזליה. יש סברה שזה מקור שמה של הציפור 'תוֹר' בתנ"ך. "טוּ-טוּ-טוּט" בשיר הילדים "המכונית" אינה רק חיקוי הצופר, אלא גם מילה מן התלמוד, טוט, שפירושה תקיעת שופר.
שמות כלי הנגינה הם תחום טבעי לאונומטופאות. כלי הנשיפה המוביל בתנ”ך ועד ימינו הוא 'חליל', הנקשר להיותו כלי חלול, אך יש דעות שונות ביחס למקורו. יש סבורים שהוא גלגול של מילה שמית לקנה סוף, malilu האכדית, עקב דמיונו לסוף או שהוא נוצר מקנה סוף. יש גם השערה שהמקור אונומטופאי – ululu. 'תוף' הוא כלי ההקשה המקראי שעבר את משוכת הדורות, עד לתופים של ימינו. יש חוקרים הסבורים ש'תוף' היא מילה אונומטופאית, בעקבות הפועל השומרי דאבּ-דאבּ שפירושו להכות.
לא מעט מילים המייצגות קולות בעלי חיים הן אונומטופאיות, כמו צפצוף, ציוץ, קרקור, המיה, נערה, שאגה ונהמה. השיקול הזה מסייע גם לזיהוי בעלי חיים ספציפיים, בעיקר ציפורים. שמו של האוח נקשר לקריאת 'או הו'. יצחק אבינרי מונה שורת ציפורים ששמן נקשר לצליל הקול, חלקם מן התנ”ך: שרקרק, עגור, כרוכיה וכן החרק צרצר. הקוקייה היא הציפור הקוראת קו-קו, וכך בשפות רבות. הדעה הרווחת היא שגם 'עורב' הוא שם אונומטופאי, המחקה את קריאת העורב. גם הדיבור האנושי זוכה לפעלים אונומטופאיים: מלמול, פטפוט, ברבור, ובגירסה בינלאומית: בלה-בלה-בלה.
לאונומטופאות ייצוג נרחב בשפה הצבאית. מילה נפוצה היא 'בּוּם', שהוראתה קול נפץ. אפשר גם ברבים: בומים. מטוס העובר את מהירות הקול משמיע "בום על קולי". אחיו הקטן של 'בום' הוא 'פַּק'. בסרט "מבוזבזים" מספר אחר החיילים: "החיים עוברים על פי יציאה יציאה, כשאתה שומע פק אתה יודע שיצא פצמ"ר". פק ניתן גם להכפלה, ועל כן אחד מסוגי הרימון נקרא רימון פַּקְפָּק מאחר שהוא משמיע שתי נקישות. ובל נשכח את אנשי השב"כ, המוסד והמודיעין האמונים על חשאיות, הלא הם השושואיסטים, אנשי השושו, חיקוי ללחישת ההשתקה "שו… שו…".
או כמו שאומר רפי איתן ב"ארץ נהדרת": "שה, נותנים חדשות!"
עוד רשימות, מאמרים ותשובות של ד"ר רוביק רוזנטל באתר הזירה הלשונית, http://www.ruvik.co.il
פורסם ברוביק רוזנטל | מתויג אברהם, אוויר, אונומטופאות, אמא, אנשי השוש, בוז, בוע, בזבז, בזז, בלה בלה, בעבע, בעלי חיים, בער, בקבוק, המהום, המון, המוני, זמזום, זמזום מודרני, זמזום תלמודי, זמזם, חדשות, חפז, חרק, טפטוף, ילשים, יניקה, יפח, כלי הקשה, כלי נוזלים, כלי נשיפה, מודיעין, מוסד, מילה נרדפת, מילון, מלמול, מקראית, משמעות, נביחת כלב, נבע, נפח, נשב, נשם, נשף, סודיות, עגור, עונשין, עיצור, פ"ח, פוח, פזז, פזמונים, פחז, ציוץ הציפור, ציפור, צליל, צפצוף, צרצר, קול, קול המיה, קול לחש, קולות מן הטבע, קנה סוף, רפאים, שאב, שאף, שוש, שותה, שירים, שפות שמיות, שרק, שרקרק, תוף, תיאוריה, תינוקות, תנ"ך | 13 תגובות
בהקשר לחיות והקולות שהן משמיעות, אפשר לציין את הפסוק "לבני עורב אשר יקראו" (תהילים קמ"ז ט')
אהבתיאהבתי
נא לא לשכוח את "ניילון פקפקים", הלא הוא אותו ניילון המכיל בועות אויר, שכאשר מפוצצים אותן נשמע הצליל "פק!".
אהבתיאהבתי
אשמח לקרא תגובה על "צו לצו, קו לקו…" ישעיהו כ"ח, י, י"ג – האם יש כאן מילות תצליל?
אהבתיאהבתי
אונומטופאה מתורגמת ל-buzzword הלוא היא ה- זימזומילה.
אהבתיאהבתי
כשמתחילים להרהר בכך, זה כמעט 'אינסופי'..
שיכשוך
תיקתוק
צילצול
…
תהום – מדמה נפילה
גבוה – מדמה הרמת המבט מעלה
קוקייה באיטלקית – קוקרצ'ה
עורב בערבית/עיראקית – קרא
תודה, נפלא כתמיד!
אהבתיאהבתי
ממתי קוקיה באיטלקית זה קוקרצ'ה?
קוקרצ'ה זה ג'וק (מקק, תיקן) בספרדית
קוקיה באיטלקית זה cuculo שנגזר ישירות מהשם המדעי Cuculus
אהבתיאהבתי
הפַּקְפָּק הצבאי שזכור לי הוא גנרטור נייד קטן עם מנוע בנזין חד בוכנתי, (בזמני המחולל היה מתוצרת ONAN) הכלי הרויח את שמו ביושר.
אהבתיאהבתי
לא ראיתי פקהפקה שנובע כנראה מהפקפק ואף אחד לא קורא אז נפיחה היא תחליף רע לפלוץ העממי והריחני
אהבתיאהבתי
הניילון הוא ניילון פצפצים (לא שמעתי ניילון פקפקים)
אהבתיאהבתי
שבת שלום.
לא ראיתי את הרשרוש של ביאליק.
אהבתיאהבתי
אצלנו הניילון נקרא פצפצים ולא פקפקים.
ועוד משהו : התינוק עשה פוקים.
אהבתיאהבתי
טור מצויין ומתבקש.
למבקשים להעמיק מומלץ מאד לקרוא בספרו של משה אטר – "מה אני שח", שבו טוען המחבר שהלשונות והמלים נולדות מתוך חיקוי של צלילים ותחושות המתחוללים באדם נוכח מפגש בין עניין כלשהו (פיסי או מופשט) לבין נפש האנושית. ספר מעשיר ומעניין.
אהבתיאהבתי
אין צמח שנקרא קנה סוף. יש קנה ויש סוף, שהם שני צמחים שונים.
אהבתיאהבתי