ד"ר רוביק רוזנטל / היידה מכבי יפו, הגיעה שנת תרפפ"ו
אוקטובר 19, 2017 על-ידי ravmilimteam
לדינו היא אחת משפות היהודים. היא לא הוותיקה מכולן, אך הנוכחות שלה בארץ ישראל נמשכת עמוק אל המאה ה-19 ואולי אף לפני כן. היא דוברה לאורך מאות שנים על ידי תפוצות שנוצרו בעקבות גלות ספרד, בעיקר בארצות הבלקן ובטורקיה. העולים מארצות אלה הביאו את הלדינו ארצה, וילדי עולים לא מעטים שמעו וידעו לדינו בילדותם.
וידוי אישי: אני אוהב מאוד את הלדינו. היא שפה צלולה, חכמה, עממית אבל שומרת על הדר, וגם מאוד מצחיקה. אם היידיש הולכת לעתים בדרך פתלתלה, הלדינו ישירה וקולעת לחוט השערה. הצליל הספרדי מוסיף לה חן מיוחד.
ככל שפה יהודית, גם הלדינו מכילה מקבץ של מילים עבריות. עם זאת, העברית נוכחת בלדינו במידה קטנה בהרבה מזו שביידיש. מילים עבריות שונות קשורות להווי הדתי, כמו מלמד, חכם, קַבָּר (קברן), קורבן ועוד. לעיתים המילה עוברת שינוי הגייה קל, כמו אפסק (הפסק), אפקר (הפקר) בידאחיים (בית החיים, כלומר, בית הקברות), ועוד. לעיתים העברית היא מרכיב במילה דו-לשונית, כמו חכם באשי (רב גדול).
בלדינו קבוצה ייחודית של ביטויי הכפלה שנועדו להדגשה, הכוללים מילה בעברית ומילה לועזית, כמו "ג'ודייו יהודי" (יהודי יהודי!); "אזנו חמור" (חמור חמורתיים); "דיביראגולו דיביראני" (דברן בלתי נלאה, הראשונה בסיומת טורקית), "אינקונאדו חזיר" (חזיר טמא), וגם "זונה פוטאנה". תפילת יחיד (שלא במניין) הולידה את הניב "אב'לאר ביחיד" (לדבר ביחיד), המתייחס למי שאינו מוכן לשמוע את הצד השני בסכסוך. אָלָכָה (הלכה במבטאם של דוברי הלדינו) פירושה היכל או ארון קודש, והביטוי "אלכה קון מלאכה" פירושו שיש לצרף מעשה להלכה. יש גם ביטויים אירוניים. "חיה די קאמפו", חיית השדה, פירושה אדם לא חברותי. הביטוי "קאייאדו קומו לה מֵם", שתקן כמו מם סופית, מתייחס לאדם שאינו מרבה בדיבור. הביטוי "ב'אלי פור קמץ אי פור פתח" (מתאים גם לפתח וגם לקמץ) פירושו שיש לעניין או למכשיר כלשהו שני שימושים.
חלק מן המילים בהווי דוברי הלדינו נשארו בין דוברי השפה. שָריקה מולכו, נצר למשפה ספרדית מפוארת בירושלים, פרסמה ספר זכרונות מקוון על משפחתה וילדותה בירושלים ושמו "שנת העטלף". בספר פזורים מילים וביטויים מההווי הספרדי של ירושלים של פעם. טִיָה היא דודה בלדינו, ועל פי מסורת ההכפלה לאחת הדודות קראו דודה-טיה, כלומר, דודה-דודה. הכינוי 'יהודיות ירוקות' ניתן בגירסת לדינו לשעועית, עקב הפופולריות של הפסוליה בין היהודים, ולצידו 'יהודיות לבנות'. מוֹאָבֶּט היא שיחת חולין או רכילות: 'זרקנו מואבט', כלומר, פטפטנו. הביטוי 'מֶרְקָדוֹ' פירושו 'הקנוי'. הוא נולד מנוהג עתיק לרכוש באופן פיקטיבי ילד על ידי מי שאינם הוריו, כדי למנוע ממלאך המוות לקחת אותו בתקופה של תמותת תינוקות, על פי האמונה שאם מלאך המוות יראה אי התאמה ברישומים הוא לא ייקח את הילד. סיקלֶט הוא מצב רוח, דאגה וחרדה.
לצד ההווי הפנימי, לא מעט מילים בלדינו חדרו לסלנג העברי כמות שהן. 'מוקו' היא ליחת האף המוכרת גם כ'מוקוס', וגם כינוי גנאי למלשין. ילד זב חוטם קרוי מוקוזו. 'סטיפה', במקור איסטיפ'ה, היא ערימת חפצים מסודרת, וגם שורה או טור. איסטיפ'אדו פירושו "דחוס" וגם מאכל שזיפים ובצל, כנראה דחוס למדי. אלה התגלגלו לחבילת השטרות המבצבצת מכיסו של הערס המצוי. פאלאב'ראס הם דיבורי הבל, מילים מילים מילים. קומבינה היא קומבינה, ובלדינו קומבינאדור הוא תחבולן, וקומבינאס היא ספסרות. 'ויאז'ה' פירושה בלדינו אשה זקנה, שהתגלגלה לסלנג הקהילה הלהט"בית, ככינוי להומואים מבוגרים. מילת הגירוש 'קישתא' הגיעה מן המילה קיש המוכרת בלדינו, בשפת יהודי סלוניקי.
ויש עוד. שנת תרפפ"ו הגיעה היישר מביטוי בלדינו: דִיל טְיֶימְפּוֹ דֶי מִי טָארָאפָּאפּוּ, מזמנו של סבי השלישי, כלומר, סב סבי. בָּאסְטָה! במשמעות מספיק, די, מילה המוכרת בשפות נוספות כמו איטלקית, מתועדת אצל הגששים ומקורה המקומי בלדינו. אין קשר לבאסטה שבשוק (מילה ערבית), אפילו לא בשוק מחנה יהודה. הָיידֶה הגיעה גם מלדינו וגם מיידיש, אך בגלגולים שונים. הקריאה "היידה מכבי יפו", שאוהדיה הבולגרים לא גדלו דווקא על ברכי היידיש, מעידה על המקור בלדינו. המילה המקורית היא "איידֶה" ומקורה בטורקית. המילה היידישאית היידָא פירושה "בואו", ולא נראה קשר בינה למילת הלדינו.
הסלנג הישראלי מביא בין היתר גלריה של טיפוסים, רובם בעלי חסרונות ופגמים. הלדינו תורמת את חלקה. דומה שמילת הלדינו הנפוצה מכולן בסלנג הישראלי היא פוסטֶמה, שפירושה המילולי פצע מעלה מוגלה, והיא הושאלה ככינוי ליצור מאוס, גבר או אשה. דֶמִיקוּלוֹ הוא אדם חסר חשיבות וכשרון, בדרך כלל המילה נצמדת לתכונה או מקצוע. בלדינו מדובר בביטוי שלם: דֶי מִי קוּלוּ: מן התחת שלי.
בלדינו כינויים רבים לטיפשים, רובם יצאו מהמחזור. אַזְנו הוא טיפש, ובלדינו: חמור. בּוּלֶמָה היא אשה טיפשה. טְרוֹנְצ'וֹ, קלח כרוב, גם הוא טיפש. פָּאצָ'ה היא מילה מסתורית. היא אינה מופיעה במילוני הלדינו, ונשמעה בהקשר לראש. "כובע פאצ'ה" הוא שם נוסף לכובע טמבל, "ראש פאצ'ה" הוא ראש שטוח, סימן לטיפשות. הבלשן חיים בלנק טוען שפאצ'ה בלדינו פירושו טיפש. גם קָלָבָסָה היא כינוי לטיפש, ומילולית בלדינו: דלעת. ביטוי עתיק: "ג'ינג'י קלאוואסה", עקיצה לאדומי השיער.
לא רק טיפשים. לוֹנְסוֹ הוא מגושם, שלומיאל, מילולית בלדינו: דב. פֶזְגָאדוֹ הוא אדם כבד, חסר חן. מכאן גם השימוש בתואר 'כבד' בסלנג הישראלי נוסח "אל תהיה כזה כבד". צַ'פָּצ̂וּלָה היא אשה מרושלת, חדלת אישים. לוֹקוֹ הוא משוגע.
כמה מילים עבריות זכו בזכות הלדינו, לעיתים בהקבלה ליידיש, להפוך לכינוי בגלריית הטיפוסים. בהמה הוא כינוי לאדם גס, שמקורו בין היתר בביטוי בלדינו "בהמה אין פורמה די בן אדם" (בהמה בצורת בן אדם). מלאך לעומת זאת הוא אדם טוב לב במיוחד. מַמְזֵר הוא אדם ערמומי.
חיי הבית והמשפחה דוברת הלדינו היו עשירים בחפצים ובמזונות לרוב. את הספונג'ה ירשנו מסמרטוט הרצפה סְפּוֹנג'אדור, ואת הכביסה עשו פעם בפיילה שגם מקורה לדעת רבים בלדינו. ומה אכלו פעם? פיז'ונס, שעועית לבנה שנאכלה עם אורז. זללו אַלבּוֹנדיגָס, כדורי בשר, וסופריטו – אומצות. על הנהג הירושלמי חיים סופריטו סיפרו שהיה מחסל את הסופריטו שאשתו הכינה לצהריים בארוחת הבוקר. פָּצָ'ה הוא מרק רגלי עגל, ובגִרסה בולגרית: מרק קיבת בקר. בּוגאצֶ'ס הם מאפי בצק ממולאים בסגנון בולגרי. שָמיזיקוֹס הם כיסונים ממולאים. יַפרָקֶס הוא ירק ממולא: עלי גפן, כרוב וכדומה. ולקינוח מָרָצ'וּנוֹס, עוגיות שקדים אפויות, והרשימה חלקית.
מה מכל אלה נדד לשולחן הכלל-ישראלי? בראש וראשונה הבורקאס, מצרך היסוד של אירועים למיניהם. צורת היחיד בלדינו היא בּוּרֶקָה, הישראלים יצרו ריבוי כפול: בורקאסים: יחידות בורקאס. מוּסָקָה היא מאפה בשר וירקות, בדרך כלל חצילים. חָמִינָאדוס הם ביצי החמין הנצחיות, קיצור של שמם המלא בלדינו: אוּאֶבוֹס חָאמִינָאדוֹס.
אחד מסודות החן המיוחד של הלדינו הוא הסיומות שלה ובראשן סיומת ההקטנה –ִיקו, שהוצמדה למילים עבריות (בחוריקו, חבריקו), לשמות (לוויקו, מושיקו ואברמיקו) ועוד, וגם בגירסת הנקבה: –
יקָה (אסתריקה). בלדינו הנטייה להקטנה באמצעות הסיומת הזו נפוצה מאוד. איידאדיקו הוא מבוגר המתפאר בצעירותו (איידאדו פירושו זקן). באנקיטיקה היא ספסל קטן, דרגש. דיסקורסיקו הוא דיון קטן, דברי ברכה. 'חכמיקו די מיזאס' הוא טפיל, רעבתן – חכם קטן שאוהב לזלול מן השולחנות. פיפיניקו הוא מלפפון קטן. שְחוריקוֹס הם החלקים הפנימיים של העוף. סוֹלִיקוֹ הוא אדם הפועל ללא שותפים. ונקנח בשורה מתוך "קנטטה לשווארמה" של נסים אלוני: "תביא מהר קורקבניקו יופי לכבוד מכבי חיפה".
ברשימה הבאה: על פתגמים ואמרות כנף בלדינו, במקור ובתרגום עברי
עוד רשימות, מאמרים ותשובות של ד"ר רוביק רוזנטל באתר הזירה הלשונית, http://www.ruvik.co.il
פורסם ברוביק רוזנטל | מתויג אורז, אזנו חמור, אינקונאדו חזיר, ארון קודש, ארץ, בהמה, בורקאס, בית קברות, בלקן, ג'ינג'י קלאוואסה, גלות, גששים, דו לשוני, דודה, דיביראגולו, דיביראני, הגייה, היידה, חוט השערה, חיה די קאמפו, חכם, חכמה, חמין, חמינדוס, חצילים, טִיָה, טָארָאפָּאפּוּ, טורקיה, טיפש, יהודי סלוניקי, יהודים, יידיש, ילד, יקו, ישראל, כביסה, כובע, לדינו, מוֹאָבֶּט, מוסקה, מוקו, מכבי חיפה, מכבי יפו, מלאך המוות, מלמד, סוליקו, סופריטו, סלנג, ספונג'ה, ספרד, עבריות, עוגיות, עולים, עלי גפן, עממית, ערס, פוסטמה, פסוליה, צ'פצ'ולה, צלולה, צליל ספרדי, קבר, קומבינה, קיש, קישתא, קלבסה, רכילות, שָריקה מולכו, שווארמה, שולחן, שטרות, שלומיאל, שנים, שנת העטלף, שעועית, שפות, תחבולן, תינוק, תפוצות, תפילת יחיד, תרפפו | 10 תגובות
בזכות הלדינו ששוחחתי עם סבתי והורי אני מסוגל לדבר עכשיו בבואנוס איירס קסטיליאנו ולהודיע לכולם שאמי נולדה בפלובדיב בשם משפחה סביליה.
אהבתיאהבתי
סופריטו איננו בשום אופן אומצה אלא רוטב הכולל בצל, עגניות ופלפל אדום ומבושל על אש נמוכה. מגיע מן הפועל Sofreir כלומר לטגן קלות. באנגלית to sauté
אהבתיאהבתי
מאמר מקסים מחזיר אותי לימים אחרים ודברים אחרים. תודה
אהבתיאהבתי
מאמר מאלף , מהנה ומעשיר! אוהבת את מאמריך!
אהבתיאהבתי
כנצר קשיש למשפחה דוברת יידיש, נהניתי מאוד לקרוא מעט מן המעט על שפת הלדינו, אחותנו.
ברור שקיבלנו כאן רק פירורים, אך עבורי היה די בהם כדי לעניין אותי להרחיב את התעניינותי בשפה ההולכת ונעלמת, לצערי. אולי אנסה להתעמק יותר בשפת הלדינו.
אהבתיאהבתי
הבוקר טוב,
מעוניינת לקרא שוב את ההערות והארות לגבי
המילה ; רע רועה ועוד.
לא הצלחתי לחזור למאמר זה.
אודה על עזרה.
בברכה
תמר עדן. 0544605015
אהבתיאהבתי
שלום תמר,
להלן קישור: https://blog.ravmilim.co.il/2017/10/03/%D7%93%D7%A8-%D7%A0%D7%92%D7%94-%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%AA-%D7%AA%D7%97%D7%AA-%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%A9/
אהבתיאהבתי
שוב שלום. לגבי שמות המאכלים שחדרו ללדינו מבולגרית, ישנן מספר השגות.
כזכור טורקיה שלטה בבולגריה כ-500 שנה. אולי גבינה בולגרית הגיעה מבולגריה, אבל, רוב שמות המאכלים הבולגרים הם למעשה ממקור טורקי. בורקס, קבב, קופטה, יפרקס (ירק ממולא: עלי גפן), פסוליה , מוסקה, קיימק, מלבי, סוטלצ', קשקוול, לוקום קאימק… אני נולדתי ביפו ב1950, ברחוב 14 מס' 6, סבי עבד אז בהכנת 'בוזה' משקה חורף מסורתי המוגש קר עם קינמון וחומוס קלוי. אני מתגעגע למשקה זה (מאליבי יש בישראל). הייתי לפני כ4 חודשים בטורקיה, בדרום מזרח טורקיה (אברהם הגיע לישראל מאיזור זה -חרן) קל היה לי לזהות את השמות המאכלים; לצערי, 'בוזה' לא מצאתי .
https://polldaddy.com/js/rating/rating.js
אהבתיאהבתי
טרונצ'ו אינו קלח כרוב, אלא הגזע של החסה. סמל למשהו שנותר חסר שימוש, חסר תועלת ואין בו צורך
אהבתיאהבתי
הכתבה של ד"ר רוביק רוזנטל על הלדינו מעניינת! אלה הערותי : 'אך הנוכחות שלה בארץ ישראל נמשכת עמוק אל המאה ה-19 ואולי אף לפני כן.' כל המשפחה של אמי (נולדה בפלובדיב בולגריה)- סוזנה סביליה- דיברה לדינו מאז הגרוש מ סביליה, בסוף המאה ה15! סבא שלה משה סביליה נולד באדירנה- טורקיה, בגבול עם יוון ובולגריה. סבתי רחל, מצד אבא רחמים מג'ר, נולדה באיזמיר. כיוון שלא ידעה בולגרית או עברית, שוחחתי אתה לדינו; את ההרצאה שלי בנושא תקשורת אלחוטית באנקרה, הקדשתי לסבתי רחל!
לגבי מואבט, איני משוכנע שזו מילה בלדינו- המילה אינה טורקית?
לגבי, 'פָּאצָ'ה היא מילה מסתורית'. אני זוכר 'פָּאצָ'ה' כרגל עוף. אני הייתי זוכה בתואר 'פאשה' כשהייתי מביא ציונים טובים. והמקור לתואר הכבוד פאשה; ראו ויקיפדיה: "פאשא (בטורקית: Paşa; בפרסית: پاشا; תעתיק: פאשא) או באשא (בערבית: باشا; תעתיק מדויק: באשא), לעיתים גם פאשה או באשה (לעיתים מכונה בעברית גם "פחה", על פי התנ"ך), היה תואר כבוד צבאי ואזרחי מקובל באימפריה העות'מאנית ובעולם המוסלמי…'
חיים (מג'ר) מזר.
אהבתיאהבתי