ד"ר רוביק רוזנטל / שלום כיתה אלף-בית
ספטמבר 7, 2017 על-ידי ravmilimteam
לכבוד שנת הלימודים החדשה, 22 הערות על האלף-בית העברי.
אלף-בית. תרומת הכנענים לאנושות. שיטת הכתב הראשונה שבה עומד סימן אחד מול עיצור אחד, התגלגלה ככל הנראה ממכרות בדרום סיני. סדר האותיות אינו מוסבר, ובדרום ערב היה נהוג סדר אחר, שפתח באותיות ה-ל-ח-ם.
בֶּגֶד כֶּפֶת. שישה עיצורים שזכו בעברית לשתי גירסאות, דגושה ורפה, כאב ראש תמידי למורים ולקריינים. על כך אמרו הגששים: לְבֶן האדם, לא לַבֶּן אדם, שהוא יצור לשוני וולגרי.
גימַטריה. המצאה מופלאה שמקורה יווני ואומצה בעברית ובערבית: אות מול מספר. כלי משחק לפרשנים, דרשנים ומחזירים בתשובה, ושיטת ספירה מקורית.
דָנָה נָמָה דָנָה קָמָה. שיטת שינון חביבה ומעצבנת שלימדה את הסבים והסבתות בהיותם תלמידי כיתות אל"ף עברית כהלכתה, ודי הצליחה.
הֵ"א הידיעה. עוד כאב ראש שהורישו לנו דקדקני התנ"ך. הֶענן הָרטוב והֶחֳדשים הָעבריים.
וְדַיֵיק. אימת תלמידי הלשון, ספר תקנות שנועד להורות להם מתי יש לומר כך ואסור בשום פנים לומר כך, מה ההבדל בין וגו' לבין וכו', בין מדוע לבין למה ובין מצקת לבין תרווד.
זכר ונקבה. קללת הדקדוק העברי, הדנה אותנו לזכור תמיד שצומת ועט הן זכר, עיר וציפור הן נקבה, שמש וסכין הן גם וגם, הנעליים חומות והגרביים קרועים, ואיך ומתי לעזאזל אומרים את המספר ההוא, 18.
חֵית ועַיִן. סימן ההיכר של ההגייה הספרדית-מזרחית. הגירסה הגרונית הוטמנה בבקבוק יחד עם השד העדתי.
טיפוגרפיה. אומנות עתיקה של עיצוב אותיות האלף-בית. הספרים והעיתונים אוהבים את הטיפוגרפים הגרמנים פרנק וריהל, גם נרקיס ודוד מככבים, ועל הטקסטים ברשת השתלט כתב אריאל.
יוֹד כאם קריאה. גִלְגֵל או גילגל? אִמא או אימא? עבֵרה או עבירה? זכרון או זיכרון? מִנהל או מִינהל? יש תקנות במסגרת "הכתיב חסר הניקוד", אבל פקחי העברית מתרשלים באכיפה.
כתב רש"י. רש"י היה ענק, אבל הוא ממש לא הכיר את הכתב הזה, שהיה הצורה הקורסיבית-מהירה לכתוב עברית, אומץ מאות שנים לאחר מותו, ועדיין מעצבן תלמיד ישראלי ממוצע.
ליטוּן. ניסיונות חוזרים ונשנים שכשלו ללכת בעקבות אתאטורק ולכתוב עברית בכתב לטיני. גם איתמר בן אב"י, הילד העברי הראשון, היה בעד.
מין ומספר. החוק המרכזי של התחביר העברי, חוק ההתאם, שכל ילד מכיר גם בלי שהלך לכיתה אלף. נכון: ילדה חכמה צועדת לבית הספר. לא נכון: ילדה חכם צועדים לבית הספר, וגם לא: ילד חכמות צועדת. לאן? לבית הספר.
ניקוד. תשובת חכמי טבריה לקושי בקריאת התנ"ך. הניקוד הטברני הביס את הניקוד הבבלי והארץ-ישראלי. בכיתה א' ובאולפן אי אפשר בלעדיו, כשמתבגרים הניקוד הוא מלאכה ליודעי ח"ן.
סופיות. חמש אותיות כַּמְנַפֵּץ שזכו לגירסה מיוחדת לסוף המילה, נוהג הקיים בערבית בכל האותיות. היסטורית הן היו (פרט למ"ם סופית) הצורה המוקדמת והמקובלת, אבל הצורה האמצעית המתחברת השתלטה, והן נדחקו לסוף.
עיצורים. תחנות העצירה בחלל הפה המעצבות את הדיבור שלנו. בעברית יש לנו להלכה 26 עיצורים: 22, בגד כפת רפות ושין שמאלית. בפועל הצטמצמנו ל-17. עיצורים יפהפיים כמו חית ועין לועיות ואפילו הא ואלף הגרוניות, קוף ענבלית וטית נחצית הם נחלת ההיסטוריה.
פ"א רפה. הבת החורגת של השפה העברית. צורת המשנה של הפ"א הדגושה, ועל כן אינה נחשבת אות עצמאית, למרות שמילים כמו פֵיָה, פִרגון ופלאפל הן חלק בלתי נפרד מהווי חיינו.
צ'דיק. אין אות כזו בעברית, אבל נסו לומר שלושה משפטים בלעדיה. יהיה מצ'עמם. עשתה עלייה לעברית דרך אנגלית (צ'יפס), יידיש (צ'ולנט), ערבית מדוברת (צ'ילבה וצ'יזבט), איטלקית (צ'או), ספרדית, פולנית, סינית ושאר שפות, וגם עיוותי עברית טהורה (צ'מעו סיפור).
קָמָץ אָלֶף אָה. דנה נמה של החדר היהודי, שיטת שינון שבאמצעותה לימדו מלמדים עבריים את ילדי ישראל קרוא וכתוב, עם מעט עזרה של המקל והסרגל.
רֵיש מתגלגלת. להיט "הדיבור העברי הנכון" עד שנות השבעים, נכס צאן ברזל של קריינים וזמרים. ברררגע מסוים בהיסטוריה הפכה ההגייה הזו נלעגת וארכאית, והריש פסקה להתגלגל.
שין שמאלית. עוד בת חורגת של האלף-בית העברי. היסטורית היא היתה עיצור נפרד, אבל כיוון שבכתב הכנעני-פיניקי היו רק 22 סימנים היא הצטופפה באותה משבצת עם השין הימנית. לימים התלכדה עם הסמך, אבל בכתיב היא צמודה לשין הימנית לנצח. תפשתם (או תפסתם)?
תנועות. עקב האכילס של הכתב העברי: העיצורים נהדרים, אבל מה עם התנועות? אותיות אהו"י התייצבו למשימה, אבל באופן חלקי בהחלט. הניקוד היה התשובה, אבל מי חוץ מילדי כיתה א' וחובבי שירה עברית קורא טקסט מנוקד? הליטון (ע"ע) לא הושיע.
עוד רשימות, מאמרים ותשובות של ד"ר רוביק רוזנטל באתר הזירה הלשונית, http://www.ruvik.co.il
פורסם ברוביק רוזנטל | מתויג א, אולפן, אומנות, אותיות, אכילס, אלף, בגד כפת, בית, בית ספר, גימטריה, דגושה, דקדוק, ה הידיעה, וגו', וכו', זכר, חית, חסר, טיפוגרפיה, יוד, כיתה, כתב, ליטון, לימודים, למה, לשוני, מדוע, מורה, מילים, מם, מספר, מצקת, ניקוד, נקבה, סופית, ספ"ר, עברי, עברית, עין, עיצוב, עיצור, עיתון, עקב, פסוקים, פרשן, צדיק, קמץ, ריש, רפה, רש"י, שיטה, שין, שינון, שירה, שלום, שמות, שמיות, תלמיד, תנ"ך, תנועות, תרווד | 12 תגובות
"הי – רוביק – ממש-חמוד ! – הרעיון -והביצוע. / 'ה' -הידוע : כדי לבטא אותה, צריך להפעיל את הסרעפת. ולכן, היא גם 'ה' – הרצון. מי שלא רוצה להשתמש בה, אז אין לו – אלוהים ! …
לפי זה אלוהים הוא כוח-הרצון. / ראה את כל המתפללים – המנדנדים-בעמידה כלולבים על שריר הסרעפת – מבלי לדעת כלל – למה עליהם לעשות – זאת… זה בדוק. /"7.9.17(C)אלגל
אהבתיאהבתי
כייף לקרוא ולהתעשר
אהבתיאהבתי
מיוחד,שנון ומחכים,כמו תמיד. ואיך באמת הוגים את המספר 18???
אהבתיאהבתי
כעת, נסו לקרוא את זה…
העברית החדשה.
מאחר ששפתינו העברית הולכת ומתחדשת לבקרים במילים וביטויים לא מובנים כמו "חמרמורת" ו"כזה כאילו" שללא ספק גורמים קשיים בלתי מבוטלים לעולינו החדשים והישנים, הרי שלפתח האלף השלישי למניינם, יש מקום לבצע כמה שינויים במבנה הסבוך של שפת עבר (מלשון עברית( ולהקל על תלמידינו, מורינו ודוברינו.
הרעיון הוא לחסוך מהדורות הבאים את המלחמה המתמדת והמובסת ממילא של הדיבור והכתיבה בשפה תקנית תוך יצירת לשון קלה, נוחה ומובנת לכולם.
מובן שהשינוי אינו יכול להתחולל בבת אחת, אלא טיפין טיפין, שנה אחר שנה.
למשל, בשנה הראשונה, ניתן לבטל את השימוש בזכר ונקבה במספרים. ממילא, השגרה נוטה ל: "שלש שקל" ו"עשר ילדים". הבה ניצור מצב שבו כל הספירה תהיה בלשון נקבה – ודי (עלולה להיווצר בעיה קטנה ב "אחד אלוהינו" לעומת "אחת אלוהינו" אבל זה יתפרש כשיפור בגישה השוביניסטית הגברית, לטובת כולנו.(
לאחר כשתים-עשרה חודש של דרור ורבאלי שכזה, אפשר לנסות ולבטל אות אחת מה א"ב, שאינה נחוצה במיוחד ואינה מפריעה בהגייה. למשל, האות "ק". הרי "כּ" (דגושה( יכולה למלא את מכּומה בכּלות, מבלי לזעזע עמוכּות את שפתינו. מהלך שכזה יכֶּל ללא ספֶכּ על הפכּידות והכּלדניות שיחסכו תו במכּלדת וכּרוב לוודאי על רבים אחרים.
אחר-כך אפשר לוותר באותה מתכונת על ה "ע" ולהחליפה ב "א". ממילא, פרט למשוגאים אחדים האומדים אַל הגייה איברית נכונה של לשון אָמנו, איש אינו מדבר אוד ב "ע" גרונית. זִכְרו כמה נכּודות איבדנו במבחנים בבית-הספר בשל השימוש באות הלא נכונה. לא-אוד!
גם את ה "ח" ניתן להמיר ב "כ" מאותה סיבה ובאותה כּלות (הצרה הצרורה של "ח" של סיפא תהפוך ללא כּושי ל "אַך" פשוט ללא שינוי ברואַך הדברים(. שלא לדבר אל ה "ט" שתומר תמיד לאות "ת" שהרי אין כמותן לנֵתֵל אַל הכותבים באשר הם.
אם נצליאכ בככ, הרי שאנו בשלימ לשלב הבא: ביתול האותיות הסופיות )ך,ם,ן,ף,ץ( כתרומה ליצרני מכּלדות המכשב וכסכונ בזמנ.
כיסול ה "שׂ" השמאלית ושמוש ב "ס" תכתיה- לסימכת האמ היושב בציונ – הוא אִניינ של מה בככ, כמו ביטול של ה "ב" הרפויה והאמדת "ו" במכּומה .
אד כּאנ כּוַר כסכנו כּשליש מאותיותינו. ניצול המכּומ לא יסולא בפז.
בֶּאֵצֶמ, כַּאווֹר כֶּאֵסרִמ שָנַ אפשר יהִהֵ לוָתֶל כִּמאַת לכלותִנ את ה א"ב המכֻּבַּל ולהשתמש באֹתִוֹת בֹּדדֹת עִמ כַמֶש -שש סימנֵ נִקֻד מֻסכַּמִמ. מַ דאתכמ אַל ספַ כּלִלַ ופשֻתַ כּמוֹ זֻ ? אנִ משֻכנַ שדוַר כזֵ יָכסֹכ כּאֶסר שִאֻרִם בּלִמֻד הספַ בּכל שָנָ בּוַתֵ-הספר וכֶנ יאָלֵ את צִוּנֵ התלמִדִמ בּוכִנׂת הבָּגְרֻת לאֵנ שִאֻר.
האִורִת תִהִהֶ שגֻרַ בּפִ כּל ללוֹ כָשַש לכּשֶל, והאכּדמיַ ללשונ תֻכל להַתמִאַ מִלִמ כָדָשות בּכַּלֻת מדהִמַ…
המצאת "הכּתִו האִורִ הכַדָש" תִכָּנֵס לסִפְרֵ ההִסתֹרִיַ כּאוֵנ דֶרֵכ בָּאווֹלוציַ של האַמ המתכָדֶש בארצ יסראל…
א. פרוינד
יומשנִ – אסרִמ ושלוש לכודש מרְצְ ה'תשנ"כ
אהבתיאהבתי
זה גם מה שלימדו אותי, בהקבלה ל"תנוין הפתחתין" בערבית, שאחד מתפקידיו לשמש סיומת לתואר הפועל.
אהבתיאהבתי
א' האותיות ח, ט, ק קימות גם קימות בקרב יודעי עברית. תימנים העולים לתורה הוגים אותן כהלכה ומבדילים בין ח לכ' רפויה ובין ט לבין ת כמו בין ק לבין כ. העירקים נהגו להבדיל אבל מבטאם נמחק בבתי הספר ובהאזנה לרדיו ולטלביזיה, אבל עדין הם מבחינים בין ע לבין א ובין ח לבין כ. לפני כמה זמן כתב המחבר מאמר וסיפר על שגיאות כתיב מרגיזות שראה, אנשים כתבו אני במקום עני וכדומה. פי כמה וכמה מרגיז לשמוע הגיה מסולפת כזאת. אבל הרדיו והטלביזיה הממלכתית בידי אשכנזים או מחקי אשכנזים ולדוברי עברית נכונה אין כניסה כמו שכותב המאמר הזה מתיחס אליהם כאן בהתול.
ב' כתב רש"י היה קים בימי רש"י אבל הוא לא השתמש בו. כאשר הדפיסו לראשונה את כתב רש"י בספרי תורה, הקפיד המדפיס הראשון ליצור הבדלה ברורה בין פסוקי התורה לבין פרוש רש"י ולכן הדפיס את הפרוש בכתב שונה. הכתב הזה שימש אצל ספרדים למכתבים וגם לערבית כתובה באותיות עבריות, כמו למשל בספרי הגדה שהיה בהם תרגום לערבית 'שרח'. הכתב אשר מלמדים בבתי הספר לקוח מן הכתב ששימש בידי האשכנזים לכתיבה רהוטה ולאידיש. לכתב הזה יש חסרון גדול. הוא פותח בידי אנשים הרגילים לכתוב גרמנית משמאל לימין. ולכן חלק מן האותיות נכתבות בכוון הפוך בשורה – למשל ל או ט. בכתב הספרדי הרהוט האותיות הללו נכתבות מימין לשמאל ולא משמאל לימין.
ג' האות מ בסוף המלה מצינת אופן פעולה – דומם מן המלה דומה, שקט. חנם – נתינה ללא תשלום, חן, טובה. ועוד
ד' כאשר היה משה חובב הקרין הראשי בקול ישראל דאג לאמן קרינים בהגיה נכונה של ח וע' וגם דגש חזק ושוא נע. הוא פסל קרין אחד שלא הצליח במשימה, אבל אותו קרין עבר לשדורי הטלביזיה החדשים ובהמשך הפך להיות מגיש ראשי.
ה' הבטוי השד העדתי אשר מופיעה בכתבה מעיד על תפיסה מעוותת של אחינו האשכנזים. הם מתיחסים לספור של עלא אדין אשר פתח בקבוק ושחרר שד מתוכו שהעניק לו מתנה. אבל ספורי אלף לילה ולילה המתורגמים מפרסית ומתארים הוי של מוסלמים אינם מאפינים את קהלות ישראל בגלויות ערב, אותן קהלות יצרו את התלמוד והישיבות וגם בערבית היו סופרים וידענים מופלגים. הדמוי הזה מעיד על הרגשת אשם אצל אנשי שלטון מפא"י של אז, כאלו הם מצפים שתהיה 'מהפכה תרבותית' במקום ההפיכה החוקתית של בג"ץ, שתשיב לעם ישראל את העברית ואת הערכים של כבוד לאומי. אותם שהמציאו את הבטוי שד עדתי לענין העולים מארצות ערב, הם אשר מתאבקים בעפר רגליהם של הערבים המוסלמים של אש"ף.
אהבתיאהבתי
העיסוק בעברית ובשינויים ובשיבושים (המתרגשים ובאים עליה) איננו עניין פוליטי וחבל שאברהם מנסה לשוות לו את הגוון הזה.
גם השימוש הנכון והתקני בעברית וגם השיבושים למיניהם נפוצים גם בין דורות ההמשך של היהודים שעלו מארצות האסלם.
האם אלה מהם המשבשים (בד"כ שלא בכוונה) יחשבו
כמי ש "מתאבקים בעפר רגליהם של הערבים המוסלמים של אש"ף"?
הביטוי "השד העדתי" אינו מתיחס לעדה מסויימת, כוונתו לומר שמרגע שיצא השד מהבקבוק לא ניתן להשיבו אל הבקבוק.
ומכיון ש"לא ניתן להשיבו אל הבקבוק", יש הכרח לטפל ולפתור את הבעיות הקיימות בין העדות, או, בעיות שנחשבות בטעות (או בזדון) כבעיות בין-עדתיות.
למשל: ההגייה הנכונה או השגויה של העברית.
אהבתיאהבתי
אי אפשר להתעלם מן המעשה של הללו הלועגים להגיה העברית הנכונה של ספרדים, ומן הגרבוזים הבורים אשר התרבות העברית זרה להם אך חושבים עצמם לעליונים על יוצאי ארצות ערב, ובאותו הזמן מלחכים את עפר רגליהם של אויבים ערבים.
יוצאי ארצות ערב ובעקר בניהם ובנותיהם משבשים גם הם את הגיתם בשל הלחץ החברתי, וזה לא ענין פוליטי, של הממסד. בניהם ובנותיהם אבדו את ההגיה הנכונה בבתי הספר אשר מחקו את מורשת ההגיה העברית.
אהבתיאהבתי
רוביק היקר, בזמני קראו לאותיות כִּמְנַפֵּ"ץ, כ' חרוקה, כי פתח מתחת ל-כ' מחייב דגש חזק ב-מ'. ויש לנו כזה ב-פ'.
אהבתיאהבתי
תענוג לקרוא אתכם
אהבתיאהבתי
סדר האותיות – מזמור קי"ט בתהלים מסודר לפי סדר הא"ב שמונה פעמים. שמונת הפסוקים הראשונים פותחים באות א' ושמונת הפסוקים הבאים פותחים באות ב' וכן הלאה. הפרק ממשלי הנקרא בזמן קדוש ליל שבת, 'אשת חיל מי ימצא' גם הוא מסודר לפי סדר אותיות האלף בית. ויש עוד פרקים שפסוקיהם פותחים באותיות לפי סדר הא"ב.
פרופ' טור-סיני הציע הסבר לסדר האותיות – היו שרים 'אלף בינה גם דעת וכו'.
אהבתיאהבתי
……הנה אלפי הדל…..קטונתי מלחלוק על מלומדי.
כמו בעברית כך גם בערבית…האות צ'דיק היא "יבוא"…אינה קיימת בשפה.
האות פא דגושה לא קיימת בערבית – ההגוי שגרם ל"לעג" מתנשא על דודנינו. (כמו גם לעגם על הישראלי המסתחבק המנסה לדבר ערבית….כפי שלמד חצי שנה בכיתה ז)
דבר אחרון – קיימות בשפתם ארבע תנועות בלבד. פתחה כסרה ד'מה וסוכון – בהקבלה -פתח חיריק שורוק ושוא נח…….לא קיימות תנועות סגול וצירה. בכל זאת שפתם עשירה באחד עשר בניינים שמעשירים אותה ומייפים אותה.
חבל שאיננו משכילים ללמדה כשפה חובה מגיל יסודי.
שנה טובה ומבורכת
אהבתיאהבתי