ד"ר רוביק רוזנטל / שפוך חמתך על עצים ואבנים
יוני 29, 2017 על-ידי ravmilimteam
הרשומה הזו נולדה ממכתב שנשלח אלי על ידי קוראת, ששמה, הבדוי בהחלט לצורך העניין, אורנית.
"פונה אליך בשאלה אם תוכל לעזור לי בקטע הזוי. בעיצומו של הקיץ נסע בעלי (בן 57) לצורך עבודתו בפתח תקווה. בסביבות 10 בבוקר, לאחר שרוקן כבר בקבוק מים לתוכו, חיפש מקום לרוקן מעצמו את עודפי המים. שירותים ציבוריים, גם אם קיימים כאלה, אסורים לגישה אם אתה מספיק מודע לעצמך. לכן מצא כמוצא יחידי מגרש ריק, ניגש לקיר והטיל את מימיו. משום מקום צץ לו פקח, רדף אחרי בעלי, ובשמחה יוקדת תקע בידיו הזמנה לדין בבית המשפט לעניינים מקומיים בפתח תקווה. האישום: 'שפיכה, או הוצאת שפיכה של מי שופכין למקום ציבורי'. בתחילה הוא האשים את בעלי ב'שפיכה ברבים', אך כשבעלי שאל אותו האם הוא באמת ובתמים מאשים אותו באוננות במקום ציבורי – רשם את מה שרשם. הקנס (מחיר התחלתי) הוא 660 ש"ח.
לפי מיטב ידיעתי, מי שופכין הינם מים מלוכלכים, מכל סוג, כמו מי כביסה או מי ביוב. ממה שביררתי אין איסור חוקי בארץ על הטלת 'מי רגליים'. האמנם אפשר להאשים אדם שהשתין בפינה נידחת של מגרש נטוש באשמה של 'שפיכת מי שופכין'?"
קראתי, שפכתי מעט דמעות צחוק מהולות בשושני בכי על טיפשותם של בני האדם מן הזן 'פַקָּח', אבל על כך אמר חכם מיימון על פוחצ'בסקי הבלתי עציב: המקרה מעניין. אז ככה. ‘שופכין’ מקורו בתלמוד, פעם אחת במסכת שבת, ומשמעותו לדעת כולי עלמא מים מלוכלכים, וכהגדרת חנוך אלבק: "המים הנשפכים, שאינם ראויים לשתייה, אלא לגבל בהם את הטיט". הצירוף ‘מי שופכין’ מופיע בספרות מאוחרת יותר באותה משמעות. בעברית החדשה הוא התקבל כשם כללי למי ביוב, והאקדמיה קבעה חלופה קרובה, ‘מי שפכים’. הוויכוח העז ניטש דווקא לא על המלה ומשמעותה אלא בשאלה איך לנקד אותה: שוֹפָכִין, שוֹפְכִין, שְׁפָכִים או שֳׁפָכִים. הצורה המקובלת היא שְׁפָכִים.
אז אולי צדק פקחנו החרוץ? שמא גם השתנה היא "שפיכת מי שופכין", לפחות כמעין משל? הפקח יכול היה להסתמך כאן על שמו הקדום של איבר המין הגברי ‘שופכה’, שהתייחד היום לצינור השתן, מן התיאור המלבב בספר דברים "פצוע דַכָּה וכרות שופכה". אלא שאף אחד לא ‘שופך שתן’, לא במקורות וגם לא בעברית החדשה. התלמוד הציע כאן חלופה נקייה ונאה במסכת יומא: ‘מטיל את מימיו’. ‘שפך’ נקשר לפעולות בוטות יותר של הטלת נוזלים. במקרא רוב ההופעות של הפועל הן בהקשר של שפיכת דם או חלקים אחרים של גוף האדם כגון שפיכת מעיים. יוצא מהכלל מפתיע הוא זכריה: "ושפכתי על בית דוד רוח חן".
ומה היה קורה לפקח שלנו אם היה מתעקש על טענתו הראשונה בעניין ‘שפיכה ברבים’? גם כאן הבסיס הלשוני שלו רעוע. מה עושים במקורות עם ‘זרע לבטלה’? בדרך כלל ‘מוציאים’, ובכתבים מאוחרים יותר ‘משחיתים’. הצירוף ‘שפיכת זרע’ נדירה יחסית. בספרות השו"ת עוסקים באירוע של "שפיכת זרע על עצים ואבנים", שהיא השחתת זרע לבטלה. בפירוש מצודת דוד מן המאה ה-18 עוסק הפרשן בשאלה העתיקה "למי יש יותר גדול", ועל הגויים נאמר שם: "על אשר אבר התשמיש שלהם גדול כשל חמור, וזרמת הזרע שלהם מרובה כזרם שפיכת זרע הסוסים". ‘שפך’ קשור לענייני תשמיש עד היום, וכך נתקענו עם הפועל ‘להשפיך’ ועם מלת הזהב ‘שְׁפִּיך’ לציון מעדן הזרע הלבנבן. המלה מככבת במדורי הסקס, כמו אותה נערה צעירה אשר "שותה שְפּיך ובירה", ומופיעה גם בספרו של דודו בוסי "ירח ירוק בוואדי". הפועל ‘הִשפיך’ הפך בעקבות זאת דימוי לאושר עילאי, כולל הביטוי המוזר משהו ‘השפיך ניטים’.
המאזין המיתולוגי של הגששים מסביר מהו הצ'ופצ'יק של הקומקום: "זה שמשפיך את התה". עילגות? קריקטורה? לא בהכרח. מסתבר שרש"י כבר הקדים תרופה למכת פקחי פתח תקווה באמצעות בניין הפעיל, ובפירושו למסכת תענית הוא כותב: "הַשְׁפֵּך מימיך לארץ".
‘שפך’ התגלה כפועל יצירתי בעל פוטנציאל דימויים נאה. אדם עייף החש שגופו מתרוקן מתוכן הוא ‘שפוך’, ‘נשפך מעייפות’ או ‘נשפך למיטה’. גם לדימוי הזה בסיס במקורות, בספר תהלים: "כמים נשפכתי והתפרדו כל עצמותי". עולם הרכב מחזק את העייפים באמצעות ביטויים שכבר צימח להם זקן: ‘שפך לאגר’ ו’שפך מנוע’. כמו הגוף גם תאומתו הנפש נשפכת, כאשר הרגשות עולים על גדותיהם. כך בשמואל: "ואשפוך את נפשי לפני ה'", ובאיוב: "עלי תשתפך נפשי". בעקבותיהם בעברית החדשה המשורר או הזמר ‘משתפך’, המיואש ‘שופך את מררתו’, והפסיכולוג מבקש: "שפוך הכל, אל תשאיר שום דבר בבטן". הרגש השָׁפיך מכולם הוא הכעס, מאז "שפוך חמתך על הגויים" (ירמיהו) או "ושפכתי עלייך זעמי" (יחזקאל), ועד "שפך עליו אש וגופרית". דברי הבל גסים ובוטים קרויים ‘תשפוכת’.
מה אירע לבעלה החוטא של אורנית? עיריית פתח תקווה התעשתה וביטלה את התביעה, לאחר שזו הפכה שם לבדיחת החודש. בסוד נרמז לאורנית שנשקלה תביעה חמורה הרבה יותר נגד בעלה, והיא התערטלות בפומבי, אך גם זו נדחתה מטעמי כבוד העיר. גברים יקרים, רק לקח אחד ניתן ללמוד מסיפורנו: כשאתם מגיעים לפתח תקווה והשלפוחית מציקה באמצע הרחוב, הסתכלו היטב ימינה ושמאלה פן יצוץ פקח מאותגר משפטית. ואם קלטתם אחד כזה, אל תשתינו בכיוון שלו.
עוד רשימות, מאמרים ותשובות של ד"ר רוביק רוזנטל באתר הזירה הלשונית, http://www.ruvik.co.il
פורסם ברוביק רוזנטל | מתויג אבנים, אדם, אישום, אקדמיה, ביטוי, בעלי, הטיל, הקשר, השחתה, השתין, ויכוח, חוטא, חיפש, חכם, טען, לשוני, מי שופכין, מים, מצא, מקורות, משמעות, ספרות, סקס, עבודה, עברית, עצים, פומבי, פועל, פקח, פתח תקוה, ציבורי, קורא, רוקן, שאלה, שפיכה, שפך, תלמוד | 20 תגובות
נחמד ועליז
אהבתיאהבתי
אורנית-שם-בדוי יקרה, מסרי לבעלך שאם הייתי מסתובבת לי בעיר עם הילדים ונתקלת באדם מבוגר מטיל מימיו בפומבי, גם (ובעיקר) בפינה מבודדת ומרוחקת – הייתי שופכת עליו את זעמי וקוראת לפקח בעצמי. רבותיי, מצופה מכם ללמוד להתאפק כמו גבירותיי. סופשבוע נעים.
אהבתיאהבתי
מסכים בהחלט עם liatpe. כיצד תגיבי אורנית שם בדוי אם המגרש שליד ביתך יהפוך למשתנה ואולי עוד יותר מזה, ויפיץ את ריחותיו לתוך חלונך? האם העובדה שבעלך אינו מסכים להשתמש בשירותים ציבוריים עירוניים מזכה או מצדיקה אותו להפוך מגרש פרטי או אפילו מרחב ציבורי למשתנה פרטית שתשרת אותו ואחרים? במקומך, אורנית, הייתי מלא בושה.
אהבתיאהבתי
ממה בא “להטיל מים“? בעברית, החדשה לפחות, להטיל פירושו לזרוק במדת מה של כוח, לא סתם לתת למשהו ליפול או לזרום מטה. זה קשור איכשהו לנטילת ידיים?
אהבתיאהבתי
אינני יודע את המקור ש"תשפוכת" היא "דברי הבל גסים ובוטים"… בתפילת מוסף של יום הכיפורים (!) יש חלק הנקרא "עשרה הרוגי מלכות". שם מופיעה מילה זו במשמעות אחרת לגמרי: "…תשפוכת דם הצדיקים…"
אהבתיאהבתי
נורא מצחיק. אבל ההבדל בין מקומות תרבותיים לפרימיטיביים הוא בדיוק בנקודות האלה. האם אני יכול להשתין באמצע הרחוב כי אני צריך, או לירוק, או לטאטא את הליכלוך שלי לרשות הציבור, או לצרוח, כי בא לי. הפקח טיפש ומגוחך, ואנחנו חכמים וקולים, וחיים במדינת עולם שלישי.
אהבתיאהבתי
ואם כבר… שָפְכָה= urethra
אהבתיאהבתי
אין בוכין על חלב שנשפך…
אהבתיLiked by 1 person
"הי – רוביק ! – חה – חה – ותודה ! – ואצלי התנגנה השורה : " מי-יודע עיר-לי- שְׁטִינָא ?" – / איזו גרסת ילדות. לא מבינה אותה, ולא יודעת/זוכרת מהיכן היא. /" 30.6.17(C)אלגל
אהבתיאהבתי
לדליה
זה (כמובן) ביאליק: "מי יודע עיר לישטינא? עיר לישטין אני יודע! יש בה מניין בעלי בתים, ורצען גידם עם מרצע, וחייט מטליא שתום העיין, פליטת צבאות ניקוליי – ובזכותם כל העיר יוצאת טלאי על גבי טלאי…". כתוב ל"חזן" ו"קהל" לסירוגין.
אהבתיLiked by 1 person
מתחילת הרשימה ועד סופה, ותוך כדי התענגות על הקריאה [או שמא עלי להיזהר בבחירת המלים? כוונתי להתענגות אינטלקטואלית שאינה מלווה בתופעות לוואי פיזיולוגיות] – ציפיתי גם שתאיר את המונח 'פקח' [פתח – קמץ] וקשריו הלשוניים בעבר וכיום עם תואר השם 'פקח'[חיריק חסר – צירה]. ציינת אמנם שהעניין הפך לבדיחת החודש בעירייה…
אירית.
אהבתיאהבתי
אני דווקא מצדיק את בעלה של אורנית.
ואלה שלא מסכימים- תבואו בטענות לעיריית פתח תקווה!
לפחות לאנשי העירייה היתה התבונה להבין שעקב מחדלי העירייה אין לבוא בטענות אל מי שהשתין ברחוב.
הבעיה הזו משותפת לכל הערים בישראל.
פשוט בושה!
נוסף על בושה זו מצטרפים יפי הנפש וחסרי השכל והבושה להבין את מה שהבינו בעיריית פתח תקווה.
אהבתיאהבתי
הפתרון: ביושבך במכונית- להשתין לתוך הבקבוק ממנו שתית. לסגור את הפקק ולהשליכו לפח האשפה הקרוב.
אהבתיאהבתי
עייצאס גיבר יקר: האם תוכל להציע גם פתרון לנשים?
אהבתיאהבתי
אם זה היה הדבר הרע היחיד בפתח תקווה-דיינו…
אהבתיאהבתי
אם כבר, שיטיל מימיו ליד עץ, או על צמח אחר כלשהו. הטלת מים במגרש גורמת לצחנה עזה.
אהבתיאהבתי
אפרופו ״תשפוכת״: מי רגלים דינם כדין כעס כמו שנאמר ״שפוך חמתך על הגויים אשר לא ידעוך״.
אהבתיאהבתי
שכחתם את המשתין בקיר.
לכל המצקצקים והצדקנים, כשיש בעיה בשלפוחית / ערמונית, אז אין ברירה
אהבתיאהבתי
יש עוד דרכים למצוא היכן להשתין. לא הבנתי את הקביעה "שירותים ציבוריים, גם אם קיימים כאלה, אסורים לגישה אם אתה מספיק מודע לעצמך". בכל בניין שנותן שירותים לאזרח יש שירותים ואפשר להשתמש בהם בדרך כלל. אלא אם כן בעלך סובל מבעיה רפואית חמורה בתחום, הרי שזה ברברי ופוגע בסביבה להשתין בכל מקום ברחבי עיר.
אהבתיאהבתי
במאמר נכתב כי "יוצא מהכלל מפתיע הוא זכריה: "ושפכתי על בית דוד רוח חן"." – זה לא מדויק. גם יואל הנביא (ג,א) אומר בהקשר חיובי:
והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם".
אהבתיאהבתי