ד"ר רוביק רוזנטל / כל הגבעות תתמוגגנה
אפריל 6, 2017 על-ידי ravmilimteam
אלפי מילים בתנ"ך משרתות אותנו כדוברי עברית. הדרך שעשו המילים לאורך אלפי השנים של טקסטים יהודיים אינה אחידה. מילים רבות משמשות באותה משמעות, אך רבות אחרות עברו תהליכים שונים. הרחיבו את משמעותן, לעיתים דווקא צמצמו את משמעותן, במקרים אחרים זכו לפרשנויות ולשימושים חדשים.
קבוצה לא קטנה של מילים עברה שינוי משמעות של ממש. דוגמאות לכך הן 'אקדח', שהיא אבן יקרה ובן יהודה החליט להפוך אותה לכלי נשק; או סיפורה המרתק של המילה 'חשמל', שהפכה מאור זוהר לתופעה פיזיקלית ששינתה את פני החברה והכלכלה. לעיתים יש תחנות בדרך, בלשון חכמים או בלשון ימי הביניים, לעיתים מתרחשת קפיצה ישירה מן התנ"ך לעברית החדשה.
אנחנו מתמוגגים מנחת, או סתם 'מתמוגגים', כלומר, השמחה שלנו עולה על גדותינו. 'התמוגג' הוא מהשורש 'מוג', שממנו גזורה המילה 'נמוג', נעלם, נמס. התמוגג פירושו נמס, וזו הדרך להבין את הפסוק "והטיפו ההרים עסיס, וכל הגבעות תתמוגגנה", שגם זכה למנגינה קצבית. הגבעות נמסות אך מלאות שמחה ותחושת שפע, וכך זכה הפועל להתמוגג למשמעות השמחה וההתרגשות. 'נמס' הוא דימוי רגשי המתאר התרגשות והתפעלות.
המילה 'כרכרה' מופיעה פעם אחת במקרא, בפסוק מפרק ישעיהו: "והביאו את כל אחיכם מכל הגויים מנחה לה' בסוסים וברכב ובצבים ובפרדים ובכרכרות על הר קודשי ירושלים". רש"י סבור שמדובר "בשיר משחקים ומכרכרים", שהרי גם דוד המלך כרכר ופיזז. לרד"ק ולאבן עזרא הסבר אחר: מדובר בגמל מסוג מיוחד, גמל זריז, או כדברי רד"ק "הם הגמלים או שאר בהמה שהם קלים בהליכתם עד שמרוב מרוצתם ידמה שהם מרקדים, לפיכך נקראו כרכרות". סופרי התחייה, מכל מקום, קשרו את הכרכרה לעגלת נוסעים רתומה לסוסים, וילדי ישראל נחשפים אליה בסיפור סינדרלה.
מהיכן הגיע אלינו מזג האוויר? המילה 'מזג' מופיעה פעם אחת בתנ"ך, בשיר השירים: "שררך אגן הסהר, אל יחסר המזג". 'מֶזֶג' פירושה שם תערובת משקאות, ומכאן גם הפועל למזוג. 'מזג' נדדה מן המקרא ללשון חכמים ופירושה היה אופיו של דבר מה. המחשבה היהודית בימי הביניים קשרה את המילה למחשבה המדעית היוונית-אריסטוטלית, שהשפיעה גם על התרבות הערבית. מזג האוויר הוא אם כך אופיו של האוויר, ובמקרה הזה, ערבוב מאפיינים של האוויר כגון חום וקור, לחות ויובש.
בפרשת משפטים נכתב: "אם במחתרת יימצא הגנב, והוכה ומת ואין לו דמים". מחתרת היא מרתף, מקום מסתור שבו מסתתר הפושע או מי שרוצה להיחבא, מקלט שחתרו באדמה. גם סופרי התחייה השתמשו במילה, אבל היא זכתה למשמעות המוכרת היום: ארגון חתרני הפועל במסתרים. השימוש הזה נעשה ככל הנראה על ידי אנשי המחתרות עצמן, אצ"ל ולח"י, וההוכחה בשיר של מפקד לח"י אברהם יאיר שטרן: "חיים אנחנו במחתרת!/ בטחב אפילת מרתף/ שם מנורה תבאש חיוורת/ רצפה יַשׂחה מטר סוחף".
בנחמיה פרק ג' נכתב בדיון בעניינים ארכיטקטוניים: "עד המקצוע ועד הפינה". מקצוע הוא מונח מתחום הבניין, ומשמעותו זווית או פינה. לאלה נקשרים גם המקצוּעה והפועל להקציע. איך הפכה המילה הזו למשמעות משלח יד, או מקצוע לימודי? במסכת ברכות נכתב: "הרוצה שיתחכם יעסוק בדיני ממונות, שאין לך מקצוע בתורה יותר מהן, שהן כמעין נובע". במדרש מופיע הביטוי "מקצועֵי תורה". יוצרי השפה התלמודית שאבו את דימוי הפינה והעבירו אותו לתחום הלימוד כשכוונתם לפינה או זווית מסוימת בעולם הדעת ובעולם התורה. ועל כך כתב ביאליק: "אין לך מקצוע של הרגש והמחשבה שלא נגעה בו האגדה". משמעות 'מקצוע' כמשלח היד נוצרה גם היא בימי תחיית הלשון. כפי שיש מקצועות לימוד – יש מקצועות עבודה, ועל כך אמר דוד בן גוריון ב-1928: "בכל מקצוע שבו עובדים פועלים בני אומות שונות, מתאגדים העובדים בהתאחדות מקצועית בין- לאומית".
מהיכן הגיע אלינו הסלסול, המאפיין הבולט של המוזיקה המזרחית? בעניין זה יש חידה. המקור הראשון מבחינת סדר הזמנים הוא בספר משלי: "ראשית חוכמה קנה חוכמה, ובכל קניינך קנה בינה. סַלְסְלֵהָ ותרוממך – תכבדך כי תחבקנה". מן הפסוק ברור ש'לסלסל' פירושו לכבד ולרומם. ואולם התלמוד מספר לנו על שיער מסולסל, שהוא בעצם שיער מתולתל, ומכאן הגיע אלינו הסלסול התמידי. הפרשנים נוטים להניח שסלסול השיער הוא המשמעות המקורית של 'סלסול', והוא גם משמש דימוי לסלסול הצליל. במדרש נאמר כי שיר השירים הוא "המסולסל שבשירים", כלומר, המרומם והנכבד שבהם. מה אם כן קודם למה? סלסול הצליל או הכבוד והרוממות? אחד העם, מכל מקום, תבע מאתנו: "סלסלו את המחשבה".
החל משנות החמישים החלו להופיע בעיתונות הישראלית תיאורים של 'נשים מעכסות'. בשנת 1960 כותבת רחל חלפי במעריב על "תהלוכה של ברווזות מעכסות כדי לנעוץ בהן מבט", וצבי לביא מתאר מאוחר יותר הצגה של חנוך לוין: " חתיכות מעכסות ושתלטניות כמו רות שחש". מעכסת היא מי שמנענעת את ישבנה בנענועי פיתוי, ובנוסח מחוזות הסלנג: מענטזת. במקור המקראי, בספר ישעיהו, המעכסת היא מי שמשמיעה בהליכתה את קול שקשוק תכשיטי הרגליים שלה, העכסים: "הלוך וטפוף תלכנה, וברגליהן תעכסנה". הליכת הרגליים המשקשקות נתפסה כהליכת פיתוי, ומכאן המעבר לנשים המעכסות של זמננו. הפועל הנרדף 'לענטז' התגלגל מן הפועל הערבי עַנְטַז שפירושו השתולל, התייהר, התחצף וכדומה. משמע, פעולת הענטוז נתפסת כפעולה פרובוקטיבית, שנועדה לגרות, ממש כמו העיכוס. ברקע, אך לא כחלק של המילה, מהדהדת המילה הערבית הבוטה טיז.
"אמא, הוא מרביץ לי" מיילל הילד העברי. חידה. במקורות "להרביץ" פירושו להשכיב על הארץ את הצאן והבקר. הביטוי התלמודי "הרביץ תורה" נולד כיוון שלומדי התורה רובצים על הארץ כצאן לפני הרועה. "הרביץ מכות" נולד בעברית הישראלית, והוא גלגול של "הרביץ תורה" התלמודי, שנתפס כ"העניק תורה" או "חילק תורה", ומכאן "חילק מכות".
גלגול מרגש נועד למילה הנפוצה "רֶגֶש". גם לרגש הופעה בודדת בתנ"ך, בספר תהילים: "אשר יחדיו נמתיק סוד בבית האלוהים, נהלך ברגש". ההקשר מעיד שמדובר דווקא בדיבור בקול רם, ברעש והמולה, וזאת גם על פי פסוק אחר בתהילים: "למה רגשו גויים, ולאומים יהגו ריק". בלשון חכמים נמצא סוכן השינוי: הפועל 'להרגיש'. בלשון חכמים נאמר: "אין השוטה נפגע, ואין בשר המת מרגיש באזמל". כלומר: רגש אינו רק קול הפונה אל חוש השמיעה, אלא מה שפונה לכל החושים. במדרש שמות רבה צעד הפועל צעד נוסף: "הלב מרגיש בצרה שהוא מצר": חושי הגוף וחושי הנפש התלכדו לפועל אחד. בשלב הבא זכתה המילה רגש למשמעות 'חוש', בביטוי 'חמשת הרגשים' של יהודה הלוי ואחרים. מכאן, בעקבות שימושי 'מרגיש' התנחלה המילה רגש במחוזות הנפש. המרחק בין החושים לרגשות אינו רב כל-כך, ועל כך מעידה האנגלית, שבה to feel פירושו גם להרגיש בחוש פיזי, וגם לחוש רגש פנימי.
אחרונה בשרשרת הדוגמאות היא המילה החשובה כל כך 'תרבות'. גם היא, איך לא, מופיעה במקרא פעם אחת, בצירוף "תרבות אנשים חטאים". הפרשנות לפסוק היא שמדובר בחברה שרובה (תרבותה) אנשים חוטאים. בלשון חכמים החל השינוי בשימוש במילה, ממילת כמות והעצמה למילת תוכן, והיא זוכה לשימושים רבים במשמעות דרכי התנהגות. במשנה מיוחס הצירוף "בני תרבות" במסגרת דיני נזיקין למי שניתן לאלפו, ומכאן שאינו יכול להיות מוּעד. במסכת נידה מופיע הביטוי 'תרבות רעה' המזכיר את הצירוף המקראי, אך משמעותו כאן התנהגות לא ראויה. מכאן התגלגלה משמעות המילה עד לעברית החדשה: מדרכי התנהגות ונורמות, למכלול המאפיינים והתוצרים של חברה מסוימת, במשמעות culture או civilization.
עוד רשימות, מאמרים ותשובות של ד"ר רוביק רוזנטל באתר הזירה הלשונית, http://www.ruvik.co.il

פורסם ברוביק רוזנטל | מתויג אבן, אלוהים, אקדח, ארץ, בהמה, ביאליק, גבעה, גויי, גלגול, גמל, דובר, דוד, הלך, הרביץ, התמוגג, התנהגות, התפתחות, חברה, חוכמה, חוש, חכמים, חשמל, טקסט, יהודי, יווני, ימי ביניים, ירושלים, ישעיהו, כלכלה, כרכרה, לח"י, לימוד, לשון, מאפיין, מזג אוויר, מחשבה, מחתרת, מילה, מלך, מסתור, מעכסות, מקצוע, מקרא, משמעות, משמש, נמוג, נמס, נעלם, נענוע, סוס, סינדרלה, סיפור, סלסול, עברית, עובד, ענטז, ערבית, פועל, פיזיקלי, פירוש, פסוק, פרשנות, צליל, קבוצה, רגש, רעש, שיער, שיר, שנים, שפע, תוצר, תורה, תחושה, תנ"ך, תרבות | 8 תגובות
באבא שלי הרביצו תורה בחדר אם טעה עם מכה בסרגל על האצבעות.בגלל זה העברית שלו מצוינת.ולכן גם כשהרבה זוכים בטוטו בשבוע מסוים אומרים שמנכ"ל הטוטו מחכה לטיפשים עם סרגל כדי להרביץ להם על האצבעות.נוכחתי בזה פעם…
אהבתיאהבתי
…זכרונות מבי"ס עממי( כיתה ד'): המורה, הגב' לוין, היתה מרביצה על פרקי האצבעות של היד הקפוצה (אגרוף) עם צידו הצר של הסרגל. סגולה בדוקה לפציעה, עם קצת דם. היו זמנים.
אהבתיאהבתי
תודה על הרשימה המלבבת לחג, ותודה לאילן פטר רחם שהשכיל לפתוח אותה לתגובות. גם באמי הרביצו תורה בחדר בירושלים, והיא בהיותה אם, פתחה לנו שערים בתבונה.
ולעניין שורש ר,ב,ץ שהוזכר ברשימה ובתגובה, במחברות ביאליק נמצא קשר בין שמות ארבע האמהות לשמות הבהמות הטהורות:
שרה = שור
רבקה = שם כולל לבהמה רובצת כי צ' נחלפת בק' לכן רבצה הופכת לרבקה.
לאה = איל איילה, ראו תיקון לאה כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם
רחל = רחלה, רחלים.
המילה תרבות הזכירה לי את הביטוי "בן נעוות המרדות" שאמר שאול על בנו יהונתן כאשר זה בחר בבן ישי, ולא באביו מולידו. ואת השם Meredith בוולשית ואת השם מרדכי, שאותיות שמו כ"י מר"ד בהמן. ומרגלית ומרים והר המור.
שבת שלום לקוראים לכותבים ולמשוחחים, וחג פסח כשר ושמח 🙂
אהבתיLiked by 1 person
ל- shalom76
הרועה, בניגוד למתרשם מההסבר, איננו משכיב כל בהמה על הארץ. קיימים שני מצבים בהם עדר הצאן או הבקר שוכב מרצונו כולו או מקצתו על הארץ: א. כאשר הבהמות שבעות באכלן במרעה ועליהן להעלות גירה כדי לעכל את המזון. ב. כאשר העדר חוזר בשעות הצהרים החמות או לעת ערב למקומו הקבוע. המקנה, אם כך, רובץ מרצונו. מי שמורבץ בסרגל- עושה זאת שלא מרצונו.
האמהות לאה ורחל- אמהות לרועי מקנה. לאה אשר מקור שמה הוא הפרה האכדית
(ליאתו באכדית=פרה), הינה אם לשבט ראובן רועי הבקר, רחל, רועת הצאן הינה אם לשבטים רועי הצאן מנשה ואפרים.
אהבתיLiked by 1 person
"הי – רוביק – ותודה ! – אבל. "שיר השירים", הוא אוסף-תפילות (ואולי, הכי עתיקות שיש בארץ-ישראל), שמטהר-המתים צריך לומר אותן בזמן טהרת המת. לכל חלק בגוף פסוק משלו. וזאת, כדי לא-לפגוע בכבוד המת על-ידי דבורי-סרק, בדיחות או רכילות… מנהג זה קיים עד היום. אלא שאת הפסוקים קורא אברך מחוץ לחדר-הטהרה… על חיילים אין חובה לרחוץ, או לומר את שיר השירים. אבל נאמר לי, שהיום כבר רוחצים ואומרים אותם. (בינתיים, זה תחליף מצוי – גם לפרה-האדומה…)//"
"הפרחים – לא-מפרגנים – לפסח – שבחר-בחיטים…/" חג-שמח – וכשר ! – //" ערב-פסח. 10.4.17. אלגל
אהבתיLiked by 1 person
בשיר השירים שאומרים בליל הפסח כתוב: "איכה תרעה, איכה תרביץ בצהרים". והכוונה היא שחום השמש המושפע לארץ בשעות הצהרים הוא כל כך כבד עד שהוא מדומה להכאה או להרבצה. אמנם אצל כבשים, רואים שהם רובצים על הקרקע בשעות הצהרים, בשעה שהשמש רוכב (בערבית ד,ה,ר ובעברית צ,ה,ר) על הארץ. גם אצל אברהם אבינו אנו מוצאים ביטוי דומה, "והוא יושב פתח האוהל כחום היום". אמנם אצל האדם המנוחה היא בישיבה ואצל הבהמה המנוחה היא ברביצה, שנאמר, "אדם ובהמה תושיע השם".
כל טוב וחג שמח 🙂
אהבתיLiked by 1 person
באשר ל"תתמוגגנה" יורשה לי להציע פירוש נוסף למלים "וכל הגבעות תתמוגגנה". כפי שמציין רוביק אנו משתמשים ב"להתמוגג" כביטוי לשמחה העולה על גדותיה. בערבית השורש "מוג"[مَوْج], כשהאות "ג" נהגית כמו J באנגלית, מבטא עליית מים על גדותיהם, כמו "גלים". מילה זו משמשת בערבית המודרנית בתחומים שונים גם בשידור, כמו אצלנו, למשל: גלים קצרים, גלים ארוכים ועוד. על כן, יתכן שהנביא עמוס ביקש לתאר את גודל ההנאה של הגבעות כשהן מוקפות בעסיס הנוטף מההרים ומציף אותן בגלים העולים על גדות הגבעות , ולאו דווקא במובן של גבעות הנמסות מצוף זה. חג שמח!
אהבתיאהבתי
מאד נהנתי מקריאת מאמרך זה ששוב מחכים אותנו, דבר אחד לא הצלחתי למצוא וזה את שכתבת שמופיע במסכת ברכות ״הרוצה שיתחכם שיתעסק בדיני ממונות….״, לפי מה שאני מצאתי זה מופיע בבא בתרא בדף קעה, חיפשתי בברכות ולא מצאתי אזי אנא האר עיני ושוב תודות רבות על המאמר המעולה
אהבתיאהבתי