ד"ר רוביק רוזנטל / עשרים מי יודע? שפת התנ"ך במספרים
מרץ 16, 2017 על-ידי ravmilimteam
1. בתנ"ך כ-7000 ערכים מילוניים עבריים (כולל פעלים בחלוקה על פי בניינים), וכן כאלף ערכים בארמית, ושמות פרטיים רבים מאוד של אנשים ומקומות.
2. המילה השלמה הנפוצה ביותר בתנ"ך היא 'אֶת' – כולל נטיותיה הרבות. 10903 פעם היא מופיעה לפני מושא מוצרך (כולל נטיות: אותי, אותנו), ועוד 553 במשמעות 'עִם' (כולל נטיות: אִתי, אִתָנו), ו-284 פעמים בצורה המורחבת 'מאת'. אליך, בן גוריון. גם מילות יחס נוספות כמו 'עם' ו'על' מובילות. למיליות נוכחות גבוהה. ל' מובילה (ללא נטיות): כ-20,000 הופעות, ב' – 15,000, כ' – 3000.
3. מילית הזיקה המקראית 'אֲשֶר' נפוצה מאוד: 5495. יש נוכחות נמוכה למילית הזיקה שֶ- האופיינית ללשון חכמים: 122 פעם, ופרט למופע יחיד בספר שופטים היא מופיעה תמיד בספרות המקראית המאוחרת.
4. שם העצם הנפוץ ביותר במקרא הוא בעצם שם פרטי מורחב: שמו של האל יהוה, הנכתב גם בגירסאות חלופיות כמו יי או יקוק: 6639 פעמים. כאשר מצרפים אליו את שמות האל הנוספים: אלוהים (2603), אדוני (425) אל (235), אלוה (57), שדי (48) מגיעים למספר הכמעט עגול 10007.
5. שמות העצם שאינם שמות האל הנפוצים ביותר בתנ"ך הם מלך (2518) המשמש לעיתים ככינוי לאלוהים, ו'ארץ' (2504).
6. השם הפרטי הנפוץ ביותר בתנ"ך הוא ישראל (2512). הוא משמש גם כשם אדם (יעקב), גם כשם הארץ וגם כשם הממלכה.
7. הפועל הנפוץ ביותר בתנ"ך הוא 'אמר': 5274 פעמים, כולל נטיות. אחריו, בהפרש ניכר, הפעלים 'היה' ו'עשה'.
8. המילה 'לא' נפוצה מאוד בתנ"ך – 5097 פעמים. לעומתה המילה 'כן' נמצאת במקום נמוך בהרבה: 563 הופעות.
9. שם התואר הנפוץ ביותר בתנ"ך הוא 'גדול' – 526 פעמים, אחריו בתור 'טוב' – 495 פעמים.
10. מילת הקריאה הנפוצה ביותר בתנ"ך היא 'הִנֵּה!', 1057 הופעות, ואחריה 'נא', 404.
11. כינוי הגוף הנפוץ ביותר בתנ"ך הוא 'הוא' – 1386. כינוי הגוף לנקבה 'היא' מדדה הרחק מאחורי הכינוי לזכר, עם 484 הופעות, כאשר בתורה הכתיב של הכינוי לנקבה הוא תמיד הִוא. כינוי הנסתרות הוא 'הֵנָּה' (30 הופעות), הצורה הנפוצה היום 'הֵן' אינה מופיעה בתנ"ך.
12. בתנ"ך כ-2100 מילים המופיעות בו פעם אחת ויחידה, כולל כאמור הופעות של שורש בבנייני פועל נפרדים. כלומר, כל מילה שלישית בתנ"ך מופיעה בו פעם אחת בלבד. מילים כאלה קרויות בשפה הבלשנית hapax legomenon ובמינוח העברי מילים יחידאיות.
13. בין אלפי המילים היחידאיות מילים רבות הנפוצות מאוד בעברית החדשה. דוגמאות: אָמָּן, אושר, בהיר, שום ובצל, גבינה וגבעול, דג ודיו, נדהם, התחמם וזָרַם, הגות, הורים, זכוכית, חֶברה, חותנת, מֶשֶק ועוד ועוד.
14. למעלה מ-1200 מילים במקרא הן מילים נטולות שורש על פי הופעתן במקרא. ביניהן מילים נפוצות כמו אב ואם, אף, פה ויד, שפה וגוף, דוב ואריה, הר וגיא, ציפור ונוצה ועוד ועוד. מילות היחס והכינויים הן בדרך כלל נטולות שורש. רוב שמות החיות והצמחים הם נטולי שורש מקורי. חלק מהמילים נטולות השורש המקראי נקשרות לשורש מאוחר יותר, בדרך כלל שורש שנגזר משם העצם: 'מאובן' ו'התאבנות' מאֶבֶן, 'ייהוד' מיהודי, 'התייתם' מיתום. במקרים רבים יותר נוספה למילים אלה סיומת שהרחיבה את השימוש במילה: אבהי (מ'אב'), זהות (מ'זה'), אשכולית (מ'אשכול') ועוד. לעיתים הסיומת נוספת כבר במקרא, כמו אחווה (מ'אח').
15. השפה המקראית היא פיגורטיבית וסיפורית, ובכל זאת יש בה לא מעט מילים בדרגת הפשטה גבוהה. הסיומת –וּת, שהיא סיומת המושג בעברית מופיעה בתנ"ך כשישים פעם. היא כוללת מילים רווחות כמו אלמְנוּת, אכזריוּת, מלכוּת, דמוּת, ילדוּת ועצלוּת.
16. בתנ"ך מעט מאוד שמות פעולה, עדות נוספת לאופי הסיפורי-פיגורטיבי של הלשון המקראית. כל שמות הפעולה הם בבניינים קל ופיעל. למשל: אכילה, בריאה, הליכה ועטישה; גידוף, לימוד, חיתול ופיתוח.
17. כ-700 מילים בתנ"ך מסתיימות בסיומת הנקבה –ָה, כגון ארוחה, בקעה, חומצה ומחשבה. כ-120 בסיומת –ת כגון מצנפת ושיבולת, וכ-50 בסיומת –ִית: מענית, צפיחית, קדורנית.
18. בתנ"ך כ-1500 שורשים. כ-10% מהם הם שורשים הומונימיים, כלומר, שורשים זהים שאינם קשורים ביניהם בקשר משמעות. ביניהם אז"ן (האזינו מול מאזניים), שח"ר (בוקר מול שחור), רד"ה (דבש ושלטון) ועוד ועוד. 16 שורשים הם הומונימים משולשים: צל"ל (צל, צליל ושקיעה), ער"ם (ערימה, עורמה ועירום) ועוד. השורש המגוון ביותר במקרא ובעברית בכלל הוא ער"ב, שלו שבע משמעויות שונות.
19. בתנ"ך מעט שורשים מרובעים, ורובם בפעלים מבנה ההכפלה: צפצף, טלטל, כרכר, התקשקש. מבנה ההכפלה קיים גם בכמה שמות עצם ותואר כמו ירקרק, שרשרת, סחרחר ואספסוף. השורשים המרובעים שאינם במבנה ההכפלה הם במילים 'מכורבל', הקשורה למילה הארמית כרבלא, שפירושה מעיל, ו'מחוספס'.
20. אוצר המילים של התנ"ך הוא הבסיס המוצק שעליו נשען אוצר המילים העברי החדש. שני שליש מן המילים שבהן אנו משתמשים בשפת יום יום, בתקשורת ובספרות הן מן התנ"ך.
עוד רשימות, מאמרים ותשובות של ד"ר רוביק רוזנטל באתר הזירה הלשונית, http://www.ruvik.co.il
פורסם ברוביק רוזנטל | מתויג אב, אדוני, אופייני, אוצר, אל, אלוהים, אנשים, ארמית, אשכול, את, בניין, גוף, גרסא, הוא, היה, הכפלה, חיות, חכם, חלוקה, יהוה, יודע, יום, יחיד, יחס, ישראל, כינוי, כתיב, לשון, מופע, מורחב, מושא, מילה, מילון, מינוח, מלך, מספר, מקומות, מקרא, משמעות, נוכח, נטיות, נפוץ, נקבה, ספ"ר, עברי, על, עם, עצם, ערך, ערם, עשה, פועל, פיגורטיבי, פעם, פרטי, צורה, צמחים, קשר, שדי, שופטים, שם, שפה, תורה, תנ"ך | 16 תגובות
שלום רוביק היקר, ברצוני ראשית להודות על המאמר המעניין.
ברצוני להתייחס לפסקא 18 : "18. בתנ"ך כ-1500 שורשים. כ-10% מהם הם שורשים הומונימיים, כלומר, שורשים זהים שאינם קשורים ביניהם בקשר משמעות. ביניהם אז"ן (האזינו מול מאזניים), שח"ר (בוקר מול שחור), רד"ה (דבש ושלטון) ועוד ועוד. 16 שורשים הם הומונימים משולשים: צל"ל (צל, צליל ושקיעה), ער"ם (ערימה, עורמה ועירום) ועוד. השורש המגוון ביותר במקרא ובעברית בכלל הוא ער"ב, שלו שבע משמעויות שונות."
אותי מעניינים אותם 10 % של השורשים הזהים, שהייתי אומרת: לא נתגלתה עד כה, זיקת המשמעות שלהם" שכן, מבחינתי אקסיומה היא ש: " האמת צרופה בצירוף" שגם אימרה זו אני הטבעתי לעצמי, כדרך ראיה ענווה האומרת שאם לא ראיתי זיקת משמעות, אין זה אומר שאינה קיימת.
לדוגמא, אקח את הדוגמאות שנתת.
שורש: אז"ן, יש גם יש קשר משמעות, שהיה נסתר אלפי שנים, אך קיים בסודות הצירופים. שכן הקשר הוא האוזן, אשר גם מאזינה וגם מאזנת. ידוע שבעיות וורטיגו וסחרחורות, נובעים כתוצאה מחוסר איזון של הנוזלים באוזן. ומכאן הקשר בין מאזניים ואיזון.
וכן: השורש: שח"ר. שחור: אורו שח, משתוחח. וידוע כי החלק הכי שחור ביממה הוא הרגע שלפני השחר החדש. שחור ושחר, הם שלבים ברצף אחד.
מעניין אותי מאוד, רוביק היקר, אם אוכל לקבל לידיי רשימה מלאה של אותם 150 שורשים- המסתירים בנבכיהם סודות ורזים. האום אוכל לקבלם, בבקשה???
ומעניינים אותי 7 המשמעויות של השורש : ער"ב,, אשמח לקרוא על כך, תודה רבה
בברכה, גיליה טואג זלינגר
אהבתיאהבתי
לגיליה,
ב"קונקורדנציה חדשה לתנ"ך" בעריכת א. אבן-שושן (מהדורה מחודשת 1989) יש 10 משמעויות לשורש ער"ב, ועוד אחת בארמית.
אהבתיאהבתי
לגיליה, חלק מההומונימיות של השורשים מתגלה ככוזבת כשמשווים לשפות שמיות אחרות. קחי למשל את האטימולוגיה העממית של שמים כ"שם מים", תרגום לארמית יראה "שמיא – התם מיא" ויפרום את הקשר לכאורה. כך גם בשורש א־ז־ן: בערבית המילה אזניים היא אד'נין (שורש א־ד'־ן), ואילו מאזניים – מוזין (שורש ו־ז־ן).
אהבתיאהבתי
מעניין ומפתיע.
אהבתיאהבתי
לרוביק:
למס' 4 – "יקוק"? לא שמענו ולא ראתה עינינו…
אהבתיאהבתי
לשלמה – לא בכתבים המסורתיים, אבל בגירסאות מודרניות של התנ"ך, למשל בפרויקט השו"ת, נכתב יקוק.
אהבתיאהבתי
הק' מחליף את הה' כדי לא להדפיס את השם המקודש (שע"פ ההלכה אסור למחקו)
אהבתיאהבתי
תודה על מאמר מעניין בסטטיסטיקה של השפה. הייתי רוצה לקרא גם על הארמית שבתנך ועל מלים עבריות שבו שמקורן בשפות אחרות עתיקות, שמיות ואחרות.
אהבתיאהבתי
מת על המאמרים שלך\תודה
אהבתיאהבתי
מי שמבקש מידע מקובץ על השימוש במספרים בתנ"ך ובספרות התלמודית מוזמן לעיין בספר הבא: "אוצר המספרים", מאת ישראל זליגמן, מהדורת ה' תש"ב, הספר כולל, כדברי המחבר, רובי המספרים בתנ"ך, שני התלמודים, תוספתא, מדרשים, ספרי היסטוריה יהודית וכיו"ב. דוגמה: בסדר נזיקין 73 פרקים / ויהיו כל ימי נח תשע מאות שנה וחמישים שנה וימת (בראשית, ט, כ"ט) / ולהם משוררים ומשוררות מאתים וארבעים וחמישה (נחמיה, ז' ס"ז). ועוד שפע רב של מידע.
אהבתיאהבתי
לא הבנתי איך התגלגל "בן גוריון" לדוגמאות בחלק 2 ?
" ו-284 פעמים בצורה המורחבת 'מאת'. אליך, בן גוריון."
??
אהבתיאהבתי
לגל
בן גוריון שלל את הצורך בשימוש מילה "את". הוא לא השתמש בה כשדיבר.
אהבתיאהבתי
כמה דיוקים
זכור לי שדוב נקרא על שם שהוא מדובב (נוהם), והרי לנו שורש. כך כל החיות המופיעות בתנ"ך. המדרש אומר שאדם הראשון העניק לכל חיה את שמה ע"ש מאפיין או אופי (החמור – נמשך לחומר, ירוד ועוד)
שורשים הומונימיים – חלק מהדוגמאות אינן הומונימיות כלל! מעט חיפוש במקורות מקשר ביניהן מיידית:
אז"ן – מאוזן הוא שטוח 180 מעלות, כמו הקו שבין האוזנים. משקל שווה הוא מאוזן, שבו המאזנים שקולות ובקו ישר. מכאן מאזן, איזון וכן הלאה
צפ"ר – קול נוקב. הציפור משמיעה צפירות וציוצים עם צפרירי שחר
ועוד: שורשים רבים קשורים ביניהם בקשרי הקבלה, שיכול, היפוך ותולדה.
ער"מ – הוספה או קילוף של שכבות. עירום הוא גלוי וערימה נוצרת מהוספת שכבות. הנחש היה ערום – חשאי ומכוסה, תככיו מוסתרים.
שח"ר – השחר הוא הסתלקות השחור, זה שקוף… וכשמישהו משחר את פניו או שוחר צדק, מרוב להיטות הוא כנראה יוצא עם שחר. "ללכלך" מישהו זה להשחיר את פניו, ועבודה שחורה מלכלכת גם היא. פנים שהשחירו (או הקדירו, ראה ער"ב) הוחשכו, כמו חשכו עינינו רגע לפני שמתעלפים.
ער"ב – כל ההסתעפויות מאותו שורש, צריך רק לחפור כדי לא להתערבב… הערב הוא שחור, וכך גם הערבי (אהלי קידר); מבולבל (מעורבב) מצוי בין (מעורב) אחראי כלפי (ערב להלוואה) וטעים (ערב) גם הם מאותו שורש ומשמעות, כשחושבים מעט ומסתייעים בבלשני התנ"ך.
המשך לאתגר ולחדש!
אהבתיאהבתי
חזק וברוך
האם ידוע (נספר) כמה פעמים רצף המילים: ארץ ישראל בלי תוספת אותיות בכ״לם ועם תוספת ?
תודה לך
אהבתיאהבתי
כמה פעמים מופיע בתנ"ך רצף המילים " ארץ ישראל"?
אהבתיאהבתי
בן דודו של סבי היה פרופסור לתנ"ך מרדכי זר-כבוד
אהבתיאהבתי