נגה פורת / גילויים במגילה
מרץ 2, 2017 על-ידי ravmilimteam
משנכנס אדר מרבין בשמחה ומתכוננים לקריאת מגילת אסתר בפורים. מגילה זו מתייחדת משאר ספרי התנ"ך בכמה היבטים, ובהם ההיבט הלשוני. הרבה נכתב על המילים הפרסיות הרבות במגילה, שחלקן השתרשו בעברית. האומנם תרמה לנו המגילה רק מילים פרסיות? נהפוך הוא! כמו עוד ביטויים עבריים ומילים עבריות, גם מקור הביטוי 'נהפוך הוא' מצוי במגילה (פרק ט, פס' א).
סיפור המגילה מתרחש בארמון המלך אחשוורוש, ולכן רק בה מופיעות מילים שונות מהווי המלוכה בפרס, למשל – המילה כֶּתֶר, כחלק מהצירוף כֶּתֶר מַלְכוּת (בין היתר, בפרק ב, פס' יז); המילה שַׁרְבִיט נגזרה משפות שמיות אחרות, ממילה קרובה למילה 'שֵׁבֶט' (במובן 'מקל, מוט') בתוספת העיצור השוואי ר' אחרי תחילת המילה (כמו במילה 'כורסה' לעומת 'כיסא', ראו כאן.
הסיפור נפתח במשתה שנערך "בַּחֲצַר גִּנַּת בִּיתַן הַמֶּלֶךְ" (פרק א, פס' ה). רוב המפרשים הניחו שיש קשר בין 'ביתן' ל'בית' ופירשו מילה זו במגילה כ'ארמון המלך'. ואולם בן-יהודה במילונו, בעקבות רש"י, פירש מילה זו כ'גן אילנות', והעלה את ההשערה שזו צורה משובשת של המילה הפרסית 'בוסתן'. כך או כך נתגלגלה המילה 'ביתן' ללשון ימינו, ובה יש לה משמעות חדשה: מבנה קטן המשמש לנופש, או מבנה זמני המוקם בתערוכה. חובבי העיצוב ימצאו עניין ברשימת הבדים ואבני הריצוף בארמון המלך (שם, פס' ו'). רשימת בדים נוספת מופיעה בפסוק הידוע:" וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן" (פרק ח, פס' טו). המילה חוּר מופיעה אף היא רק במגילה, ומציינת אריג לבן משובח (המילה 'בּוּץ' מציינת סוג אחר של בד משובח, אך אין היא בלעדית למגילה). המילה תַּכְרִיךְ (מהשורש כר"ך) מציינת בפסוק זה מין גלימה רחבה הנכרכת סביב הגוף. בלשון חז"ל החלה מילה זו לשמש במובן 'עטיפה, כריכה', וצורת הריבוי שלה, תכריכים, קיבלה את המובן הידוע של אריגים לכיסוי גופה.
ואולם לא רק מילים 'מלכותיות' יש במגילה (ורק בה), אלא גם מילים שגרתיות לחלוטין. המילה דָּחוּף מופיעה בה: "הָרָצִים יָצְאוּ דְחוּפִים בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ" (פרק ג, פס' טו), ומשמעותה: 'יצאו בחיפזון (כאילו דחפו אותם לצאת)'. בלשון ימינו השתנתה משמעות המילה, והיא מציינת משימה שיש לבצעה במהירות. אפילו המן הרשע 'תרם' לעברית מילים חדשות בדברי הבלע שלו על היהודים: "יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ" (שם, פס' ח). השורשים פר"ד ופז"ר מופיעים במקרא בבניינים אחרים (למשל: הפעלים 'נפרד', 'הפריד', 'התפרד', 'פיזר'), אבל רק בפסוק זה הם מופיעים בצורת הבינוני של בניין פֻּעַל. לאחר שמרדכי מתאבל על גזרותיו של המן, תגובתה של המלכה מתוארת במילה יחידאית נוספת: "וַתִּתְחַלְחַל הַמַּלְכָּה מְאֹד" (פרק ד, פס' ד). המילה 'חַלְחָלָה' מופיעה בספרים אחרים במקרא, אבל זו הפעם היחידה שבה מופיע הפועל הנגזר מאותו שורש.
השורש אמ"ר הוא כנראה אחד השורשים הנפוצים במקרא, אבל אחד משמות העצם הנגזרים ממנו, מַאֲמָר, מופיע רק במגילה, למשל: "וְאֶת-מַאֲמַר מָרְדֳּכַי אֶסְתֵּר עֹשָׂה" (פרק ב, פס' כ). משמעות המילה בפסוק זה (ובשני מקומות אחרים במגילה) היא 'דברי מרדכי, מה שמרדכי ציווה עליה לעשות'. זו משמעות שונה מזו המוכרת לנו בעברית בת-זמננו.
בתיאור המשתה שערך אחשוורוש לאסתר כתוב: "וַהֲנָחָה לַמְּדִינוֹת עָשָׂה" (פרק ב, פס' יח). זו הפעם היחידה שמילה זו (מהשורש נו"ח) מופיעה במקרא. נהוג לפרש אותה כ'הקלה בתשלום המיסים', אם כי יש המפרשים כ'מתן יום מנוחה'. בעברית החדשה החלה מילה זו לשמש במובן 'הוזלת מחיר', וכך הפכה לאחת המילים החביבות על ציבור הצרכנים.
ויש גם שורשים המופיעים רק במגילה: לדוגמה, השורש נז"ק, השאול מארמית (וניתן למוצאו בטקסט הארמי של ספר דניאל), מופיע במגילה בפעם היחידה במקרא (בטקסט עברי): "בְּנֵזֶק הַמֶּלֶךְ" (פרק ז, פס' ד; במילה זו ניתן לנקד את האות נ' בצירי או בסגול). בלשון חז"ל נגזרו משורש זה הפעלים 'הִזִּיק' ו'נִזּוֹק' ; אחד מסדרי המשנה אף נקרא 'נְזִיקִין' (צורת ריבוי חריגה של 'נזק'). גם הפועל הוֹשִׁיט מופיע רק במגילה, לדוגמה: "לְבַד מֵאֲשֶׁר יוֹשִׁיט-לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת-שַׁרְבִיט הַזָּהָב" (פרק ד, פס' יא).
ב'מגילה' שכתבתי נכללו רק חלק מהמילים העבריות הייחודיות למגילת אסתר, וטרם הספקתי לדון בביטויים המיוחדים במגילה. חג פורים שמח!
פורסם בנגה פורת | מתויג אדר, אחשוורוש, אסתר, אריג, ארמון, בגדים, בדים, בוסתן, ביטויים, בית, בניין, גוף, גילוי, גלימה, דחוף, הושיט, היבטים, המן, השתרשו, זהב, חג, חלחל, יהודים, כיסא, כריכה, כתר, לשוני, מבנה, מגילה, מחיר, מילים, מלוכה, מלכה, מקל, מקרא, מרבים, מרדכי, משמעות, משמש, משתה, נהפוך הוא, נזק, נכתב, ספ"ר, עברית, עטרת, עיצור, פורים, פסוק, פרד, פרסי, קשר, ריצוף, רשע, שגרתי, שורש, שמות, שמחה, שפה, שרביט, תנ"ך | 11 תגובות
מקסים. תודה. ופורים שמח.
אהבתיאהבתי
ניתן לחזק את קביעתה של נוגה לעניין המשמעות השונה של הפועל אמ"ר במגילה [במובן של ציווה] מזו המוכרת לנו בחיי היום-יום [במובן הרגיל של אמר], ע"י הפניה לערך "אמיר" במילון של אבן-שושן, לפיו – אמיר בערבית: "מצווה, מפקד" והוא השליט והמושל. ואכן המובן המקובל בלשון הערבית לפועל "אמר" הוא -מובן של ציווי. מכאן המלים בערבית "תחת אמרך" במובן של "לשרותך!", המקבילות ל- "נעשה ונשמע!" .
אהבתיאהבתי
תודה שהארת עת עיננו, מקסים, באמת עד שלא קראתי את המאמר הזה לא הייתי מודע לעובדה, כמה ביטויים ומילים שמגילת אסתר תרמה לעברית.
אהבתיאהבתי
(קרוב יותר לפרשנות המקרא) האם יש הסבר סביר ל"פני המן חָפוּ" (ז,ח,)?ההסבר ה'מקובל' הוא כִּסּוּ , עם נושא סתמי. מאד חלש. הסבר אחר: "חפו" = "חפרו" = "חוורו". משהו יותר טוב?
אהבתיאהבתי
שלום שלמה,
אכן קשה לפרש בדיוק את המשמעות המקורית של הביטוי הזה. יש הסבר שלפיו המשרתים כיסו את פני המן, ואז למילה יש נושא סתמי. לפי השערה אחרת, אולי בפסוק זה הפועל משמש במובן רפלקסיבי -"התכסו, הסתתרו". ראה דיון נרחב בשאלה זו כאן: http://tora.us.fm/tnk1/ktuv/mgilot/es-07-08.html
אהבתיאהבתי
נהדר,תודה
אהבתיאהבתי
שלום אביגדור ונוגה,
שולי השמלה, שלפעמים מעוטרת בתחרה נקראת בשם אימרה, הלבנה נקראת בערבית אמר
והאישה נקראת מראה, כלומר הלבנה, אמר, היא נזגרת של השמש, כמו שהאישה חלק מהאישה. בספרי קבלה אמר הוא ר"ת א'ור, מ'ים, ר'קיע, ולפי חז"ל בעשרה מאמרות נברא העולם. מאמר, הוא מה+אמר, מ"ה הוא שם הוי"ה במילוי אלפין יוד, הא, ואו, הא, שגימטריה של אד"ם או מ"ה, 45.
הפסוק יום ליום יביע אומר, פירושו, שבין יום ליום יש חיתוך והבדלה של א'ור מ'ים, ר'קיע, כי לא יתכן אור ללא כלי, לכן אומרים יום ליום יביע אומר, כי הכלים (בחינת אומר) קודמים לאורות.
גם הפסוק אמרת ה' צרופה, ניתן להסביר כך, אמרה הוא ענין של חיתוך, החלטה, צו, גזרה, צרופה אותיות צרפ ו"ה, ואותיות ו"ה הן מחצית השניה והאחרונה של שם הוי"ה ברוך הוא ואמרת ה' צרופה הכוונה היא שמאמר המלך שהוא סופו של דבר, הוא צרוף של אותיות ו"ה, שהוא חיצוני ביחס לצרוף י"ה הראשון שהוא פנימי, כי כל מאמר ואמרה הם דברים חיצונים, כפי שבריאת העולם נעשתה ע"י עשרה מאמרות שהוציאו אותה מן הכח של המחשבה אל הפועל.
אהבתיאהבתי
תודה לשלום 76 על הערותיך. יורשה לי להבהיר, שהלבנה בערבית נקראת "קמר" قَمَر. בערבית המדוברת ישנם דיאלקטים [ כמו למשל אצל המצרים] בהם הגיית האות "ק" הופכת ל: "א", או שהיא הופכת ל- "ג" [כמו אצל העיראקים ואחרים],כנראה בגלל אי הנוחות בהגייה, כמו שאצלנו הגיית האות "ק" הופכת ל- "כ". לכן, אין קשר בערבית הכתובה [הקלאסית] בין השורש קמ"ר לבין אמ"ר.
אהבתיאהבתי
גם המילה "תמרוקים" מופיעה אך ורק במגילה בשלושה מקומות,
ונתון תמרוקיהן, ויבהל את תמרוקיה, ובתמרוקי הנשים.
אהבתיאהבתי
מענין הקשר שבין המילה "תמרוקים" שהזכיר יעקב, ששורשה מ,ר,ק המוזכר בדרך כלל במובן של מרוק עוונות, לשורש הערבי קמ"ר. (אותן אותיות אך בסדר שונה) השורש ק,מ,ר המיוחס בערבית לירח, משמעותו התעגלות, גם הפה האנושי כאשר אינו מביע דבר, הוא נראה כקו ישר מאוזן, אך כאשר מתחילים לדבר, הפה מתחיל להתעגל ונוצר דיבור מעוקל, מעוגל או מקומר, או מאומר. (ניתן לראות זאת היטב בסרטים מצויירים).
וזו למעשה היתה טענת משה אל ה', על דבר שליחותו להוציא את ישראל ממצרים, שעקר השליחות היה הדיבור, "לא איש דברים אנכי….כי כבד פה וכבד לשון אנכי", כלומר בעוד המחשבה היא אור ויושר, הרי שהדיבור צריך לעבור דרך לישת הלשון ועיגול (עיקול) השפתיים, כדי שיצא ממנו המאמר המאומר (המקומר) או הדיבור המעוגל, לכן בסופו של יום נדרש אהרון להיות ל"פה" כלומר לעיגול עיקום וקימור, בעוד שמשה נזקק להיות לו לאלהים, כלומר למחשבה ויושר.
כל טוב לכולם וחג שמח 🙂
אהבתיאהבתי
[…] נקרא שוב את מגילת אסתר. בעבר נכתבו בבלוג זה מאמרים על מילים וביטויים ממגילת […]
אהבתיאהבתי