נגה פורת / שובה של הנו"ן
ינואר 19, 2017 על-ידי ravmilimteam
הפעם אעסוק בנושא דקדוקי ידוע מזווית חדשה. הנושא הוא פעלים חסרי פ"נ, כלומר: שורשים שבהם פ' הפועל (האות הראשונה בשורש) היא נו"ן (כמו השורש נפ"ל). כאשר מטים את השורשים האלה בבניין הפעיל, לרוב האות נו"ן נטמעת באות שאחריה, למשל: הפועל הִפִּיל היה במקור '*הִנְפִּיל', האות נו"ן נבלעה באות פֵּ"א, ובמקומה בא דגש חזק באות פ'. וכך נוטים רוב השורשים הפותחים בנו"ן בבניין הפעיל: הִגִּיעַ, הִכִּיר, הִסִּיעַ, הִזִּיק ועוד. יש יוצאים מן הכלל: ראשית, הנו"ן לא נשמטה לפני אחת מארבע האותיות הגרוניות (אהח"ע), וכך לפעלים הִנְחִיל, הִנְעִים ואחרים, יש נטייה רגילה, כמו זו של שורשים אחרים שאינם פותחים בנו"ן: 'הגזים', 'הכעיס' וכו'. שנית, עם התפתחות העברית נוספו גם פעלים שבהם נו"ן אינה נשמטת לפני אות שאינה גרונית: הִנְמִיךְ, הִנְצִיחַ, הִנְשִים ועוד. דברים אלה ידועים משיעורי הלשון ומספרי הדקדוק, אך כעת נבחן תופעה מיוחדת, והיא: שורשים הפותחים בנו"ן, והם נוטים בשתי הדרכים האלה.
לדוגמה, השורש נג"ד נוטה בבניין הפעיל גם בהבלעת הנו"ן – בפועל הִגִּיד, שראשיתו בלשון המקרא (ראו כאן) – וגם בשימור הנו"ן: בפועל הִנְגִּיד, שמקורו בעברית החדשה. לכל אחד מצמד הפעלים האלה יש משמעות שונה. כידוע, 'הגיד' פירושו 'אמר', והַקשר בין משמעות זו לבין משמעויות של מילים אחרות מהשורש הזה (נֶגֶד, התנגד) אינו ברור מאליו. מילונים היסטוריים מקשרים בין פועל זה לבין המשמעות המקראית של מילת היחס נֶגֶד– מול, נוכַח; בפני, בנוכחות (לדוגמה: "וְהָעָם עָבְרוּ נֶגֶד יְרִיחוֹ", יהושע ג טז; משמעות זו נשתמרה במילה מִנֶּגֶד ובביטוי עֵזֶר כנגדו). לפי הסבר זה, אפשר לפרש את הפועל 'הגיד' כך: 'הציג עניין מול השומעים'. כמו כן, כפי שעולה מהשוואה לשפות שמיות אחרות, משמעותו הראשונית של השורש נג"ד היא 'היה בולט וברור', ולכן יש המפרשים את הפועל 'הגיד' כך: 'הפך עניין לבולט וברור (לשומע('. לעומת זאת, קל להבין את הקשר למשמעותו של הפועל 'הנגיד' – העמיד דבר כנגד דבר אחר, בייחוד לצורך השוואה; הבליט את הניגוד ביניהם. האות נו"ן אינה נשמטת בפועל 'הנגיד', פועל חדש יחסית בעברית, על מנת לבדל את משמעותו מהפועל 'הגיד'.
מעניין לבחון זוגות פעלים נוספים כאלה. הפועל הנפוץ הִבִּיט נגזר מהשורש נב"ט, ולצידו קיים הפועל הִנְבִּיט – גרם לזרעים להתחיל לצמוח בסביבה מתאימה. כמו בצמד הפעלים הקודם, גם כאן משמעותו של הפועל ה'וותיק' יותר, שבו הנו"ן נבלעת, רחוקה מאוד ממשמעויות אחרות של השורש, לעומת הפועל ה'חדש' שבו נשמרת הנו"ן, והַקשר בינו לבין משמעות השורש ברור הרבה יותר.
מהשורש נב"ט נגזרו עוד כמה פעלים ושמות עצם שמובנם ראייה והסתכלות, ובכולם הנו"ן נבלעת באות שאחריה, בין היתר: נִבַּט, הֶבֵּט ומַבָּט. לעומת זאת, הפועל 'הנביט' משקף משמעות אחרת של השורש נב"ט – צמיחה, והוא קשור לפועל נָבַט בבניין קל ולשם העצם נֶבֶט. ככל הנראה אין קשר היסטורי בין שתי המשמעויות של השורש הזה.
גם לפועל השכיח הִגִּיש יש 'תאום לא זהה' – הפועל הִנְגִּיש. במקרה זה המשמעויות של שני הפעלים אינן כה רחוקות זו מזו. המשמעות הבסיסית של מילים מהשורש נג"שׁ (נִגַּשׁ , גִּישָׁה) היא התקרבות. כאשר מגישים דבר מה למישהו (למשל, כאשר מגישים אוכל לסועד), מקרבים את הדבר אליו. משורש זה נגזר התואר נָגִיש – שהגישה אליו נוחה. בשנים האחרונות עלתה חשיבותו של המונח נְגִישׁוּת (accessibility), בעיקר במובן של נגישות לבעלי מוגבלויות שונות – הן נגישות פיזית למקומות שונים והן נגישות לשירותים ולמידע. על רקע זה החלו להשתמש בפועל 'הנגיש' במובן 'הפך משהו (מקום ציבורי או שירות ציבורי, כמו אתר אינטרנט) לנגיש'.
ההבדל במשמעויות דק יותר בצמד פעלים נוסף: הפועל הִשִּׁיר מתאר נשירה פיזית של עלים או שערות (לדוגמה: עץ השקד משיר את עליו בתקופת השלכת), ואילו הפועל הִנְשִׁיר (הוציא מישהו ממסגרת לימודית-חינוכית) מתאר נשירה מטפורית של אדם ממסגרת כלשהי.
לבסוף, בשורש נז"ל הצורה הרגילה בהבלעת הנו"ן מוכֶּרת הרבה יותר: הפועל הִזִּיל שפירושו 'גרם לנזילה' (בעיקר בצירופים 'הזיל דמעות', 'הזיל ריר' וכד'). לצידו נוצר בעברית החדשה פועל נוסף המשמר את הנו"ן: הִנְזִיל. פועל זה משמש רק בשני תחומים ספציפיים; בתחום המדעי משמעותו היא: ביצע תהליך של הפיכת גז טבעי למצב צבירה נוזלי, (לדוגמה: הדרך היעילה ביותר לשנע גז טבעי למרחקים ארוכים היא להנזיל אותו); ובתחום הכלכלי הוא משמש במובן הפך נכס כלשהו לנזיל (כלומר: הפך אותו לנֶכס שאפשר להמיר אותו למזומנים בקלות).
פורסם בנגה פורת | מתויג אות, בנין, גרונית, דגש, דקדוק, הבט, הגיד, הגיע, הזיל, הזיק, הכיר, הנגיש, הנחיל, הנמיך, הנעים, הנציח, הנשים, הנשיר, הסיע, הפיל, יהושע, מבט, מילת יחס, מקרא, משמעות, נבט, נגישות, נגש, נון, נטיה, נטמע, ניגוד, נשמט, עצם, פועל, שורש, שם | 26 תגובות
והיום התחילו בהפוכה להגיד-ליסוע שזה עושה לי פצעים במוח אבל אין עם מי לדבר
אהבתיאהבתי
ישנן גם 'הנשרה' ו'הנצלה' עם פעלים מתאימים.
ב'הנשרה', הנקראת גם 'הנשרה כפויה' מפסיקים בלולי התרנגולות לתת אוכל לתרנגולות למשך עשרה ימים ויותר ומחשיכים את הלולים. בזמן הזה הן משירות את הנוצות שלהן ויוצאות מדעתן. זה קורה אחרי שנה שלהן בלול כדי לגרום להן להטיל יותר ביצים. חלק מהתרנגולות מתות, והשאר יטילו יותר. אחרי מקסימום שנה נוספת, כשהתהליך הזה אינו יכול לפעול שוב, מחשמלים אותן למוות במשאיות מיוחדות המגיעות ללול לצורך העניין.
'הנצלה' היא שימוש חוזר בחומר, למשל השתלה של איברים מאנשים שמתו, ניצול חומרי בנייה וכיו"ב.
אהבתיאהבתי
לעניין הפועל נב"ט, אפשר שיש קשר לשוני עתיק יומין בין שני המובנים השונים של "הסתכלות" ושל "צמיחה", בערבית למשל יש שני פעלים קרובים: נב"ט ו- נב"ת. הראשון – משמעותו בעיקר: נראה, נגלה, הופיע. השני- משמעותו : צמח, גדל [לגבי זרעים בעיקר].
שאלה אחרת: מדוע נוטה האות "נון" ליפול ולהעלם בלשון העברית בשונה, למשל, מהלשון הערבית. כך למשל "עכביש" בערבית: "ענכבות". "עז" בערבית "ענז" והיא אינה מהשורש "עזז" אלא מהשורש "ענז" כשבאכדית היא : ENZU [עיין ערך "עז" אצל אבן-שושן].
אהבתיאהבתי
אביגדור – תודה. מעניין.
דומני השם 'נבות' [הוא היזרעאלי] נגזר מאותו שרש שציינת: נ־ב־ת/
אהבתיאהבתי
שלום אביגדור,
תודה על ההערה המחכימה. קשה לתת תשובה לשאלתך ללא בדיקה מקפת. באופן כללי נראה כי בעברית חלו יותר שינויים פונטיים ופונולוגיים מאשר בערבית הקלאסית (לרוב משתמשים בצורה הערבית כדי לשחזר את הצורה הפרוטו-שמית), אך הדברים דורשים עיון נוסף.
אהבתיאהבתי
האם זה המצב באשר להנכחה?
וחוץ מזה ה"ההנשרה" בתגובה של לאה טלטלה אותי באופן טוטאלי. לשון נקיה לתיאור תועבות מהגיהינום.
אהבתיאהבתי
שובו של הנו"ן לא מציל אתנו מהרעלת הצירה בהפעיל גוף ראשון יחיד. כבר זכיתי לשמוע " הנבטתי "עם צירה בה"א.
אהבתיאהבתי
ונא לא לשכוח "אשה": ה"ש" דגושה לזכר ה"נ" שאיננה…ראה גם: "אנוש", "אנש" (בערבית)
אהבתיאהבתי
…קצת להרחיב: אין כל קשר דיקדוקי בין "איש" ל"אשה". לפרטים נא לקרא:
http://www.torahmusings.com/2012/10/the-case-of-the-disappearing-nun/
אהבתיאהבתי
"הי – נוגה – ותודה ! – לשאלה, מה מקור התופעה של העלמות הנון. נכות. אולי יש לזה קשר, לכך, שלנון יש גם שני מופעים/צורות : בתחילת-מילה או-באמצע – ונון-סופית : נ + ן . צורה-נקבית וצורה-זכרית. כשהנופלת/נעלמת היא רק הצורה הנקבית. זאת עוד הוכחה לכך, שהעברית היא שפה של כוח – גברית. ושהיא משיגה את כוחה, על-ידי צימצום-וריכוז. בלי
רחמנות… //" 21.1.17 (C) אלגל
אהבתיאהבתי
דליה,
נראה שדבריך נובעים מתוך איזו שהיא אג'נדה, או השקפת עולם, נגד הזכרים השטלתנים הכוחניים והלא-רחמנים, באמצעות ריכוזיות.
המקום לדיון על מעמדה של הלשון בענין הוא בודאי במאמר ראוי לשמו, עם אסמכתאות וראיות, מאמר שעומד בפני עצמו ולא באזושהי תגובה, אלא שאני מסופק אם יש בו תועלת כי כאמור נראה שיש כאן השקפת עולם שבעקבותיה באו הטענות, ולכן לדעתי מיותר בכלל לפתוח את הדיון הזה.
אסתפק בהערה כנראה צדדית, שהביטוי "בלי רחמנות" אינו במקום כי הוא מנוגד לאופיו של העם היחיד דובר העברית, העם היהודי, "ביישנים רחמנים וגומלי חסדים", כפי שנלמד מההשוואה שעושה התנ"ך לגבעונים (שמואל ב' כ"א ב) וכפי שעיננו הרואות בחיי היום יום.
אבל לגבי העובדות:
א. לא הבנתי למה תחילת מילה היא צורה נקבית ולא זכרית.
ב. נדמה לי שגם סיומות מילה נופלות לעיתים. בהטיות למשל.
איתן
אהבתיאהבתי
מה קורה עם הגזרות, האם הן עדיין משתייכות לחסרי פ"נ?
אהבתיאהבתי
שלום שוש,
כן, הפעלים חסרי פ"נ נחשבים לאחת הגזרות.
אהבתיאהבתי
אני אשמח בהזדמנות זו להבהרה לגבי פועל שמציק לי כבר זמן מה: מה שם הפועל של הפועל "נמס" (כמו הקרח או השלג שנמסים)? בכל פעם אני נתקעת עם "להתנמס", "לימוס"… ועוד המצאות שלא נשמעות נכונות. "להתמוסס" נשמע לי יותר כמו התמוססות של מרכיב בתוך מים, ליצירת תמיסה, ולא של מעבר ממצב צבירה מוצק לנוזל. תודה מראש למבהירים.
אהבתיאהבתי
השורש הוא מ-ס-ס, ו"נמס" הוא בנין נפעל
אהבתיאהבתי
להימס (בכתיב מלא, להמס בכתיב חסר), לא?
אהבתיאהבתי
אכן כן, בכתיב מנוקד לְהִמֵּס.
אהבתיאהבתי
תודה ל"רב מלים " על ההתייחסות לתגובתי. אכן יש צורך בבדיקה מקפת ובעיון נוסף. הפנייתה המעניינת והחשובה של שושנה ל"נבות" תומכת לכאורה בהנחה שהשורש נב"ת היה לו קיום כלשהו בלשון העברית. עם זאת, לבד מאזכור השם "נבות" בתנ"ך לא הצלחתי למצוא אזכור נוסף לשורש נב"ת במקורותינו. בהקשר לנפילתה לפעמים של האות נו"ן מומלץ לעיין ברשימתו המאלפת של שלמה קרני בלינק הנזכר בתגובתו.
אהבתיאהבתי
נבט הוא ציץ, משהו שלא ראינו, לא זכינו להביט בו, עד שיצא
אהבתיאהבתי
נבט הוא ציץ, משהו שלא ראינו, לא זכינו להביט בו, עד שבצבץ מהזרע…
אהבתיאהבתי
שאלה: האם שורש המילים: נִצֵּל, התנצל , הִצִּיל הוא אחד: נ־צ־ל?
ואם כן, האם נתן לומר – שהמתנצל – בא להציל את עצמו, את כבודו –
ר"ל – שההתנצלות משרתת אותו יותר מאשר את האדם המרגיש עצמו פגוע?
אהבתיאהבתי
שלום שושנה,
פעלים אלה אכן נגזרו מאותו שורש היסטורי, אבל הקשר בין המשמעויות שלהם מורכב יותר. המשמעות המקורית של השורש נצ"ל היא 'להסיר משהו ממקום כלשהו': הפועל 'הציל' פירושו 'חילץ (מישהו או משהו) ממקום (מסוכן)'. במקרא הפועל 'ניצל' פירושו 'בזז משהו (ממישהו או ממקום נטוש), למשל: "וַיָּבֹא יְהוֹשָׁפָט וְעַמּוֹ לָבֹז אֶת-שְׁלָלָם […] וַיְנַצְּלוּ לָהֶם לְאֵין מַשָּׂא" (דברי הימים ב פרק כ, פסוק כה). ואילו הפועל 'התנצל' מופיע פעם אחת במקרא: "וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב" (שמות לג ו) במובן 'הסירו (את תכשיטיהם) מעל עצמם'. ממובן זה של 'להסיר (משהו) מעל עצמו' התקבל המובן המוכר לנו של הפועל 'התנצל': 'הסיר את האשמה מעל עצמו'.
אהבתיאהבתי
רוב תודות. ובכן, אפשר לראות זאת גם 'הסיר את האשמה מעל עצמו ובכך הציל את נפשו'.
מכל מקום – בשעה של התכוונות אבקש סליחה ולא אתנצל.
ולענין ה'כוונה': האם שורש המלה 'נכון' הוא כ־ו־נ וכך: 'נָכוֹן לִבִּי אֱלֹהִים נָכוֹן לִבִּי אָשִׁירָה וַאֲזַמֵּרָה" [תהלים נ"ז, ח] משמעו גם מכוון לבי לא-להים?
מאד מודה. שושנה.
אהבתיאהבתי
שלום שושנה, אכן מדובר באותו שורש. המשמעות הראשונית של המילה 'נכון' היא בנוי; קבוע, יציב, מבוסס היטב, למשל: "נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת" (ישעיהו ב ב). מכאן נגזרו משמעויות שונות, ויש מקום לדון בכך בהרחבה בעתיד.
אהבתיאהבתי
תודה רבה.
שאלה שתחרוג: המלה 'ויכלו' – האם שרש 'יכלו' הוא כ־ל־ל? – דהיינו שכבר נכלל בו, בעולם שנברא, הכל?
ועוד: יודעת שאחד הפרושים למלה 'תהום' הנו שנגזרה מהמלה 'תהו' [מאיר אל־דבי]
וכן: המלה 'שלשום' הנה שלש + ום, 'חנם' נגזר מ'חן' + ם, 'ריקם' = ריק + ם
ולדעתי הקטנה, המלה 'שלום' עשויה להתרחב מן 'שלו'. ומכאן: האם נכון יהיה לומר כי המלה 'מאום' נגזרת מהמלה 'מה' + ום וכן לגבי המלה 'כלום' – האם מקורה במלה 'כל' + ום?
שוב בתודה ובברכה רבה, שושנה.
אהבתיאהבתי
שלום רב. ובינתיים – מצאתי בקונקורדנציה לתנ"ך:
'מאומה': "לרוב הפותרים הוא הקצור מן מָה וּמָה […] והה"א נוספת ושרשו מאוּם […]"
אמשיך לחפש באשר למלה 'כלום' – האם נגזרת מ'כל' +ום.
בתודה ובברכה, שושנה.
אהבתיאהבתי