ד"ר רוביק רוזנטל / המתקנים בע"מ כאויבי שפה
ינואר 5, 2017 על-ידי ravmilimteam
לשפה בכלל ולשפה העברית בפרט אויבים רבים. אפשר למנות ביניהם את יצרני האימוג'ים המחזירים אותנו לשפת מערות, את מעצבי שפת הרשת החברתית המקצרים את השפה לדעת, אנשי ציבור עילגים, ואקדמאים ששכחו לכתוב ולדבר עברית. לחבורה הזו מצטרפים המתקנים מעם עצמם, פקחי העברית הסובבים באוזניים רושפות, מגלים טעויות על כל צעד ושעל ואצים מיד לנזוף בדובר או בכותב בזעם קדוש. מדוע הם אויבי העברית? ראשית, כי עצם פעולת הנזיפה היא מהלך לא תרבותי בעליל. שנית, מפני שחוץ מתחושת מיאוס מהם ומהעברית הם אינם תורמים דבר לשיפור השפה. יש דרכים יעילות בהרבה. ושלישית, הם טועים. שוב ושוב הם טועים. הם מספרים לזולתם שהוא טועה, אבל הטעות היא דווקא שלהם.
ולהלן הערות תיקון ששמעתי בימי חלדי ומסעותי בעברית, כולל גולשים שייסרו גם אותי בשוטים ובעקרבים. אין מדובר בטעויות של ממש, אלא בטעויות לכאורה, שאינן טעויות כלל וכלל, והן מעידות על המתקן ולא על המתוקן. חלק מהציטוטים מקוריים, ככתבם וכלשונם.
"איך העזת לזלזל בחוקי הזואולוגיה ולומר 'עקיצת יתוש', 'עקיצת עכביש'. ליתוש ולעכביש אין עוקץ".
השפה אינה שיעור בזואולוגיה. תחושת הדקירה מנשיכת היתוש (כן, זה מה שהוא עושה, נושך) מזכירה לנו עקיצה, וכמו בעוד אלפי מילים הרחבנו את משמעות 'עקיצה'. ולשואל נאחל: שינשכו אותך יתושים כל הלילה.
"אל תגיד אסקימוסים. זה טעות דקדוקית וזה מעליב את האסקימוסים. תגיד אסקימואים".
שטויות, חברים. ראשית, אין כאן בעיה דקדוקית של ריבוי כפול. האות סמ"ך אינה משמשת כאן כריבוי אלא כעיצור מקשר לנוחות ההגייה, והיא הופכת את המילה כולה מתגלגלת וזורמת, מסמ"ך אל סמ"ך. 'אסקימואים' קשה להגייה. ובאשר לעלבון, בעיני מעליב יותר לקרוא על שמם שלגון.
"למה אתה אומר 'בגלל ש…'? ואני למדתי שיש לומר 'מפני ש…'".
'בגלל ש…' במשמעות 'מפני ש…' נעוץ במקורות היהדות ואינו שגיאה בשום פנים ואופן.
"מפקחת אחת אמרה לי שאסור לומר 'תמסור ד"ש' כי ד"ש זו דרישת שלום, כלומר, מסירת שלום. צריך לומר: תמסור שלום".
עודפות אינה שגיאה. אין כל רע ב'תמסור דרישת שלום', ו'תמסור ד"ש' ודאי אינו עודפות, שהרי 'ד"ש' הפכה לתיבה עצמאית. ותמסור ד"ש חם (אפשר גם חמה) למפקחת.
"אמור: 'הכול נוהרים לאי', אל תאמר 'כולם נוהרים לאי' (ודייק, עמ' 200).
לטענת "ודייק" 'כולם' תקף רק כאשר דיברנו קודם על ציבור מסוים, ולכן "פועלי המפעל רצו להשתתף בטיסה לאילת, אך לא כולם השתתפו". זו הבחנה מלאכותית. "כולם" ו"הכל" ביחס לבני אדם מביעים רעיון דומה, ומובנים מן ההקשר.
סַפרות בפתח? שוד ושבר! רק בחיריק! סִפרות!
במטותא מהמתקנים הסדרתיים. "סַפרות" ו"סַפרותי" בפתח הן צורות נפוצות ותקינות. במילונים החדשים ניתנות שתי הצורות, בחיריק ובפתח, ובצדק.
"סיפרתי אודות פלוני"? נורא ואיום! אין לזה משמעות! רק 'סיפרתי על אודות פלוני'.
נכון. במקרא מופיעה רק הצורה 'על אודות', ולכאורה למילה 'אודות' אין משמעות בלעדיה. אבל 'אודות' מושרשת בעברית החדשה ודווקא בלשון הגבוהה. ולמי שזה מדיר שינה מעיניו מומלצת גירסה פשוטה ותקינה: "סיפרתי על פלוני".
"אל תאמר גַזען. רק גִזען".
הצורה המקובלת כנכונה ונתמכת על ידי האקדמיה היא אכן גִזען, ובעקבותיה גִזענות, מאחר שמקור המלה ב"גֶזע", והסגול הופך לחיריק. כך הדבר ב"צִדקן" ו"צִדקנות". מצד שני, גַזען קרובה למילות תכונה, השקפה והתנהגות: שמרן, טהרן, פחדן וגזלן ועוד ועוד, ואין לראות בה שגיאה אלא חלופה סבירה. ומי שאומר "צִדקן" ולא "צַדקן", שיקום.
"למה קוראים בתקשורת ליונה יהב ראש העיר? הוא בסך הכל ראש העירייה".
'ראש עירייה' הוא אכן השם הרשמי והממסדי. אבל השפה אוהבת סמליות, ועל כן מופיע הכינוי 'ראש עיר' כבר בתלמוד, ואין בו כל פסול.
"למה אתה אומר לי 'השמנתָ'? תגיד 'שמנתָ'".
יש היגיון בטענה, שהרי 'השמין' הוא מי שגורם לאחרים להיות שמנים, אבל ההרגל לומר 'השמנתי' מתבסס על הופעות בתנ"ך. בעקבותיו אומרים גם 'הרזיתי' לצד 'רזיתי'.
"מה זה הביטוי המוזר הזה 'זכרונו לברכה'? תגיד 'זכרו לברכה'!"
אגיד ככה ואגיד ככה. מה שבא. 'זכרונו לברכה' הוא ביטוי תלמודי. 'זכרו לברכה' מתבסס על פסוק ממשלי: "זכר צדיק לברכה, ושֵם רשעים ירקב".
"למה כולם אומרים 'הבנות ילכו', ולא 'הבנות תלכנה'? איך השתרשה השגיאה המעצבנת הזו?"
לא שגיאה ולא מעצבנת. נוכחות ונסתרות בעתיד וציווי מופיעות כבר במקורות, גם בעברית החדשה וגם בתקנים המחמירים, בשתי הצורות – ילכו (או תלכו) ותלכנה, סעו וסענה וכדומה.
"אסור לכתוב ש' לאחר המילה 'כנראה'. 'כנראה ש..' זו שגיאה! שלא לדבר על 'כמובן ש…'"
הקביעה לפיה 'כנראה ש…' לפני פסוקית זיקה היא שגיאה היא מה שקרוי 'תקנת מדקדקים'. יש לתקנה זו נימוקים שונים, חלקם מפותלים, אך בשום פנים אין לראות ב'כנראה ש….' שגיאה. התנגדות דומה יש לשימוש ב'כמובן ש…", אם כי שם ההנמקות שונות. במקרים אלה ודומים להם גובר הנוהג הלשוני על תקנות המדקדקים.
"אסור לומר מָנוי לתאטרון! רק מינוי!"
אכן, תקנה, ולטעמי אחת התקנות הפחות מוצלחות של האקדמיה ללשון. בעבר היתה קיימת הבחנה בין מָנוי לתיאטרון, גם במשמעות בעל הכרטיס וגם במשמעות הכרטיס, לבין מינוי לתפקיד ציבורי. ההחלטה לקרוא גם לכרטיס 'מינוי' מבלבלת את הציבור. שגיאה? ממש לא. לכל היותר עבֵרה על תקנה שמן הראוי לשנותה.
"מנהל בית הספר התיכון שבו למדתי היה מר יצחק שבטיאל ז״ל, חבר האקדמיה ללשון העברית. הוא לימד אותנו שלא משתמשים במילה 'בטח' אלא במילה 'בוודאי', ויש הבדל בין ביטחון (כמו בביטוי ״עם ישראל ישב לבטח״) לבין ודאות".
'בטח' היא מילה נרדפת ל'בוודאי', לא רק בשנים האחרונות אלא מאז תחיית העברית, ובעיקר בשפת הדיבור. השימוש ב'בטח' אינו רק מקובל אלא גם סביר שהרי כוונתו: "אני בטוח שהדבר נכון", או "אני בטוח שזה מה שהתרחש או יתרחש".
"אל תאמר מקָרֵר! אין מילה כזו! אומרים 'מַקְרֵר'!"
לא נכון. אומרים מקָרֵר. מחדשי הלשון קבעו שמשקל המכשירים יהיה מַקְטֵל, ומכאן שהיה נכון לקבוע את מַקְרֵר. אלא התקנה הזו נקבעה לאחר שהמילה מְקָרֵר היתה כבר רווחת, והחליטו בצדק שלא לשנות אותה, כדי למנוע בלבול ותקלות.
"'הוא הִכְּחִיש שהוא מצייר במִכְּחוֹל?' אסור! הוא הִכְחִיש שהוא משתמש במִכְחול! עברית שפה קשה".
למתקן האלמוני מומלץ לומר עשר פעמים 'הכחיש שהמכחול הכחיל' בלי דגשים בכ'. יצחק אבינרי כתב על כך כבר לפני יותר מחמישים שנה: "יש להתיר כאן את הכף הדגושה, בניגוד לדקדוק, כי כף שוואית רפה לפני ח' קשה מאוד בדיבור". כמו ברוב המקרים, הוא צדק.
"'שני שליש'? איזו טעות! אמור שני שלישים'!!"
לכאורה הכלל ברור: צריך לומר "שני שלישים" בדיוק כמו "שלושה רבעים" או "חמש שישיות". ולמה בכל זאת "כולם אומרים" "שני שליש"? מפני שהוא מתאים לדפוס של מנייה הקיים בתחומים אחרים, כמו "שלושה גרם" ולא "שלושה גרמים", "שני קילומטר" החי בשלום לצד "שני קילומטרים", ואפילו "חמישים שקל".
עוד רשימות, מאמרים ותשובות של ד"ר רוביק רוזנטל באתר הזירה הלשונית, http://www.ruvik.co.il
פורסם ברוביק רוזנטל | מתויג אודות, אויב, אימוג'י, אנשי, אקדמאי, בוודאי, בטח, גזען, ד"ש, דומה, דיבור, דקדוק, הגייה, היגיון, הערות, חיריק, טעות, טענה, כנראה, כרטיס, לשון, מילים, מעליב, מעצב, מערות, משמעות, מתקנים, נכון, סגול, עברית, עילג, עקיצה, פלוני, ציבור, ציטוט, ראש העיר, רשת חברתית, שגיאה, שימוש, שיפור, שלוש, שפה, תאמר | 42 תגובות
כל המפקחים והטהרנים יכולים לנשק לי תתחת.לי למשל יש דקדוק מושלם ואיזה טהרן אמר לי:למה אתה אומר עשר שקל.כי ככה מדברים יה אהבל,אמרתי לו.ככה מדברים
אהבתיאהבתי
ובכל זאת לא כל שיבוש ראוי להנצחה. אם נכיר בשיבוש שהוא שיבוש – דייני. אך אם נהפוך את השיבוש לביטוי תקני – אעיז לומר – די!
באמריקנית "עילגת" אנו שומעים you is (מובא ב"פורגי ובס" כדוגמה לאנגלית משובשת) , אך מעטים יקבעו ש"ככה מדברים" ולכן ככה זה …
יתכן שהסיבה לכך היא שנולדתי באלף הקודם, לעומת אחרים שנולדו במאה הקודמת ועוד אחרים שנולדו במאה הזאת, אך כשאני שומע "עשר שקל" אני מרגיש מאד לא נוח (ואפילו מזדעזע). כך גם "שלש ילדים", "שלושה כיתות" או "חמש ספרים" שלא להתעלם מ"עשרה בנות". ככה מדברים, אז מה? למה לא נתקן?
מורה לאנגלית שידבר באנגליה שגויה – יפוטר מייד מבית הספר. במה שפר הגורל של המורים והמורות לעברית, שלהם "מותר" לרשום הערות בעברית שגויה על מחברות תלמידים ולדבר בעברית שגויה?
דוד
אהבתיLiked by 1 person
יישר כוחך, דוד. ואוסיף: בשעתו למדנו שעד המספר 10 יש להשתמש בלשון רבים, ומ-11 ומעלה מותר בלשון יחיד, וכך :עשרה שקלים ואחד עשר שקל. מישהו זוכר את זה?
אהבתיLiked by 1 person
ואני לא יכול להתאפק למרות שאומרים שאין אומרים שיבחו של אדם בפניו אבל כל פעם אני נפעם ממשהו שלא חשבתי עליו כמו אבשלום קור שכל פעם מענג אותי מחדש עם חפירה שלא עליתי עליה.ביי
אהבתיLiked by 2 אנשים
"כולם" במשמעות "הכול" הוא טעות. כמו שאומרים "הרוב" ו"רובם" צריך לומר "הכול" ו"כולם". גם אני אומר בדיבור "כולם" מפני ש"הכול" לא קיים עוד בדיבור, אבל הוא בכל זאת טעות.
גם "ילכו" במקום "תלכנה" הוא טעות, אבל טעות עתיקה. גם אני אומר "ילכו".
"שני שליש" הוא טעות. מה לעשות… עד עשר צריך להשתמש ברבים.
גם "הכחיש" בכ"ף דגושה הוא די טעות. הקושי שלנו לבטא בכ"ף רפה לא הופך אותו לנכון. אני מעדיף להימנע ממילים כאלה.
עם שאר הדברים אני די מסכים. וגם אני לא מתקן אנשים.
אהבתיאהבתי
"הי – רוביק – ותודה ! – אבל כל זה לא-משנה את העובדה – שאני כּוּסִית – ואתה – מִגדל-בּבל… /" 5.1.17 (C) אלגל
אהבתיLiked by 1 person
לדליה: מעצבן אותי שאת קוראת לעצמך "כוסית", כוס זה אבר המין של אישה, "אני כוסית" אומר שכל כולך מכף רגל ועד ראש אבר מין אחד גדול וזה מגעיל.
יהודה
אהבתיLiked by 1 person
ככה?
http://www.cc.com/video-clips/5plvsu/the-daily-show-with-jon-stewart-sexy-halloween-costumes
אהבתיאהבתי
לדליה
ומנין מגדל בבל? מהזיקוראת הבבלי, ומאין הזיקוראת? מהשרש זקר (המקורב לזכר), המבנה המזדקר. ומה אמרת שאת?
אהבתיאהבתי
שלום,
לטעמי ואיך שאני חי את חיי, השפה נוצרה לצורך תקשורת ודיאלוג בין בני האדם בין עם זה בין חומר לחומר(יעילות) או בין נפש לנפש(אהבה-מפגש-אנרגיה) או בין נפש לחומר(אומנות-יצירה), וכל עוד אנו מבינים אחד את השני אין שום סיבה לתקן ולהציק. הרי אם ביקשתי "עשר שקל" או "חמש ספרים" ממישהו הוא יבין בדיוק למה התכוונתי ולא יביא לי נייר ועט או תפוז או שקל אחד.
ושמעירים ומתקנים זה מסית את הדיאלוג, המפגש ואת התקשורת לכיוון די מעאפן- מניסיון שלהיות בשני הצדדים. לגבי טקסטים של כתיבת שירה ו/או ספרות אחרת זה דיון אחר ושם לטעמי הדיוק משרת יותר טוב את התקשורת שכן זה חיבור בין עולם נפש פנימי ושם התקשרות והשפה מולכות כצלליות של הדבר עצמו(הפנימי) ולכן צריך דיוק כדי לנסות כמה שיותר להביא החוצה(במלל) את מה שבפנים(רגש). כל טוב לכולם.
אהבתיאהבתי
מילים כדורבנות
אהבתיאהבתי
טורי היקר, לפני שאתה מקיים דיאלוג בין נפש אהבה אנרגיה ומחבק עצים, אולי ראוי שתזכור את ההבדל בין "כש…." לבין "ש", ההבדל בין מסית למסיט, של להיות ו-שלהיות, ובכלל- איפה שמים פסיקים ואיפה לא.
ולכשתדע את כל זה- נוכל לקבל ממך את התזה (ההזויה ומופרכת לטעמי) שאפשר להגיד עשר שקל וחמש ספרים ולצאת בזה צדיק.
אהבתיLiked by 1 person
טורי שלום,
כל הסיבות שכתבת על לתקן אחרים – נכונות. הבעיה היא שאני לא מסוגלת לקרוא הודעות מהילדים שלי בסגנון "אני יביא לך מחר". אם לא אני אתקן אותם אז מי?
אהבתיLiked by 1 person
אני אגיד אסקימוסים עד שייצאו מדעתם.גם כולם אומרים כושים ואין פוצה פה ומצפצףרק השקרנים בתקשורת משחקים אותה פוליטיקלי קורקט
אהבתיאהבתי
לא אומרים אסקימוסים לא כי זה לא תקני אלא כי (ברוב המקרים) זה גזעני.
http://www.npr.org/sections/goatsandsoda/2016/04/24/475129558/why-you-probably-shouldnt-say-eskimo
אהבתיאהבתי
לא זו אף זו, שיתוש איננו נושך כלל אלא היתושה.
אהבתיLiked by 1 person
שאפו! (או כובעון, אם תחפוץ)
אהבתיאהבתי
שלום
לא אסקימוסים ולא אסקימואים אלא אינואיטים. תושבי אלסקה רוצים כך. בשפתם אסקימואי הוא אוכל בשר רקוב.
דב
אהבתיLiked by 1 person
אנחנו כותבים במרשתת
אהבתיLiked by 1 person
דומני שבמקום לנזוף בשלל מתקננים ומדקדקים מטעם עצמם יצרת כאן פוסקנות מטעם עצמך… זכותך המלאה, אך בחלק מדבריך אינך נאמן לכללי האקדמיה ללשון. ראוי לפחות לציין זאת למען ידעו הקוראים שהדברים נאמרים מטעמך בלבד ואינם עולים בהכרח בקנה אחד עם ההחלטות הרשמיות. מותר ואפשר לחלוק עליהן, אולם חשוב להתייחס אליהן כדי שיהיה ברור שזה אכן המצב.
'בגלל ש…' במשמעות 'מפני ש…' נעוץ במקורות היהדות ואינו שגיאה בשום פנים ואופן.
ובכן, האקדמיה ללשון קצת פחות נחרצת ממך, ומהמידע שכתוב שם לא הייתי ממהרת להגדיר זאת כ"נעוץ במקורות היהדות".
http://hebrew-academy.org.il/2010/10/14/%D7%91%D7%92%D7%9C%D7%9C-%D7%A9%D7%81%D6%B6/
סַפרות וסִפרות אכן מופיעות במילונים, אולם "ההגייה הנחשבת תקנית היא סִפְרוּת, כפי שנקבע במילוני האקדמיה ללשון העברית."
http://hebrew-academy.org.il/2012/05/16/%D7%A1%D6%B4%D7%A4%D6%B0%D7%A8%D7%95%D6%BC%D7%AA-%D7%90%D7%95-%D7%A1%D6%B7%D7%A4%D6%B0%D7%A8%D7%95%D6%BC%D7%AA/
חשוב לזכור שמילונאים מתעדים את המצוי ולאו דווקא את הרצוי, ולא כולם מקפידים ליישר קו עם האקדמיה ללשון, יש לקחת זאת בחשבון (וכמובן, לא פעם המילון ישן ולכן לא מעודכן בהתאם להחלטות חדשות).
אבל 'אודות' מושרשת בעברית החדשה ודווקא בלשון הגבוהה.
האומנם? לא הייתי מגדירה מילה שהפכה פופולרית בזכות אתרי אינטרנט כ"לשון גבוהה". גם לו הייתה זו לשון גבוהה, בעיניי זו דוגמה לכך שדווקא אלה המתיימרים להדר בלשונם אינם נאמנים למקורות אלא מאמצים את האופנה הרווחת (ופופולריות אינה מאפיינת לשון גבוהה, להפך).
הסבר מורחב של האקדמיה ללשון:
http://hebrew-academy.org.il/2012/03/20/%D7%90%D7%95%D7%93%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%A2%D7%9C-%D7%90%D7%95%D7%93%D7%95%D7%AA/
יש היגיון בטענה, שהרי 'השמין' הוא מי שגורם לאחרים להיות שמנים, אבל ההרגל לומר 'השמנתי' מתבסס על הופעות בתנ"ך.
אין צורך בתנ"ך; בניין הפעיל הוא אמנם בניין מפעיל (גורם) אך זו אינה משמעותו היחידה. לצדה קיימת משמעות רווחת נוספת של תהליך, התהוות, קבלת תכונה (בדומה להתפעל), בעיקר במה שקשור לצבעים אך לא רק: השחיר, האפיר, האדים, הוריק, הזהיב… הבשיל, השחים, הסמיק, החוויר… וגם השמין והרזה. בדיוק כפי שאפשר לומר "הלבין את פני חברו ברבים" ו"פניו הלבינו" ואפשר לומר "התפוחים השחירו" לצד "השחרתי את המשבצת", כך אפשר להשמין אחר (לא מאוד שמיש…) ולהשמין בעצמך (מנחת, כמובן ;-)).
כנראה / נראה ש | כמובן / מובן ש
הנימוקים שאני מכירה אינם מפותלים ואינם שונים, למעשה מדובר בנימוק אחד פשוט: הסגר (כמובן, כנראה) לעומת נשוא (מובן, נראה) שאחריו פסוקית נושא (ש…). באופן דומה ל"כידוע" לעומת "ידוע ש…" וטרם נתקלתי ב"כידוע ש". האם יש לפסול או להתיר – יחליט כל אחד בעצמו, כי האקדמיה ללשון (כבר) אינה מתערבת בנושאים תחביריים/סגנוניים.
"ההחלטה לקרוא גם לבעל הכרטיס 'מינוי' מבלבלת את הציבור" – אין החלטה כזאת, להפך: מי שיש לו מינוי הוא מנוי, כפי שמי שיש לו ביטוח הוא בטוח (בהקשר זה בד"כ מבוטח, בינוני סביל אחר) ומה שיש עליו איסור הוא אסור. ההיגיון דווקא ברור מאוד, ואין בעיה או סתירה בכך ש"מינוי" הוא שם הפעולה של "למנות" (לתפקיד) שהרי לשמות עצם רבים יש יותר ממשמעות אחת והדבר נכון גם לגבי שמות פעולה. עשיתי מינוי לתאטרון = יש לי מינוי לתאטרון = אני מנויה לתאטרון. במה זה שונה משמות פעולה כמו המצאה, הגדרה, סיפור, חיבור, ציור… שהם גם הפעולות וגם התוצר שלהן? שלא לדבר על שמות פעולה רבים אחרים שהם גם שמות עצם "רגילים" במשמעויות שונות (ישיבה, ריהוט, כינוי, בחינה, גידול ועוד).
http://hebrew-academy.org.il/2010/07/25/%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%99-%D7%95%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%99/
ולמה בכל זאת "כולם אומרים" "שני שליש"? מפני שהוא מתאים לדפוס של מנייה הקיים בתחומים אחרים, כמו "שלושה גרם" ולא "שלושה גרמים", "שני קילומטר" החי בשלום לצד "שני קילומטרים", ואפילו "חמישים שקל".
כולם אומרים כי כך כולם אומרים… זו תופעה שמזינה את עצמה. ב"שני שליש" אין היגיון יותר מב"שלושה רבע", פשוט כך התקבע, ודווקא זה החריג. באופן כללי לא מקפידים על הכלל של ציון שם העצם ברבים עד 10 (כולל) אולם יש לציין שכלל זה אינו חל על יחידות מידה לועזיות (כך על פי האקדמיה ללשון) ולכן יש לומר (בעברית תקנית) "חמישה שקלים" אך תקין לומר חמישה דולר / מטר / גרם / מיליון וכו'. כמובן, בכל המקרים האלה אפשר להשתמש גם בצורת הריבוי, ו"חמישים שקל" תקין לפי הכלל הנ"ל, שכאמור, פשוט לא מקפידים עליו באופן כללי… אבל השימוש בצורת היחיד בשמות עצם שמור רק לשמות מסוימים (איש, אחוז, שנה, שקל וכו') ואיכשהו 'שליש' השתחל לרשימה אבל שאר השברים לא. למעשה "שני שליש" חריג במיוחד כי כשעולים ל-3 אומרים "שלושה שלישים"… אז איזו הצדקה יש לו? לדעתי אין לו… למעט אותה הצדקה כללית "ככה אנשים אומרים / ככה נוח / דוברים ילידיים לא טועים / יאללה תפסיקו לבלבל ת'שכל".
אהבתיאהבתי
תודה על התשובה המושקעת. לא אכנס לכל הערה והערה, וחילוקי הדעות הם לגיטימיים. בכל מקרה, העובדה שבמקרים אלה כמו ברבים אחרים בשפה אני תומך בשימוש מקביל בכמה אפשרות סבירות שהשפה מציעה בוודאי אינה הופכת אותי ל'פוסק', אלא להיפך.
אין היום בלשון ראוי לשמו שאינו מכיר בכוחו של הנוהג הלשוני ובצורך להכיר אותו, לתת בו סימנים ולכבד אותו. השפה החיה בנויה בין היתר על המתח בין 'תקן' לבין 'נורמה', ובמקרים רבים לאורך שנים הנורמה היא זו שגוברת, ובסוף התהליך אך יוצרת שינוי ב'תקן', וכך צריך להיות. עובדה היא שהנוהג הלשוני של הדובר הישראלי אינו מקבל טעויות דקדוקיות בסיסיות כמו בתחום המין המספר, ולא בהן מדובר.
לגבי האקדמיה, אני מעריך מאוד את עבודתה וגם שותף לה בעניינים מסוימים, אבל היא שחקן חשוב ומרכזי בזירת הלשון ולא אדוני השפה, ותקנות האקדמיה אינם חוקי מדינה אלא ניסיון, בדרך כלל מוצלח, לשים סדר ולקבוע כיוון. ויכוחים ודעות שונות בתחומי הדקדוק, אוצר המילים ו'נכון או לא נכון' מלווים את השפה מאז ומתמיד ובוודאי בימי התחייה, וטוב שכך.
אהבתיאהבתי
רוביק יקר!
כללית אני חושב כמוך כי מתקני היתר , שומרי הסף מטעם עצמם, הם נודניקים השוכחים כי השפה היא גוף חי נושם ומתפתח. מצד שני- שגיאות ה"חמש שקל " הן הן משהו אחר. אתה הולך לשחות בים ומסביבך ערב רב של גבבה הצפה על פני המים. לא תתריע על כך? לא תשאף לסביבה נקייה? כך גם לטעמי צריך להיות היחס\ לגבבת ה"שלוש קילו" ודומותיה.
ומשהו אחר
אני קורא בזאת לקרב האחרון על " מורי ומורות ישראל" ,ילדי וילדות ישראל" ועוד.
לחרדתי אני שומע יום יום בגל"צ כתבים צעירים ( וגם לא כל כך ) השוגים יום יום למרות אבשלום קור.
אהבתיLiked by 1 person
ניתן אולי להבין את יצחק אבינרי שצידד בכף דגושה לגבי "מכחיש" כאשר כתב: "יש להתיר כאן את הכף הדגושה, בניגוד לדקדוק, כי כף שוואית רפה לפני ח' קשה מאוד בדיבור". עם זאת אינני סבור שיש להצדיקו. בעיני הוא חטא ל"חית" שבמקום להטיף להחזרת עטרה לישנה על ידי אימוץ ההיגוי הגרוני המקובל, וכך להתגבר על הקושי הנטען, הוא בחר להתפשר על חשבון עצם קיומה של אחת מאותיות היסוד בלשון העברית.
אהבתיLiked by 1 person
ולא נותר אלא לפסוח על שתי הסעיפים בנושאים דלעיל, וגם לבלוע את ההערות של הבורים שמתקנים ל "שני הסעיפים" ומביאים לי (במ קמוצה) את הסעיף.
אהבתיאהבתי
הזלזול בתרבות ובעבר הפכו להיות "דגל הקידמה והשחרור". לפעמים מקננת בי מחשבה ובצידה גם התחושה שישנם כאלה המתחרים על רמת זלזול והיקפה. אני רואה תופעה זו בחרדה בענפי חיים ובשטחים רבים – בעברנו, במורשת, בתרבות, בהליכות נימוסים, וביחוד בלשון ובסגנון הדיבור והכתיבה. לעתים אני שואל את עצמי – מה מקורה של שנאה זו ומה הביא לזלזול זה? האם המקור הוא בורות, או שמא המקור הוא התנשאות? או שמא – שתיהן גם יחד, כאשר אחד באה לכסות על האחרת? אופייני הוא השינויים בשימוש ובהבנה של המושג "זקן" – שבזמנו היה מוגש נרדף ל"חכם ובקי", וכיום הוא שם גנאי של "מי שעבר זמנו".
אני גם ער לתופעה הרחבה של הרצון לחדש ולהיראות מקורי. תופעה חיובית ואין בה כל רע כל עוד יודעים וזוכרים שלא כל שינוי רצוי ולא כל התפתחות היא קידמה. לעתים היא היפוכה והתדרדרות.
אהבתיאהבתי
אני מתנצל על טעויות ההקלדה. לחצתי על כפתור "להגיב" לפני ההגהה. אני מעתיק עת תגובתי הקודמת לכאן לאחר תיקון הטעויות:
הזלזול בתרבות ובעבר הפךלהיות "דגל קידמה ושחרור". לפעמים מקננת בי מחשבה ושאינני יכול לנתקה מתחושה שישנם כאלה המתחרים על רמת זלזול והיקפה. אני רואה תופעה זו בחרדה בענפי חיים ובשטחים רבים – בעברנו, במורשת, בתרבות, בהליכות נימוסים, וביחוד בלשון ובסגנון הדיבור והכתיבה. לעתים אני שואל את עצמי – מה מקורה של שנאה זו ומה מביא לזלזול זה? האם המקור הוא בורות, או שמא המקור הוא התנשאות? או אולי – שתיהן גם יחד, כאשר אחת באה לכסות על האחרת? אופייני הוא השינוי בשימוש ובהבנה של המושג "זקן" – שבזמנו היה מושג נרדף ל"חכם ובקי", וכיום הוא שם גנאי ל "מי שעבר זמנו".
אני ער לתופעה הרחבה והחיובית של הרצון לחדש ולהיות מקורי (בניגוד לרצון להיראות מקורי). תופעה זו חיובית ואין בה כל רע כל עוד יודעים וזוכרים שלא כל התפתחות היא קידמה. לעתים היא היפוכה והתדרדרות. לכך יש להוסיף שיש גם לדעת שלא כל שינוי צריך ורצוי.
אהבתיאהבתי
שתי תגובות:
השפה אמנם נוצרה לצורכי תקשורת למיניהם, אבל נטייתם של רוב בני האדם היא לשמור על קשר עם עברם ועם זהותם התרבותית. בני אדם אוהבים להרגיש שאם יחזרו לימי דוד המלך יוכלו להבין פחות או יותר מי נגד מי. זאת הסיבה שהשפות שומרות בכל זאת על מבנה יחסית קשיח ואי אפשר להתפרע יותר מדי.
שנית, כל הדיון בתקינות חסר ערך בלי לדבר על משלבים. יש משלבים שבהם כל דבר יכול להיכנס בלי שום הבחנה, אבל המעבר למשלבים "גבוהים" צריך להיות מתון ומבוקר ולהימשך הרבה יותר זמן. מאחר שבעברית לא עושים את זה, ובאקדמיה כותבים ומדברים כמו בשוק, השפה העברית נשארת דלת משלבים. מי שמתרגם מאנגלית מרגיש את זה מאוד.
אין לי שום בעיה עם מי שאומר שהמתקנים יכולים לנשק לו תתחת. אכן כך מדברים. אבל אני רוצה לראות אותו כותב ככה עבודה לתואר דוקטור בספרות או בהיסטוריה, או מקריא ככה חדשות ברדיו. .
אהבתיאהבתי
סוף סוף (מקווה שאין בביטוי זה טעות), צדיק אחד בסדום.
תופעת התיקון בפומבי מביכה, מבישה את הדובר, וקשה לי לראות בה מעשה מנומס "מתקדם" ראוי או כל תיאור חיובי אחר. אני מתרגלת באוניברסיטה, ולא פעם סטודנטים ראו לנכון להפריע במהלך הרצאה על שיבושי מילים. אז כן, למרות חינוך מקיף, הורים עם שפה תקנית, אני "נפלתי" ויכולותי השפתיות מאפשרות דיבור לקוי בלבד, דיבור בשפה גבוהה יחד עם שגיאה פה ושם. מקווה שנגיע לימים בהם איכות יכולת הביטוי, התוכן, ולא שגיאה פה ושם הם אלה שיקבעו.
ומילה אחת על האימוג'ים. העברת רגשות היא משימה קשה כאשר עוברים משיחה פנים אל פנים אל שיח דרך מילים. למעשה הוספת "רגשונים" מאפשרת ביטוי מלא, שבעבר התאפשר רק לאומני ניסוח.
אהבתיאהבתי
הבעיה אינה בהכרח בעצם התיקון אלא באופן התיקון, בנסיבות. בעיניי זו סתם גסות רוח לקטוע מרצה כדי לתקן שגיאה לשונית (אלא אולי אם מדובר בהרצאה לשונית וזה הנושא…) ואם משהו מפריע אפשר לגשת אליו בסופה או לכתוב לו. אני לא חושבת שתיקוני לשון חייבים להיעשות בגסות רוח או בחוסר טאקט. את נולדת להורים עם שפה תקנית, יש אנשים שנולדו להורים עם נימוסים פחות מוצלחים… הפתרון בעיניי הוא פשוט להודיע מראש, בתחילת השיעור, בלי הפרעות ובלי הערות, לאפשר מקום לשאלות אח"כ או בהגעה למרצה בסוף השיעור / בשעת הקבלה / לשלוח דוא"ל וכו' (וזה נכון ועוזר לא רק לתיקוני לשון, כמובן).
אהבתיאהבתי
שאלה לגבי שגיאות: האם שגיאה לומר "אתקשר שאגיע"? לדעתי צריך לומר "אתקשר כשאגיע", אבל אולי אני קטנונית כדברי רוביק..? האם לתקן את הילדים שלי או שלא?
אהבתיאהבתי
שאלה נוספת לגבי שגיאות: האם שגיאה לומר "יותר עדיף"? לי נשמע ש"יותר עדיף" זו המצאה של לימור מ"רק בישראל" (למי שזוכר). הרי עדיף זה כבר יותר: יותר טוב. "יותר עדיף" נשמע לי מגוחך אבל מאוד נפוץ. האם זו טעות או שאני שוב קטנונית?
אהבתיאהבתי
"עדיף" = "טוב יותר". נקודה.
אהבתיאהבתי
בעיניי זה חינני מאוד (בלשון הדיבור) ובסה"כ יוצר מדרג הגיוני: יש עדיף ויש עדיף יותר… 🙂 לא כל העדיפויות נולדו שוות.
אהבתיאהבתי
על פי מקורות…השפה העברית הוותיקה בעולם התרבותי….שנשמרה מהשפעות חיצוניות..יותר מ-3000 שנה. ללא שינויים משמעותיים.
חינוך-הוא לא רק הנחלת תרבות, אלה גם יוצרת את מהות החינוך בעצמו.
מערכת חינוך הפועלת לקידום אינטרקציה חברתית ומשתמשת בשפה המקשרת בנינו
"שפה מובנת ומוסכמת עלינו"
בדו-שיח הציבורי, הקהילתי,השכונתי, המשפחתי, והפנימי……..בהשוואה למקורות…שימוש שנעשה בעבר ע"י אבות האומה…שקיבלה על עצמה
"נעשה ונשמע" מחויבות מתוך הכרחיות כללית.
והיום 2017 …עולם כמנהגו נוהג…וגם אנחנו..
ו"הכרחיות"–Necessity…צורך גלובאלי
"ב ר י א "–כל מה שנגדיר כבריא, בענינו מבחינה מוסרית. עניין חברתי וביולוגי.
הבנת השפה….הנכללת ; ממילים–סדר-אותיות. וטונציה…מקצב.
וישנם היום שלא מבינים את הקשר בין
חומר וצורה , שהינם מושגים של; הכוח והפועל.
העולם נברא ומתחדש בכל רגע וללא הרף.
ותלוי….במה שנכנס לפינו–לתוכנו.
ומה יוצא מפינו…מחשבות דרך מילים.
ונלמד אצלנו ככלל יסוד.."חיים ומוות ביד הלשון"..והגיע הזמן לחזור ולהישתמש בשפת קודש בנינו….דרכיה דרכי נועם…ונתיבותיה שלום.
להעלות חשיבות וערך ה"שפה"…
כיוון ששפה היא כל מה שמפריד או מקרב אותנו, אחד כלפי השני..שאנו "מחוללי" אנרגיה.
ואנרגיה זו משתנה על פי…התוכן.
השפה העברית היחידה בעולם…..הניתנת להבנה; הגיונית , מחושבת ומוסברת לכל בר דעת
בהיפוך…..ט ע מ…… מ ע ט. מושג ומשמעות זהים. יחס…..סחי, סוד חי. .וקיים הידע ; כיצד אנו הנבראים שותפים לבריאה ויכולים לשנות את מציאות חיינו….והיהדות מספרת על אלו שלקחו חלק בתולדות המציאות…כי נוכל גם אנו להגשים…ולממש חזון משותף..
הדרך שלנו להגדרה של "טעים" "יפה" עובר מספר בירורים…ומתוך המודעות לגורמים שעלולים להשפיע עלינו…אנו יכולים להיפתח לדברים "חדשים" שלא הכרנו… וקיימים בזיכרון
שלנו….ומחווט במערכת הזיכרון הכללי.
ההבנה והמודעות , לגבי האשליה הקיימת בעולם לגבי ראיה-שכלית, שמיעה-שכלית. מרחיבה כבר את מודעותנו על מצבנו…למעשה אנו מחוברים בינינו בקשר עמוק יותר ממה שהבנו וחשבנו בעבר, ומי שלא מסכים איתנו לא בהכרח…טועה. ואין צורך להילחם בו ולחסלו.
על בסיס של "קוד מוסרי אנושי"
ומרפא למחלות המתפרצות בעולמנו…הם בידנו
עם-הספר….תלמידים בני תלמידים..
"הטעם במעט"—אתם המעטים…שבחרתם מרצון להיות עם-אחד בלב אחד…
מחוייבים היום לתת דוגמה לפריצה…לממד טוב יותר לכולנו….לצאת מעולם של תוצאות
לעולם של נסיבות…שאנו יוצרים ברגע זה.
בונים מודל פראקטי למימוש/להבעה רגשית.
שאנו בוחרים לקחת חלק ביצירת מציאות חיינו.
שבת מקץ…חיבור למשמעות נותן כח לנוס ממצב קיים, לשים קץ לחשיבה שלילית ופסימית
ולהפוך….סיפור יוסף הקטן שנמכר ונזרק…הופך לשליט..בזכות אמונתו לקבל את העזרה כאשר
הבקשה נכונה…הכוונה למען ולא לעצמי.
אהבתיאהבתי
על מה אתה?
גם אני רוצה.
קצת.
למחר…לגרוּב
אהבתיאהבתי
עם מתקני הלשון הבורים אפשר למנות גם כמה מעורכי הלשון 'המקצועיים'. כתבתי פעם מאמר שכותרתו "מה נשתנתה מהדורת… ממהדורת …" וכו'. עורכת לשון תיקנה "במה נשתנתה…"
– היא לא קראה מעולם את ההגדה של פסח ("מה נשתנה הלילה הזה…"). בכל מקום שכתבתי את המילה "מצוי" תיקנה ל"נמצא", וכך במקום "הדפוסים המצויים של מדרש…" יצא תחת ידה "הדפוסים הנמצאים". תנוח דעתך, רוביק רוזנטל, אינך הקרבן היחיד לבורותם של מתקני לשון.
אהבתיאהבתי
אחת הצרות מהן אנו סובלים היא הבורות המתנשאת. אינני יודע כיצד בוחרים ב"עורכי לשון" או כפי המקובל לכתוב: "עורכים לשוניים", ומה נדרש מהם להוכיח. באחד המאמרים שלי כתבתי "עם זאת" והעורך החזיר לי את המאמר עם תיקון: "יחד עם זאת"… ועוד תיקונים כגון במקום "הוא" שכתבתי הוא "תיקן" ל"הינו", ובמקום "לעומת זאת" כתב "ומאידך".
העורך התעקש שה"עורכת הלשונית" שהעסיק היא מן הטובות ביותר, ועל כך השבתי לו שבמקרה כזה לא אוכל לפרסם את המאמר בכתב העת שלו, כי שמי מופיע על המאמר והתיקונים המוצעים שגויים ואינני מוכן ששמי יופיע על מאמר שהעברית בו משובשת. לאחר ששקל את הענין פעם נוספת (ואולי אף התייעץ עם לשונאי נוסף) חזר אלי והסכים שהמאמר שלי יפורסם כפי שכתבתי ולא כפי שה"עורכת הלשונית" שלו דרשה לתקן.
אהבתיאהבתי
דוד, יישר כוח! בדין ובצדק עמדת על דעתך. עורכת הלשון הנ"ל טובלת ושרץ בידה. במקום "הוא" (שאין בו כל פסול) היא מציעה "הינו" (צ"ל "הנו" – ללא י', כך על פי כללי הכתיב חסר הניקוד), ובמקום "לעומת זאת" (גם כשר למהדרין) היא מתקנת ל"מאידך" שהיא חסרת משמעות ללא התוספת המשלימה "גיסא" (מחד גיסא = מצד אחד; מאידך גיסא = מהצד האחר). באה לברך ויצאה מקל(ק)לת…
אגב, במלאכת העריכה הלשונית, אני נוטה לעתים להבליג על דקויות ודקדוקי לשון כדי שהטקסט יישאר נאמן לרוח הכותב ולסגנונו (גם אם לטעמי היה אפשר לנקוט נוסח מלוטש יותר), אך לשון עילגת או שגויה יתוקנו כמובן בעריכה (גם משום כבודו של הכותב).
אהבתיאהבתי
במקום להשתמש במלה "עדיף", שמא נשתמש במלה "מוטב"?
אהבתיאהבתי
"עדיף" = תואר , "מוטב" = תואר הפועל (או שם עצם, בבנקאות = מי שמקבל כסף)
אהבתיאהבתי
שלום רב
כתבת: "בגלל ש…' במשמעות 'מפני ש…' נעוץ במקורות היהדות".
אבקש לשאול: היכן במקורות היהדות נמצא הביטוי "בגלל ש"?
תודה
אהבתיאהבתי
האם זה תקין לומר רובם היה אזרחים…..?מצאתי את זה בתרגום של אחד מסיפורי מופאסן.. תודה על התשובה
https://polldaddy.com/js/rating/rating.js
אהבתיאהבתי