ד"ר רוביק רוזנטל / החתיכה המענטזת והחתיך השרמנט
דצמבר 22, 2016 על-ידי ravmilimteam
אחת המילים המכוננות של שנות החמישים, שהודחה מן השפה מטעמי תקינות פוליטית, היא 'חתיכה'. חתיכה היא בחורה סקסית (ולא בהכרח 'יפה'). הדרתה אינה אומרת שגברים הפסיקו ללטוש עיניים לנערות העוברות ברחוב פנורמה או מתחת לתריסים. להפך. את ה'חתיכה' החליפה לאחר גלגולים בתה הצעירה (ויש אומרים נכדתה) ה'כוסית', מילה שכבר זכתה לקיתונות של זעם ועד לבית המשפט הגיעה. 'חתיכה' נשמעת ליד 'כוסית' מילה תמימה וכמעט לגיטימית.
אז מה ההבדל בין 'חתיכה' לבין 'כוסית'? ההבדל מתבטא בכך שעל 'חתיכה' נכתבו שירי זמר שהושרו על ידי מיטב הלהקות. המוכר והמושר ביניהם הוא שירם של התרנגולים, שירשו אותו מרביעיית מועדון התאטרון: "יש בחיפה חתיכה/ היא גרה ברחוב פנורמה/ את הלב היא מרתיחה/ גם פה בנמל של פנמה". כדי שלא יהיו אי הבנות מספר השיר כי "זוג שדיה כגלים/ שני שיבר ושליש ירכתיים". לא נראה ששיר בנוסח "הכוסית מרחוב פלורנטין" היה עובר היום תחנת רדיו כלשהי.
יוסי גמזו כתב מעט מאוחר יותר לשלישיית הגשש החיוור "כשפורחת חתיכה ברחוב סוף סוף/ זו פרובוקציה מהלכת (עם מחשוף)/ אך כשעוברת היא מתחת לתריסינו/ אנחנו כלל לא אחראים למעשינו". כמו זאת מרחוב פנורמה גם החתיכה של גמזו היא פרובוקציה מהלכת: "כי מלפנים ומאחור ומסביב/ כל חתיכה היא הוכחה שיש אביב/ כי הנופים אצלה לפתע מתגלים/ כמפרעה פורחת על חשבון הקיץ/ והפירות אצלה הולכים ומבשילים/ ומוציאים לך ממש את העיניים". ג'קי מקייטן בוטה יותר, ואצלו בשיר על "המענטזת" הוא שר: "במדרכה ממול עוברת חתיכה/ את שני הישבנים שלה היא מנדנדת/ חציתי את הכביש וכך אמרתי לה// מספיק עם זה ודי, איתי זה לא כדאי/ קיבלתי כבר ממך לחץ דם גבוה/ שיגעת אותי כל כך עם העינטוז שלך/ איני יכול יותר בך שלא לנגוע". מאיר אריאל הפך את החתיכה לסמל פואטי ב"דוקטור התחכמות": "אז כל מה שצריכים זה יד/ ברגע של סחרחורת/ עם יד ביד כל חושך עד/ הוא חתיכה שחרחורת". ולקינוח, ספרו בן האלמוות של דיימון רניון “Guys and Dolls” תורגם ל"ברנשים וחתיכות". תרגום חלופי נוסח "ערסים וכוסיות" לא היה עובר היום בשלום.
מהיכן הגיעה לשפה החתיכה? האסוציאציה היהודית-תלמודית מביאה אותנו ל"חתיכה ראויה להתכבד" לפי מסכת חולין, אבל כאן מדובר, רחמנא ליצלן, על פיסה של דג טמא שהתגלגלה למאכל כשר. העקבות הישירים מוליכים אל מלכת הסלנג הישראלי, הערבית הפלסטינית. הבלשן אהרן בר-אדון כתב בכתב העת של האקדמיה ללשון "לשוננו לעם" ב-1963 כי מקור "חתיכה" הוא תרגום-שאילה מן הערבית הפלסטינית, שבה משמשת המילה "שקפה" ופירושה גם "חתיכה" סתם: "שקפה חובז" היא חתיכת לחם, וגם בחורה מושכת. בר-אדון מביא ביטויים מפי ראשוני הפלמ"ח בנוסח "פלוני מצא לו שקפה". במילון החדש לערבית המדוברת כותב יוחנן אליחי במפורש בערך שקפה: "חתיכה, גם במובן המקובל בסלנג העברי". הביטוי "אָמָא שקפה" הוא "איזו חתיכה". המבצר הצלבני בופור בדרום לבנון קרוי בערבית "קלעת א-שקיף" שמשמעותו בעברית "מבצר היפהפיות" ובתרגום מילולי, מבצר החתיכות. אולי זכר לבנות הצלבנים הבלונדיניות של פעם. "שקפה" זחלה אל הסלנג העברי והתממשה בצורה 'שאפה', שהרי בחלק מן הדיאלקטים הערביים ק' נעתקת לא'.
בשנות הארבעים נעלמה שקפה מן הסלנג הישראלי, שאפה נותרה, והחלה למלוך החתיכה. לפי בר-אדון השימוש בה היה חיובי, ובחורה שלא נקראה "חתיכה" נעלבה, תגובה המזכירה אימוץ חלקי של 'כוסית' על ידי נערות שנות האלפיים. הוא מצטט נערה בת 17 משנות החמישים מחיפה, שכשביקשו ממנה להוריד את המשקפיים אמרה, "במשקפיים אני בכלל לא חתיכה". ילד בן שבע מקניט את סבתו ואומר לה, "את החתיכה של סבא". בר-אדון רואה בכך מעבר של שפת המבוגרים לשפת הילדים, מה שעשה את ה"חתיכה" לביטוי מעודן יותר ועמיד יותר לשיני הזמן. בני ישראל המציאו אז מערך פעלים ותארים בנוסח "להתחתך", והביטוי "חתיכה מחותכת".
הערבית היא אם כך החשוד המיידי, אבל מסתבר ש"חתיכה" הוא כינוי סלנג מקובל לאשה מושכת בשפות רבות. בר-אדון עצמו מגיב במאמרו על מאמר שטען שמקור הביטוי ביידיש, מן המילה "שטיק". כותב אותו מאמר אף מצביע על שימוש דומה ברוסית שבה הכוונה ב"חתיכה" הוא לאשה זונה. גם האנגלית אינה חפה מאחריות. באנגלית העתיקה נהגו להשתמש ב-piece ככינוי מזלזל לאדם בכלל ולאשה בפרט. הביטויים הרלוונטיים בסלנג האנגלי המתייחסים לבחורה מושכת הם piece of ass וגם piece of meat: "חתיכת תחת" ו"חתיכת בשר". בסלנג הצרפתי אישה יפה מכונה un beau morceau, כאשר morceau פירושו חתיכה. מי יודע, אולי יש חתיכות גם בקירגיזית ובסינית עתיקה?
אז החתיכה מתה, אבל לא לגמרי. היא נדדה אל מחוזות הגברים, על פי העיקרון שכינוי פוגעני לנשים הופך את עורו וזוכה ללגיטימיות מלאה כשהוא מיוחס לגברים, מ'כוסון' ועד 'שרמוט' ו'בלֶרין'. חתיכה אאוט, חתיך – אין. ה"חתיך" נולד כבר בשנות השישים, ויוסי גמזו כתב בשיר שצוטט למעלה: "נסיח ילדה בנושא הפיקנטי, בזה המכונה חתיכים וחת'כות". כמו החתיכה, גם כאן השירים הם נייר הלקמוס של התקינות הפוליטית. שנות השמונים הביאו לנו את השיר המכונן "שיר הפרחה" של אסי דיין ועפרה חזה. וכך היא שרה: "רוצה לאהוב כמו בסרטים,/ חתיך שיבוא באנגלית וצבעים./ come on baby המטוס מחכה,/ ועוד חלום שלי ממריא לו ובוכה". יוסי גיספן כתב לליאת בנאי שיר ושמו "חתיך אטומי": "בחור חתיך שפגשתי/ בחור חתיך איך התרגשתי/ בחור חתיך לא ניגשתי/ בחור חתיך איך התביישתי". קובי אוז כתב לשרית חדד שיר על אשליות מתוקות: "אם אביר חתיך על סוס לבן, ידהר ימתין בפתח,/ אז אני אהיה לנסיכה ולו יהיה ארמון". זהבה בן מצפה למאהב לטיני שיאסוף אותה בלמבורגיני ויהיה "תמיד לבוש בלי דופי/ חתיך ואלגנט/ אף פעם לא פגשתי/ בחור כזה שרמנט". כך הפכה החתיכה הפרובוקטיבית לחתיך העדין והרגיש. הו, רוח הזמן, מי יבין אותך.
עוד רשימות, מאמרים ותשובות של ד"ר רוביק רוזנטל באתר הזירה הלשונית, http://www.ruvik.co.il
פורסם ברוביק רוזנטל | מתויג אישה, אנגלית, בחורה, ברנשים, גברים, הבדל, הדרת, חתיך, חתיכה, ילד, יפה, כוסית, כתב, לגיטימי, מילה, מענטזת, מקור, נערה, סלנג, ערבית, פוליטית, רחוב, שיר, שנות החמישים, שפה, שרמנט, תקינות, תרגום | 16 תגובות
אני חושב ש CHIK באנגלית הוא במקור חתיכה של משהו.באידיש אומרים:אה גיטה גוט פלייש קריג מן אין דה יטקה.כלומר:חתיכה טובה של בשר משיגים אצל הקצב.והמבין יבין.חוץ מזה נדלקתי עד דמעות.(אצל האידיוטים היום יש בחיפה חתיכה לא היה מושמע ברדיו)
אהבתיאהבתי
ואיך אפשר בלי סורמללו של יוסי בנאי שאמר:
"ירושלים – עיר שחוברה לה יחדיו; אבל תל-אביב – חתיכות חתיכות"
אהבתיאהבתי
לא יודע, נראה לי ש"שרמוט" זו מלת גנאי גם לגברים. אם כבר, דוקא יש פמיניסטיות שמנכסות את הכינוי "שרמוטה" בגאוה.
אהבתיאהבתי
…ובנידון חתיכה עם או בלי משקפיים, כדאי לזכור את החרוז האנגלי: men don't make
passes at girls who wear glasses
ובעברית: גברים לא מסתכלים פעמיים על חתיכה מרכיבת-משקפיים
נ.ב.: יש תוספת מאוחרת לגירסה האנגלית: now, aren't men asses
for not making passes at girls who wear glasses?!
אהבתיאהבתי
זה חרוז של דורותי פרקר. בעברית: “על פני נשים ממושקפות / עיני גברים אינן נחות“ (לא זוכר של מי התרגום.)
אהבתיאהבתי
בהולנדית stuk פירושו הן חתיכה (פיסה) והן חתיכה (כוסית) וגם סטייק במילה biefstuk, דהיינו חתיכת בקר.
אהבתיאהבתי
בנוגע ל"כוסיות" של ימינו (ואני מודה שעדיין רועדת לי היד כשאני כותב את המילה הזו), ראוי לזכור כי כינוי נשים על פי איבר מינן שמור לתנ"ך, או נכון יותר לשרותיה של אם סיסרא בשירת דבורה. הן מכנות שם את הנשים השבויות "רַחַם רחמתיים" (שופטים ה', 30). כינוי זה, לא רק שמבטאות אותו נשים ולא רק שקדם באלפי שנים ל"כוסיות" של ימינו, אלא שהוא מציג אותן באור חיוור למדי.
אהבתיאהבתי
ועם בכל זה עסקינן, איך אפשר שלא להזכיר את שירם של להקת "השובבים" – "כוסינפה".
כמו שכתבת "חתיכה היא בחורה סקסית (ולא בהכרח 'יפה')", כך הכוסית לא רק שלא חייבת להיות יפה אלא גם יכולה להיות מכוערת, ועל כך תיקרא: "כוסינפה" (כוסית אבל כונפה).
חג שמח!
אהבתיאהבתי
ועם בכל זה עסקינן, איך אפשר שלא להזכיר את שירם של להקת "השובבים" – "כוסינפה".
כמו שכתבת "חתיכה היא בחורה סקסית (ולא בהכרח 'יפה')", כך הכוסית לא רק שלא חייבת להיות יפה אלא גם יכולה להיות מכוערת, ועל כך תיקרא: "כוסינפה" (כוסית אבל כונפה).
חג שמח!
אהבתיאהבתי
עם זאת, ראוי לציון שהמילה האנגלית ל"חתיכה" (נתח) משמשת דווקא לתיאור גברים: hunk.
אהבתיאהבתי
מה עם Schnitte?
אהבתיאהבתי
אולי זה מגיע בכלל מבגד חתוך- גזור טוב ומהוקצע, או הליכה חתוכה (כמו דיבור חתוך.) ואז החתיך אולי קדם לחתיכה ולא בהקשר מיני בכלל
אני מעדיפה לראות את זה כך- כי זו מילה שהתאזרחה אצלי ללא קשר מגדרי….
אהבתיאהבתי
"הי – רוביק – לכלכת ! – התחמקת מלתת את הכבוד לאישה ! – כי אתה יודע – שאת המילה "כּוּסִית" – אני המצאתי ! – הרי כתבתי לך גם איך ! – זאת בושה – שגם אתה מעדיף את כל חנפני הפוליטקלי-קורקט … ועושה להם פרסומת. / שבר-אדון ימשיך להתברבר בשלו… /
"כוּסִית" – זאת מילה עברית. שמקורה מהמילה 'כּוֹס'. שמשתנה ברבים או בהקטנה, כמו "דּוֹד". 'דּוּדָא' > דּוּדַאִים > דּוּדִי > דּוּדִית = כּוּסִית ! – / זה היום. אז, זאת הייתה השראה של
מ ש ו ר ר ת . ידעתי שבערבית "כּוּס" = "פּוֹת". כחיילת בשרות חובה, בסוף שנת 1958, בשק"ם מכרו סוכריות מציצה קטנות בטעם קפה, בתוך קופסת-פח קטנה ועגולה, תוצרת "עלית". בפעם הראשונה שפתחתי קופסה כזאת – קראתי להן מיד "כוסיות" ! – בגלל הצורה שלהן. אליפסה עם חריץ לאורך – רק בצד אחד. השתמשתי בשם הזה גם כשפניתי אל בתי וחברותיה בגנון. ב- 1963. אבל לא אני העברתי את השם הזה לנערה/אישה. זאת תמיד הייתה העבודה-המלוכלכת של יוסי גמזו, גיספין, ונספחיהם. אולי רק ככה – הם מרגישים גברים … / גם היום – אני שייכת למשוררים – שנותנים לשפה – ולא-רק לוקחים ממנה. //
2. גם התרגום של שם המבצר – מוכיח כמה שהראש של המתרגם מלוכלך… קלאת – א-שאף
זה "מבצר היופי" – השומר על היופי, שסביבו – או היפה בעצמו – או שניהם-יחד. / 28.12. (C) אלגל. נר חמישי.
אהבתיאהבתי
"לפוסט הקודם שכתבתי, על הכוסית. / בתודה – אלגל. 30.12.16. נר שישי.
אהבתיאהבתי
שתי המילים מודרות מן השפה העברית ובצדק כיון שבשתיהן מגולם יחס מחפיץ ההופך את האישה מסובייקט לאובייקט-מיני. היא אינה אישה, כי חתיכה (של מה?), היא אינה אישה כי אם איבר מין, או משתנה. השפה מכוננת את הנפש ואת יחסינו לעולם ולאחר. אין שום בעיה שגברים ילטשו עיניים, יחמיאו ויחשקו בנשים, יש בעיה חמורה מאוד המייצרת את תרבות האלימות והאונס בחברה שלנו שגברים יוסיפו להתייחס לנשים כאל אובייקטים לניצול. אך מעבר להדרה המוצדקת של שתי המילים יש בכל זאת לעמוד על ההבדל ביניהן. שתיהן ניצבות ללא ספק על קרקע של תפיסת עולם דכאנית – סקסיזם, אך אחת מהן ניצבת גם על קרקע של תפיסת עולם דכאנית ואלימה אחרת – קרניזם. קרניזם היא אידיאולוגיה אלימה המפלה בין בני אדם לבעלי חיים ובין בעלי חיים מסוגים שונים (ע"ע סוגנות) ומתירה לנצל ולפגוע באופן שרירותי. קרניזם מלשון רייסיזם, נאציזם, סקסיזם וכו. המילה כוסית מתייחסת לאיבר מין של אישה, בעוד שהמילה חתיכה, כמו המילה פרחה, כמו המילה פרגית, כמו המילה לזיין וכו מתייחסות לאיברים של בעלי חיים או למעשי אלימות כנגד בעלי חיים וכולן יחד מנציחות תפיסת עולם אלימה המאפשרת החפצה ופגיעה אלימה בבעלי חיים ובנשים כאחד. יש לנו אחריות גדולה כחוקרי שפה לרדת לעומקם של דברים ולא לדון בתופעות בלשניות כאילו היו תופעות אי-שם בעולם, כי הן אינן כאלו – הן מכוננות את עולמנו וחורצות גורלות לחיים ובעיקר לאלימות ומוות.
ותודה על פוסט מעניין.
אהבתיאהבתי
מאוד הפריע לי המסר העולה מכמה מהשירים הותיקים: הנה אישה יפה, אני כגבר לא מסוגל להתאפק וחייב לגעת בה. אולי אנצל את החושך כדי להטריד את האומללה, אולי פשוט אגש אליה ואשלח אליה את ידיי ללא הסכמתה. מטריד מאוד (תרתי משמע).
אהבתיאהבתי