ד"ר רוביק רוזנטל / מכנס, תחתון, וחומוס עם צנובר
יולי 7, 2016 על-ידי ravmilimteam
באחת הרשומות [פוסטים בלעז] ביומן רשת זה [בלוג בלעז] עסקתי במה שקרוי "רבים ההולכים ומתרבים": איך נפרצה לבלי הכר החומה של השמות שאין לתת להם ריבוי, ועולמנו הלשוני מלא נשקים וציודים, אוכלוסיות ונשנושים. מול תופעה זו יש גם תופעה הפוכה: מילה המופיעה בצורת רבים משמשת בלשון הדיבור בצורת היחיד כשם קיבוצי. למשל, כפי שמספר גולש: "בעודי מנגב חומוס בבית שמתי לב שאני אוכל 'חומוס עם צנובר וזעתר'. הסתכלתי היטב וראיתי שיש בקופסה יותר מצנובר אחד. אני אפילו יכול להישבע שפעם אכלתי 'חומוס עם צנוברים'".
'צנובר' כשם קיבוצי הוא כאמור דוגמה לתהליך בלשון הדיבור הישראלית: שם עצם המציין יחיד הופך לשם עצם קיבוצי. בשלב מסוים נתפס 'צנובר' לא כגרגר צנובר בודד, אלא כשם כולל לצנוברים רבים, והוא מתפקד כשם עצם קיבוצי מקובל, ממש כמו 'צאן', 'אוכלוסייה' או 'רכב' שהם שמות עצם קיבוציים במקורם.
'צנובר' חי בשלום ליד 'צנוברים' ואפשר לראות בתפריטים, מתכונים ומוצרים את שתי הצורות. ביחיד, כלומר כשם קיבוצי, וברבים. השימוש ביחיד כשם קיבוצי מזכיר שפת שוק כפשוטה. בשוק העברי נהוג לדבר כמעט תמיד על המוצרים בלשון יחיד: "בכמה העגבניה", "תן לי קילו מלפפון". לאחר פיגוע בשוק אמר אחד הסוחרים על עובד שנפגע: "זה היה עובד בתפוח אדמה". זה לא קורה רק בשוק. הגששים שואלים במערכון "המכונית המגויסת": "הגיע האוטו עם הבפלה?", וב"קנטטה לשווארמה" מזמינים "שני מיץ, אחד עגל, שני ברווז". השימוש אינו עקבי. בתחום המיצים, למשל, נהוג לומר 'מיץ תפוזים', 'מיץ תפוחים' ו'מיץ אשכוליות' ברבים, ולעומת זאת 'מיץ תות', 'מיץ פטל' ו'מיץ גזר' ביחיד. למה? לאלוהי השיווק פתרונים.
בכל המקרים האלה השימוש דומה לסיפור הצנובר: שם של מצרך מזון ביחיד הופך לשם קיבוצי. המבנה הזה מיובא ישירות מהערבית הפלסטינית המדוברת. יוחנן אליחי מגדיר במילונו לעברית הפלשתינית את 'בנדורה' (עגבניה), 'בטיח' (אבטיח), 'כוסא' (קישוא) ואחרים כשמות קיבוציים. כאשר רוצים לקנות יחידת עגבניה אחת מבקשים "חַבַּת בנדורא", שפירושו המילולי גרגר עגבניה. בערבית המילה חַבַּה מוצמדת למרבית שמות הירקות העגולים, כדי להפכם משם קיבוצי לצורת יחיד.
לצד אלה, "חומוס עם צנובר" וכן "כמה העגבניה" מייצגים התפתחות טבעית בלשון המדוברת הישראלית. זה קורה גם בשמות מוסדות ההופכים לשמות קיבוציים. בסידרת הטלוויזיה "הדימונאים" אומרת אילנית: "גועל נפש, הביא לנו משטרה", ולא 'שוטרים', או "באו אצלי מס הכנסה", במקום 'חוקרי מס הכנסה'. בצבא הופכים שמות יחידות לשמות קיבוציים, כמו בחידוד הבא: "צנחנים חושבים ואז מסתערים, גולני מסתערים ולפעמים חושבים, גבעתי חושבים שהם מסתערים, נח"ל לא חושבים ולא מסתערים". העובדה שבמקרה הזה אחרי "גולני" או "נח"ל" בא פועל ברבים אינה חשובה, וגם את 'צנחנים' אפשר לראות כקיצור (אליפסה בשפת הבלשנים) של 'חטיבת הצנחנים'.
האם התופעה קיימת רק בשפת הדיבור או בשפת השוק? לאו דווקא. שורשים לתופעה אפשר למצוא כבר במקרא. כך מוביל יהושע את עכן "ואת כל אשר לו" לסקילה ושריפה, כולל "את שורו ואת חמורו ואת צאנו". 'שור' ו'חמור', במקביל ל'צאן', מתפקדים כאן ובמקומות נוספים במקרא כשמות קיבוציים, ולעומת זאת 'צאן' מופיע במקומות אחרים במקרא כיחידת צאן אחת: כבשה או עז בודדת. יש שמות קיבוציים שאחריהם בא יחיד (כמו "העדר הולך אחר הרועה"), יש רבים (כמו "אלה הצאן מה חטאו"). המיגוון מעיד על הגמישות הרבה בשימוש בשמות עצם קיבוציים.
בעקבות המקורות אפשר למצוא בעברית החדשה לא מעט דוגמאות של שימוש תקני לחלוטין בצורת יחיד המייצגת את הרבים, את הקיבוץ: "חמישים ילד", "שלושים איש", וגם "מאה איש ואשה". עם זאת לא נשמע "שלושים ילדה", "חמישים אשה". בצירוף "זקן וטף", אפשר לראות ב'זקן' שם קיבוצי, במקביל ל'טף' שהוא שם קיבוצי מלכתחילה. נעמי שמר כותבת בשירה "זמר לגדעון": "ברוך גדעון בן עם עני, אשר היכה במדייני … בשלוש מאות חייל". כך גם בשמות מספרים, במספרים הגדולים: עשרים וחמישה אלף, ארבעה מיליון וכדומה.
אחת התופעות הקרובות לתופעה הזו ואולי מושפעת ממנה היא בתחום הביגוד. כבר כמה עשורים זוכים אביזרי ביגוד זוגיים, הנהוגים בצורת הזוגי או בצורת הרבים להיקרא ביחיד. הדוגמה הבולטת ביותר היא 'מכנס'. במקור פירוש המילה הוא חלק אחד של המכנסיים, אבל המילה 'מכנס' התפשטה בלשון הדיבור והפכה לשם לבגד כולו, ונכנסה אפילו לשפה הרשמית. כך אפשר למצוא באחד הפרסומים תיאור של "מכנס קל מאד, אוורירי, נוח ומתייבש במהירות". הנוסח "תראו איזה נעל קניתי", "אני הולכת לקנות סנדל" נפוץ מאוד וכמעט בלעדי. אל אלה הצטרפו התחתונים, שהפכו ברחבי העולם הצרכני הישראלי ל'תחתון'. באתר סטיילסקס מוצעים למתעניינים תחתון עור "לאוהבי תחתונים מדליקים", תחתון לקיק לגבר, ו"תחתון לטקס עם רטט".
מה גבולות התופעה? כמו בתופעה ההפוכה – ריבוי של השם הקיבוצי או הבלתי ספיר – גם כאן הגבולות נקבעים על ידי השימוש והנוהג הלשוני. שוב ושוב יש לזכור: השפה אינה מערכת נוסחאות סגורה, היא משתנה ומתפתחת ומגלה בתוכה דרכים להתרחב ולהגמיש את האפשרויות הגלומות בה. המעברים הדו-סטריים בין היחיד והרבים הם עוד גילוי ליכולת הזו.
עוד רשימות, מאמרים ותשובות של ד"ר רוביק רוזנטל באתר הזירה הלשונית, http://www.ruvik.co.il
פורסם ברוביק רוזנטל | מתויג אבטיח, איש, אישה, ביגוד, בלוג, בלשון הדיבור, בפלה, גולני, דוגמה, חומוס, חייל, חמור, יומן רשת, יחיד, ילד, ילדה, ישראלי, מיץ, מכנס, מלפפון, נוח, נח"ל, נעל, סנדל, עגבניה, ערבית, פרסומים, צבא, צנובר, צנחנים, קיבוצי, רבים, ריבוי, שוק, שור, שמות, שפה, תופעה, תחתון | 26 תגובות
אם הבנתי נכון הרי יש להגיד כלי רכב ולא רכבים.
כלי נשק ולא נשקים
אהבתיאהבתי
מדוע נקבע ש-"פוסט" הוא "רשומה"? מזה שנים "רשומה" היא "רקורד" שיש בו כמה וכמה "שדות" (=רשומה היא כמו "שורה" בטבלה, כשהשדות הן העמודות).
אהבתיאהבתי
ויש כמובן את השימוש הנפוץ ביחידת המטבע:
עשרים שקל, מאה שקל ואפילו "מטבע של שני שקל".
אהבתיאהבתי
פעם לימדו אותנו שמעל ל-11 משתמשים בצורת היחיד: אחד עשרה אנשים, שנים עשרה איש.
אהבתיאהבתי
אחד עשרה אנשים ?
אהבתיאהבתי
שלום רב,
אני מתקנת את בתי כשהיא אומרת מכנס. בגלל שהתופעה נרחבת ונפוצה בשימוש אזי נכון לומר מכנס?
תודה,
בטי
אהבתיאהבתי
מה עם ה'שול' – כמו ב 'שול הדרך' – חוקי?
אהבתיאהבתי
תמיד כאשר אני רואה "מטהרי שפה" כגון "יומן רשת" במקום "בלוג", "רשומה" במקום "פוסט", "שולה" במקום "פריפריה" או "מרשתת" במקום "אינטרנט", אני נזכר בנאציזם. גם הוא בא לטהר מ"השפעות" זרות. טהור השפה מהשפעות זרות, החל בכתיבת מלים ארמיות בה׳ בסופן וכלה בהמצאות חדשות לבקרים. ונשאלת השאלה מדוע צריך להסיר מלים לועזיות ומה הופך מלה לעברית. שמא זאת העובדא שהיא בת שלשת אלפים שנה בשפתנו מאשר עשור?
אהבתיאהבתי
מעניין איזו אישיות צריך כדי להיזכר בנאציזם בהקשר דיון לשוני…
אהבתיאהבתי
להפך ידידי, להפך. השאלה המתבקשת היא זאת: מדוע יעמול אדם וניסה למצוא תחלופה למלה אשר כבר קימת ומצינת מושג מסוים. לא מדובר בתופעה שנפלה עלינו מן השמים אלא במשהו, למשל הבלוג, שהוא קים באינטרנט, פותח על-ידי מדעני מחשב ומהנדסי אלקטרוניקה ומשמש מיליארדים של אנשים.וכאשר הוא הגיע לתודעת אנשי האקדמיה ללשון העברית הם שמו לעצמם מטרה לחפש שם אחר לדבר שכבר קים וכבר נמצא בשמוש. וקובעים המה שלמלה החדשה שתומצא יהיה שרש "עברי".ואידך זיל וגמור. טיפ קטן, למה בכלל לחפש מלה חדשה כשישנה מלה? ולמה שיהיה לה שרש "עברי"?
אהבתיאהבתי
אני דווקא מחבבת מאוד את המילה "מרשתת".
אהבתיאהבתי
השכנה עלתה מולינו במדרגות, עצרה והראתה לנו בגאווה את החולצות החדשות שרכשה, "תראו איזה בד משבצת יפה. חולצת משבצת של אתא". סבתי עליה השלום העיפה אלי מבט והרימה את כף ידה, צימצמה את הרווח בין האגודל לבין האצבע, ואמרה… "משבצת אחת" ..
אהבתיאהבתי
לא רק מיצים. לא אומרים “פטלים“ או “גזרים“ בשום הקשר כמעט. ולעומת זאת, כן אומרים “תותים“. “מיץ תותים“ אע“פ שאינו נהוג, אינו מוזר כמו “מיץ גזרים“.
כשקראתי “תחתון לטקס“, לרגע חשבתי שזה עשוי מלביבות של חנוכה.
אהבתיאהבתי
ליורם עם הלאטקעס, כל הכבוד, הצחקת אותי.
זה הזכיר לי את ההומור של אבי ז"ל.
הוא היה שר:
כל הלילה אישה אביריך שלושה סרנדה קדושה שרים לך
אבל את מעולם לא הורדת סולם ולא זרקת בחטיפה מטפחת משי או קציצה
שנרים לך.
אהבתיאהבתי
הטמבלים עושים הפוך.אומרים 30 שנים שזה כמו לצאת מהאמבטיה כדי להשתין בבית שימוש במקום 30 שנה
אהבתיאהבתי
אז מה בסוף נכון? השימוש הרווח, כלומר להפוך את הרבים ליחיד (קילו עגבניה)? מה הנכון והלא נכון? אודה לתשובה, סמדר בת אדם
אהבתיאהבתי
האם יש לפעמים תשובות מכותב הבלוג?
אהבתיאהבתי
יכול להיות (באופן מוזר אולי, לאור הלוגיקה של התופעות הלשוניות המתוארות בפוסט), שמיץ גזר ומיץ פטל נשארו ביחיד משום שהם משתייכים לאותו המשקל של שמות עצם קיבוציים, כמו נשק ורכב? כלומר, יכול להיות שנעשה כאן תיקון יתר.
אהבתיאהבתי
ליאור שליין אמר באחת מהתכניות שלו שמי שאומר "תחתון" ו"מכנס", ראוי שיכרתו לו רגל אחת
אהבתיאהבתי
לשואלים הרבים "מה נכון" –
אין מניעה דקדוקית להפוך שם ביחיד לשם קיבוצי, וכאמור, הדבר מצוי גם במקורות. אין גם סיבה להתנפל על התופעה או לכרות רגליים או לקלקל את היחסים עם הדור הבא. זוהי תופעה דינמית המתרחשת בשדה הרחב של שפת הדיבור שאינה כפופה לכללים נוקשים. לעיתים שינויים בשפת הדיבור זוכים לתו תקן ולפעמים לא, אך בוודאי אין כאן שגיאה מן הסוג של "שתי שקל" ו"אני יגיד לך".
לגבי 'רשומה', זו המילה שנקבע באקדמיה בוועדה למונחי תקשורת (גילוי נאות: עמדתי בראש הוועדה), מילה נאה בעיני, אבל גם פוסט זה בסדר, ובוודאי מקובל יותר.
אהבתיאהבתי
"הי – רוביק ! – ותודה ! – / בראשיתה, גם השפה הייתה שייכת לאדון, לבעל-הרכוש. היום, בעלת-הרכוש היא הדמוקרטיה. וגם מן הצרכים שלה, באים השינויים בשפת-הדיבור והתקשורת. היחיד מייצג את הרוב – והרוב מייצג את היחיד. בעברית, שילטון הגבר הוא אפילו על הרחם. וכדי לשחרר את האישה – צריך קודם לשחרר את השפה : להגיד, "הרחם היא" – ולא "הוא". / השפה המדוברת, שמקצרת, היא שפה של כוח. של היחיד הדובר. והכוח עדיין שייך ב"מכנס" הבודד, לגבר. / שפת-הדיבור היא גברית – ושפת-הכתיבה/התקשורת היא נשית. /" 17.7.16. (C). אלגל.
אהבתיאהבתי
אין מצב שאני אגיד תחתון, מכנס מגף!!!!!!!!
אהבתיאהבתי
שיעור מאלף ! תודה. מעולם לא שמתי לב שאנחנו מדברים בשפה העיברית שלנו כפי שתארת והצלחת בצורה מדהימה לחשוף דוגמאות של אותן מילים (קיבוציים/יחיד) שבאמת אנו משתמשים ביום יום ולא שמים לב לכך. מעניין מ א ו ד !!!
אהבתיאהבתי
יןפי של רשומה
אהבתיאהבתי
באנגלית גם כן מתייחסים כאל יחיד למה שאי אפשר לכמת, כמו – water' life' sky
אהבתיאהבתי
והאם שמת לב כמה משטרות היו בדרך?
לאן נעלמו השוטרים והניידות? לרוביק פיתרונים. 🙂
אהבתיאהבתי