נגה פורת / כבר קראתם?
יוני 23, 2016 על-ידי ravmilimteam
בימים אלה מתקיים שבוע הספר העברי, והחודש הזה כולו נחשב ל'חודש הקריאה'. זו הזדמנות לבדוק את המשמעויות השונות של הפועל קָרָא. כאשר מתרגמים פועל זה לאנגלית, משתמשים בפעלים שונים, ביניהם גם to call (לצעוק, לקרוא למישהו) וגם to read (לקרוא טקסט כתוב). מה הקשר בין שתי משמעויות אלה, ואיך הפועל 'קרא' קשור לאחד משמותיו של ספר הספרים?
המשמעות הראשונית של פועל זה היא 'צעק, אמר בקול רם'. השורש קר"א מצוי גם בשפות שמיות אחרות, כמו ערבית וארמית. במילון בן-יהודה מועלית השערה שמקור השורש הזה הוא בחיקוי קולותיהם של בעלי חיים שונים. ואכן, אחת המשמעויות של שם העצם קריאה היא 'הקול הקצר שעוף משמיע', כמו קריאת התרנגול.
מהמשמעות הראשונית נגזר המובן של 'צעק למישהו כדי שיבוא או כדי שישים לב; הזמין'. בתנ"ך פועל זה מרבה לתאר כיצד האל קורא לאחת הדמויות, ומכאן – שמו של ספר ויקרא, הפותח במילים: "וַיִּקְרָא אֶל-מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו". גון משמעות נוסף של הפועל 'קרא' הוא 'נתן שֵם למישהו או למשהו; כינה משהו או מישהו או נהג לכנותו בשם מסוים', למשל: "וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם" (בראשית א ח); "וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ חַוָּה" (שם ג, כ). גם היום, כשאנו מציגים את עצמנו בפני מישהו, אנו אומרים: "קוראים לי…".
כל המובנים הבסיסיים האלה של הפועל 'קרא' מתארים תקשורת בעל-פה. בתנ"ך הפועל הזה מופיע גם כשמדובר בשפה הכתובה. כפי שכתבתי כאן בעבר, בתקופת התנ"ך ה'סופרים' היו לרוב היחידים בסביבתם שידעו קרוא וכתוב. בספר ירמיהו (לו, יח) מובאים דבריו של ברוך בן נריה, הסופר שהעלה את דבריו של ירמיהו על הכתב: "וַיֹּאמֶר לָהֶם בָּרוּךְ מִפִּיו יִקְרָא אֵלַי אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַאֲנִי כֹּתֵב עַל-הַסֵּפֶר בַּדְּיוֹ". במילים אחרות, הנביא ירמיהו הכתיב את דבריו לברוך הסופר. על ברוך נכתב כך: "וַיַּעַשׂ בָּרוּךְ בֶּן-נֵרִיָּה כְּכֹל אֲשֶׁר-צִוָּהוּ יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא לִקְרֹא בַסֵּפֶר דִּבְרֵי ה'" (שם, פס' ח). בדוגמה זו הפועל 'קרא' משמש במובן 'הקריא בקול רם את מה שכתוב'. המושג של קריאת טקסט כתוב בקול רם מקשר בין שני מובניו העיקריים של הפועל 'קרא', בין המובן המתורגם ל-to call לבין זה המתורגם ל- to read.
עם זאת, מי שלמד לקרוא היטב שפה כלשהי, קורא לרוב 'בלב', ללא השמעת קול. ככל הנראה, גם חלק מהדוגמאות התנכיות של פועל זה מתארות קריאה דמומה, למשל: "וַיִּתֵּן חִלְקִיָּה אֶת-הַסֵּפֶר אֶל-שָׁפָן [הסופר] וַיִּקְרָאֵהוּ" (מלכים ב כב ח).
כמנהגי, ציטטתי דוגמאות אחדות מן המקרא. המילה 'מקרא' עצמה נגזרת משורש זה. משמעותה הראשונית היא 'קריאה', 'הכרזה': "וְהָיוּ לְךָ [החצוצרות] לְמִקְרָא הָעֵדָה וּלְמַסַּע אֶת הַמַּחֲנוֹת" (במדבר י ב), ובמילים אחרות: החצוצרות שימשו לקרוא לבני העדה להתאסף. נוסף על כך, כל אחד מהחגים מכונה בתורה מִקְרָא קֹדֶשׁ – ההכרזה שתאריך מסוים הוא יום חג, למשל: " אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם" (ויקרא כג כז). לימים הוסיפו חז"ל את המונח מִקְרָא מְגִלָּה – מצוות קריאת מגילת אסתר בפורים. המילה 'מקרא' מופיעה בתנ"ך פעם אחת בהקשר של קריאה בתורה –בספר נחמיה (ח, ח) שנכתב בתקופת שיבת ציון: "וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים מְפֹרָשׁ וְשׂוֹם שֶׂכֶל וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא", כלומר הבינו את הנקרא. רק לאחר חתימת התנ"ך, החלו חז"ל להשתמש במילה 'מקרא' כשם לכל ספרי התורה, הנביאים והכתובים. גם שמו של ספר הקודש המוסלמי, הקוראן, נגזר מהשורש המקביל בערבית לשורש קר"א. בלשון חז"ל המילה 'מקרא' משמשת גם במובן 'פסוק בתנ"ך', למשל בביטוי: אין מקרא יוצא מידי פשוטו (שבת סג ע"א), שפירושו: אין להפקיע את פסוקי המקרא ממובנם הפשוט המתקבל מהקשרם.
כיום הפועל 'קרא' משמש במשמעות נוספת: הבין משהו או עמד על תופעה מסוימת מתוך סימנים, תנועות, מחוות וכד', למשל: "היא לא אמרה דבר, אבל הוא קרא היטב את הבעות פניה". הבעות הפנים נתפסות באופן מטפורי כטקסט שאפשר לפרש ולהבין אותו. כמו כן, בשנים האחרונות המילה 'קריאה' מופיעה בכותרות מאמרים, ספרים וקורסים, למשל: "קריאה פמיניסטית/ביקורתית במגילת אסתר". במקרים אלה המילה 'קריאה' אינה מציינת את עצם פענוח הכתב וההבנה הבסיסית, אלא את הפרשנות הפעילה של הטקסט (כל טקסט שהוא, גם טקסטים קלאסיים מתרבויות אחרות ויצירות ספרות בנות-זמננו).
נסיים באיחולי קריאה מהנה בבלוגים ובספרים לכל קוראינו.
פורסם בנגה פורת | מתויג to call, to read, בלב, בקול רם, הבין, הכרזה, חודש הקריאה, ירמיהו, לצעוק, לקרוא, מִקְרָא מְגִלָּה, מִקְרָא קֹדֶשׁ, משמעות, נגזרת, ספ"ר, ספר ויקרא, ספר תורה, עברי, פועל, קוראים, קוראן, קרא, קריאה בתורה, שבוע הספר, שורש, תנ"ך | 15 תגובות
אונומתיפיאה –קרארא… חוללה את המילה הזאת. השאר כנראה מעתקים סמנטיים מוכרים.
אהבתיאהבתי
She read history in Cambridge
אהבתיאהבתי
"… קוראים לי…" – או: "לא קוראים לי, אני בא לבד!"
אהבתיאהבתי
הפסוק מלכים ב כב אינו בהכרח דוגמה לקריאה דמומה, ייתכן ששפן מקריא את הספר לפני חלקיה. ועוד – המקרא עומד כנגד המשנה: את האחד קוראים ואת השני שונים.
אהבתיאהבתי
ק.ר.א לא רק במובן 'הזמין' אלא גם במובן 'זימן'=הביא על… ככתוב במגילת איכה: "קרא עליי מועד לשבור בחוריי".
אהבתיאהבתי
מעניין, אך בהסתייגות. בטקסט שהובא לנו כתוב: על ברוך נכתב כך:
"וַיַּעַשׂ בָּרוּךְ בֶּן-נֵרִיָּה כְּכֹל אֲשֶׁר-צִוָּהוּ יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא לִקְרֹא בַסֵּפֶר דִּבְרֵי ה'" (שם, פס' ח). בדוגמה זו הפועל 'קרא' משמש במובן 'הקריא בקול רם את מה שכתוב' .
ספק בעיניי אם זה מדויק. בתנ"ך אין אנו מוצאים, עד כמה שידוע לי, את השימוש "הקרא" או "הקריא". "ויקרא באזניהם את כל דברי ספר הברית" (מלכים ב כג 2); "ובאת אתה וקראת במגלה אשר כתבת מפי את דברי ה' באזני העם" (ירמיהו לו 6); "ויקרא ברוך בסר את דברי ירמיהו.. באזני כל העם" (יגמיהו לו 10); "בקרא ברוך בספר באזני העם" (ירמיהו לו 13); "ויקרא ברוך באזניהם" (ירמיהו לו 15); "ויקראה יהודי באזני המלך" (ירמיהו לו 21); "ויקרא בו לפני הרחוב.. ואוזני כל העם אל ספר התורה" (נחמיה ח, 3). גם בספרות המשנה וחז"ל אנו מוצאים "לקרוא" ולא "להקריא" – "יותר ממה שקראתי לפניכם כתוב כאן" (משנה יומא ז, א). השימוש במילה "הקריא" היתה מקובלת לשימוש לקריאת דבר בעבור אדם שאינו יודע לקרוא כדי שיחזור על המילים שהוא חייב לומר.(משנה ביכורים ג, ז). במאה ה-20 ביאליק השתמש במלה "הקריא" במובן "הכתיב". עגנון החל להשתש במלה "להקריא" במובן של "לקרוא בקול". ועדת הדקדוק של האקדמיה ללשון החליטה שלא לאסור במפורש את השימוש במילה "הקריא" במובן "קרא בקול".
אהבתיאהבתי
שלום דוד,
כפי שכתבת, האקדמיה מתירה את השימוש בשתי הצורות:
http://hebrew-academy.org.il/2011/03/15/%D7%A7%D6%B8%D7%A8%D6%B8%D7%90-%D7%95%D7%94%D6%B4%D7%A7%D6%B0%D7%A8%D6%B4%D7%99%D7%90/
הפועל 'הקריא' ראשיתו בלשון חז"ל במובן שונה במקצת. ברשומה זו השימוש בפועל 'הקריא' מסביר בלשון ימינו את אחת המשמעויות של הפועל 'קרא'. לכן אין כאן אי-דיוק.
אהבתיאהבתי
to call באנגלית זה גם הכרזה,למשל בבורסה.חוץ מזה הקטע מגניב.אבל אני מצפה למחאה נגד האקדמיה שממשיכה להשתטות ומעברתת מילים בכוח ורק את השם של עצמם הם שוכחים.התווכחתי איתם פעם אבל אין עם מי לדבר כי אני לא פרופסור ידוע אלא רק בוגר בי אי בערבית והמזרח התיכון.גם כל הצעה שלי הם פוסלים כי לא נאה להם.אולי אליכם הם יתיחסו.ביי
אהבתיאהבתי
אילן שלום,
אכן האקדמיה ממשיכה להשתטות ומנסה בכח לשעבר מלים לועזיות. פרופ' יוסף קלוזנר, שהיה גם חבר האקדמיה ללשון, לא היה שבע רצון מהנטיה לתרגם כל מונח לועזי לעברית, ולא ראה כל פסול בשימוש במונחים לועזיים שהפכו לבינלאומיים. אלא שכפי מתברר הוא נשאר במיעוט. לענין שם עברי ל"אקדמיה" – הנטייה "לגייר" כל מונח בלועזית הפכה להיות פארסה. בן גוריון הצי את השם "תחכמון", תמכו בו משה שרת (שאף הציע חלופה "מילשן") ודוד רמז. יצחק בן צבי הציע להשתמש במונח דומה "תחכמוני"… בועדת החינוך של הכנסת היתה התנגדות להחלפת השם "אקדמיה", ובראש המתנגדים היו ח"כ אסתר רזיאל נאור וד"ר חיים בוגר (שהיה מנהל הגמנסיה הרצליה"). גם סופרים ומשוררים כמו יעקב כהן ודוד שמעוני התנגדו להחלפת השם. בסופו של דבר החליטה ועדת החינוך של הכנסת להשאיר בינתיים את השם אקדמיה תוך תקוה שהאקדמיה תבחר בעתיד מונח עברי.
אלא ש מקור השם "אקדמיה", שהפך להיות כמונח, הוא מקום. עמיתיו של אפלטון רכשו עבורו חלקת אדמה, שלפי המסורת היוונית היה בה קברו של הגיבור המיתולוגי אקדמוס, שהיתה חלק מחורשה גדולה שהיתה מוקדת לאתנה – אלת החכמה. חלקת האדמה בה היה קברו של אקדמוס נקראה "אקדמיה". במקום זה קיימו אפלטון ותלמידיו את שיחותיהם והרצאותיהם, שלימים נקראו , את שיחותיו עם תלמידיו – ומכאן השם "אקדמיה". ה"אקדמיה" המשיכה בפעילותה – הרצאות, לימודים ודיונים עד המאה השלישית. היא חודשה בשנת 410 אך נסגרה בפקודת הקיסר יוסטיניאן הראשון בשנת 529. לשמחתנו, הקולות שדרשו שם עברי ל"אקדמיה" נשארו במיעוט. תארו לרגע אפשרות שהאקדמאים הישראליים היו מכונים "תחכמונים". שלא לדבר על איות השם באותיות לטיניות…
אתמול שמענו כי על שולחן האקדמיה הועלה המונח "שולה" כתרגום לפריפריה. אמנם המונח הוסר אך המחשבה שמישהו מאנשי האקדמיה ראה במילה זו מונח מתאים – מדאיגה.
זהו ביטוי להרגשת עליונות – מי שאינו מתגורר בתל אביב או בירושלים הוא "שוליים" .
חברי האקדמיה מזכירים בהתנהגותם את אותו ילד שלא הצליח להרוויח כסף ממכירת בקבוקים משומשים ואז החליט על רעיון חדש – הוא קנה חצוצרה ותוף. כשהתחיל להתאמן עליהם באו השכנים והסכימו לשלם לו תשלום קבוע שבועי ובלבד שלא יתאמן.
אולי גם כאן כדאי להציע לחברי האקדמיה המקבלים שכר או כל טובת הנאה אחרת , שימשיכו לקבל את שכרם וטובות ההנאה לפי אותו עקרון.
אהבתיאהבתי
לדעתי הפירוש שאתה מפרש את המילה "שולה" (כתרגום עברי למילה פריפריה) כאילו מחדשי המילה הם מתנשאים, זה הפירוש שלך ומלמד עליך ורק עליך.
לעניין עצמו: מי שמפרש את המילה שולי או שוליים בהקשר שלילי מן ההגיון שיפרש בדיוק כך גם את המילה פריפריה.
אם כך, כשאנו מגדירים את שדרות או מנרה כנמצאות בפריפריה אנו מתנשאים, אבל לא בעברית.
לא הוגן בעיני מה שכתבת אודות האקדמיה ללשון העברית, יחסת להם את הפירוש שלך ולא טרחת להביא בדל ראייה לטענתך.
פעם, היו הישובים הקרובים אל הגבול נקראים ישובי ספר, נראה לי שזה יכול להתאים, במשמעות, גם לתרגום המילה פריפריה.
אהבתיאהבתי
"תודה – נוגה ! – / בארץ- אכולת-מהגרים, העברית זקוקה למבצר ! – והאקדמיה – גם בשמה- היוני – היא 'הבּוֹר' = הבאר (הבארית) – של השפה-העברית. / אם בתנ"ך, הקורא והמקריא, מהספר, היו אותו האדם, כיום כבר דרושה הפרדה ביניהם. לעצמי – אני 'קוראת'. ולאחר/או בקול רם – אני 'מקריאה'. / קריאה=של צעקה, 'קרא' – מקורה בקול-העורב. קריאת-התרנגול – היא 'הקוּקוּ' שבחבורה… //" הצעה ל "האקדמיה העברית" : "הבאר/ית-העברית" / הברברת/ הברירה / הבררה / החבורה/ החברה /אדונֵי-העברית / שומרי / מקדמי … // 25.6.16. (C). אלגל.
אהבתיאהבתי
מתוך המאמר:
למשל: "היא לא אמרה דבר, אבל הוא קרא היטב את הבעות פניה".
יתרה מזאת:
"אני קורא אותו", כלומר מבין אותו וחודר לעמקי נפשו.
לפני עשרות בשנים הציע יהודי חביב, אהרן שלמה אלברג,
את המונח: "תרביצא" במקום אקדמיה. [תרביצא מופיע במקורותינו בחיבור לנושאי לימוד.
לא צריך להתאמץ בניחושים מפני לא התייחסו ל"אאוטסיידר" הזה
אהבתיאהבתי
שלום רוביק. ה"כלים האימתניים", הנקראים "קומביין", התחילו בארץ ככלים נגררים ע"י טרקטור והופעלו ע"י מעביר כוח,"פאור טיק אוף". כשהופעלו כלים "עצמוניים" הם נקראו "סלף".
בברכה יעקב בן יוסף
אהבתיאהבתי
עמוס,
כנראה שלא עקבת אחרי הדיונים שהיו בכלי התקשורת ובציבור על ההצעה, שנפלה, לתרגם את המושג פריפריה ל"שולה". כנראה שהפירוש עליו הצבעתי, שלא היה פירוש אישי שלי אלא פירוש שנתנו לו אנשי ציבור רבים, מעיד על הרבה מתדיינים, לרבות חברים באקדמיה, שטענו אותה טענה עליה הצבעתי.
הביטוי "ישוב ספר" אליו אתה מפנה, מתאר את המיקום הגאוגרפי וספק בעיניי אם הוא מתאים להיות חלופה עברית ל"פריפריה". יתכן שאני טועה, אך ממכתבך עולה כאילו "ישוב ספר" מתאים לתרגום המונח "פריפריה". אם צדקתי בהנחתי זו – עפולה, באר שבע, דימונה ועוד הם "ישובי ספר".
אינני מתכוון להמשיך בדיון זה. ההצעה לתרגם "פריפריה" ל"שולה" נפלה, ולפי המדווח מהסיבה שהזכרתי, עוד לפני הדיון במליאת האקדמיה. מה שהטריד אותי שהצעה כזו הועלתה מבלי לחשוב על המשמעות האפשרית שלה, לרבות אצל פשוטי העם.
השאלה היסודית היא האם באמת נחוץ להמיר כל מונח לחלופה עברית וביחוד כאשר מונח לועזי כבר מושרש בשפה העברית.
אהבתיאהבתי
המילה אקדמיה מעניינת, לפי רבי משה דוד ואלי, חברו ותלמידו של רמח"ל, כל השפות התפתחו מלשון הקודש, ראו בראשית י"א "ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים", ומיד בסמוך "ויהי בנסעם מקדם", כלומר מקדמונו של עולם והשאר ידוע.
אקדמיה כתובה א' תחילית, שורש קדם, י"ה סופית, ומה פירוש, א' הוא אלופו של עולם, שהוא ראש לכל, אח"כ מופיע שורש קדם, ובסוף י"ה, שהוא מחצית ראשונה של שם בן ד', כלומר האות א' הוא אלופו של עולם קדם במובן של הקדים, או היה לפני התפשטות השם י"ה. כלומר הא' הוא השורש להתפשטות אותיות י"ה משם הוי"ה ברוך הוא.
ולכן אין בעיה עם הביטוי האקדמיה ללשון העברית, והוא אינו יווני כפי שהציע דוד, אלא היוונים שאלו אותו מלשון הקודש.
שבת שלום ויישר כוח על עבודת הקודש
אהבתיאהבתי