אחת המילים הבסיסיות ביותר בעברית היא 'שֶל'. גם האתר שבו כתובים דברים אלה נקרא "בלוג השפה העברית של מילון רב-מילים". מעניין לגלות שמילה זו נוצרה בעקבות תהליך היסטורי של שינוי שיטתי בטקסט המקורי.
תהליך זה קשור בהבדל בין כתבי היד המוקדמים של המשנה, לבין מהדורות הדפוס שיצאו לאחר דורות רבים. כתבי היד עברו מדור לדור בשרשרת של העתקות, ועם הזמן נטו המעתיקים לשנות ולתקן חלק מהמילים כראות עיניהם. כשהחלו להדפיס את המשנה, התבססו המדפיסים על גרסאות ערוכות של כתבי היד; גרסאות אלה היו שונות מהטקסט המקורי מבחינה לשונית. בעקבות אחד השינויים השיטתיים האלה נוצרה המילה 'של'.
מילה זו מורכבת משתי אותיות יחס: שֶ (ש' הזיקה) ו-לְ (ל' היחס). ש' הזיקה היא חלופה של המילה 'אשר'. הצירוף של שתי אותיות היחס המיר את הצירוף 'אשר ל': "שיר השירים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה" (שיר השירים א, א); "כְּנַף-הַמְּעִיל אֲשֶׁר-לְשָׁאוּל" (שמואל א, כ"ד, ד) . ל' היחס מציינת שייכות ,ומילת הזיקה 'אשר' מציינת למי שייך האובייקט – כנף המעיל אשר שייכת לשאול. רצף האותיות ש+ל מופיע פעם אחת במקרא באותה משמעות: " מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה" (שיר השירים ג, ז).
גם בכתבי היד המהימנים של המשנה האותיות 'של' מופיעות כשהן צמודות למילה, למשל: "מסמר שֶלְּאֶבֶן" (כלים י"ב ה), "בחרסו שֶלַּתַּנּוּר" (פסחים ז, ב), "ידו שֶלֶּעָנִי" (שבת א, א); ואילו בדפוסים נכתב: "מסמר של אבן", "בחרסו של תנור", "ידו של עני" וכן הלאה. בכל אחת מהדוגמאות האלה ל' היחס מנוקדת בצורה אחרת, בהתאם לשאלה האם המילה הבאה אחריה מיודעת ולפי האות הבאה אחריה (רגילה או גרונית). בחלק מנוסחי סידור התפילה נשתמרה הצורה בברכת הדלקת הנרות בחנוכה: "להדליק נר שֶלַּחֲנֻכָּה" (ל' מנוקדת בפתח בגלל ניקוד האות שאחריה בחטף-פתח).
בתהליך העתקת כתבי היד, נטו המעתיקים לכתוב את האותיות 'של' כמילה נפרדת לפני המילה הבאה, ובהמשך נשתרשה צורה זו בדפוסי המשנה. עם הזמן הלכה ההגייה בעקבות הכתיב; רצף האותיות שהפך למילה לא נהגה עוד שֶלְּ, שֶלִּ או שֶלַּ, אלא 'שֶל'.
תהליך זה מסביר את השאלה מדוע אומרים 'ריבונו של עולם' ולא 'ריבונו של העולם'. הצורה המקורית בכתבי חז"ל הייתה ריבונו שֶלָּעולם. כידוע, כש-ל' היחס צמודה למילה מיודעת, ה' הידיעה נושלת. אחרי תהליך ההפרדה המלאכותי של המילה 'של' מהמילה הבאה אחריה, נוצרה הצורה "ריבונו של עולם".
צורות הנטייה 'שלי', 'שלך', 'שלו' וכו' לא נגזרו מהמילה 'של', אלא מצירוף ש' הזיקה ונטיית ל' היחס. נטייה זו מופיעה במקרא רק פעמיים, שתיהן באותו צירוף בשיר השירים: "כַּרְמִי שֶׁלִּי" (א, ו; ח, י"ב). במקרים אחרים מופיע הצירוף 'אשר'+נטיית ל' היחס: "הַחֶלְקָה אֲשֶׁר-לִי" (שמואל ב, י"ד, ל"א). שאר צורות הנטייה מופיעות בלשון חז"ל וברובדי הלשון המאוחרים יותר.
מעניין. בלשון המשפטנים, יש (סליחה…) "בית משפט שֶלְעִרְעור". מודה: לא מבין למה.
אהבתיLiked by 1 person
אחלה של כתבה!
אהבתיLiked by 2 אנשים
החכמתי. ! עתה מבין יותר כמה איני יודע…
רב תודות.
אהבתיLiked by 1 person
מעניין מאוד. בסידורים שלנו התימנים נוסח התפילה נשמר כנוסח הקדום ואנחנו לא מפרידים את המילה ״של״ מהמילה עצמה
אהבתיLiked by 1 person
מעניין לציין שיהודי תימן מקפידים על השימוש הנכון ותמיד מצמידים את "של" למילה שאחריה גם בדפוסים וגם בהגייה שבעל פה.
אהבתיLiked by 1 person
ביבי הוא סוג של ראש ממשלה
אהבתיLiked by 1 person
אם זה טעות דפוס, אז איך מסבירים את לשונו של רש"י (בראשית לב, יח): "למי אתה: של מי אתה, מי שולחך … ולמי אלה לפניך … למ"ד משמשת בראש התיבה במקום של. כמו וכל אשר אתה רואה לי הוא … שלי הוא. לה' הארץ ומלואה … של ה'"?
אהבתיLiked by 1 person
מעניין לציין שהתימנים מקפידים עד היום להצמיד את המילה "של" למילה שאחריה בדיוק כפי שהיה במקור. כך בכל סידורי תימן ובמשניות.
אהבתיLiked by 1 person
"הי -נוגה ! – כתבה-מאלפת ! – / מעניין – שה"של" – מסתלסל – בראש-המילה –
כמו תואר-כבוד ! – / ולא-משתלשל- מסופה… . //" 17.11.15. (C)ץ אלגל.
אהבתיLiked by 1 person
אם זה רק טעות דפוס, אז איך מסבירים את פירושו של רש"י (הרבה לפני ספרים מודפסים) על בראשית לב:יח: "למי אתה: של מי אתה … ולמי אלה לפניך: למי המנחה הזאת שלוחה. למ"ד משמשת בראש התיבה במקום של. כמו וכל אשר אתה רואה לי הוא (לעיל לא:מג) שלי הוא. לה' הארץ ומלואה (תהלים כד:א) של ה'"?
אהבתיLiked by 1 person
שלום דבורה, זו הערה מעניינת. ראשית, תהליך הפרדת 'של' מהמילה שאחריה חל לפני המצאת הדפוס, בעת ההעתקות בכתב יד. שנית, גם פירוש רש"י הגיע לידינו לאחר העתקת כתבי יד בנוסחים שונים והעברה לדפוס. לכן קשה לדעת מה הייתה הצורה המקורית שכתב רש"י (ייתכן שהמילה הייתה מנוקדת שֶלְּ).
אהבתיLiked by 1 person
למה הטהרנים לא אוהבים את הביטוי?
אהבתיאהבתי
שלום דוד,
יש המבקרים את תרגום השאילה מאנגלית מדוברת, שהרי יש חלופות בעברית כמו 'מעין' ו'בערך'. חלק מהביקורת מתמקדת בריבוי בשימוש בביטוי זה.
אהבתיLiked by 1 person
למה?
אהבתיאהבתי
מעניין ממש!
אהבתיאהבתי
"הטהרנים" מקנאים לשפה העברית. הם לא אוהבים שמעתיקים את צורת השימוש במילים לועזיות לשימוש בעברית, כמו בדוגמא שבכתבה, kind of זה בתרגום חופשי "סוג של" אבל כנראה שבדקדוק העברי אחרי המילה "של" צריכה להיות עוד מילה שמתארת של מה, כנראה שלפי הדקדוק העברי "של" (שהיא כנראה מילת יחס), לא יכולה להיות מילה בסוף משפט.
אהבתיאהבתי
מדגים עד כמה 'שיר השירים' מאוחר משאר חלקי התנ"ך: ימי בית שני ומעלה.
אהבתיאהבתי
מדגים עד כמה 'שיר השירים' מאוחר משאר חלקי התנ"ך: ימי בית שני והלאה.
אהבתיאהבתי
אהבתי את הכתבה, תודה!
אהבתיאהבתי
שלום לכולם,
לפי חכמינו יש ה' מדרגות באדם מממטה למעלה, נפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה. השלוש הראשונות נמצאות באדם עצמו, ואילו חיה ויחידה הן מחוצה כאור מקיף.
הנפש היא המדרגה הבסיסית, שם גם נמצא הדם, כי הדם הוא הנפש, עליה באה קומת רוח, ברוח אנו מבחינים ב' בחינות, רוח טובה או רוח רעה, מדוע? כי באפינו ב' נחיריים, המורים על כפל, רוח טובה ורוח רעה, רוח טובה היא בחינת ריח ניחוח, העולה אל המוח שהוא רוחניות, רוח רעה יורד אל הגוף שהוא גשמיות. כאשר אדם נתון בסערת רוחות שני הקטבים פועלים בו זמנית ומטלטלים אותו.
נשאלת השאלה איך מגיעים מסערת רוחות לסערת נפש כמאמר הנביא, "עֲנִיָּה סֹעֲרָה לֹא נֻחָמָה". ויש לומר כי הרוח שאדם שואף עובר דרך חדרי ליבו אל מערכת הדם, שם נמצאת קבועה הנפש, וכך יכולה סערת הרוחות להשפיע על מרוצת הדם בכלים, ולהגביר את הדופק, או אז מתפרצים עבדי המלך, הם כלי הדם, ומבקשים לשלוט ברוחו של אדם בעידנא דריתחא, לכן אומר הנביא, "עֲנִיָּה סֹעֲרָה לֹא נֻחָמָה הִנֵּה אָנֹכִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ אֲבָנַיִךְ וִיסַדְתִּיךְ בַּסַּפִּירִים", עניה היא בחינת הנפש שבאדם, שאין לה פרנס (משפיע) לבד מקומת רוח, לכן אין לה גאולה פרט להרבצה באבניה, ובנייתה מחדש כעיר שחוברה לה יחדיו בספירים המאירים הבאים מקומת רוח. ולכך כיוון דוד המלך ע"ה, "\לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי".
כל טוב,
א.קליין
אהבתיאהבתי