ד"ר רוביק רוזנטל / אל אלוהים, השם ירחם עלינו
ספטמבר 17, 2015 על-ידי ravmilimteam
שמות רבים לאלוהים. הם מעידים על חשיבותו הרבה ביהדות, ולצד זה על קושי מובנה בעצם מתן שם לישות לא ארצית, כאילו היה אדם מן היישוב. חלק מן השמות הם מילים בודדות שנתקבעו בתנ"ך וגם לאחריו. בעקבותיהם באה שורה של שמות הבנויים מצירופי לשון, ושופכים אור על זהותו של האל, תכונותיו והיחס אליו.
השם הנפוץ לאלוהים, המשמש גם את העברית המודרנית ובעיקר את מי שאינו דתי הוא 'אלוהים'. הוא מופיע למעלה מ-2600 פעם במקרא, ומאז ומתמיד הטריד את הפרשנים והחוקרים: אם האל הוא אחד, מדוע מקבל השם צורת ריבוי? האם לפנינו שריד מן האלים הרבים של עמי האזור, ואולי צורת הריבוי הנעלה, "פלורליס מאגֶ'סטאטיס". בכל מקרה, הוא אינו שם בסיס אלא ריבוי של אחד משני שמות האל: 'אֵל' ו'אֱלוהָ'. 'אל', שם המוכר מהשפות שקדמו לעברית, מופיע במקרא רק 235 פעם, לעיתים במשמעות אלילים. מהיכן נלקח? יש דעות שונות ואין הכרעה ביניהן. הדעה הרווחת והמתאימה לאינטואיציה היא ש'אל' קשור לכוח, כמו בפסוק "היה לאל ידו", והמילה אול במשמעות כוח. איך הפך 'אל' ל'אלוהים'? תוספת ה' ברבים אינה זרה לעברית, כמו ב'אֵם' שהיא ברבים 'אמהות'. השם המורחב 'אל שדי' הטריף את דעת חוקרי המקרא, וזכה לשפע השערות ביחס למקורה של 'שדי'. יש שקושרים את המילה לשודד בעל כוח, אחרים לשד האשה, ואחרים לשָׂדֶה. 'שדי' לבדה או בצירוף 'אל שדי' מופיעה במקרא 48 פעם.
הדעה השנייה אומרת ש'אלוהים' הוא צורת הריבוי של 'אלוה', שככל הנראה אינו קשור ל'אל'. אלוה מופיע במקרא 57 פעמים. יש גם שרואים בו גזירה לאחור של 'אלוהים', ומכאן שהתהליך הוא אל>אלוהים>אלוה, אך ספק אם זה אכן גלגולה של המילה. יש גם חיבורים: "אל אלוהים!" היא קריאת פליאה או חרדה בת ימינו, והיא מופיעה במקרא בספר יהושע במבנה משולש: "אֵל אֱלֹהִים ה'".
אז מיהו אותו ה'? ה' מייצג את השם החשוב והנפוץ של האל במקרא, וזה אינו 'אלוהים', אלא השם המפורש, שהפך קדוש עד כדי כך שאין מבטאים אותו או כותבים אותו בעברית. ככתוב במשנה במסכת יומא: "והעם העומדים בעזרה, כשהיו שומעים שם המפורש שהוא יוצא מפי כהן גדול, היו כורעים ומשתחווים ונופלים על פניהם". בלשון ימי הביניים מופיע הסבר מרחיב: "אהיה אשר אהיה, הוא פירוש של שם המיוחד, היה הווה ויהיה, שאין עבודה זרה נקראת כן". הסבר נוסף: "ה' צבאות שם ה' הוא צבא ואות בכל שמותיו. י-הו"ה שם הויה שהווה בעולם". הנוצרים דווקא אימצו את השם המפורש, ושמו בפיהם Jehova. הוא מופיע במקרא למעלה מ-6600 פעם, ונכתב מטעמי הקדושה יי, מילה שאינה ניתנת להגייה. עם השנים הפך גם 'יי' לסימן קדוש, והשם המפורש הומר לאות אחת מרמזת: ה', ולחילופין ד'.
האות ה' מרמזת לשם הקדוש, האות י' מרמזת לשם אחר של האל, יָהּ. לישראלי בן זמננו הוא מוכר, וגם מושר בשירים מולחנים ("ממעמקים קראתיך יה"), במקרא הוא נפוץ הרבה פחות, 24 פעם בלבד. שם רווח יותר הוא 'אֲדֹנָי', המעיד כבר על תפקידו של האל: לשלוט בעולם. ניקודו של השם המפורש, על פי אחד ההסברים, הוא ניקודו של אֲדֹנָי המולבש על ארבע האותיות הקדושות י'ה'ו'ה'.
שרשרת השמות הקדושים יצרה עם השנים מעגל בלתי נגמר של חומרות ושינויים. כל שם שהפך רווח נחשד בזילות הקדושה והוטלו עליו איסורים. המחמירים ממירים ק' באותיות הנחשבות קדושות, וכך הפך אלוהים לאלוקים, צורה שהחלה להופיע מעט במדרשים, ונפוצה מאוד בספרות השו"ת. ההוגים הדתיים היום אוהבים את שם התואר אלוקי. 'יה' קודשה ועל כן היא אינה משמשת בגימטריה או בספירת ימי החודש, והוחלפה ב-ט"ו, ולצידה 'יו' שהיא ט"ז. במילים ושמות שבהם מופיע צירוף האותיות יה מוטל גרש: שרה-ביילה שתחי'; בשמות נוהגים המחמירים להמיר את י' של 'יה' בק'. בפרויקט השו"ת נכתב שם אלוהים יְקֹוָק. אורי אורבך מביא במילון הדתי-חילוני "סבא שלי היה רב" את הערך "בַּתְקָה וקֵלִיקָקוּ". אלה הם בתיה ואליהו המתחרדלים, המנסים להסיר משמם כל זכר לשם אלוהים לגירסאותיו. גם אדני זכה לגירסת הסתרה חלקית, בהלחם 'אֲדושֵם'.
שם האלוהים הפך בחברה היהודית המודרנית, בעיקר הישראלית, לסימן היכר מגזרי. החילונים משתמשים באופן בלעדי ב'אלוהים', כולל גדולי האפיקורסים. בספרות הדתית הוא הלך ונעלם בעיקר מימי הביניים ועד הדתיים של היום, בחיי היומיום ובספרות. החילוניים בחרו באלוהים מפני שהם בחרו בתנ"ך. התנ"ך, על פי ההשפעה שלו על העולם התרבותי והלשוני המודרני, הוא ספר שאפשר לגבש כלפיו עמדה חילונית ולאמץ אותו, במידה רבה יותר מספרות חז"ל.
לעומתם בחרה היהדות הדתית, במעין תהליך אלימינציה כתוצאה מההחמרות הרבות, שם ניטרלי יותר כמו 'המקום', בעקבות המשנה המדברת על "עבֵרות שבין אדם למקום". מדרש בראשית רבא מסביר: "מפני מה מכנין שמו של הקדוש ברוך הוא וקוראין אותו מקום? שהוא מקומו של עולם, ואין עולמו מקומו".
השם הניטרלי ביותר לאלוהים הוא 'השם'. לכינוי הזה רמז המקרא בפסוקים רבים. בדרך כלל ללא יידוע: "בנקבו שם יומת" בספר ויקרא, ברמז לשם המפורש. הצורה המיודעת, המקובלת היום, נדירה מאוד, כמו "ליראה את השם הנכבד" בספר דברים. השם מככב בצירופים כמו 'השם ירחם', 'השם יתברך', 'אם ירצה השם', ומעל כולם 'בעזרת השם'. 'השם' משמש גם דתיים מתונים, גם חוזרים בתשובה וגם מסורתיים, ומבחין ביניהם לבין חילוניים גמורים.
ברשימה הבאה: מה מספרים כינוייו של אלוהים על תפקידו ומעמדו.
עוד רשימות, מאמרים ותשובות של ד"ר רוביק רוזנטל באתר הזירה הלשונית, http://www.ruvik.co.il
פורסם ברוביק רוזנטל | מתויג 'אם ירצה השם', 'בעזרת השם', 'השם ירחם', 'השם יתברך', אֲדֹנָי, אל, אלוה, אלוהים, אלוקי, ה', השם, י-הו"ה, יהדות, יי | 32 תגובות
שמעתי שחז"ל פירשו את "אל שד"י" "שאמר לעולמו די" כלומר הגביל את ההתפתחות לגודל מסויים כפי שהמעגל לא יכול להתפתח יותר מ 3.14 פעמים הקוטר = שד"י בגימטריה
אהבתיאהבתי
ראשית, מדובר על פלוראליס מאיסטאטיס, שהרי בלטינית ה-J מבוטאת כיו"ד עיצורית.
שנית, לגבי "שדי", אולי יש קשר לחוזק כמו בביטוי "שידוד מערכות" וגם בערבית השורש קשור לחוזק (כמו השדא הערבית שהיא סימן הדגש).
אהבתיאהבתי
"שידוד מערכות" אינו קשור לחוזק אלא לשינוי, לאו דווקא בכוון של חיזוק (הכלי החקלאי משדדה משנה את מצב פני השטח של השדה, מפורר רגבים גדולים כדי לאפשר זריעה).
מקורו המשוער של "שדי" הוא ה"שדו" (ש קמוצה, וו בשורוק) שמשמעו "הר" באכדית
(ככתוב: "אלוהי הרים אלוהיהם").
אהבתיאהבתי
נתקלתי במקרה שבו הכותב כתב ג'הווה במקום יְהַוֶּה.
אהבתיאהבתי
שתי הערות: 1. הניקוד של "יהוה", של "אדני" ושל "יי" זהה – שווא, קמץ 2. הביטוי "אלהים גדול", צורה של השלכת יהבנו עליו, מצוי בעיקר בפי הספרדים, ומעניין בצירוף רבים-יחיד.
אהבתיאהבתי
שדי – שומר דלתות ישראלc
אהבתיאהבתי
ב. צדוק
לאשתי ולי לקח זמן רב עד שהתרגלנו לקבל את השינוי מאלוהים לאלוקים, כלומר החלפת ה-ה ב-ק. בשנים האחרונות שמעתי את ה"הידור" מפי מרצה מעולה ד"ר ש.ג. שכינתה
את השם "אלי" בשם "קלי" ויותר מאוחר זמרת שרה שיר ובמקום שתי המילים "אלי אלי"
היא שרה "קלי קלי", ולדעתנו זה ביזוי שם ה' ולא שמירה כביכול על קדושתו.
אהבתיאהבתי
שלום, כתבתם כאן במאמר:
"חלק מן השמות הם מילים בודדות שנתקבעו"/
האם יש כאן שגיאה? האם לא היה צריך לומר "חלק מן השמות הן מילים בודדות שנתקבעו" או "חלק מן השמות הוא מילים בודדות שנתקבעו"? מדוע "הם" מיוחס ל-"שמות" דווקא?
אהבתיאהבתי
שלום יוסי,
לפי כללי הדקדוק, האוגד 'הם' צריך להתאים במין לנושא "חלק מן השמות", ראה למשל כאן. במקרים כאלה האקדמיה מאפשרת לייחס את ההתאם למילה 'שמות' (ולא למילה 'חלק'), ראה כאן.
אהבתיLiked by 1 person
שלום,
נכתב כאן בתחילת המאמר:
"חלק מן השמות הם מילים בודדות שנתקבעו".
כיצד יש לקבוע את "הם"?
האם על "שמות" (ולכן "הם"), או על "חלק" (ולכן "הוא") או על מילים (ולכן "הן")?
תודה!
אהבתיאהבתי
פרופ שמעון שרביט בהיותו ראש המחלקה ללשון בבר-אילן אמר שם בסמינריון לתואר שלישי שאמו נהגה לומר את השם המפורש אדוני בצר לה.
אישית אני יכול להעיד אותה עדות. אמי פנתה אליו כמעט מדי יום בשמו המפורש לבקש השגחה ובריאות למשל על כל חיילי צהל וביניהם גם על בניה המשרתים.
שתי האמהות הללו הינן מעדות המזרח (מרוקו, פרס). מה שמעורר סברה שישיבות ליטאיות הובילו זרם של התרחקות מאדוני ומאלוה. כמו כן לתחושת המוזרות והניכור המלווים את הצרימה שחשה אוזני במלים : קל, אלוקי אברהם, אלוקים.
בעומדי בפני ציבור ישיבות חרדיות שהושפעו מהנוהג המידרדר הזה במדרון חלקלק אני מקפיד להשתמש רק בשם: הקדוש ברוך הוא. לא לעורר מדנים.
ציון בודאי, גבעת-שמואל
אהבתיאהבתי
מרתק! ומאד משמח אותי לשמוע על יהודים שכן פונים אל אלוהים בשמו.
מסקרן אותי לדעת איך אמך מבטאת את השם הזה – אני מכירה שתי אסכולות שונות, אחת שגורסת Yehova ואחת שגורסת Yahwe.
אהבתיאהבתי
נ.ב. סליחה. אני רואה עכשיו שאמרת "פנתה" ואני שאלתי בהווה. אני מתנצלת אם פגעתי בך.
אהבתיאהבתי
מתנצל, לא ציינתי ז"ל זכרה לברכה. אולי גם עתה בהווה היא פונה לאדוני ישירות. בכל אופן איני סבור ש"אלוקים" זו המצאה של האישה המזרחית, מהמגרב עד לב אסיה.
אהבתיLiked by 1 person
כן, אלוקים באמת לא נשמע כמו המצאה מזרחית. אני רק מסוקרנת איך אמך ז"ל ביטאה את השם המפורש – אם זה היה כמו Yahweh או Yehovah, או משהו אחר לגמרי?
אהבתיאהבתי
"הי רוביק ! – שנה-טובה – וגמר חתימה טובה ! – / בתודה -אלוהית ! … / 1. אהבתי את האפשרות, שמצאתי בתגובה, שפירוש המילה 'שד' – הוא הר באכדית. ב'הריון' ההר נשמר./
2. כשניסיתי לקרוא ולבטא את שני השמות ב(דודשלה) שנכתבו באותיות אנגליות – פתאום התנגנה לי המילה 'אהובי' … המתחרה של הבעל … וכנראה, שהליטאי גבר יותר קנאי…//" 22.9.15. (C). אלגל
אהבתיאהבתי
דב אלבוים הוא היחיד שקורא לאל הויה יש אסמכתאות לכך?
אהבתיאהבתי
ההופעה הקדומה ביותר של השם "יהוה" מצויה בכתובת מצרית מאמצע המאה ה-13 לפה"ס ובה נזכר שבט נוודים משעיר (השם הקדום של מה שהפך לימים לממלכת אדום), מאמיני אל אשר שמו בכתיב ההירוגליפי הוא "iihwaa" או "yahwaa". התקופה קדומה בחצי מאה לערך להופעת עם ישראל הקדום בכנען, וזהו ככל הנראה האל אותו הכירה אוכלוסיה קדומה זו. אחת מההצעות הקבילות ביותר שהוצעו במחקר לאטימולוגיה של שם זה של האל היא מקורו בכח הטבע רוח, אשר אחד מכינוייו נשמר בשפה הערבית: האווא (hawa). אין אם כך כל בסיס אטימולוגי לפרשנות המאוחרת לשם האל כ"הוויה", למרות שמשמעות פרוש זו תואמת מאד את המשמעות הדתית המודרנית של שם האל.
אהבתיLiked by 1 person
הנה מה שאני, חילונית אדוקה, סברתי עד כה:
שדי = שומר דת ישראל
יהוה = שילוב של היה + הוה + יהיה
אהבתיאהבתי
מאחר והיהדות היא (כנראה) הדת המונותאיסתית הראשונה ובתקופה העתיקה היה כל הזמן מתח בין היהודים לבין עובדי האלילים, יתכן במדובר בטריק לשוני, אם אני קורא לאלוהים ברבים אז אני מכיל במילה אחת את כל האלוהים האפשריים ואין אחרים מלבדו.
אהבתיאהבתי
במצרים הייתה תקופה של מונותאיזם(אל השמש) וייתכן שמשם הגיעה לעיברים(משה נסיך מצרים?)
אהבתיאהבתי
לדוד, לחיזוק דבריך האל מופיע במקרא גם כאלוהי הרוחות בורא הרוח וכד.
אהבתיאהבתי
התפיסה במאמר היא תפיסה דתית, אפילו דתית פרמיטיבית, ולא מחקרית.
השם "אלוהים" נגזרר מהשם "אל", המבטא היום בעברית מושג של כל אל שהוא, פגני או אחר; ואולם בשעתו, היה זה ישות אלוהית מקומית, אחד מהאלים הרבים באיזור (כמו "בעל" או "דגון") ששמו היה "אל" והוא קרוב למושג "איל" (החיה) או "אייל" (כח) ולא בכדי, כאשר שהה משה על הר סיני יצרו בני ישראל את העגל, שהוא דימויו של "אל" הקדום.
גם י"הוה", השם שאסור גוועלד להגיד אותו בקול, אינו קשור להוויה אלא לאחד האלים "שהסתובב באזור" ושאומץ כאלוהות ראשית על ידי הישראלים הקדומים. וכל השאר הם שטויות דתיות: כמו ההצעצעות בשמות כמון "השם", "אלוקים", "אדושם" וכו' שבאים כביכול בעקבות איסור להשתמש בשם האלוהים לשווא, שכוונתו כמובן לאי שימוש בו לשבועת שקרו וכדומה ולא לאי אזכור שמו כמות שהוא, כמו גם הפרשנות לפיה "והיו לכם (המצוות) לטוטפות בין עיניכם" שמשמעותה שתמיד תזכרו את מצוותי, הפכה בצורתה המטופשת לקשירת קופסאות פלסטיק על המצח ועל היד בעת התפילה (תפילין כמובן).
אהבתיאהבתי
לפי תפיסתך המופשטת – שתמיד תזכרו את מצוותי -מהי בדיוק משמעות המלה "טוטפות"?
אהבתיאהבתי
מעניין
אהבתיאהבתי
מקור המלה טוטפת הינו במילה המצרית tpt, אשר משמעה עיטור לראש המלך, ובו ראש קוברה זקוף המונח על מצח המלך. אביזר עיטורי זה אינו משמש לקישוט אלא להגנה רבת עצמה על המלך. ברוב תמונות ופסלי מלכי מצרים נראה עיטור זה. מכאן ברור כי הטוטפת היתה אמנם חפץ כלשהו אשר הונח על הראש ומטרתו הראשונית היתה הגנה מאגית.
אהבתיLiked by 1 person
תשובתו של דוד מעניינת ולי עצמי היא מחדשת.
אהבתיאהבתי
שלום רוביק,
זה שוב אני, אוהד בית"ר.
טור תיאולוגי, הא?
אז ככה. צריך לחלק את הדיון לשמות תנ"כיים (כל אלה שציינת), שמות חז"ליים (הקב"ה, ריבונו של עולם), כינויים מאוחרים יותר (למשל: ריבון כל העולמים), וכינויים עמממיים (אצל חסידי ברסלב פונים אליו בלשון "טאטע", כלומר אבא'לה, וכך גם בשיר המפורסם והנפלא של רבי לוי יצחק מברדיטשב: https://www.youtube.com/watch?v=I3I-_ZzdFw4 ).
מה שכתבת כאילו כבר במקרא "השם" הוא כינוי של אלוקים – קצת מפוקפק בעיני, במחילה. הכוונה פשוט לשמו של הקב"ה, שיש בו קדושה כי הוא יעני מייצג אותו.
טוב, אצלנו בביתר לא כל כך בררנים בשימוש בשם אלוקים. נזכרתי שפעם הייתי בשיעור אצל פרופ' שלום רוזנברג והוא אמר שמה שהוכיח שפינוזה אחרי כמה עמודים בתיאורמה מס' 11 של האתיקה מגלים אוהדי הכדורגל אחרי גול אחד ("יש אלוהים!!!!). אז למה להתאמץ?
אהבתיאהבתי
ועוד משהן, קצת מצחיק:
אצל הדוסים הקטע של אי אמירת שמות הקדוש הגיע להגזמה פראית, אז להגיד אלוקים זה בסדר ואני זורם, אבל הם הכניסו גם "קל" (במקום אל), "קה" במקום י-ה, והמצחיק מכל, תאמינו או לא "שקי", כן-כן, במקום ש-די. אז מישהו צחק פעם שסדרת הספרים החרדית לילדים "בתיה ואליהו" תיקרא מעתה "בתקה וקליקו". 🙂
אגב, כדאי לך לקרוא את ההלכה ברמב"ם על שבעת השמות שאינם נמחקים. אלה נחשבים השמות המקראיים המקודשים באמת. שם שם, עיין שם. אצלנו בביתר כולם רמבמיסטים, אתה יודע.
אהבתיLiked by 1 person
זה נכון שיהודים חילונים (ורק יהודים!) קוראים לאלוהים "אלוהים". אבל מי שבאמת אתאיסט משתמש בשם "האמיתי" יהוה.
אהבתיאהבתי
http://www.zeevgalili.com/2009/08/5986
יחי רוביק!!!!!!!!!!!!!
אהבתיאהבתי
שדי = ראשי תיבות של שומר דת ישראל.
אהבתיאהבתי