"נאום הבהמות" של עודד קוטלר הסעיר את המדינה. הוא חשף פן של התנשאות בקהילה התרבותית, והיטה את הדיון מן הסוגיה החשובה של הפיקוח על התרבות מצידה של הממשלה.
'בהמה' היא מילה נפוצה במקרא, ומתייחסת לכל ההולכים על ארבע, כלומר, שאינם דגים או עופות. בספר איוב גם מופיע בעל חיים בשם בהמות, שהוא ככל הנראה ההיפופוטם של ימינו. המיתוס טוען שהוא נולד יחד עם אדם הראשון.
בעברית המדוברת 'בהמה' היא גידוף, כינוי לאדם נבער וגס רוח. יש לכך בסיס במקורות, כגון בספר קהלת: "מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעֹלָה הִיא לְמָעְלָה, וְרוּחַ הַבְּהֵמָה הַיֹּרֶדֶת הִיא לְמַטָּה לָאָרֶץ". בימי הביניים מילים חדשות כמו 'בַהֲמוּת', 'בהמיוּת', 'בַהֲמִי' ועוד, מייצגות את היסוד הגשמי באדם. הגידוף הוא תולדה של יידיש ולדינו. בלדינו אומרים: 'בְּהֵמָה אֶין פוֹרמָה דֶי בֶּן אָדָם', בהמה בצורת אדם, וביידיש 'בהֵיימֶה', כמו בפתגם 'אַ בהמה בלייבט אַ בהמה': בהמה נשארת בהמה. לכך תרם גם הצירוף 'בהמה גסה'. במשנה פירושה בהמה גדולה, כגון פרה או שור, להבדיל מ'בהמה דקה' (קטנה): כבשה או עז.
למילה 'בהמה' כדימוי שלילי לתכונות אנוש כגון טיפשות וגסות אין מקבילה של ממש בשפות אחרות. beast האנגלית היא דימוי לאדם אלים ומפחיד, וביידייש 'וילדע חייה'. שם התואר bestial מתורגם 'חייתי', ומוגדר במילון אוקספורד 'אכזר ומושחת'. לעומת זאת בהמות ספציפיות הן מקור לדימויים הדומים לזה של הבהמה היידית-לדינו-עברית.
גמל. הבהמה המזרח-תיכונית מכולן משמשת לעיתים דימוי לאדם גבוה ומסורבל, ומכאן נולדה המילה 'גמלוני'. בלדינו גמל הוא סמל לטיפשות: gameyo. במחזמר "בוסתן ספרדי" מסופר על תינוק שנולד גָמֶייו, כלומר, ילד שוטה.
חמור. החמור הוא שק החבטות של השפה, גידוף גנרי למי שמתנהג בטיפשות, בחוסר התחשבות, בעקשנות חסרת פשר, שעליה נאמר 'רק חמור לא משנה את דעתו'. הניב 'חמור נשאר חמור' מופיע בכמה וכמה שפות, וגירסתו בלדינו: 'חמור נולד, חמור נשאר'. באנגלית אומרים: "לא אירע עדיין שחמור יצא מביתו וחזר סוס", ובגרמנית: "חמור נשאר חמור גם אם יצא ללמוד ברומא". הביטוי 'חמור קופץ בראש' הוא גלגול של הביטוי התלמודי 'הדיוט קופץ בראש'. 'חמור גרם' הוא גלגול שלילי של הביטוי המחמיא דווקא משירת יעקב על יששכר התלמיד החכם.
כבשה. הכבשה הפכה דימוי לקונפורמיזם ופחדנות, גם בעקבות הפעייה מעוררת החמלה וההליכה בעדר. תרם לכך גם הסרט 'שתיקת הכבשים' על הקניבל חניבעל. הכבשה מוצגת כקורבן תמיד, ולכך סייע הדימוי שמקורו בירמיהו 'הולכים כצאן לטבח' (במקור: לטִבְחָה), ועל דרך החיוב חזון "וגר זאב עם כבש". הכבשה היא גם סמל לתמימות, ומכאן הביטוי 'זאב בעור כבש'.
סוס. הסוס זוכה בשפה לתיוג מעורב. 'סוס' הוא כינוי למי שאינו רואה מה מתרחש סביבו ודוהר למטרה, ועל כן כונה כדורגלן העבר רוני רוזנטל סוס. סוס הוא דימוי לכוח וחריצות: אחד 'בריא כמו סוס', אחר 'אוכל כמו סוס' ושלישי הוא ממש 'סוס עבודה'. בשפה הצבאית 'סוס' הוא קצין שנצמדים אליו כדי להתקדם במעלות הדרגות והתפקידים.
עגל. עגל הוא סמל רב לשוני של טיפשות והיעדר תחכום. כך גם בצרפתית שם veau הוא כינוי לטיפש. מכאן גם הביטוי 'עיני עגל' שמקורו ביידיש, המיוחס למעריצים שוטים. בגרמנית אומרים באותו עניין 'עיני פרה', ובאנגלית 'עיני כבשה'. 'עגל מלומד' הוא אדם משכיל אך נעדר עומק וחוכמה, ביטוי המזכיר את הביטוי מן הקוראן המלגלג על היהודים: 'חמור נושא ספרים'. המקור דווקא מן המקרא, בספר הושע, אם כי במשמעות שונה במקצת: "וְאֶפְרַיִם עֶגְלָה מְלֻמָּדָה אֹהַבְתִּי לָדוּשׁ".
עז. רעיית התיש, העז, משמשת בשני עניינים. לוין קיפניס הפך אותה לסמל לשובבות בשירו על 'עיזה פזיזה'. הסיפור היהודי על האשה שבאה לרבי בטענה על צפיפות, ובעצתו הכניסה עז לבית ואחר כך הוציאה אותה, הפך את העז דימוי לדבר מה מיותר ומטריד, ומכאן גם הגיעה לפרסומות כמותג של פונדקי דרכים.
פרד. יצור הכלאיים הזה הוא סמל לעקשנות: 'עקשן כמו פרד', ביטוי המתורגם מאנגלית וגרמנית.
פרה. השפה מתעללת בפרה והופכת אותה דימוי רב-כיווני ורב-משמעי, המכוון תמיד לנשים. פרה היא כינוי לטיפשה, גם בעקבות האנגלית: stupid cow (פרה מטומטמת). פרה היא גם כינוי לאשה עבת בשר. במקרא זכורות 'פרות הבשן' של עמוס, וכאן הכוונה דווקא לגברים, עתירי ממון ורכוש אך מושחתים.
קרנף. סמל לקונפורמיזם, בעיקר בימים של ליקוי מאורות. המקור במחזהו של יונסקו בשם זה. יש אומרים שאילו אמר עודד קוטלר "עדר של קרנפים" במקום "עדר של בהמות" איש לא היה שם לב. אבל אז, על מה היינו מדברים כבר שבועיים תמימים?
שור. בתרבות היהודית השור זכה דווקא לכבוד כמאכל הצדיקים בגן עדן (שור הבר), ובעקבותיו מכונה מאכל תאווה ביידיש 'שוֹרֶה-בּוֹרֶה'. בצרפתית boeuf הוא דימוי לאדם כבד, גס, רפה שכל ואיטי. בסלנג הישראלי נהגו לקרוא לאדם כזה בעבר 'אוֹקס', שור ביידיש ובשפות נוספות.
תיש. התיש העברי לא זכה להיות מקור לדימויים, אך הוא מסתתר מאחורי כמה דימויים בשפות שונות. בוֹק, ביידיש: באָק, תיש, הוא כינוי לאדם טיפש ואטום. בעבר היו שקשרו את המילה לעץ בוק המשמש בנגרות. אז לא. ואילו בפולנית coziol, תיש, הוא כינוי לבית סוהר, ומכאן כינויו העברי 'חד גדיא'.
עוד רשימות, טורים, מאמרים ושאלות של ד"ר רוביק רוזנטל באתר הזירה הלשונית, http://www.ruvik.co.il
קוראת את דבריך בשקיקה ותמיד מחכימה. תודה.
אהבתיאהבתי
היי רוביק,
תודה על עוד טור מאלף.
לדעתי יש בידך טעות – שה הוא סמל לתמימות. זאב בעור כבש הוא סמל להתחזות או להיתממות, אולם הדבר נובע מהניגוד בין השניים (הזאב המאיים והכבשה החלשה/עדינה) ולא מתכונות הכבשה.
אהבתיאהבתי
כמוזכר למעלה, (מתוך ויקיפדיה:)
קרנפים (בצרפתית: Rhinocéros) הוא מחזה אבסורד מאת המחזאי הצרפתי אז'ן יונסקו, העוסק בקונפורמיות וטבע את המונח "התקרנפות".
ובלי כל קשר לאותיות מתקנפר(מ)ים- מתקרנפים?
אהבתיאהבתי
התיש קשור לאשמאי זקן. אני לא יודעת איך, אבל זו האסוציאציה שלי ומצאתי לכך חיזוקים ברשת.
אהבתיאהבתי
בענייני לכלוך:
בצבא המכי״ם העצימו כל גרגר אבק בקנה הנשק, לדרגת פיל – ״פילים בקנה״.
״קוזאלאך״ (עיזים ביידיש) היה הכינוי בילדותי ללכלוכים באף…
אהבתיאהבתי
אם בפילים עסקינן – אזי למרות שהן חיות חמודות במעשיות לילדים, נאמר על אדם חסר רגישות שהינו "בעל עור של פיל", ועל אדם מגושם "פיל בחנות חרסינה".
ומאחר והאדם מחשיב עצמו כגזע העליון – הוא יצר "האנשה" (בה הוא מרומם בעלי חיים וחפצים לדרגתו השמיימית), בעוד החיה הנחותה היא כר לגידוף.["החייאה"(?)] כמו: אדם לאדם זאב.
אך בעצם, בכל הנוגע לאכזריות ויצירתיות האופורטוניזם והזדון אין חיה שתשווה לאדם.
יוצאים מן הכלל הם הטפילים למיניהם (כקרציות, וירוסים ודראקולות), שאולי אין להם ידיים אבל יש להם "דם על הידיים".
אהבתיLiked by 1 person
איזה כיף שאפשר להגיב בחופשיות. אז ככה חשוב מאד לא להעליב אנשים שחושפים את עצמם לרשת. נכון שאין קשר למאמר, אבל חשוב להזכיר בכל מקום !!.ועכשיו אגש לעיניין המאמר. על פרה הייתי אומרת שהיא שם עדיף משל בהמה באופן כללי,מפני שפרה קרנף או אדם למשל, הם שמות שניתנו לכל הבהמות על פני כל הארץ. ישמע קילשאתי אולי,אך זכורני מהשואה ,שהסמלה חסרת משמעות כלשהי מעליבה ופוגענית כמו נתינת מספר לאדם או לפרה. לכן ההמולה סביב נושא הבהמיות שלדעתי באופן כללי זאת עובדה שכולנו בהמות ב"אים אימא" שלנו ולכן לא יודעת מה כל כך מעליב. הסתירה שלכאורה קיימת במאמר, היא רק ההסבר לבהלה ההמונית עקב דבריו של האומן ,שלא נראו לי לחלוטין שיקריות אלא רק קצת מקוממות . תודה בשם זכות הביטוי היה נחמד מאד ומחכים. חנה בורה-לוי.
אהבתיאהבתי
תיש בפולנית koziol בk לא בc
אהבתיאהבתי
תיש מתקשר גם, משום מה, לתעשיית הבירה: סגנון בירה גרמני ידוע מסוג בוק (תיש בגרמנית) שהיא לאגר מחוזק ועשיר טעמים יותר מהלאגר הזהוב השכיח וכן הבירה הצ'כית ממבשלת קוזל (תיש בצ'כית ובעוד שפות סלאביות) שסמלה הוא תיש מחזיק כוס בירה.
אהבתיאהבתי
בשתי מילים נהנתי לקרוא !!
ועוד , למרות שצרופים רבים מוכרים לי
החכמתי באחרים.
תודה רבה !
אהבתיאהבתי
כמו רבים אחרים קוראת את דבריך בעניין רב. הייתי רוצה להדפיס את הפוסטים, אבל אינני מצליחה.
אהבתיאהבתי
שוש שלום,
מתחת לכל פוסט כתוב "שתפו תוכן" יש ללחוץ על האייקון של המדפסת ולהדפיס את הפוסט.
בהצלחה
אהבתיאהבתי
לרוביק שלום
נהנה מאד מהפוסטים ..
בקרב דוברי העברית במשפחתנו (ויש רבים כאלה) נערכים לעיתים תדירות ויכוחים
בעינין זכר ונקבה ,למשל סכין גדר וכדומה.
נשמח באם תוכל להרחיב בנושא.
ושוב תודה
אהבתיאהבתי
שלום רוביק,
את שתי השורות האחרונות של הרשומה לא הבנתי.
"בעבר היו שקשרו את המילה לעץ בוק המשמש בנגרות. אז לא." – אז לא מה?… אולי נשמט כאן חלק מהמשפט?
"ואילו בפולנית coziol, תיש, הוא כינוי לבית סוהר, ומכאן כינויו העברי 'חד גדיא'." – למה הכוונה כאן? מה הקשר בין בית הסוהר לחד גדיא?
אשמח לתגובתך, ותודה רבה על כל הרשומות המעניינות והמחכימות!
אהבתיאהבתי
ההר הוליד עכבר. פתגם שמתייחס לגודלו של העכבר.
אהבתיאהבתי
האם זה המקום לשזור בו דעות פוליטיות?
"הוא חשף פן של התנשאות בקהילה התרבותית, והיטה את הדיון מן הסוגיה החשובה של הפיקוח על התרבות מצידה של הממשלה."
אהבתיאהבתי
יש גם את "מה אני, עז?" מתוך המערכון של הגשש "ספרים רבותי ספרים", שהתקבל מאז כביטוי מחאה של מישהו ששכחו אותו.
אהבתיאהבתי
הדיון מזכיר את השיר הידוע "חיי אדם" המסביר דרך היתול את מרבית הקישורים בין אדם לחיה
מצורף להנאתכם
כשברא אלוהים יצורים בעולם,
עשרים שנות חיים הוא חילק לכולם:
עשרים שנות חיים ליונק ולעוף,
לדג לברווז לאדם ולקוף.
אמר האדם: "אלוהים אדירים,
אינני רוצה כבר למות בן עשרים
הוסף לי שנים קצת יותר מלכולם,
הוסף, בחייך היה בן אדם!"
אמר החמור: " בחיי, אלוהים!
הבט על חיי ואמור: זה חיים?
אם לא די לאדם בעשרים השנה
אתן לו שמונה משלי ‟ מתנה."
אמר גם הסוס: "אלוהים כל יכול,
נו, מהם חיי? רק לסחוב ולסבול.
יספיקו לי עשר שנים בעולם,
השאר – אנדב לטובת האדם".
כך זו אחר זו החיות שם נגשו
לגרוע שנים מחלקן הן ביקשו,
הכלב, הקוף, החזיר, השפנים –
תרמו מרצון למגבית השנים.
ישב אלוהים עירני וקשוב,
רשם כל תרומה במכונת החישוב,
לבסוף הוא לחץ על כפתור המכונה –
"נו, טוב, קח עד מאה ועשרים שנה".
מאז האדם חי חיים משונים:
הוא חי כאדם את עשרים השנים
ואז את חובו הוא מחזיר בלי היסוס.
עובד כמו חמור ומזיע כמו סוס
כפרד עקשן ורועד כחתול
אוהב כשפן וזוחל כשבלול
רעב הוא ככלב, זולל כחזיר
לבסוף – כמו הקוף נשמתו הוא מחזיר.
אהבתיאהבתי
"הי – רוביק ! – באיחור. / אבל, בין התיש והעז, חסר ה "השעיר" המקראי.. הטוטם של עמנו – ושל היונים…/ מפולחן התיש -"הטְרָגוׂס" היוני – יוצאת המילה "טרגדיה"… כשהראו את משמר-הכבוד של הפרלמנט-היוני, בערוץ 1, לכל החילים היו פאות עד-המותנים ! … כמו
אצל הדוסל'ך שלנו. // בספרי החדש, סיפורים, לזכר אבי, הוא כתב סיפורים על חמורים, סוסה ויונה.נקרא " היונה '206'. להשיג רק אצלי./ לעניות דעתי, הפאות מסמלות את האוזנים. את קידוש "הנשמע"- ההקשבה, מה "נעשה ונשמע". כתבתי כבר בסיפור חדש על בן-גוריון… / ותודה ! – //" 1.9.15. (C). אלגל.
אהבתיאהבתי