ד"ר רוביק רוזנטל / זה לא הגיל, זה השפה
אפריל 9, 2015 על-ידי ravmilimteam
אז מה אנחנו עושים עם המוני האנשים האלה, שזה אנחנו, או הורינו, או שנהיה כאלה בקרוב יותר או בקרוב פחות? איך נקרא להם בלי לפגוע בהם, או בעצמנו?
העולם כולו מתפתל סביב השאלה הזו, שהיא לשונית וחברתית גם יחד. הזקנים. 'זקֵן' היא מילה של כבוד וקדושה במקורות ישראל, ככתוב במשנה הפותחת של מסכת אבות: "משה קבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה". איש לא העלה בדעתו שהמשפט אינו תקין פוליטית, וראוי היה לכתוב "יהושע מסרה לאזרחים ותיקים", או "יהושע מסרה לאנשי הגיל השלישי", ואולי "יהושע מסרה למאותגרים קָלֶנדָרית". ואם לרדת נמוך יותר, "יהושע מסרה לחבורת סנילים, והם שכחו למי למסור אותה הלאה".
לא. זקנים. פשוט זקנים. הזקנים הם הסמכות הרוחנית, בעלי הניסיון והחוכמה. הגיל הוא יתרונם ולא חסרונם. 'זקן' הוא 'חכם'. יש לזכור שהמילה 'זקֵן' הוראתה המקורית 'בעל זָקָן', הזקן נחשב סימן כבוד וכזה הוא עד היום בקרב אגפים רבים ביהדות הדתית והחרדית. הביטוי הביקורתי "זִקנתו מביישת את נעוריו" הוא היפוך הביטוי והכוונה של חז"ל במסכת סוכה: "אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו – אלו חסידים ואנשי מעשה". את הביטוי "זקן משול לילד" לקחנו דווקא מהלטינית: senex bis puer – זקן הוא ילד כפול שתיים. הביטוי "חוכמת זקנים" נשאל לעברית מאנגלית וגרמנית, אבל הוא נרמז במסכת קידושין: "אין זקן אלא מי שקנה חוכמה". ורק לפני שבעה עשורים כיכבו בשמי הציונות שלושה אנשים שכונו בהדרת כבוד 'הזקן': בן גוריון, יצחק שדה, ומנחם בגין בן הארבעים בפי חבריו באצ"ל.
מדוע אם כן הפך שם התואר "זקן" בחברה המודרנית לשם גנאי? מדוע אנחנו נזהרים מלהשתמש בו בנוכחות אנשים שבדורות קודמים כבר נחשבו ישישים? שני יסודות מתנגשים בחברה המודרנית תורמים לבלבול הזה. מצד אחד: חברה דינמית, הבנויה על התמחויות וידע פונקציונלי ומעריכה פחות ידע מקיף ותובנות עמוקות. הזקן אינו שייך לכאורה לעולם הזה, שהרי "העולם שייך לצעירים", סיסמה שהומצאה על ידי פרסומאים של מותגי אופנה. מצד שני, החברה המודרנית היא חברה ליברלית הבנויה על עקרון הקבלה והתמיכה של כולם, גם אלה שאינם עמוד השדרה של החברה. ה'זקנים' נחשבים קבוצה כזו, ולכן השפה אמורה להגן עליהם.
אז אם 'זקֵן' אאוט, חוזרת השאלה שבפיסקה הראשונה: איך נקרא להם, לנו, לכולנו היום או מחר? יחד עם 'זקן' נפל למלכודת הסטיגמה גם 'קשיש', מונח תלמודי שמסגרת הגילים שהוא מקיף היום אינה ברורה; ובוודאי 'ישיש'. 'חתיאר', זקן בערבית הוא הזקן החכם. בסלנג הישראלי הוא כינוי מלגלג. 'עובר בטל', או בהגייה אשכנית 'אוֹבֶרבּוֹטֶל' הוא פיתוח של מסכת אבות: "בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם", ובקיצור, אַלְטֶה קָקֶר. 'תרח' הוא זקן שוטה, וכאן נעשה חשבון עם אביו עובד האלילים של אברהם באמצעות המילה הגרמנית הדומה töricht, אוויל. בעשורים האחרונים דבקו בקבוצה המדוברת כינויים סטיגמטיים מתחום הרפואה, כמו 'סֶנילי', 'אלצהיימר', ומעל כולם 'גריאטרי', מונח המקיף היום תחום שלם ברפואה, אבל בשפה הפך לכינוי פוגעני כמו 'הופעתי בפני קהל גריאטרי', 'האווירה במקום גריאטרית' ועוד.
בצידה השני של הסקאלה מצויה קבוצת כינויים ההופכים את הזקנה לפסגת החיים, גן עדן עלי אדמות, מעין פיצוי לשוני למכאובי הגיל. בראשם "גיל הזהב". המקור האנגלי golden age נשען על המיתולוגיה היוונית, שם מדובר על ימי הפריחה של האנושות, וכאן age פירושה תקופה או עידן. מאז המאה ה-16 מתייחס הביטוי גם לתקופת הפרישה והזקנה, ומכאן המעבר למשמעות 'גיל'.
גם הביטוי "הגיע לגבורות", בעקבות מסכת אבות שקבעה "גיל שמונים לגבורה" נועד להעצים. הוא התגלגל מספר תהילים: "ימי שנותינו בהם שבעים שנה, ואם בגבורות שמונים שנה". רש"י מפרש: "ואם הרבה גברו ימיו, שמונים שנה הם". הביטוי המכבד "הַדְרַת שיבה" שנטבע בימי תחיית הלשון התגלגל ממסכת שבת, שבה נכתב "הדרת פנים – זקן, שמחת לב – אשה".
בדרך כלל הביטויים שמהם נוקה כל רמז ל'זקן' הם בעלי אופי נייטרלי. כך נקבע הביטוי 'הגיל השלישי', בעקבות אנגלית וצרפתית. תוחלת החיים כבר הולידה בעקבותיו את 'הגיל הרביעי'. המקרא מציע לנו את הצירוף הנאה 'בא בימים', הלא הוא אברהם. הרמב"ן מביא לביטוי פרשנות מעניינת: "כאשר יזקין ויחיה ימים רבים מרוב בני האדם בדורו ייקרא 'בא בימים', מפני שהוא כבא בארץ אחרת, נוסע מעיר ובא אל עיר מיום אל יום". נשמע קצת כמו הבדיחה על הסנילי שפוגש כל יום חברים חדשים.
המערכת הציבורית, שהתלבטה רבות בנושא בחברות שונות, טבעה את הצירוף האנגלי senior citizen, כאשר למילה סניור משמעות כפולה: ותיק וגם ראשון במעלה. היא תורגמה בעברית ל"אזרח ותיק". יש לזכור שבמקורות 'ותיק' הוא לא רק ראשון בסולם הגילים, אלא אדם נאמן וישר המדקדק במצוות. לצד אלה צמחו הכינויים המתייחסים לתחום התעסוקה והפרנסה: פנסיונר, ובעברית, גימלאי. גימלאי, יש לומר, לא חמקה לגמרי ממלכודת הסטיגמה, שכן היא משתמעת כאדם שכבר אינו תורם לחברה, מה שאין לומר על גימלאים רבים. המילה המנצחת, בוודאי בעברית, היא 'מבוגר'. ענייני, מכבד, וכל אחד מבין למה הכוונה.
סוכני השינוי הלשוני המרכזיים היום הם המוסדות שבהם מתגוררים בני הדור השלישי והרביעי בערוב ימיהם. פעם היו לנו 'בית אבות', 'מושב זקנים', ובמקרה הטוב 'בית הורים'. המוסדות האלה הוכתמו בסטיגמה הגריאטרית, ועל כן הם נעלמו כמעט מהשטח. היום יש לנו 'דיור מוגן', בתי האבות הפכו ל'אחוזות', והפרסומות מציגות לנו עולם של אושר, צחוק, ריקודים וסקס.
"כל השטוף בזימה – זקנה קופצת עליו", נאמר במסכת שבת. ועל כך יש סיפור שסופר ביום עיון על כינויים באוניברסיטת בר אילן. בכנס מחזור פנו הבוגרים שכבר הכריסו והאפירו לאחד הבאים בנוסח "מה נשמע, זקֵנה", " מזמן לא ראינו אותךָ, זקֵנה". לאשתו המבוהלת הסבירו שבכיתה ה', בשיעור קריאה, התקשה הילד לקרוא את הטקסט שניתן לו, וקרא "קפצה עליו זקֵנה". מאז דבק בו הכינוי זקֵנה, עד זִקנה ושיבה.
עוד רשימות, טורים, מאמרים ושאלות באתר הזירה הלשונית, http://www.ruvik.co.il
פורסם ברוביק רוזנטל | 17 תגובות
…ונא לא לשכוח: זקן בא בימים – צעיר בא בלילות
אהבתיאהבתי
שלום,
כתבה מעניינת.
ברצוני להוסיף עוד "זקן" אחד בהסטוריה שלנו:
"הזקן מנהריים" – פנחס רוטנברג מקים תחנת הכוח בנהריים, כשהיה בשנות הארבעים שלו. יש עליו גם שיר: הזקן מנהריים.
עוד ביטוי לזיקנה זכור לי מצעירותי. היינו אומרים על אדם זקן שהוא
"על הבקבוק". תרגום ישיר מ"אנגלית" – אובר – בוטל.
טו-ני
אהבתיאהבתי
אמרו חכמים זקן נוטריקון "זה קנה" ואין קנין אלא דעה שכך דרשו: "דדא ביה כולה ביה דלא דא ביה מה ביה דא קני מה חסר דא לא קני מה קני" ובתרגום לשפה מדוברת: דעה בו – הכל בו. ושאין דעה בו – מה בו?! דעה קנה, מה חיסר? דעה לא קנה, מה קנה?
אהבתיאהבתי
אני עברתי את גיל הגבורות, התחלתי לכתוב בגיל 72
אהבתיאהבתי
אני עברתי את גיל הגבורות. התחלתי לכתוב ספרים בגיל 72 עד כה כתבתי 14 ספרים, מהם תשעה ספרים ראו אור ונמכרים במיטב חניות הספרים ועדיין הייד נטוייה.הגיללא עוצר את מה רק את מה שאתה עושה ויראה לפי יתיחסו אליך בגילך, בכלגיל אתה עשוי להראות זקן לפי הנ"ל.
אהבתיאהבתי
וּזְכֹר, אֶת בּוֹרְאֶיךָ, בִּימֵי, בְּחוּרֹתֶיךָ: עַד אֲשֶׁר לֹא יָבֹאוּ, יְמֵי הָרָעָה, וְהִגִּיעוּ שָׁנִים, אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵין לִי בָהֶם חֵפֶץ.
עַד אֲשֶׁר לֹא תֶחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ, וְהָאוֹר, וְהַיָּרֵחַ, וְהַכּוֹכָבִים; וְשָׁבוּ הֶעָבִים, אַחַר הַגָּשֶׁם.
בַּיּוֹם, שֶׁיָּזֻעוּ שֹׁמְרֵי הַבַּיִת, וְהִתְעַוְּתוּ, אַנְשֵׁי הֶחָיִל; וּבָטְלוּ הַטֹּחֲנוֹת כִּי מִעֵטוּ, וְחָשְׁכוּ הָרֹאוֹת בָּאֲרֻבּוֹת.
וְסֻגְּרוּ דְלָתַיִם בַּשּׁוּק, בִּשְׁפַל קוֹל הַטַּחֲנָה; וְיָקוּם לְקוֹל הַצִּפּוֹר, וְיִשַּׁחוּ כָּל בְּנוֹת הַשִּׁיר.
גַּם מִגָּבֹהַּ יִרָאוּ, וְחַתְחַתִּים בַּדֶּרֶךְ, וְיָנֵאץ הַשָּׁקֵד וְיִסְתַּבֵּל הֶחָגָב, וְתָפֵר הָאֲבִיּוֹנָה: כִּי הֹלֵךְ הָאָדָם אֶל בֵּית עוֹלָמוֹ, וְסָבְבוּ בַשּׁוּק הַסּוֹפְדִים.
עַד אֲשֶׁר לֹא ירחק (יֵרָתֵק) חֶבֶל הַכֶּסֶף, וְתָרוּץ גֻּלַּת הַזָּהָב; וְתִשָּׁבֶר כַּד עַל הַמַּבּוּעַ, וְנָרֹץ הַגַּלְגַּל אֶל הַבּוֹר.
וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ, כְּשֶׁהָיָה; וְהָרוּחַ תָּשׁוּב, אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ.
אהבתיאהבתי
תיקון קטן :
באידיש יש להגיד
אַלְטֶער קָקֶער ולא
אַלְטֶה קָקֶר
אהבתיאהבתי
רוביק שים לב.
הביטוי 'שאקל', שמשמעו לדעתי מישהו בעל נוכחות כבדה – נלקח למיטב ידיעתי מהמילה האנגלית shackle שפרושה כבל או אזיק. כך נקראת טבעת הברזל הנקשרת לטנק כדי לגרור טנק אחר שנתקע. כנראה שבגלל כובד הטבעת הזו – הושוו אנשים בעלי גוף, משקל, השקעה או נוכחות בחברה – לאותה טבעת כבדה.
אהבתיאהבתי
צחי, מרגש.. מהיכן לקוחים הפסוקים האלה? ולרוביק – כתבה מעניינת מאוד, ובמקומה!
אהבתיאהבתי
"הי – רוביק ! – ותודה ! – המיצלול של ה'זקן' וה'זיקנה' – משותף גם ל 'נזקקות' – למצבו של הזקן. / והזקן של הזקן – הוא לבן – סימן היכר . / בקנדה מלבישים את הזקנים במעיל אדום… // 19.4.15. (C). דליה גל אלגל..
אהבתיאהבתי
"הי – רוביק ! – ותודה ! – המיצלול של ה'זקן' וה'זיקנה' – משותף גם ל 'נזקקות' – למצבו של הזקן. / והזקן של הזקן – הוא לבן – סימן היכר . / בקנדה מלבישים את הזקנים במעיל אדום… // 19.4.15. (C). דליה גל אלגל..
אהבתיאהבתי
עוד פן מעניין-
אחד מהקריטריונים ההלכתיים להחשיב אשה כ"מסולקת דמים"= אין לה מחזור מפאת גילה, הוא שאם מכנים אותה "זקנה" היא לא נעלבת.
היום כולן תעלבנה.
אהבתיאהבתי
כתבה מעניינת מאד
אהבתיאהבתי
לרחל נ. צחי ציטט מקוהלת י"ב.
תודה לך צחי.
אהבתיאהבתי
אז בסופו של דבר, מה לומר? מה המילה המקובלת יותר? המילה "בוגר" או "מבוגר" לטעמי מבלבלת כי היא יחסית לגיל אחר, לא? אם נגיד – תכנית סיוע לבוגרים – לא ברור שזה לזקנים לעומת סיוע לזקנים…?
אהבתיאהבתי
דב,
רוביק כמו תמיד, מעניין, מאתגר ובמקרה שלי, בהיותי על סף "גבורות", גם אקטואלי.
אהבתי.
אהבתיאהבתי
[…] ברשימה קודמת עסקנו במגוון המילים שנקשרו בעברית לגיל הזקנה. השפה העברית עוסקת כמובן גם בגילאים הצעירים, וגם ממגוון המילים ומטבעות הלשון במסלול החיים אפשר ללמוד הרבה עלינו, ועל העברית. […]
אהבתיאהבתי