נגה פורת / יום הבוחר
מרץ 12, 2015 על-ידי ravmilimteam
בשבוע הבא שוב יתקיימו בחירות כלליות לכנסת. לקראת סיומה של מערכת בחירות סוערת במיוחד, נבחן כאן את המשמעויות השונות של השורש בח"ר.
בחירה היא העדפה של דבר אחד או אדם אחד על פני אחרים. בדרך כלל בוחרים את הדבר או את האיש הטוב יותר, ולכן מהשורש בח"ר נגזרו מילים רבות המציינות דרגה גבוהה של איכות. המילה מֻבְחָר פירושה: טוב במיוחד, משובח, מעולה. ועל דבר טוב עוד יותר אפשר לומר שהוא מִן הַמֻּבְחָר, למשל: "אין מביאין ביכורים… ולא מִזֵּיתֵי שמן שאינם מן המובחר" (משנה, ביכורים א, ג). למילה האנגלית choice יש משמעות דומה לכך כתואר; choicest הוא 'הטוב ביותר'. התואר נִבְחָר משמש, בין היתר, באותה משמעות, למשל: "כתביו הנבחרים של הסופר".
שם העצם בָּחִיר משמש במשמעות קרובה: האדם הטוב והמעולה ביותר (בשטח מסוים), והוא מופיע בעיקר בנטיית ריבוי נסמך: בְּחירֵי, למשל: "פרס ישראל הוענק השנה לאחד מבחירי הסופרים העבריים". מקורו במקרא במשמעות שונה במקצת: מי שנבחר בידי האל, כמו משה בפסוק הזה: "לוּלֵי מֹשֶׁה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו" (תהלים ק"ו, כ"ג). המילה 'בָּחִיר' מופיעה גם בצורת הנסמך יחיד שלה, בזכר ובנקבה, בצירופים: בְּחִיר לִבָּהּ ובְּחִירַת לִבּוֹ (ובימינו מדברים גם על 'בחיר לִבּו' ו'בחירת לִבָּהּ'). בדומה לכך, המילה נִבְחֶרֶת מציינת את השחקנים הנבחרים בספורט או את האנשים הטובים ביותר בתחום מסוים.
למילה מִבְחָר יש בימינו כמה משמעויות. ראשית, היא מציינת אוסף של דברים מסוג מסוים, היצע מגוון , לדוגמה: "בתערוכה יש מבחר עצום של רהיטים מתוצרת חברות שונות". שנית, צורת הנסמך שלה מציינת את המיטב מתוך קבוצה מסוימת, לדוגמה: "מבחר כתביו של הסופר התפרסמו בהוצאת ספרים זו". מבחינה היסטורית, המשמעות של 'מיטב' הייתה המשמעות הראשונה, והיא המשמעות היחידה המופיעה במקרא, למשל: "מִבְחַר בְּרֹשָׁיו" (ישעיהו ל"ז, כ"ד); "מִבְחַר הַצֹּאן" (יחזקאל כ"ד, ה'). בעברית החדשה המשמעות נהפכה מחיובית לניטרלית; כשמדברים על "מבחר של רהיטים" מתייחסים לכמות הסוגים השונים ולא לאיכותם.
במקרא המילה בָּחוּר, צורת הבינוני הפָּעוּל הנגזרת מהפועל 'בחר', משמשת כתואר כמו נִבְחָר (שבחרו בו כיוון שהוא טוב יותר). כאשר פרעה מחליט לרדוף אחרי בני ישראל שיצאו ממצרים, נכתב: "וַיִּקַּח שֵׁשׁ-מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר" (שמות י"ד, ז'), כלומר 'כלי הרכב הנבחרים שלו'. במקרים אחרים מילה זו מתארת איש נבחר. למשל, בספר תהלים מתוארים דברי האל, המספר כיצד בחר בדוד להיות מלך: "הֲרִימוֹתִי בָחוּר מֵעָם" (פ"ט, פס' כ). פעמים רבות התואר הזה מציין אנשים שנבחרו להילחם, למשל: "הִתְפָּקְדוּ שְׁבַע מֵאוֹת אִישׁ בָּחוּר" (שופטים כ, ט"ו). כאשר המילה 'בחור' משמשת במשמעות 'איש שנבחר למלחמה', היא מופיעה לבד במקרים רבים, למשל: "וַיֹּסֶף עוֹד דָּוִד אֶת-כָּל-בָּחוּר בְּיִשְׂרָאֵל, שְׁלֹשִׁים אָלֶף" (שמואל ב, ו, פס' א). מכאן קצרה הייתה הדרך לשימוש במילה 'בחור' כשם עצם במובן 'גבר צעיר', אדם בגיל שבו מצויים רוב הלוחמים הנבחרים. ממשמעות זו נגזרו צורת הנקבה בַּחוּרָה והשם המופשט בַּחֲרוּת.
לעיתים קשה להבחין בין שני הפירושים של המילה 'בחור'. למשל, הביטוי 'בחור כארז', מקורו בשיר השירים (ה', ט"ו): " מַרְאֵהוּ כַּלְּבָנוֹן בָּחוּר כָּאֲרָזִים". רש"י מפרש ביטוי זה כך: "נבחר בין הבנים כארז בין שאר עצים". כמו כן, בהמנון הפלמ"ח נאמר: "כל בחור וטוב לָנֶשֶק, כל בחור על המשמר". מקורו של ביטוי זה בתיאורו של שאול המלך במקרא: "בָּחוּר וָטוֹב וְאֵין אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל טוֹב מִמֶּנּוּ" (שמואל א, ט, פס' ב(. גם בפסוק זה מדובר על איש נבחר, שהיה גם גבר צעיר.
נסיים בתזכורת לקוראינו: תבחרו, או שיבחרו בשבילכם!
פורסם ברוביק רוזנטל | 15 תגובות
אהבתי!
צרם לי קצת המשפט האחרון – לעניות דעתי, ראוי היה להשתמש בציווי ולא בעתיד.
אהבתיLiked by 1 person
העתיד במובן של צווי מאד רווח אצלנו ,למשל: "תפסיק לבלבל לי את המוח" — ולא :"הפסק לבלבל לי…"
אהבתיLiked by 1 person
חיים צורי היה שר לנו:
קל רגלים הנני,מלוא תבל אשוטת לי
מי איש לא ייטיב לצעוד מאחרי יסור מיד
טוב לו כי ילך בדד
מרוב כאב גב יצווח יצלע על ירכו
אנחנו חזרנו על הסיומת של כל שורה פעמיים….
מאז חלפו 70 שנה,מה אכלתי בבקר שכחתי
אבל מילות השיר…….
יצחק בן יחזקאל 6407201 02 3202604 052
אהבתיאהבתי
אהבתי. ״האדם הטוב והמעולה ביותר (בשטח מסוים)״- אני הייתי משתמשת ב״בִּתחוּם מסוּים״…
דַּניה
אהבתיאהבתי
אכן צודק שלמה קרני. בעברית מודרנית אנו משתמשים בצורת הציווי בעיקר לפעלים מגזרת פ"י: שב, לך, צא או גזרת ע"ו, ע"י: בוא, שים, קום וכיו"ב לכל יתר הגזרות אנו מבכרים את העתיד.
אהבתיאהבתי
"לך" הוא מגזרת פ"ה : ה-ל-ך
אהבתיאהבתי
בשפת היום יום בעיקר בדיבור השימוש בצורת העתיד לצורך ציווי נשמעת פחות מאולצת בעוד שצורת הציווי: הקשב, הפסק וכו' נשמעת מורתית ואף מתנשאת. אבל בכתיבה אפילו במשלב בינוני אני אישית אעדיף תמיד את צורת הציווי
אהבתיאהבתי
האם יש קשר בין בחיר לבין בכיר?
אהבתיאהבתי
האם קיים קשר בין השרש ב.ח.ר לבין השרש ב.כ.ר שלא שניהם עוסקים בבחירה ש"היא העדפה של דבר אחד או אדם אחד על פני אחרים"?
אהבתיאהבתי
תיקון טעות מתגובה קודמת: האם קיים קשר בין השרש ב.ח.ר לבין השרש ב.כ.ר שהרי
שניהם עוסקים בבחירה ש"היא העדפה של דבר אחד או אדם אחד על פני אחרים"?
אהבתיאהבתי
האם קיים קשר בין השרש ב.ח.ר לבין השרש ב.כ.ר שהרי שניהם עוסקים בבחירה ש"היא העדפה של דבר אחד או אדם אחד על פני אחרים"?
אהבתיאהבתי
"דליה גל אלגל : תודה נוגה ! – לפי המצלול – ה'בּחוּר' הוא הוא שינוי בכיוון – של 'בּכוׂר' –
מ- 'כ' (רפה/לא-דגושה) – ל- 'ח'. (פניה מקדימה-ושמאלה – למטה.)./ אנו היינו שרות : "בחורה על המשמר ". / 'ת' – תחילית – היא לא עתיד ! – היא ב ק ש ה – מנומסת . //" 14.3.15. (C). דליה גל אלגל.
אהבתיאהבתי
ת-תחילית איננה בקשה מנומסת. בעברית תנ"כית-קלאסית יש שתי צורות של צווי: 1. צווי לשעה ("אל תשלח את ידך אל הנער") 2.צווי לדורות ("לא תרצח"). בשתי הצורות הפועל הוא בזמן עתיד. אין כאן כל בקשה מנומסת. בקשות מנומסות, לדוגמא: "שבו לכם פה עם החמור", "לֵך לְך מארצך…", "אנא", "נא"
אהבתיאהבתי
לאיה ואבנר, למרות הדמיון במשמעות, נראה שאין קשר היסטורי בין השורשים בח"ר ובכ"ר.
אהבתיאהבתי
בחרתי, ובכל זאת בחרו בשבילי!
אהבתיאהבתי