רוביק רוזנטל / מן הון להון הוא יצא גבר
פברואר 26, 2015 על-ידי ravmilimteam
הערבית הורישה לשפת הדיבור הישראלית לא מעט מטבעות לשון. חלקן נלקחו כמות שהן מן הערבית, אחרות עברו את מסלול התרגום. לאלה וגם לאלה סיפורים וגלגולים.
אז מה לקחנו ישירות מן הערבית? בקבוצה הזו, יש לומר, חלה התיישנות מסוימת. חלק מן הביטויים היו אופייניים מאוד לימי המדינה הצעירה, ונסוגו מפני האנגלית האמריקנית. תופעה דומה אירעה גם לביטויים מן היידיש.
אחוּלמַניוקי. קללה ערבית שהפכה לדבר שבח, כגון בשם מילון הסלנג של דן בן אמוץ ונתיבה בן יהודה "מילון אחולמניוקי לעברית מדוברת". מילולית: אחיו של המזדיין. גם אחו-שרמוטה, אחולבלועה ועוד.
אִילִי פָאת מָאת. העבר מת, ובעברית מעודכנת: מה שהיה היה, או כמו שנאמר בפרסומות: what was was was.
אַכְּבָּר טוּל. אימת הטירונים: ריצה בנשק מורם מעלה. מילולית: הנפה גבוהה.
אַלְלָה יוּסְתוּר. תגובה ששרדה את השנים, ומשמשת למצבי התרגשות וחרדה. תרגום: אלוהים ישמור.
אַלְלָה יְרַחְמוֹ. אלוהים ירחם עליו, נאמר על המתים. הביטוי נכנס להיסטוריה בעקבות טבח כפר קאסם. אמירה נמהרת של אל"ם ישכה שדמי חרצה את גורלם של עשרות תושבי הכפר.
אָנָא כּוּרְדִי. ביטוי נפוץ שירד מעט מגדולתו, ומשלב אמירה גזענית על הכורדים באשר הם, עם משיכת כתף של הראש הקטן, שלידתו בצבא הישראלי דווקא.
אָנָא עָארֶף?! מילולית: אני יודע?! עוד ביטוי של ראש קטן.
בּוּקְרָה פִיל מִישְׁמִישׁ. מילולית: בבוקר של המשמש, והכוונה לכך שהעניין שעליו מדובר לא יתממש לעולם, שכן קטיף המשמש אורך זמן קצר מאוד.
בִּחְיָאת אַבּוּי. דבר שבועה, מילולית: בחיי אבי. השבועות העבריות המתחילות ב'בחיי' (בחיי אדוני אלוהים בספר התורה, למשל) נוצרו כתרגום של השבועה הזו ואחיותיה: בִּחְיָאת אַלְלָה (בחיי אלוהים). בִּחְיָאת דִינָק (בחיי דתך או אמונתך), בִּחְיָאת זוּמְזוּם (בחיי הבאר הקדושה שבמכה, זַמְזַם). בִּחְיָאת עֵינִי (בחיי עיני). בִּחְיָאת רַבָּק (בחיי אלוהיך), וסתם בִּחְיָאת. 'בִּחְיָאת רַבָּק' קוצר ל'רַבָּק', והפך בצבא שם נרדף לרעל, התשוקה של הלוחם להיות חייל מסור ומחויב, ואף זכתה לראשי תיבות: ראש בקיר.
דָחִיל רַבַּק. תגובה מופתעת-מאיימת. מילולית: חשוש מאלוהיך. גם, במשמעות ובתרגום דומה: דָחִיל-אַלְלָה.
דִיר-בָּלָק! הערת אזהרה חמורה. מילולית: סובב את מחשבתך. אזרח ישראלי תמים איבד את חייו כשהעיר את ההערה הזו לאנשים הלא נכונים שנגעו במכוניתו.
חַרַבּ וּדַרַבּ. ביטוי יסוד בלשון העבריינים, שפירושו מהומה גדולה. מילולית: מלחמה ואלימות.
טִיז אָנָּאבִּי. מקום נידח. מילולית: ישבנו של הנביא.
יָא אַלְלָה. תגובת הפתעה, כעס או התרגשות. מילולית: הוי אלוהים. קוצרה ל'יאללה' וכאן היא משמשת לזירוז. בערבית ובעקבותיה בסלנג הישראלי נפתחת סדרת ביטויי התרגשות ב'יא': יָא בָּאבָּא (פנייה לבן או לבת), יָא בָּאיֵה (הוי אבי), יָא בָּלֵילִי (פיתוח ישראלי מקומי), יָא וֶולִי (אבוי לי), יָא חַלִילִי (הוי, חברי) יָא חָרָאם (אוי לבושה) יָא עֵינִי (הוי עיני), יָא רוּחִי (הוי נפשי), יָא שֵייך (הוי הזקן) ועוד. הקריאה 'יא וואראדי' התגלגלה משיבוש של המילה האיטלקית גווארדיה, ופירוש הביטוי הוא "הוי, השומרים".
יוֹם עַסַל יוֹם בַּסַל. החיים נעים בין טוב לרע: מילולית: יום דבש, יום בצל.
יַחְרַבֶּתָק. לכאורה מילה אחת, אבל חבויות בה שתיים: יחרב ביתך. בסלנג הפלמ"חניקי היא משמשת כמילת חיבוב, מעין צ'פחה מילולית.
יִנְעַל אָבּוּק. קללה גנרית שעברה שיבוש. הקללה המקורית היא 'יִלְעַן אַבּוּק', יקולל אביך. פיתוחים מקומיים: יִנְעַל אָבּוּק עַרְס, יִנְעַל רַבָּק.
כּוּס אֶמָּק. הקללה הישראלית הנפוצה ביותר, שלא נס ליחה. אין צורך בתרגום, יצוין רק שבשפות העולם כולו מככבת אמא בקללות הגסות ביותר, כולל בתנ"ך הקדוש: "לבושתך ולבושת ערוות אמך" (שמואל א כ 30). גם בגוף שלישי: כּוּס אֶמּוֹ, ובמעבר חד לאחות: כּוּס אוֹחְתָק.
כֻּל כַּלְבּ בִּיגִ'י יוֹמוֹ. דבר אזהרה. נשמע גם בגירסה העברית: כל כלב בא יומו. פתגם מקביל באנגלית טוען ההיפך: גם לכלב צפוי רגע של נחת.
כַּלָאם פָאדִי. דיבורים עקרים וחסרי תכלית. מילולית: דיבורי סתם.
מִן הוֹן לְהוֹן. ביטוי המציין את גלגולו של עניין או סיפור. מילולית: מכאן לכאן.
על הַכֵּיפָאק. ביטוי של עונג עילאי, עברות של הביטוי הערבי עַלַא כִּיפַכּ (מילולית: על פי רצונך, על פי הנאתך). ביטוי מעצים: עָלָא כֵּיף כֵּיפָאק.
עַלָא בָּאבּ אַלְלָה. יהיה מה שיהיה. מילולית: אל שער האלוהים.
עָלָא רָאסִי. באחריותי. מילולית: על ראשי.
רָאס בֶּן עָנָא. בכוח, על אפו ועל חמתו, או כמו שאמר שייקה אופיר במערכון על כבשה שהלכה לאיבוד: "הלכה בלי שוב, ראס בן ענא תשוב". המקור הערבי הוא עָ'צְבָּן עָנָּא (לאלץ, לכפות), שעבר התאמה והוכיח את הידע הישראלי המצומצם בערבית.
שׁוּ אֶסְמוֹ. סתם בן אדם. מילולית: מה שמו? העובדה שאין זוכרים את שמו מעידה על כך.
שְׁווֹיֶה שְׁווֹיֶה. בהדרגה, במתינות. מילולית: לאט לאט. גם 'סְטַנֶה שווייה', חכה קצת. ביטויים כפולים המשמשים להרגעה מוכרים בשפות רבות: לאט לאט, קמעא קמעא, slowly slowly, וכמובן בשפת הייקים: לַנְגְסָאם לַנְגְסָאם אַבֶּר זִיכֶר (לאט לאט אבל בטוח).
שׁוּפוּנִי יָא נָאס. ביטוי-קריאה המייצג ראוותנות וניסיון לא מכובד להשיג תשומת לב. מילולית: הביטו בי, הוי אנשים. סאבלימינאל והצל שרו: "אין כסף, אין איפה לחיות ואין קלאס, זהב על הצוואר – שופוני יא נאס". קוצר גם ל'שׁוּפוּנִי', ומכאן גם שופונייה, מקום שבו אנשים באים לראות ובעיקר להיראות.
תִלְחַס טִיזִי. ביטוי גס של זלזול עמוק, מילולית: נַשֵּק את עכוזי. בימי טרום המדינה נהגו להעביר נשק במכוניות שעליהן ראשי התיבות TTG. חיילי המנדט התרשמו ונתנו למכוניות לעבור. ראשי התיבות היו דו לשוניים: תלחס טיזי געשעפט (עסקים, ביידיש).
תרומת הערבית הפלסטינית לאוצר הביטויים המתורגמים קטנה יחסית לשפות אירופה, אבל כמה מהביטויים הם נכסי צאן ברזל.
אלוהים גדול. הבעיות ייפתרו בסופו של דבר. ערבית: אָלָאהֻ כְּבִּיר.
הלך להביא. נפטר. הביטוי התיישן, מופיע בשיר של דן אלמגור: "זה הסיפור על יונה הנביא, יונה הנביא שהלך להביא". ערבית: רָאח יַגִ'יבּ.
יכול עליו. חזק ממנו, מסוגל לנצח אותו: ערבית: קַדַרַ עַלַא.
יצא גבר. עמד במבחן קשה. ערבית: טַלַעַ רַגֻ'ל, וגם טִלֶע זַלַמֶה. בדפוס הזה נוצרה חבורת 'יצא': יצא גדול, יצא ענק, יצא חומוס, יצא צדיק ועוד.
כל הכבוד! קריאת שבח מובילה. ערבית: כֻּלֶּ (א)לְאִחתִרָאם.
לא שווה יריקה. כינוי של זלזול עמוק. ערבית: מַא בִּסְוַאש בַּזְקַה.
על הבוקר. בראשית היום, או כדברי חבורת כוורת: "על הבוקר צ'יק צ'ק היא קמה, מחליפה סדין ופיג'מה". ערבית: עַלַא צֻבֳּח.
שבר לו את המילה. הפריך הבטחה או טענה של אדם אחר. "אמרת, אמרת", שרה יהודית רביץ, "אנחנו לא נשבור לך את המילה". ערבית: בִּדַכּ תִכְּסֶר כַּלַאמִי?! (האם תשבור את מילותי?).
עוד טורים, מאמרים ושאלות של רוביק רוזנטל באתר הזירה הלשונית, http://www.ruvik.co.il
פורסם ברוביק רוזנטל | 17 תגובות
שוויה שוויה = יאווש יאווש (טורקית) פיאנו פיאנו (איטלקית)
אהבתיLiked by 1 person
אני חייב להודות שהיה לי כיך לקרוא את המאמר הזה.
אף פעם לא חשבתי לעצמי מה המילים האלה אומרות….
אהבתיאהבתי
תודה רוביק. כרגיל פוסט מהנה. אני חושב שהפירוש המילולי של 'בוכרה פיל מישמיש' הוא 'מחר יהיה מישמיש', ולא הבוקר של המישמיש. ובאמת הכוונה להבטחה שאף פעם לא תממש.
אהבתיאהבתי
לא משהו
אהבתיאהבתי
שוויאה שוויאה – Take it easy
אהבתיאהבתי
מזמן לא צחקתי ככה. תודה
אהבתיאהבתי
ממש מעניין. נהניתי מאוד לקרוא וללמוד דברים חדשים.
אהבתיאהבתי
תלחס=לקק
אהבתיאהבתי
הפתגם בערבית "אילי פאט מאט" , מקבל גם משמעות אחרת . פירוש המילה "פאט" הוא גם נכנס. בקרב ערביי חיפה הסתובבה בדיחה על בית החולים הממשלתי בעיר, שמי שנכנס -מת.
אהבתיאהבתי
שני תיקונים קלים: 1. "אנא קורדי" לא נולד בצה"ל. אני זוכר אותו עוד מימי בי"ס עממי, בעיצומה של מלחמת העולם. 2. "געשעפט" = "עסק", לא "עסקים" ביידיש. צורת הרבים היא "געשעפטן"
אהבתיאהבתי
טור על הכייף-כיפק. שגתה מערכת החינוך בשנות השמונים שלא הכניסה למערכת את השפה הערבית כשפת חובה. הרי אנחנו משתמשים במלים ערביות ולא היה מזיק ללמוד קצת מעבר.
תודה, רוביק.
אהבתיאהבתי
מענג כתמיד.צורם לי הצובח.זה מבוטא כסמך בערבית.אגב,הסנדוויץ' ווסח שלי הפך לויראלי
אהבתיאהבתי
"הי – רוביק ! – חסר : "אחוּל-בּלטה" … / אבל נחוץ-מאוד ! – / "יחרב-ביתק !" – היו האריסים של ריחניה – צועקים עלינו – כשעברנו על דרך-העפר עם הסוס-והכרכרה – לקיבוץ השכן…/ והם גרו ב"חושות" – יחד עם העיזים והתרנגולות. בבית-חצי-עגול – כמו איגלו – מלבני-בוץ. //"
28.2.15. (C). דליה גל אלגל.
אהבתיאהבתי
בוקרה פיל משמש = עפ״י ההסבר מניח הדעת של ההורים משמעו שכמו עונת המשמש הקצרה (היום יש מחר אין) כך דבר ההבטחה הנגועה בביטוי. הסבר נוסף הוא שהשמש (בוקרה) במשמש לאמר המשמש נגוע (לא טוב, לא אכיל).
אהבתיאהבתי
המשותף ל 'בֻּכְּרָה פִי-לְ-מִשמֶש (בערבית بُكرة في المشمش)', 'מָניָנָה א לָ נוֹצֶ'ה' (בספרדית manana en la noche) ו'כשיבוא המשיח' ברשימת תרבות הפנאי "כשיבוא המשיח בוכרה פיל משמש מנינה א ל נוצ'ה" http://wp.me/sRpfC-256
אהבתיאהבתי
טעות משונה: בוכרה = מחר, ולא "בבוקר". "בוכרה פיל מישמיש" — מחר יהיה משמש (פרי שעונתו קצרה ולא צפוייה).
אהבתיאהבתי
תענוג גדול לקרוא את הפירסומים שלך.
בהמשך לתגובות בעניין ה"בוכרה פי'ל מישמיש"-
"בוכרא" בערבית – מחר, "בוקר" בעברית – התחלת היום.
"יוטרו" בפולנית – מחר, "אוטרה" ברוסית – בוקר.
" מורגן" בגרמנית – מחר וגם בוקר.
" אורה", "אוואר", "אר", בםפרדית, אנגלית, צרפתית – שעה, "אאורה" בספרדית – עכשיו,
יש בוודאי דוגמאות נוספות של מילים דומות בהגייתן בשפות קרובות שהמשמעות שלהן אינה
זהה אך ההקשר ביניהן ברור.
ייתכן שבצמדים "בוכרה"- "בוקר" ו"יוטרו"- "אוטרה" מודגם תהליך של מילים שאיבדו אחת משתי המשמעויות שנשאו בעבר.
מהי דעתך ?
אסתי.
אהבתיאהבתי