רוביק רוזנטל / החנטריש תפס זולה על חסקה
פברואר 12, 2015 על-ידי ravmilimteam
הערבית הפלסטינית היא מלכת הסלנג הישראלי. רוב המילים שסיפקה לנו השפה האחות הזו הן מילים שקופות, כלומר, המשמעות שלהן במקור הערבי זהה לשימוש שיש להן בשפה הישראלית. קבוצה מעניינת ורחבה כוללת מילים שעברו שינוי במשמעות ובהגייה, ולהלן מדריך הגלגול הפלסטיני-ישראלי.
בָּאסָה. הכל מוליך אל השורש בא"ס. ריח הבאשה ופרי הבאושים העברי, השורש בו"ס במשלי: "נפש שבעה תבוס נופת", והשורש בא"ס שבערבית הספרותית, הנקשר לתחושות דכדוך. אז זהו שלא. אל תאמר באסה, אמור בַּעְצָה, צ' נחצית, מילת טאבו שפירושה תקיעת אצבע בעכוזו של גבר. המעשה הזה, המרמז על פעילות אנאלית, נחשב להשפלה הקשה ביותר לגבר. למותר לציין שהמילה שזכתה בסלנג הישראלי למשמעות מאיימת פחות הפכה לשורש חדש, ולפעלים כמו לבאס, להתבאס ומבואס.
דָאווִין. מהו דאווין כולם יודעים, דא עקא שאין מילה כזו בערבית. המילה המקורית ארוכה ומרשימה יותר: דאוואווין, והיא ריבוי של דיואן. דיואן הוא טרקלין, ובהרחבה, כינוי לטקסט ספרותי מסורתי. הטקסטים האלה מלאים דברי שבח, תפארת ומליצה ולכן זכו לכינוי דיוואן, ובריבוי כבר הפכו למשל ושנינה. אז למה אנחנו אומרים דאווין? כדברי ע. הלל: דבקה בנו מחלת העצלות.
דוּדָה. הצורך המכרסם הזה לצריכת סם, ולתשוקה בלתי ממומשת כלשהי, נוצר מדימוי. דוּדֶה פירושה בערבית תולעת, ד' כאן היא עיצור נחצי כבד. התולעת המכרסמת בתפוח עברה לכרסם בנפש.
דוּדֶס. משחק שעבר מן העולם, אלא אם כן תורגם כבר לאפליקצייה בסמרטפון. הנוער מקפיץ גזר עץ קצר באמצעות מקל ארוך, והמשחק נקרא בערבית "חַיֶיה דוּדֶה": נחש-תולעת. הנחש (חייה) ארוך, התולעת (דודה) קצרה.
ווָאסַח. מילה רבת גלגולים. במקורה הערבי היא מילת גנאי קשה ופירושה אדם מלוכלך בגופו ובמעשיו. בגלגול אחר היא משמשת לגינוי אדם מתנשא. בשפה הצבאית היא הפכה למילת שבח בתגובה על אמירה מעוררת התפעלות, ואף זכתה למדרש ראשי תיבות: וואללה סחטיין.
זוּלָה. זולה היא מקום מסתור. הוא יכול להיות תמים ולשמש למנוחה, ואילו בין העבריינים הזולה משמשת להסתרת נשק וסמים. אפשר גם לתפוס זולה, כלומר, לתפוס שלווה. בתרבות המזרחית זולה היא גם מתחם מרופד בשטיחים ובכריות לצורכי מנוחה. המקור כנראה מן המילה הערבית זַוואל שפירושה חידלון ואפס מעשה. ויש גם מדרש ראשי תיבות בשפה הצבאית, המתייחס למצב של אי פעילות מתמשכת: זיונים ולא אימונים.
זַפְּטָה. חבטה חזקה ומהירה, שבזכות סבתא זפטה נדמית כמילת יידיש, והיא לא. בערבית: זַבַּט פירושה טיט, וזַבְּטָה היא החבטה-מריחה של הטיט על הקיר.
חַנְטָרִישׁ. הרבה נכתב על מקורה של המילה הזו, שהפכה למילה גנרית של זלזול ובוז. ההשערה שהייתה מקובלת בעניין היא שמקור המילה בערבית: קִנְטָאר (מידת משקל, כ-300 ק"ג)+רִיש (נוצות). כלומר, הרבה נפח, מעט תוכן. הבלשנית חוקרת הפרסית תמר גינדין מצאה הסבר סביר יותר, מן הפרסית, שאולי התגלגלה דרך הערבית: ח'נדֶה-ריש, צחוּק זקן, אדם שמלגלגים על זקנו.
חַסַקֶה. כלי השיט השטוח הזה עבר כמה גלגולים. מקורו בפועל הערבי חַסַכּ שמשמעותו כעס, חַסַכַּה פירושה כעס ועוינות. בשלב הגלגול הבא היתה החסקה לשם של צמח קוצני, ומכאן לאידרה של דג. מכאן קצרה הדרך לחסקה דמוית הדג. אז שנחיה ושנזכה לשוט בחסקה.
חַרְמָן. הגבר שטוף הזימה ורודף הנשים הפך כבר לפועל עברי: לחרמן, להתחרמן ולהיות מחורמן, או מחורמנת. מהיכן הגיע? הדעות חלוקות והאופציות מגוונות. בטורקית חַ'רְמָאן הוא טועם יינות, ואין כמו היין לעורר את החשק. בערבית חַ'ארִם או חַ'רְמָאן הוא אדם בלתי יציב, כמצבו של החרמן. המקור הקרוב ביותר היא הערבית הספרותית, שבה חִרְמָאן פירושה געגועים למגע מיני.
טִיכוֹ. מילת העצמה שהתיישנה מעט, בדרך כלל למצבים שליליים: עייף טיכו, מבואס טיכו, זקן טיכו. על דוקטור טיכו הירושלמי נאמרו רק דברי שבח, כך שלא נראה שיש לו קשר לעניין. המקור כנראה מערבית. טִיחָ'ה הוא טיפש חסר דעת, ובגירסה אחרת עצלן.
לֶבֶּן. המאכל העתיק הזה, ששודרג ליוגורט, הוא גלגול עברי של המילה הערבית לַבַּנ, שבצורתה הנקבית היא הגבינה האהובה לַבַּנֶה. נשארו ממנו רק הלֶבֶּנִיוֹת של מפרץ חיפה. בעברית תקנית צריך היה לומר לֶבֶן, אבל זה ממש לא אותו דבר.
מַטְקות. הספורט הישראלי הפופולרי מקורו בערבית, והמקור הוא בד': מדקה, שפירושה עלי של מכתש שתפקידו לחבוט בגרגירים וצורתו מזכירה את מחבט המטקה/מדקה. השורש הוא דַכַּכְּ, לחבוט, והמילה המקורית היא מַדַכַּה.
מָזֶטִים. המנות הקטנות הללו שאחריהן אין לפעמים יכולת לגעת במנה העיקרית נשמעות יווניות משהו, אבל המקור בערבית. ביחיד: מָזָּה.
ניג'ס. הנודניק הזה נשמע כל כך יידיש, והוא ממש לא. ניג'ס פירושו בערבית הפלסטינית מלוכלך. מדוע דבקה בו היידיש: בזכות הפועל שהוליד את הנודניק, נודשען, לנדנד ולטַרחֵן.
סנאדה. ימי המחנות בתנועות הנוער מזכירים לכל מי שעבר אותם את הסנאדות, מוטות העץ המחודדים שאתם היו מקימים אוהלים וסככות. סַנַד פירושו לתמוך, לסמוך, לשמש מישען.
עָלֶּק. החלופה העברית ל'פסאודו' הלועזי היא יצירה ישראלית על בסיס ערבי. כאשר פלוני מספר על התרברבות של אלמוני לפלמוני, אומר לו פלמוני: אָאלַ לַכְּ, אמר לך. התשובה הספקנית הזו קוצרה אצלנו ל'אָלֶק', וכדי שתישמע ערבית הפכה א' לע'. צירוף מקרים משעשע הוא שבאנגלית מוכר הטיפוס smart alek, אלק הנוכל, המתבסס על אחד אלקס הוג, גנב בריטי מפורסם שפעל בשנות הארבעים של המאה ה-19. לפי הסיפורים הוא פעל עם זונה ושני שוטרים מושחתים, ונפל כשניסה לרמות גם את השוטרים. כאמור, צירוף מקרים.
פִינְגָ'אן. הפינג'אן הסובב לו בשירו של חיים חפר הוא הקנקן בעל הפיה המעוקלת. בערבית ובלדינו פינג'ן הוא דווקא הספלון נטול הידית שנועד ללגימת הקפה. מקור המילה בשתי השפות מן הטורקית.
פְרָאנְגִ'י. מילה של פעם שיצאה מהמחזור. אחד שהולך פראנג'י הוא מי שמהדר בלבושו, לא תמיד בהתאמה לסביבה. פראנג'י הוא בערבית צרפתי, שהתגלגל למשמעות אדם זר, אחד שלא מכאן.
קִישְׁטָה. עם הקריאה הזו נוהגים לגרש חתולים ואורחים לא רצויים, והיא נשמעת יידיש, אבל אין לה עקבות ביידיש. בערבית היא קיימת, אם כי הקשר קצת רופף. קַשְׁטַ הוא גירוד בערבית, קִשְׁטָה או קִשְׁדָה היא שמנת, אותה מגרדים מן החלב.
קָרָחֶנָה. המילה אומצה בהתלהבות בסצינת הטראנס והפכה למילה המתארת אירועים שיצאו משליטה. מקור המילה טורקי-ערבי. פירושה המוקדם הוא בית מלאכה, ומאוחר יותר הפכה כינוי לבית זונות.
שִׁיבֶּר. ככה מדדו פעם, בלי סרגלים, רק עם כף היד הפרושה. מקור המילה הוא במילה הערבית שִבְּר שפירושה זרת. אתרע מזלה והיא נשמעת בדיוק כמו מילה גרמנית: Schieber, ברז מרכזי. אבל אין קשר.
שִׁירְקֶס. שותפות, בדרך כלל לא כשרה, ובדרך כלל במסגרת הביטוי "לעשות שירקס". הנקודה המעניינת היא שמדובר כאן בחיבור דו לשוני. שִׁרְכֶּה היא חברה, הסיומת –ֶס מקורה ביידיש.
שַׁרְלוּלָה, שַׁרְלִילָה, שַׁרְמוּטָה, שַׁרְשׁוּחָה. ארבעה כינויים לזונות. מקור המילים בערבית, וכל אחת מספרת סיפור שונה. שרמוטה פירושה במקור סמרטוט. שרלילה ושרלולה מקורן ככל הנראה במילה שֻרְל, עבודה, שהרי מדובר באשה עובדת. שרשוחה מקורה בפועל הערבי שַׁרְשָׁח שפירושו לזלזל וללעוג.
בטור הבא: על צירופי לשון בערבית הפלסטינית שחדרו לעברית.
עוד טורים, מאמרים ושאלות של רוביק רוזנטל באתר הזירה הלשונית, http://www.ruvik.co.il
פורסם ברוביק רוזנטל | 52 תגובות
תודה, אבל מה עם הזוּלה המובטחת בכותרת?
אהבתיאהבתי
היא מופיעה שם, בין ווסאח לזפטה.
אהבתיאהבתי
קרחנה זה לא בית מלאכה – בטורקית Kara זה שחור, אפל, ו-Hane זה בית, וזו התייחסות לישירה לבית בושת.
אהבתיאהבתי
קרחאנה הגיע ישר מטורקית, שבה הצירוף הוא לא בית מלאכה. Kara זה שחור, או אפל, ו-Hane זה בית. בית אפל = בית בושת.
אהבתיאהבתי
אפשר להוסיף גם חלבה (בערבית חלווה, עם ו' ולא ב') שורש חלו שפירושו מתוק.
אהבתיאהבתי
גם בעברית.http://hebrew-academy.org.il/2012/02/28/%D7%97%D7%9C%D7%95%D7%95%D7%94-%D7%90%D7%95-%D7%97%D7%9C%D7%91%D7%94/
אהבתיאהבתי
זולה- מיטת אפיריון מתוחמת בבדים מפוארים של האציל בימי הביניים, שום קשר לערבית "פלסטינאית"
אהבתיאהבתי
בשפה הבולגרית כתוצאה של 500 שנות שלטון תורקי נטמעו הרבה מילים תורקיות.בביניהן כמה מאלה המוזכרות לעיל
דיוואן- כאין ספה
קאנטר – מואזניים
אהבתיאהבתי
כרגיל, טור אחלה. פאדיחה שאני לא יודעת מספיק ערבית כדי להרחיב כאן…
אהבתיאהבתי
ומה עם "מבסוט"? מהערבית "אִנְבַּסַטַ" = נהנה, היה שמח (שורש ב-ס-ט)
אהבתיאהבתי
האם יש קשר בין הפראנג'י הערבי לפרנגים של האתיופים?
אהבתיאהבתי
בס"ד
טור מעניין חבל על הזמן.
תמהני, מנין לרוביק שהמקור הוא ערבית פלסטינית (אם יש דבר כזה בכלל)?
אמא שלי נולדה במרוקו והיא מכירה לפחות חצי מהמילים (חלקם בהטיה, הטעמה וכו' קצת שונות) משפת הדיבור שהיא דברה כשהייתה קטנה…
אהבתיאהבתי
ודאי שלא כל המילים מאזור ישראל – סוריה.
כל משפחה מזרחית סטנדרטית דור שני לעליה משתמשת בדרך קבע במילים בערבית ש"נתפסו" אצל המשפחה,
לפעמים זה אפילו הפוך, היהודים הביאו לפה מושגים בערבית שהיו פפולרים הרבה יותר בארץ מוצאם יחסית לישראל, כמו לדוגמא מילים רבות מהמטבח, אוכל לבנוני, מרוקאי וכו
לץ' סיי שלא רק הערבים תושבי א-שאמ המציאו את הערבית 🙂
אהבתיאהבתי
תודה לרוביק על הצירופים, אשמח מאד להכיר צירופים נוספים מהסלנג השגור בפי הדובר הישראלי.
אהבתיאהבתי
I always thought that עָלֶּק. comes from the Arabic word "Told you" "Kalek" Means:"some told you" but necessary truth
אהבתיאהבתי
"סובב לו סובב הפינג'אן" הוא בהחלט התייחסות לספלון (שמועבר מיד אל יד, מהמוזג ועד לאחרון הפלמחניקים), ולא לקנקן (שאיננו סובב כלל). חיים פיינר (חפר) ידע על מה הוא מדבר.
אהבתיאהבתי
רציתי רק להוסיף שהמילה קרחנה יתכן שמקורה בפרסית שהוא :קאר – עבודה . חנה : בית (אין לי אפשרות לנקד באי פאד שלי , אז המילה קאר היא עם קמץ תחת הקוף , והמילה חנה , פתח תחת החית , וסגול תחת הנון )
רוצה גם להוסיף שבפרסית המילה שרקה היא שותפות ( סגול תחת השין וגם תחת הקוף )
כל מה שכתבת הור מרתק , כרגיל
אילנה גרוסי
אהבתיאהבתי
אני תמיד חשבתי ש"חרמן" מגיע מ- hormon, יענו זה שיש לו את "ההורמונים" הוא "מהורמן"…
אהבתיאהבתי
גם אם כן, מקור המילה הורמון הוא מערבית בלאוו הכי…
אהבתיאהבתי
המילה סחטיין שהוזכרה כאן, נראה לי שיש
לכתוב אותה כך – סחתיין. המילה באה מערבית מהמילה סחה שפרושה בריאות – וסחתיין פירושו הכפלה, פעמיים בריאות – כפול שתיים ולכן עם תו.
אהבתיאהבתי
"הי – רוביק – ותודה ! – היום חיפשתי את המילה 'צלייגר' – צולע – ולא-מצאתי אותה בשום מילון. // למילים ה"שקופות" – המילה לא-מתאימה ! – חבל שנפלת בטרנד הזה ! – המילים שמובנן זהה – אינן שקופות. (הן מצ'וּחצ'חוֹת ! …) // לבדיחה הזאת יש זקן-חנטריש – וכף
היד מתהפכת – ומדגימה – זה מאוד ישן. ענתיקה. // היוגורט לא החליף את הלבן ! – אלה חידקים לגמרי שונים ! – וטעם שונה. /// לבוש /פרנג'אוּי – זה זקט על גלבייה. //" 14.2.15. (C). אלגל.
אהבתיאהבתי
לרוביק, תודה על הכתבה המלמדת.
לדליה גל אלגל, ביידיש יש מילה צעלייגער שפירושה : שויצֶר, גאוותן, רברבן. אולי את מתכוונת למילה זו .
אהבתיאהבתי
תודה על ההעשרה. אני חשבתי שהמילה דאווין מגיעה מהפועל דאווה (להסתובב) ומשמעותו סיבוב דאווין- לערוך סיבוב על מנת להשוויץ. לפחות לי זה הסתדר כך
אהבתיאהבתי
אני חייב לציין שכבר בגשש קרחן זה בית זונות ויש גם סנדוויץ' ווסח שהוא סנדביץ' טוניסאי של טונה עם פלפל חריף וזה טעים רצח ובתור אשכנזי אני מכיר את זה מהכדורגל בנתניה .הוי,היו ימים בקופסא.מכרו את זה בכניסה
אהבתיאהבתי
מקסים ומעניין. האם יש מילים בעיברית שחדרו לשפה הערבית?
אהבתיאהבתי
באופן כללי – לא, כי הערבית הרי מדוברת ממרוקו ועד עירק.
באופו ספציפי, יש בארץ ובשטחים מילים שהושפעו – למשל – מחסום (מילה שאומצה ע"י הערבים), או רמזון – שיבוש של רמזור
אהבתיאהבתי
לגבי ה באסה, ככל הידוע לי בערבית זו ביצה (מדמנה).
בעברית, כשאומרים "איזו באסה" הכוונה היא שהעניין כאילו תקוע בביצה שלא לומר איזה חרבון.
אהבתיאהבתי
לאברי,
אכן נכון – סחתיין וזו גם המילה בערבית התואמת ל בתאבון בעברית.
אהבתיאהבתי
לפני שהמלה טיכו קבלה תוספות כמו זקן טיכו, עיף טיכו וכו', שנת טיכו היתה המקבילה הירושלמית לשנת תרפפו, כנראה בהתיחס לתקופה בה הדוקטור המכובד ביותר התחיל את פעילות בעיר – בתקופת התורכים, וללא כל קשר לערבית.
אהבתיאהבתי
זכר: ז'ה סווי שרלי.
נקבה: ז'ה סווי שרלילה…
אהבתיאהבתי
דווקא בתור אוהד אדום עליך לזכור את מגרש באסה ביפו, על חורבותיו הוקם איצטדיון בלומפילד. באסה פירושו ביצה בערבית, ולהתבוסס בביצה זה המקור לפועל להתבאס.
אהבתיאהבתי
לגבי המילה סחתיין, صحة، صحتين שפירושה בערבית כפי שכבר הזכירו ״פעמיים לבריאות״. חשוב לדעת כי הערבי (גם הפלסטיני מן הסתם) מברך את חברו בסחתיין כשהוא בא אליו וחברו יושב לאכול או אוכל ארוחה. ה-BON TON הערבי מחייב כי המבורך ישיב למברכו באותו מטבע: ״ועלא אלבכ מרתיין״ وعلى قلبك مرتين או בעברית קלה: ועל לבבך (בריאות) כפולה. לשים לב כי המילה לב בערבית נכתבת בעיצור הנחצה ق (ק בעברית) אך כנהוג בשפה הערבית המדוברת עיצור זה נהגה כ-א׳ (אלבך במקום קלבך). הבדווי לעומת זאת יהגה את העיצור הזה כ-ג דגושה חזק (כידוע אין בערבית ספרותית GU אלא DJ). בכלל לבדווים צורת הגיה משונה מהערבית הפלסטינית כגון אך לא רק הגיית העיצור ״כ״ ك כ-צ׳ TCHE. מכאן הגית המילה ״כלב״ היא ״צ׳אלב״ ומכאן הכינוי העברי (שכאילו נלקח מיידיש) צ׳ילבה המקבילה ל-BITCH האנגלית, ושכפי הנראה חלוצי העמק ״גיירו״ מפי שכניהם הבדווים. מה לעשות גם ערבית קשה שפה.
אהבתיאהבתי
פרסם את זה מחדש ב-Yobi535's Blog יואב ב'י.
אהבתיאהבתי
רוביק, פוסט נחמד מאד, תודה, אך פלסיטינית? ממש לא! ערבית, בהחלט כן! אין שום קשר לפלסטיניות בשום מקרה. נדמה לפעמים שעיוותת/עיקמת לצורך זה מילים כאלה ואחרות שאין להם שום קשר לשפה הערבית דווקא.. אגב שרשוחה כפי שאני יודעת ומכירה היא מרושלת ולא זונה..
אהבתיאהבתי
לעצם המילה ״שרשוחה״: מילה זו מאד נפוצה בשיח העממי הסורי לבנוני (בעיקר יהודים ממוצא זה). מעניין מאד שהשורש شرشح לא קיים באיזו שהיא צורה במילונים של השפה הערבית הספרותית. כנראה שהמקור הוא סיריאקי. מן השורש הזה נגזר הפועל شرشح שפירושו ״הכניס בלגאן״, شرشوح، شرشوحة איש(ה) לא מסודר, בלגניסט בשום אופן ופנים באופן פיוראטיבי כזונה למשל. וגם مشرشح، مشرشحة באותו מובן. אז נא לדייק ולא להטיל דופי בנשים צדקניות, חסודות וזכות שכל פשען אי שמירת על הסדר בבית.
אהבתיאהבתי
לרוביק רוזנטל,
אתה עצמך ערכת את הספר "ואללה בסדר" של ד"ר עבד אלרחמן מרעי (כתר 2013).
לא מגיעים לו אזכור והפנייה?
אהבתיאהבתי
ארנון אבני
סחטיין הוא פעמיים סחה (בריאות) ולא קשור לוואסח
אהבתיאהבתי
לגבי מזטים, אני חשבתי שהמקור הוא מיוונית mezedes, ביחיד meze, שמגיע מתורכית ששאלה זאת מן הפרסית.
אהבתיאהבתי
טור יפה – רק קבל תיקון אחד: האיות הנכון הוא aleck
לא alek.
אהבתיאהבתי
כאשר אני הייתי ילד בגדרהלפני למעלה מחמישים שנים למשחק הדודס קראנו טירו. מעניין מהיכן הגיע השם הזה
אהבתיאהבתי
לפי מה שאני יודע חרמאן בערבית זה לא בהכרח בהקשר של מגע מיני, אלא מישהו הכמה למשהו באופן כללי
אהבתיאהבתי
לגבי חנטריש,שמעתי שמשמעותו היא שק נוצות.ההסבר לגבי הזקן שצוחקים על זקנו נשמע לא קשור למשמעות הביטוי:הבלים!
לגבי ניג'ס,ניתן לומר שיש פה אטימולוגיה עממית בין הצליל "ניג'ס",לפועל היידי "נודשען",שפירושו להציק במילים.
אהבתיאהבתי
זולה מ-ט'ל=צל בערבית. המתחם המוצל במסגד נקרא ט'ולה = זולה
אהבתיאהבתי
נהדר, נהניתי מכל מילה. תודה רבה
אהבתיאהבתי
זה לא מדויק שמקור הסלנג בארץ מהערבית פלסטינית
יהודיים יוצאי מדינות ערב כמו תימן ,
הביאו עימם מילים שמקורן הערבית והשתרשו כסלנג בשפה שלנו
למשל
המילה "דודה" למשל אני זוכר בילדותי מהסבתה שלי יוצאת טוניסיה
זה לא סותר את העניין
שפלסטינים או ערבים הארץ מבינים את המילים וגם משתמשים בחלקם.
אני גם חולק באותה הזדמנות
שישראלים אימצו את הפלאפל כמאכל ישראלי לאומי
הפלפל מקורו בארצות ערב ( בעיר במצרים ) וגם ע"י ערבים בארץ
אהבתיאהבתי
אין כזה דבר ערבית פסלטינית, וכי בדרום מדברים כמו בצפון? וכי בירושלים מדברים כמו בחברון? ממש לא. אני גרה בירושלים ואני שומעת את זה שוב ושוב מערבים שלכל אזור יש את ההגיה שלו, אין הגיה שקו הגבול שלה משתנה בקו הגבול של ארץ ישראל, כמו הצרפתית שמסתימת בגבול איטליה… בדרום מדברים בהיגוי מצרי, באזורים ערוניים מסוימים (ירושלי?) משמיטים את הק', (כמו באזורים בעירק, כך הבנתי) בצפון מדברים בהיגוי שונה. ומקומות רבים ביהודה ושומרון מדברים בהיגוי ז' כמו בירדן. השימוש הזה של הצירוף "ערבית פלסטינית" הוא פוליטי ולא נכון בלשנית.
אהבתיאהבתי
לאחרון שכתב שאין דבר כזה ערבית פלסטינית, צר לי לאכזב אותך אבל דווקא בעניין זה הפוליטיקה לא קשורה בכלל ובהחלט יש דבר כזה ערבית פלסטינים שהיא שונה מאוד מערבית מצרית או סעודית. נכון, בירושלים למשל משמיטים את ה-ק', בצפון לא, בנגב זה בכלל ג' ובמשולש אפילו המילה "אתה" (אינתה) נהגת שונה. כל זה נכון, אבל השפה היא אותה שפה! המילה ל'כסף' תהיה מצארי ולא פלוס כמו במצרים, "מה אתה רוצה" יהיה שו בידכ ולא משהו שונה לגמרי כמו במצרים, סוריה, סעודיה וכו' וכו'. ויש לכך עוד אינספור דוגמאות. תאמין לי, אני לומד ערבית.
אני מבין שזה יכול לקלקל אג'נדות פוליטיות אבל זאת המציאות ואני לא שמאלני.
אהבתיאהבתי
מזטים זה בשפה הפרסית. מזה = טעימה.
מוגש עם משקאות אלכוהולים.
אהבתיאהבתי
בקשר לביטוי"סחטיין".
סחא,לפחות בערבית היהודית בטוניס פרושו: כח,בריאות.
כנראה מאותו שורש:..סחיח:אמת/חזק/יציב.
ולכן,כאשר סימת ארוחה והודתה לאמא/מארחת היא הגיבה בברכה…"סחא"…לבריאות
מכאן, לדעתי הברכה":סחטיין…"סחא x2"
אהבתיאהבתי
סחה, בריאות. סחתיין, בריאותיים.
אהבתיאהבתי
המונח דודה (יותר נכון אולי לכתוב דודא) – האם יותר הגיוני שמקורו בפרח הדודא אשר מספרים עליו כי אכילה מפירותיו מגבירה את החשק והיא סגולה לפריון?… (יש לי דודא = יש לי חשק עז)
אהבתיאהבתי
תודה על המקבץ היפה הזה של מילים בסלנג העברי ומקורן הערבי והאחר. יש פה תיקון ענק של הרושם שהתרשמתי עד כה. חשבתי שהקשר שלך לערבית, מדוברת וספרותית, רופף במקצת. התבדיתי.
אהבתיאהבתי