רוביק רוזנטל / ה' הידיעה, לא מה שחשבתם
אוקטובר 23, 2014 על-ידי ravmilimteam
רינה צורף כותבת: "איני יודעת אם כבר כתבת/התייחסת להא הידיעה, אבל יש לנו חבר שפשוט מ-ש-ת-ג-ע כשהוא שומע שימוש שגוי, הנפוץ היום מאוד, בהא הידיעה בסמיכות כשהוא מוצמד לנסמך ולא לסומך, כמו למשל 'התינוק בן החמשת-חודשים', 'החופשת-מחלה', וכדומה".
הנושא שהעלתה רינה אכן מתייחס לתופעה מרכזית בעברית המדוברת, וזו הזדמנות להציץ לעולמה המסוכסך והמורכב של ה"א הידיעה. לכאורה ה' הידיעה נועדה לתפקיד מוגדר מאוד: שם עצם לא מיודע, למשל, ילד, מקבל ה' הידיעה וכך אנחנו יודעים מיהו הילד המסוים שאליו מתייחס המשפט. אלא שמראשית ימיה זכתה ה' הידיעה לשימושים נוספים, וזאת לצד אחיותיה ה' השאלה, ה' הזיקה ועוד.
תופעה ידועה גם בשפות אחרות היא מה שקרוי "יידוע סוגי". במקרה הזה ה' הידיעה אינה הופכת את מי שאנו מיידעים למסוים, אלא להיפך: מציגה אותו כקבוצה. וכך המשפט "הכלב הוא ידידו הטוב ביותר של האדם" פירושו אינו שהכלב רקסי של השכנה ממול (זה שנובח בדיוק כשמגיע זמן שלאפשטונדה) הוא ידידו הטוב ביותר של האדם, אלא שזו תכונה של כל הכלבים. "התמר" הוא אחד מארבעת המינים. איזה תמר? כל התמרים בעולם. וכך "האדם" הוא כל האנשים בעולם: האדם הוא עץ השדה, ומותר האדם מן הבהמה (עוד יידוע סוגי) – אין. "ניצולי שואה" הם יחידים, "קורבנות השואה" הם קולקטיב. ה' הסוג היא המקור לשמות עשרות רחובות בערי ישראל: רחוב החלמונית, רחוב השקד, רחוב הצנחנים וסימטת המעגל.
לה' הידיעה תפקיד נוסף, והוא הולך ומתחזק: היא משמשת בתפקיד מעצים. באנגלית אומרים great-greater-greatest, בעברית העסק מסורבל: גדול, יותר גדול, הכי גדול. ה' הידיעה נקראה לעזרה והתייצבה לפני שם התואר, והדרגה השלישית יכולה גם להיאמר "הגדול ביותר", "הטוב ביותר", וגם "הגדול מכולם". בשלב הבא העסק מתקצר, ואנחנו אומרים על מיקי ברקוביץ' שהוא הַ-שחקן, בה' מודגשת, ועל אריק איינשטיין שהוא ה-זמר, וכל עניין ניתן לרומם ולפאר ולומר שהוא הַ-דבר. לפעמים ה' מפארת את עצמה, וכך נאמר שסופר פלוני הוא "הסופר בה"א הידיעה". מן הדרך הזו להעצים ולהתלהב נולד היצור הלשוני החדש "אם לא הַ": "מאיר ויזלטיר הוא אחד המשוררים הטובים ביותר הכותבים היום, אם לא הַ". "זה היה אחד הסטייקים הטובים שבלסתי השנה, אם לא הַ".
ה' ממשיכה לכבוש שטחים נוספים, והיא מתייצבת כבר מימי התנ"ך (גם הוא בה' הידיעה, למרות שיש רק תנ"ך אחד) בראש שמות פרטיים. אפשר למצוא אותה כמעט בראש כל נהר או נחל עברי: "הירדן, הירקון וגם נחל קישון" שרו חנה מרון ויוסי ידין. הכרמל הוא ההר הירוק תמיד, החרמון הוא העיניים של המדינה, והעם עם הגולן. ועוד לא אמרנו כלום על הנגב והגליל, למרות שיש לנו רק גליל אחד ונגב אחד, ונתן אלתרמן שר "אורים השמים על נגב וגליל". וכך ב"רחוב האצ"ל" צצה ה' לפני שם פרטי, שהוא במקרה זה נוטריקון.
התמיהה כאן ברורה: הרי ירקון, נגב ואצ"ל הם שמות פרטיים המיודעים מעצם היותם פרטיים, למה ליידע אותם? יש טוענים שהמקור הוא בסמיכות: "נהר הירדן" ו"הר הכרמל" התקצרו ל"הירדן" ו"הכרמל", כפי ש"חצי המנשה" המקראי התקצר מ"חצי שבט המנשה". אבל התשובה אינה עומדת במבחן העובדות. "הירדן" מופיע במקרא עשרות פעמים וכמעט תמיד באופן עצמאי ולא בסמיכות. "הר תבור" היא צורה מלאה לא מיודעת, "התבור" המיודע הוא הצורה המקוצרת? וממה התקצרו "השרון" ו"השפלה"?
התשובה נעוצה בכך שאין כאן ה' הידיעה במובנה הקלאסי. זו ה' השדרוג. ירדן אינו עוד נחל, וחרמון אינו עוד הר, וגם כינרת אינה עוד אגם. הם חשובים, הם מגדירים את ארץ ישראל, הם יחידים במינם, ולכן הם ראויים לה' הידיעה שתשדרג אותם. ה' מספרת לנו שאנחנו יודעים שהם מיוחדים. במקרה של "האצ"ל" יש כאן מעין אפליה מתקנת בעקבות "הפלמ"ח" ו"ההגנה". חיילינו מפעילים את טנק המרכבה, טסים במטוסי האף שש עשרה ושטים בספינת הדבור. ואיזה דרגה מקבלת יידוע לצורכי שדרוג? רק אחת: אלוף. "ראש אגף המודיעין האלוף הרצי לוי", וגם סתם, בלי שם: "האלוף מגיע".
אז מה דינה של "החופשת מחלה"? כאן העניין שונה בתכלית. ה' הידיעה ממלאת כאן את תפקידה המקורי, היא מיידעת את צירוף הסמיכות, אבל היא אינה עומדת במקומה הנכון. במקום להתייצב בתווך ולדבוק בסומך (החלק השני של הסמיכות) היא מתייצבת לפני הצירוף ונדבקת לנסמך. מדוע זה קורה? בעיקר מפני שאנחנו תופסים את הסמיכות כיחידה לשונית אחת. התופעה אינה חדשה. יצחק אבינרי מצא אצל רש"י מקרים רבים של יידוע הנסמך החוזרים על עצמם, כמו "השטר חוב", "הבעלי דינים", "התלמידי חכמים", "הבית אב", "התלמוד תורה" ועוד.
יידוע הנסמך נפוץ כל-כך שהבלשנית אסתר בורוכובסקי מגדירה אותו כ"תופעת דיבור", והיא נפוצה לא פחות מ"שתי שקל". במחקר שלי על שפת הצבא שהושלם בימים האלה, יידוע הנסמך הוא הצורה הבלעדית בשפת הדיבור הצבאית. דוגמיות בודדות: "הקצינת ת"ש", "הקורס קצינים", "המסע כומתה", "הסיכת צניחה", "השק שינה", "הצו גיוס", "השלוש שעות שמירה" ואפילו "הגאוות יחידה".
בצה"ל מופיעה גם תופעה הפוכה: ה' הידיעה נעלמת בסמיכות, כמו בביטויים "חיל הספקה ידאג", "פיקוד מרכז ידווח". הלשונאי הצבאי שמשון הופמן ניהל מאבק איתנים להחזיר לצה"ל את ה' הידיעה, ולקרוא לו "צבא ההגנה לישראל", ולא "צבא הגנה לישראל".
האקדמיה ללשון העברית התירה אומנם את יידוע הנסמך בצירופים כבולים שבהם הנסמך משמש כבינוני כגון "היושב ראש" ו"היוצא דופן", אך לא העניקה תו תקן ל"העורך-דין". ובכל מקרה, אין לי בשורות לחבר של רינה. הוא ימשיך להשתגע, ועם ישראל ימשיך לומר "החבר כנסת", "הברית מילה" ו"השפת דיבור".
פורסם ברוביק רוזנטל | 34 תגובות
פרסם את זה מחדש ב-מירב מקלפת תפוזיםוהגיב:
יו, ברצינות, אנשים משתמשים בזוועה הזאת?
אהבתיאהבתי
על כל מי שיד לו בכתיבה חובה לשרש עיוות לשוני צורמני זה.
אהבתיאהבתי
התודות לרוביק על הרחבת הדעת!
ולא דיברנו על ה'.. השם שניתן ל'הבורא' – ההא בהא הידיעה..
אהבתיאהבתי
תודה! וגם השידרוג האסתטי של האתר נעים.
אהבתיאהבתי
מסכימה עם מרים.זה משגע גם אותי השימוש בה' הידיעה השגוי
אהבתיאהבתי
שגיאה משעשעת בהקשר: שמו של ראש אמ"ן הוא הרצי *ה*לוי.
אהבתיאהבתי
מעניין באמת מה מקור ה"א הידיעה בשמות משפחה.
אהבתיאהבתי
שלום רוביק
אתה משוכנע שהה"א בשמות הרחובות היא ה' הסוג.
ייתכן שהיא מציינת שייכות. רחוב הדייגים הנו רחוב של הדייגים או על שמם וכדומה.
אשמח להבהרה
אהבתיאהבתי
ברגע שרחוב נקרא בשם "הדייגים" הוא מופקע מתושביו בזמן מסוים והופך לשם כללי, ולכן יש כאן ה' הסוג.
אהבתיאהבתי
בעניין נהרות ואגמים: אנחנו מיידעים כמעט את כל הנהרות והנחלים, נדמה לי, באופן טבעי ממש. אני חושב על נהר הוולטבה בצ'כיה, ומבין שכן, גם הוא "מיוחד ומסמל את צ'כיה"; אך קשה לי להמנע מיידוע של כל נהר אחר בארץ או בעולם. גם נחל הקישון, נחל הבשור ורבים אחרים מיודעים (אם כי נכון שנדבר על נחל כזיב ונחל בצת. נדמה לי שמרגישים אותם כשמות פרטיים, בעוד שהקישון והבשור הם חבלי ארץ ולכן הנחלים מיודעים בבחינת "הנחל של חבל הבשור", אבל אני לא בטוח שזו הסיבה). בכל מקרה, נדמה לי שצריכה להיות סיבה אחרת ליידוע במקרה זה, כי יש כאן גבול מאוד אמורפי (איזהו חבל ארץ גדול מספיק כדי ליידע נחל), וככזה, קשה להאמין שכמעט כל הדוברים מרגישים אותו באותו אופן (והרי בכל זאת איש לא יאמר "נחל הצין"; למרות שמדבר צין גם הוא חבל ארץ).
אהבתיאהבתי
באשר לצירוף "היושב ראש" – יש מדקדקים שאינם רואים בו צירוף סמיכות, אלא צירוף של פועל + תואר הפועל (תיאור מקום), ולפיכך המילה "יושב" אינה נסמך, ומכאן הלגיטימציה ליידע אותה.
אהבתיאהבתי
לא פחות מגוחך הוא השימוש: הוא יפתח את "תיבת הפנדורה"
אהבתיאהבתי
תמר הוא אחד משבעת המינים, לא מארבעת המינים.
אהבתיאהבתי
מחרה-מחזקיה אחר pfriedman : אנו מיידעים הרבה נופים גם בחו"ל, בעיקר מקורות מים ורכסים הרים: האלפים, ההימליה, התמזה, הדנובה. ישראלים בניו יורק מדברים על "החמישית" והכוונה היא לא לסימפוניה אלא לשדרה. ושאלה נוספת: מה נכון יותר כתואר: "ח"כ חנין" או "חה"כ חנין"?
אהבתיאהבתי
וגם ימשיכו להגיד "הבית ספר לשפות"
אהבתיאהבתי
וגם ימשיכו להגיד "הבית ספר לשפות"…
ו"הבית חרושת לציונים"..
אהבתיאהבתי
כדאי לשים לב שצרופים כמו אי-נחת, אי-סדר (וגם עם תחיליות אחרות – תת, ועוד) וכדומה הם לא צרופים של סמיכות, ושומעים גם האי-סדר וגם אי-הסדר. בזמן האחרון יש נטיה להשתמש בשפה הכתובה בצרוף האי-סדר. או כמו בספרו של פרננדו פסואה – "ספר האי-נחת".
עוד תופעה מעניינת בספרות ישנה יותר (מתחילת המאה, למשל אצל הרב קוק) רואים לפעמים שה' הידיעה אינה נבלעת באותיות השימוש – למשל : "בהספר", "בהתקופה" – מעניין מה הטווח של התופעה הזו.
אהבתיאהבתי
עד רני רהב לפחות.
אהבתיאהבתי
מדוע במילה "להיום" נותרה ה' היידוע , ולא נבלעה באות השימוש? (הפגישה נקבעה להיום) תודה למשיבים
אהבתיאהבתי
שמעתי פעם תיאוריה שהאות ה' בתחילת המילים היום, הלילה, הערב, הבוקר, החודש וכו' היא בעצם ביסודה לא ה' הידיעה, אלא שריד של המילה הארמית "הא", שמשמעותה: הזה. היא "קיבלה על עצמה" התנהלות של ה' הידיעה מבחינה דקדוקית. על כל פנים יש הבדל בין "להבוקר" לבין "לַבוקר": הראשונה מתייחסת אך ורק לבוקר של היום הזה, בעוד השנייה מתייחסת לבוקר של יום אחר, כמו למשל במשפט "תדחה את העבודה לַבוקר" שמתייחסת
לבוקר יום המחרת, או "תדחה את העבודה לַבוקר של יום שלישי".
אהבתיאהבתי
תודה רוביק על ההבהרה המאלפת.
החבר שלנו קרא והפנים….
אהבתיאהבתי
לגבי הקטע הזה שהנך מביא: **הלשונאי הצבאי שמשון הופמן ניהל מאבק איתנים להחזיר לצה"ל את ה' הידיעה, ולקרוא לו "צבא ההגנה לישראל", ולא "צבא הגנה לישראל".** עלי לציין כי במקרה יש בידי צילום מפקודת הקמת צה"ל, חתומה ע"י רה"מ דוד בן גוריון, וכי במקור צבאנו נקרא "צבא הגנה לישראל". זהו שם הצבא אשר הוקם, ולא "צבא ההגנה לישראל". ניתן לחפש ב"רשומות" הכנסת, או בפרוטוקולים של הממשלה.
אהבתיאהבתי
ה' היידוע משמשת בעברית גם לציון כבוד (באנגלית דווקא גורעים במקרים אלה את תווית היידוע או הסיתום. אבל בלשונות רבות המצב דומה לעברית) וזהו תפקידה ב"האלוף". כנ"ל: המלך, הרב, הנשיא, ראש הממשלה, המורה ובעברית החדשה בשלביה המוקדמים גם הגברת, האדון וכו'..
רבקה הלוי
אהבתיאהבתי
רבקה הלוי
התגובה ממתינה לאישור.
ה' היידוע משמשת בעברית גם לציון כבוד (באנגלית דווקא גורעים במקרים אלה את תווית היידוע או הסיתום. אבל בלשונות רבות המצב דומה לעברית) וזהו תפקידה ב"האלוף". כנ"ל: המלך, הרב, הנשיא, ראש הממשלה, המורה ובעברית החדשה בשלביה המוקדמים גם הגברת, האדון וכו'..
רבקה הלוי
אהבתיאהבתי
התגובה שלי הינה הצבעה על עוד שגיאה שרבים וטובים שוגים בה, בהתייחסות שגויה לסומך במקום לנסמך – אומרים צהריים טובים, כי המילה מופיעה בצורת ריבוי [כמו המילה חיים בעברית, ובאנגלית למשל LIFE או NOON]. אבל צריך לומר אחר צהריים טוב, ולא כפי שנקוט בטעות.
אהבתיאהבתי
שלום רוביק, יש לי שאלה רצינית גם אם היא לא נשמעת כזאת . מה מקור הביטוי "זה לא מעניין לי את הביצה השמאלית" ? בכלל נראה שהביצה השמאלית יותר זזה, מתעניינת, מתדגדגת ומתגרדת יותר מהביצה הימנית, לפחות בשפה העברית. לא מצאתי ביטוי דומה באנגלית.
אהבתיאהבתי
ד"ר רוזנטל, להלן ציטטה מדבריך שיש לי הערה לגביה: כתבת "הרמב"ם מסיק שלפי משל זה, המקשיב האידיאלי לדברי חכמים משול לנָפָה, בכך שהוא בורר את דברי האמת העיקריים מדברי השקר הטפלים." אם כך, הנך מייחס לחכמים דברי שקר טפלים, שצריך לנפותם – ולא היא, וראוי היה כי תכתוב במקום "…לדברי חכמים" – "לדברי אנשים". אסי דגני
אגב: אין לי אתר, האם משום כך אין ביכולתי להגיע עם תגובה אל מר רוביק רוזנטל?
אהבתיאהבתי
"דליה גל אלגל. תודה -רוביק ! – האות "הא", היא האות-היחידה, שכדי לבטא אותה –
צריך לרצות – ולהשתמש בסרעפת. ולכן, היא מסמלת את כוח-הרצון ! – האלוהי-היהודי… / ולי הרבה יותר מפריע חוסר-הרצון של מהגרים (רוסים-העיקר) להשתמש בה – מאשר השימוש השגוי בה. השימוש בה – הוא ההוכחה של המשתמש שהוא יהודי. ומכאן, גם תנועות-הקידה בזמן-התפילה – המחזקות את שריר-הסרעפת. (גם לבן-גוריון היתה בעיה איתה … בגלל חוסר תאום בין מהירות-המחשבה – לקצב-הדיבור. קוצר-רוח. ). //" 22.11.14. (C). אלגל. dalia gall elgal.
אהבתיאהבתי
חוסר הרצון?!? האם "חוסר רצון" הוא שמונע מדובר עברית לומר נכון את העיצור הראשון בשם המשפחה שצ'רנסקי? את ה-th האנגלית לשתי הגיותיה? או חוסר תיאום בין מהירות מחשבה לקצב דיבור? מנין הקביעות התמוהות האלו? מה זו ההתנשאות המיותרת הזו?
אהבתיאהבתי
מסתייג לחלוטין מהתגובה היהירה של דליה גל אלגל…
אהבתיאהבתי
גם אני בדיוק אותו דבר, אני לא מסוגל לשמוע צירופים כמו: "הבית ספר", או "היחידת לימוד".
אהבתיאהבתי
לרוביק רוזנטל שאלה על מילון הסלנג המקיף: מצאתי עוּף לי מהעיניים, אבל חסר שם: עוּף עַל עַצְמְךָ. שמעתי היום בתכנית טלוויזיה לילדים. זה בעמוד 275 שם. לפי תחושתי הלשונית זה: 'תתעשת!', 'קח את עצמך בידיים!' אך זה ניחוש.
אהבתיאהבתי
הלב נכמר מהתגובות כאן לפעמים.
אהבתיאהבתי
היה תענוג לקרוא ונתן לי הבנה של העניין. תודה רבה!
אהבתיאהבתי