שפות אוהבות להסתתר בתוך שפות אחרות. ההסתתרות היא משחק של מנצחים. השפה המסתתרת עשתה את שלה, השפה שחדר אליה גורם זר נשארה שלמה וטהורה. להסתתרות הזו קוראים בשמות שונים, כמו תרגום שאילה, תרגום בבואה ושאילת משמעות.
במהלך ההסתתרות בעברית החדשה משחקת הגרמנית תפקיד חשוב. כך, למשל, האחות בבית החולים היא יבוא גרמני, שם נקרא המקצוע Schwester, אחות בדם וגם אחות במקצוע, בעקבות אחיות המנזר שעסקו בעבר בטיפול בחולים. גם 'בית חולים', 'קופת חולים' ושמות המחלות שלבקת חוגרת ואבעבועות רוח הם תרגומים מגרמנית. ומהי רגל שטוחה? פְּלאטפוּס. גרמנית, אלא מה. המילה 'מעמד' במשמעות קבוצה חברתית-כלכלית היא תרגום מגרמנית: Stand. חזירות במשמעות מעשה נבלה, היא כאן בעקבות הגרמנית: Schweinerei . ביידיש זהו יצור כלאיים: חזיריי. ולמה אומרים על משהו שהוא "נורא יפה"? זה פשוט תרגום מגרמנית, למשל: furchtbar nett, נורא נחמד.
למה קוראים לכיתות בבית הספר התיכון 'חמישית' עד 'שמינית'? המקור הוא בשיטת בתי הספר בגרמניה, שהשפיעה על שיטת הלימוד ביישוב הישראלי בראשית המאה העשרים. אז התקיימו כאן שתי מערכות לימוד. בבית הספר העממי (Folkschule) שנועד לכל, למדו הילדים מכיתה א' ועד ח'. בגימנסיה, היא בית הספר התיכון, למדו בעיקר ילדים למשפחות אמידות, ורובם החלו את דרכם בה בגיל שש. בגימנסיות התקיימו ארבע מכינות לקראת התיכון, המקבילות לכיתות ה' עד ח', והן נקראו הכיתה הראשונה, השנייה, השלישית והרביעית. הכיתה שבה החלו לימודי התיכון נקראה על כן הכיתה החמישית, ואליה הצטרפו חלק מאלה שסיימו שמונה כיתות בבתי הספר העממיים. עם קום המדינה בוטלה השיטה, אך שמות הכיתות חמישית, שישית, שביעית ושמינית השתרשו, במקביל לספירה מ-ט' עד י"ב. תחום החינוך הביא אלינו מגרמנית גם את תעודת הבגרות, שנקראה בגרמנית 'תעודת בשלות', את גן הילדים (המקור, שגם אומץ באנגלית: קינדֶרגַרְטֶן), וגם את הביטוי "מתחת לכל ביקורת". בגרמנית היה unter aller Kritik הציון הנמוך ביותר בתעודה.
ההשפעה העיקרית של הגרמנית המסתתרת היא בתרגומים של ביטויים, דרך נפוצה מאוד של מעבר משפה לשפה. לפעמים אלה אמרות קצרות מיצירות גרמניות, כמו "הכושי עשה את שלו", שמקורה במחזה פיאסקו של פרידריך שילר. עליו שר חיים חפר: "כן הכושי יכול כבר ללכת, כי הכושי עשה את שלו". גם האמרה הידועה "הניתוח הצליח, החולה מת" מקורה בגרמנית. וכששואלים "למה התכוון המשורר?" מדובר בשאלה גרמנית אירונית, המלגלגת על המורה לספרות.
לצד האמרות מלאה השפה במטבעות לשון קצרות המתורגמות ישירות מגרמנית. כך "ייסורי תופת", במקור: höllische Schmerzen. הביטוי "עִם הלשון בחוץ" הוא ביטוי גרמני המדמה מי שמתאמץ מאוד להתנהגות הכלבים בעת ריצה. את 'צער העולם' יש מבטאים גם בשפת המקור: וֶלְטְשְמֶרְץ, ונמצא אפילו פועל עברי מתוך בלוג מיוסר: "אני חושבת שאני מוַולטשְמֶרְצֶת".
שיווי משקל? זה מגרמנית. שיחת נפש (ובשפת הכיפות הסרוגות שַׂחְנָשׁ): גרמנית. שכל בריא? גרמנית, רק הרבה יותר ארוך: der gesunde Menschenverstand. גם השקפת עולם, וזווית ראייה, ורוח הזמן, כולם לובנו על סדן החשיבה הגרמנית המורכבת, לפני שהשתלטו עליה הברברים.
קבוצה קטנה ומעניינת של מטבעות לשון עבריות מקורה בסיפורי המקרא. בגרמנית ובעקבות זאת בשפות אחרות הן זכו להוראה חדשה, וכך חזרו אל העברית. כזה הוא הביטוי "אות קין", שזכה בגרמנית למשמעות אשמה נצחית, למרות שבתנ"ך פירושו דווקא אמצעי הגנה. כך "בשורת איוב", וגם "סדום ועמורה" כסמל לרשעות וחטא, בעקבות הסיפור המקראי.
הגרמנים חובבים סוסים, וגם דימויי סוסים. הניב 'עמד על רגליו האחוריות' המרמז על התעקשות יתר מקורו בגרמנית: sich auf die Hinterbeine stellen. הביטוי שהתיישן 'רק סוסים חושבים', המתייחס למי שמשמיע דברי ספקנות וביקורת, הגיע מגרמנית. בזכרונות אחד החיילים ששירת בצבא הגרמני בתקופה הנאצית הוא מספר איך החדירו בו את מצוות הציות: "אחד הביטויים המפורסמים באותה תקופה בפי מפקדים היה: 'אתה אינך חושב, אינך סוס, ורק סוסים חושבים, כיוון שיש להם ראשים גדולים יותר'". יתכן שכאן גם מקורו של הצירוף הנפוץ 'ראש גדול', לציון מחשבה ויוזמה.
הגרמנית המסתתרת תופסת מקום גם בשיחת יומיום. 'אם כבר, אז כבר' נשמע בגרמנית קצר ופסקני: wennschon, dennschon . 'לאט אבל בטוח' מוכר בין דוברי העברית גם במקור: 'לַנגזאם לַנגזאם אַבֶּר זיכער'. ככה זה? so ist es. ככה ככה? so so. מה השעה? Was ist die Uhr?. שטויות במיץ עגבניות? בגרמנית אומרים Quatsch mit Sosse (פטפוט ברוטב). רֶצַח בעיניים? ישר מגרמנית. שד משחת, שהוא דווקא מחמאה, התגלגל גם הוא מגרמנית: Teufelskerl, ברנש מן הגהינום.
הגרמנים הם עם של גינונים, ולא מעט מאלה מצאו דרכם לשפת הנימוס הישראלית, שהשימוש בה כידוע אינו רב. 'אדון נכבד' היא יצירה גרמנית, גם 'גברת נכבדה'. לפני הארוחה אומרים בתיאבון, במקור הגרמני: Mit Appetit, עם תיאבון. לצערי הרב? גרמנית: zu meinem größten Bedauern. רַב תודות? פִילְן דַנְק.
חוזה מדינת היהודים היה דובר הגרמנית תאודור הרצל, וגם מדינת היהודים היא גרמנית במקורה, כשם ספרו: Der Judenstaat. נורדאו טבע את הביטוי 'יהדות השרירים' בקונגרס הציוני השני, בעקבות הביטוי הגרמני 'נצרות השרירים', שנועד לעודד אנשי דת נוצריים לעסוק בספורט. 'מגן דויד אדום' נוסד בשנת 1915 ונקרא אז בשם הגרמני Roter Davidstern. זאת בהקבלה לשם הארגון הנוצרי הצלב האדום. ב-1936 השם תורגם, והיה לשמו של הארגון הישראלי.
הגרמנים אוהבים מלחמות, והורישו לתורת המלחמה שלנו את המונחים 'אגרוף ברזל', 'מלחמת בזק' (בליצקריג), 'מלחמת מגן', ואיך לא, 'משמעת ברזל' ו'משמעת עיוורת'. ולשם האיזון, גן החיות, תרגום של הביטוי הגרמני Tiergarten המוכר לכל מי שמשוטט בברלין, מציג לראווה את דוב הנמלים: Ameisenbär, את סוס היאור: Nilpferd ואת קוף האדם: Menschenaffe. אַלְזוֹ, דָאס איסט ווּנדֶרבָּאר.
"מצא חן" שמשמעו שונה לגמרי במקרא, קיבל משמעות חדשה בעברית מודרנית בתירגום שאילה מגרמנית.
אהבתיאהבתי
The expression המילה 'מעמד' במשמעות קבוצה חברתית-כלכלית היא תרגום מגרמנית: –Stand.is not from the German. It is Ivrit as in ma-ah-mad har sinai or ma-ah-mad shlosh-tan. a
אהבתיאהבתי
המילה מעמד היא כמובן עברית, אבל משמעותה כקבוצה חברתית-כלכלית באה מגרמנית, בזכות הקשר בין stand לבין עמידה. ככל הידוע לי הציבור שקיבל את התרה לא היה מחולק לבורגנים ופרולטרים.
אהבתיאהבתי
החלוקה לארבע מכינות ושמונה מחלקות לא היתה תוצאת החינוך הגרמני. הגמנסיות במזרח אירופה, למשל ברוסיה ופולין, ובעקבותיהם גם הגמנסיות בליטא, כולל הגמנסיות העבריות, כללו 4 מכינות ו-8 מחלקות. בגמנסיה הרצליה בתל אביב, כמו בגמנסיה העברית בירושלים והריאלי בחיפה, העתיקו את השיטה. היסוד בשיטה זו היה – הכנת התלמידים בארבע שנים ראשונות לקראת לימודים "יותר כבדים" כאשר גם צוות המורים חולק. חלק מהמורים יועד לארבע המכינות ואילו כל השאר ל-8 המחלקות. כך המורים במקצועות השונים, כגון שפות, מתמטיקה, הסטוריה, גיאוגרפיה וכו' לימדו את התלמידים מהמחלקה הראשונה עד השמינית. רמת ההוראה היתה גבוהה כי המורים שלימדו במחלקה הראשונה היו אותם מורים שלימדו גם במחלקה השמינית והכינו לבחינות הבגרות. הגישה לפיה, לאחר ארבע מכינות היסוד ניתן לפצל את רמת ההוראה והיקפה לא היתה מקובלת. הקמת בתי הספר היסודיים (או כפי שנקראו "עממיים") יסודה בהעדר חינוך חינם (שלא לדבר על חובה) והם נועדו לספק השכלה מינימלית (עממית), ולאחר מכן – כפוף להישגים ומצב הכלכלי – המשיכו התלמידים בגמנסיה כשהצטרפו לתלמידי המחלקה החמישית. הפיצול לחטיבות – שהביא לכך שהרמות של המורים פוצלו, ואפילו בכך הוסרה אחריותם מהעתיד של התלמידים, היתה זרה לאותה גישה. במקור – המורה לאנגלית במחלקה הראשונה היה אחראי לללימודי האנגלית בכל הרמות עד לבחינות הבגרות, כך גם בכל המקצועות האחרים – מתמטיקה ועוד. החלוקה לחטיבות הסירה מהמורים שבחטיבות הראשונה והשניה את האחריות לרמת התלמידים בכניסתם לחטיבה העליונה, מה שגרם להתמרמרות רבה במסגרת המורים בחטיבה העליונה שטענו שהתלמידים מגיעים אליהם ללא השכלה הנדרשת ללימודים החטיבה העליונה.ממורי החטיבות הראשונה והשניה לר נדרשה אותה רמת הוראה כמו ממורי החטיבה העליונה, וביו זמנים בהם מורים רבים בלתי מוסמכים היו המורים בחטיבות הנמוכות. האם כתוצאה מכך הורדה הרמה הסופית? האם העברית השגויה שבפי בוגרי התיכון וחוסר ידע משווע במקצועות אחרים, היא תוצאה של "מהפכת התרבות" הזאת, כאשר המורים בחטיבות הנמוכות הסירו מעצמם את האחריות לרמת התלמידים בחטיבות הגבוהות היותר? האם כתוצאה מכך הוטל עומס רב על תלמידי החטיבה העליונה החייבים להשלים את כל מה שלא הכינו אותם כיאות בחטיבות הנמוכות, היא שאלה החורגת ממסגרת הדיון שלנו כאן. אוסיף שהגמנסיה הרצליה היתה בין המוסדות האחרונים שקיבלו עליו את תכנית הפיצול לחטיבות, ללא כל קשר לשיטת החינוך האירופי – גרמני, רוסי או אחר.
אהבתיאהבתי
ההיסטוריון המוסמך ביותר של תולדות החינוך בארץ הוא דר' יוסף יונאי, שנפטר לא מזמן, וממנו קיבלתי בשיחה מפורטת את המקור הגרמני של הנוהג. יש לזכור שהחינוך והאקדמיה בגרמניה שימשו מודל למערכות רבות באירופה.
אהבתיאהבתי
רוביק היקר, הכרתי היטב אישית את ד"ר יוסף ינאי ואף קראתי את ה"דפים" שהוציא לגבי תולדות החינך בישראל. בזמנו, שוחחנו על מקור החלוקה של ארבע מכינות ושמונה מחלקות, כי אני למדתי בגמנסיה הרצליה (המקורית) ובתעודת הבגרות שלי מצויין שלמדתי בגמנסיה ארבע מכינות ושמונה מחלקות. שוחחתי במקביל גם עם ד"ר ברוך בן יהודה ז"ל שהיה מנהל הגמנסיה (לאחר פטירתו של ד"ר בוגרשוב (בוגר), ואף היה המנכ"ל הראשון של משרד החינוך בישראל. ד"ר בן יהודה, ובכך לא הסכים עם דעתו של יונאי, היה בדעה שהחלוקה לארבע מכינות ושמונה מחלקות היתה הנורמה המקובלת באירופה שלפני מלחמת העולם השניה ואף לפני הראשונה, כשכל מדינה "מייחסת" זאת לשיטתה – כך הגרמנים, הרוסים, הפולנים ואחרים, וכי אין לאף מדינה "מונופול" על חלוקה זו. הוא ציין כי כאשר הוגשו בקשות לפתיחת גמנסיות עבריות בליטא, הסכימה הממשלה הליטאית להתיר פתיחת גמנסיות בתכנית של ארבע מכינות ושמונה מחלקות "לפי המתכונות הרוסית והפולנית", מבלי להזכיר את המתכונת הגרמנית.
כל מה שרציתי להעיר בתגובתי הראשונה היה שספק אם המקור לחלוקת הכיתות מקורו אכן בגרמניה (וגם השם גמנסיה אינו לקוח מגרמנית), ועל הרעיון הפדגוגי שהיה בעיקרה של חלוקה זו, כאשר, לצערי, השיטות החדשות לא הצליחו, לפחות מספר ניכר של שנים, לשמור על אותה רמה של הוראה וחינוך.
אהבתיאהבתי
הביטוי "רב תודות" אינו שאול בהכרח מגרמנית. נכון שבגרמנית מצוי הביטוי vielen dank. אך במה הוא שונה מהאנגלית – many thanks ? או מהביטוי בספרדית ובלדינו- muchas gracias ? או Molte grazie באיטלקית?
אהבתיאהבתי
נו, וכמה מררות נשפכו בשנים האחרונות על "לקחת תמונה".
אהבתיאהבתי
לקחת אותה? לאן בדיוק?
אישית, מפריע לי מאוד התרגום המילולי מאנגלית לעברית. אחד השיבושים שצורמים לי ביותר הינו "עושה שכל". בעברית, אפשר ואף רצוי להשתמש בצירוף המילים "מתקבל על הדעת" או פשוט "הגיוני.
אהבתיאהבתי
צודקת!!!
אהבתיאהבתי
בעוונותינו הרבים, כדי "להקל" על דוברי השפה העברית צומצמו ובוטלו פעלים רבים… נותרו רק מעטים, שהחשובים בהם הם "לקחת", "להביא" ו"לעשות". דוגמאות: לוקחים תמונה, לוקחים רכבת, לוקחים אוטובוס, לוקחים בסיבוב ועוד, וכן: להביא מכות, תביא לי נשיקה, תביא לי טלפון, תעשה לי ילד, לעשות חלונות, לעשות דלתות ופנלים, לעשות אוכל, לעשות את החג, לעשות מחשבה, לעשות ציור… והרשימות ארוכות, אך "החשוב" מכל הוא שמספר הפעלים צומצם.
בקרוב נראה כנראה מילון מאד מקוצר של הפעלים – מילון הפעלים בשפה העברית המודרנית, לעומת הספרים הארכאים והכבדים של מילון השפה העברית "העתיקה"…
אהבתיאהבתי
יובל, אנא הבהר לי את הביטוי " וכמה מררות נשפכו". בספר איוב י"ג, 24, אנו קוראים "כי תכתב עלי מררות". כמו כן מה לשון היחיד של מררות? תודה.
אהבתיאהבתי
שלום דוד,
הביטוי המקובל הוא שָׁפַךְ (אֶת) מְרֵרָתוֹ, ופירושו בהקשר זה 'הוציא את כעסו על'. ביטוי זה מבוסס על פסוק אחר מספר איוב, "יִשְׁפֹּךְ לָאָרֶץ מְרֵרָתִי " (פרק ט"ז, פס' י"ג). בביטוי זה מופיעה הנטייה של צורת היחיד מְרֵרָה, שהיא חלופה מיושנת של 'מָרָה' (בעיקר בביטויים כמו 'נשפכה מרֵרתו').
הצורה שהזכרת "כי תכתב עלי מררות" מנוקדת אחרת: מְרֹרוֹת ('מרורות' בכתיב מלא) ואינה קשורה לעניין זה.
אהבתיאהבתי
אלזו ואס, דרעק אונד קבאס
;^)
אהבתיאהבתי
אלישע
על האחות ומקורותיה:
האחות העוסקת בסיעוד קיבלה את כינוייה העברי ככל הנראה בהשפעת הרוסית: sestra miloserdiya. אחות רחמניה , (זוכרים את השיר: "אתה תהיה שם קומיסר אדום ואני אהיה אחות רחמניה…") או מגרמנית Krankenschwester – בתרגום מילולי "אחות לחולים" ובקיצור Schwester – אחות .
אהבתיאהבתי
לא קשור לכתבה, קשור לימים אלה : אני רואה המון שלטים עם הכיתוב "פרי גאזה " ואתמול במקום מגורי עוברת משאית ענק ועליה שלט " פרי מטולה "……
אהבתיאהבתי
עדיף פרי מטולה של חקלאים עבריים מאשר פרי תוצרת עזה. זה שלנו,,,,
אהבתיאהבתי
עדיף פרי מטולה תוצרת חקלאי ישראל, מפרי עזה תוצרת זרה.
אהבתיאהבתי
מעניין ומרתק רק בעצם ימים אלו, עקב שיטוט במורפיקס נחשפתי למדור המקסים הזה.
תודה
אהבתיאהבתי
שרידי ההשפעה הגרמנית בחינוך הגבוה: בטכניון היו בשעתו הרבה פרופסורים ייקים, והיה מקובל לפנות אליהם בתחילית Herr Doktor Professor ; זה היה בשנות ה-50 למאה הקודמת, דהיינו בשנות ה,תרפפ"ו
אהבתיאהבתי
אני מבקש את סליחתו של אילן פרידלר אם גרמתי לו כאב ראש. יתכן שגם הפעם אגרום למישהו כאב ראש. הדרך להימנע מכאבי ראש כאלה היא לא לקרוא…
לענין ה"פרופסור-דוקטור" (ולא ד"ר פרופסור), שהזכיר שלמה קרני היתה לכך סיבה אקדמית ולא לשונית. במאה הקודמת וקצת לפניה (הכוונה לתקופה מסוף המאה ה-19 למניינם ואילך) חלה זילות בכינויים האקדמאים. המינוי "פרופסור" בכמה ממדינות אירופה היה פשוט "מורה", ולאו דוקא באוניברסיטה. מסיבה זו החלו לציין גם העובדה אם לאותו פרופסור היה גם תואר ד"ר. ומכאן החלה הכינוי "פרופסור דוקטור". לאחר מכן המצב הלך והחמיר. מעבר לים, וביחוד דרומית בסמיכות לקנדה, החלו האוניברסיטאות להשתמש בכינוי "פרופסור" בכל הזדמנות אפשרית. מבלי להיכנס כאן לבעיית ביטול הדרגות של מרצה, מרצה בכיר ועוד, כולם קיבלו את הכינוי "פרופסור". כל מי שהחל בתפקיד זוטר בהוראה באוניברסיטה קיבל מיד את הכינוי assistant professor וכל מעמד מעליו קיבל את הכינוי פרופסור עם תוספת, ואף החלו להעניק דרגות של "פרופסור מן המניין" גם לאנשים שלא היו בעלי תואר שני (מסטר) או שלישי (דוקטור). מצב זה הביא לכך שפרופסור בארה"ב שהוא גם בעל תואר ד"ר, אינו מכנה את עצמו כפרופסור אלא כ-ד"ר. באותיות קטנות בשורה השניה הוא מציין שהוא פרופסור חבר או מן המניין. תואר ד"ר בארה"ב נחשב לגבוה יותר מפרופסור. לאור גישה זו החלו בארצות אירופה, וגרמניה היתה הראשונה בכך, לכנות את הפרופסור שיש לו תואר ד"ר (מה שהיה בזמנו מובן מאליו, אך לא לאור הגישה בארה"ב) כ- "פרופסור דוקטור" כדי לציין שמדובר בפרופסור "אמיתי" שיש לו תואר ד"ר. זה על קצה המזלג.
לענין כאב הראש, אם גרמתי – אזכיר את התרופה הקדומה: החש בראשו יעסוק בתורה. הסיבה לכך היא שכאשר יתחיל לעסוק בתורה ימצא שאין לו ראש, ולכן אין מה שיחוש… ובא לציון גואל.
אהבתיאהבתי
כשהייתי קטן, היינו משתמשים בביטוי "לתת פור" (או לפעמים "קח פור!") כדי לציין שמישהו נותן יתרון בתחרות ריצה ("פור" של מאה מטר, למשל) או במשחק כדורגל וכן הלאה. לפני מספר שבועות, בעודי מעלעל במילון הגרמני-אנגלי שלי, גיליתי משהו מעניין. הפועל vorlassen בגרמנית, פירושו לתת למישהו ללכת ראשון. תרגום חצי מילולי לעברית יתן "לתת פור", והדבר בולט בייחוד בהטיה של הפועל. למשל, Er laesst vor = הוא נותן "פור".
מעניין אותי אם מישהו יודע אם זה אכן מקור הביטוי. בכל מקרה, האפשרות שמדובר בשאילה מתוחכמת כזאת מגרמנית מאוד הצחיקה אותי.
אהבתיאהבתי
חטפתי כאב ראש רציני מדוד אבל יישר כוח על המאמץ.הכתבה מה זה מאלפת.אני גם מאוהב בשיבושים כמו-טוגנים צרפתיים שזה כולה צ'יפס ופה המעצבנים מהאקדמיה שיש לי שיג ושיח איתם תרגמו טוגנים במקום סתם צ'יפס.כואב להם מילה פשוטה ונכונה כמו גם יורו.אירו זה זין בערבית
אהבתיאהבתי
כתבה מואד מעניינת, אך עם כמה טעויות:
1. בית ספר עממי, או יסודי נקרה Volksschule, ולא Folkschule
2. wennschon, dennschon צריך לכתוב wenn schon, denn schon
אהבתיאהבתי
אני תמיד סברתי שמכנים את הכיתות הללו "חמישית", "שישית" וכולי מכיוון שהתלמידים הלומדים בהם הם בגילאים 15, 16 וכולי… תודה רבה על עוד פרסום מענין!
אהבתיאהבתי
איך ייתכן ששפה שחדר אליה גורם זר נשארה שלמה וטהורה? הרי קיים שימוש נרחב בשפה שחדרה ועל כן השפה לא נשארת טהורה ושלמה… נשמח לביאור העניין.
תודה מראש 🙂
אהבתיאהבתי
החשיבות היא מקוריות השפה הקולטת, איתנותה וטוהרה. לשם הדגמה, כאשר מושתל אבר (למשל כליה) בגופו של אדם, הכליה המושתלת הופכת להיות חלק בלתי נפרד מהגוף אליו הושתלה, והאדם בו הושתלה הכליה ממשיך להיות טהור ושלם. כך גם השפה העברית – היא קולטת מונחים זרים ההופכים להיות חלק בלתי נפרד ממנה, ואינם פוגעים בשלמותה. הכל, כמובן, תלוי במידה. אם נזלזל במה שיש לנו, נדלל את שפתנו ונפזול רק כלפי חוץ, נהפוך ל"חיקוי תוך התבוללות"… ספק אם אז יבוא לציון גואל…
אהבתיאהבתי
רציתי לדעת לגבי "חברת החזקות" או "חברת אחזקות" וכדומה. רב מילים מראה ש"אחזקה" (וגם "אחזקות", כנראה), מהווה איות שגוי של "תחזוקה". מצד שני, "החזקה" קיימת כמו שהיא.
עם זאת, "חברת אחזקות" מחזירה תוצאה, בעוד ש"חברת החזקות" לא מחזירה תוצאה.
כמו כן, "אחזקת רכב" מובילה אל "החזקת רכב".
מישהו יכול לסדר את הבלאגן?
תודה רבה!
אהבתיאהבתי
שלום רב,
הצורה התקנית היא אכן 'החזקה/החזקות' בה"א. בעקבות הערתך יתווסף הצירוף 'חברת החזקות' כצירוף התקני.
אהבתיאהבתי
נראה לי שיש להבהיר את המושג החזקה. החזקה בלע"ז היא holding. כך "החזקת ציוד" וכך גם בכלכלה, בנקאות ושוק ההון – החזקת מניות, החזקות צולבות (securities cross – holding) ומכאן גם חברת החזקות. שם הפעולה הכללי של הפועל 'החזיק' הוא החזקה. המילה הַחְזָקָה משמשת בהקשרים כלליים, כגון 'החזקת נשק', 'החזקה של ערכת עזרה ראשונה', והיא גם המילה התקנית בהקשר הכלכלי: 'חברת החזקות', 'החזקת מניות'. כך גם אנו מוצאים במילון הבנקאות ושוק ההון (תשס"ז): הַחְזָקוֹת צוֹלְבוֹת (בניירות ערך; securities cross-holding).
"תחזוקה" היא המילה שנקבעה עבור המונח הלועזי maintenance (כפי שאנו מוצאים ברשימת "מונחי המנהל הציבורי" שפורסמה בזיכרונות האקדמיה בשנת תש"ך). פירושה פעולות שנועדו להחזיק נכס במצב תקין. שם הפעולה הוא תִּחְזוּק. בעל המקצוע הוא תחזוקאי (וגם תחזוקן).
מכאן גם יש לומר "החזקת רכב" כאשר מתכוונים לתיאור הפעולה של מי שמחזיק בו, ו"תחזוקת רכב" כאשר מתכוונים לפעולות שנועדו להחזיק את הרכב במצב תקין.
דוגמה אחרת היא אבטחה לעומת הבטחה. שמירה על הביטחון היא "אבטחה". לעומת "הבטחה" שהיא התחייבות לעשיית מעשה, כגון הבטחה לשלם, הבטחה לבקר, הבטחה לתקן.
בדומה לכך יש להבחין בין "הזעקה" לבין "אזעקה". הזעקה היא הזמנת אנשים באופן דחוף (להזעיק צוותי חירום לקראת סכנה אפשרית) וכן בדומה להתרעה – הודעה על סכנה קרובה, (כגון גלי ארבה מאיימים לפשוט על השדות),. לעומת זאת, אזעקה היא מתן אות (כמו צפירה) כדי לקרוא לאנשים לעשיית מעשה מיידי (כגון כניסה למקלט או לממ"ד).
אם טעיתי – אנא תקנו אותי.
אהבתיאהבתי
כעת "חברת החזקות" מחזירה תוצאות עבור "חברת" בלבד ומתעלמת מ"החזקות". "חברת החזקות" לא מופיעה בצירופים.
"חברת אחזקות" עדיין קיימת ולא רשום בהגדרה הראשית שהיא חלופה לא תקנית של "חברת החזקות". תחת "הסבר", רשום "(נכתב גם: חברת החזקות)". נראה לא נכון, כי ההסבר המופיע שם (לפי התגובה שלך כאן) נכון אך ורק עבור "חברות החזקות".
אהבתיאהבתי
שלום רב,
בינתיים תוקנו כל הצירופים במילון המעודכן.
אהבתיאהבתי
תודה על כתבה מרתקת. מעניין אם גם לרוסית הייתה השפעה כל כך מקיפה, או שמא פחות, כיוון שהעליות הרוסיות הראשונות היו פחות משכילים (השפעתם על התרבות המוסיקלית מקיפה).
מהניסיון שלי הביטוי/קיצור "שחנש" שהזכרת, משמש בעיקר כקיצור ל-"שיחת נשים". אולי בהשאלה או בהצטמצמות משמעות הביטוי כיוון ששיחות כאלה אולי יותר אופנייניות לנשים (בעוונותנו, הגברים).
אהבתיאהבתי