"סוף העולם", שרה להקת הנח"ל בשירה של נעמי שמר, "אמצע המדבר, בטלה אלוהית, שעמום". 'סוף העולם' הוא עוד מונח הקושר בין מקום וזמן. כביטוי זמן הוא מייצג את חרדת הקיום ואת ארעיותו. כביטוי מקום מדובר במקום נידח, מרוחק מהמון העיר ושאונה. יש כאלה שאוהבים את זה.
המקומות הרחוקים האלה זוכים בשפה לטיפול מגוון ומאוד רב לשוני. בעברית קוראים להם, בהרבה פחות רומנטיקה, פשוט 'חור', או בהרחבה 'חור נידח'. 'נידח' היא מילה מקראית, והיא נקשרת לגולה ולגירוש היהודים ברחבי העולם, כמאמר הנביא ישעיהו: "וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם וְאָסַף נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל, וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ". 'חור' במשמעות זו הגיע אלינו מצרפתית, מן הביטוי trou perdu שפירושו המילולי 'חור אבוד'. תאונת שפות משעשעת אירעה בארצנו לרוסית, שם חור היא dyra; העולים מרוסיה נזכרו בה כשחיפשו בארץ הקודש לא מעט דירות בלא מעט חורים נידחים.
העברית הגבוהה נתנה לנו גם את הביטוי המקראי הנאה 'אפסי ארץ', ככתוב בספר דברים: "בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ". אפס פירושו קצה, ועל כן הביטוי המקראי 'אפס קצה' הוא בעצם קצה הקצה. את המשמעות המתמטית קיבלה המילה 'אפס' בעברית החדשה, שהרי אפס הוא קצה המספרים, חיוביים מלמעלה ושליליים מלמטה. את הביטוי הנפוץ מכולם, 'סוף העולם', לקחנו מהגויים. האנגלים אומרים the end of the world, הגרמנים am Ende der Welt . בשתי שפות אלה 'סוף' ו'קצה' התאגדו במילה אחת. החשודה המיידית בהעברת הביטוי לעברית היא יידיש, שבה נאמר על מקום מרוחק: 'עס איז עק וועלט'. היידיש גם הורישה לסלנג הישראלי את הביטוי המקורי, שנשכח מעט: עֶקוועלט. ולאן הולכים כשמגיעים לסוף העולם? לסוף העולם שמאלה, והמהדרין מוסיפים: סוף העולם שמאלה ימינה. אבי נשר עשה על זה סרט.
גם את הביטוי 'שכוח אל' ירשנו מהגויים. האנגלים אומרים על מקום נידח שהוא godforsaken. לרוסים יש: bogom zabytyj. גם הביטוי 'באמצע שום מקום' הוא תרגום מאנגלית: in the middle of nowhere. ביטוי עברי ללא תרגום נוצר בתקופת תחיית השפה: 'אי שם'. "אי-שם יאבל עוף לילה: יום תמול עדיין לא שב", כותב חיים לנסקי. "אי משם, שר לו בדרך, אי משם, שר פעמון, אי משם, שובה הביתהבזמן הנכון", שר יהורם גאון למילות נעמי שמר.
הפולנית בסיוע אחותה הרוסית התגייסה לעזרה בכמה ביטויים נלבבים, ובראשם 'פיזְדְיוֹלוֹך'. זוהי מילה רב לשונית, שילוב של המילה הרוסית pizdez שפירושה סוף מר, ושל המילה הפולנית pizda שפירושה ערווה. 'פיזדאמאטי' פירושה בפולנית ערוות אמך. Loch פירושה בגרמנית חור, ומכאן שפיזדיולוך פירושו חור בסוף העולם, ואולי אינו אלא קללה סקסיסטית בוטה. לאלה נוספו 'פיזדיניה' שזה אותו דבר, בלי החור, וכן 'פיזדנייץ'. הסלנג הצבאי אהב, וכך נוצרה בכמה שינויים המילה 'פּיסטין', שהיא המקום שאתה צריך להגיע אליו במסע ניווטים מפרך במיוחד.
גם הערבית תרמה את חלקה. ממנה ירשנו את הביטוי 'בָּאבּ אַלְלָה', שלו הוסיף דן בן אמוץ במילון העברית המדוברת את הציטוט "שָאַל איפה רחוב הרצל, שלחו אותו לבב אללה". הביטוי המלא הוא ' עָלָא בָּאבּ אַלְלָה': על שער האלוהים. הערבית נשארת בתחום הקדושה גם בביטוי הבוטה יותר 'טִיז אַנָּאבִּי', שפירושו המילולי הואישבנו של הנביא.
לא מעט ביטויי מקומות נידחים הם על שם מקומות ממש. ספרות היידיש של המאה ה-19 העניקה לנו כמה מקומות כאלה. הם אינם נידחים כל כך, אבל משום מה כך הם נשמעו לאוזן הצברית. וכך הפכה בּוֹיְבֶּרִיק למין מקום שכוח אל ומזולזל, מקורה כנראה בעיר בויברויסק שברוסיה הלבנה. אחותה לגורל היא העיר יהופיץ, שאינה עיר נידחת כלל וכלל. מנדלה מוכר ספרים קבע אותה ככינוי לעיר קייב, בירת אוקראינה, וכך כתב ב"ספר הקבצנים": "ופתאם אני נעשה דו-פרצופים, ושני מנדלונים מתרוצצים יחד. אחד מושך ליהופיץ ואחד לבוֹבריק". הגדולה מכל המקומות הנידחים היא קלושמערל, שם בדוי לעיירה פרובינציאלית. נשמע יידיש, אבל המקור הוא דווקא סרט צרפתי.
ירושלים תרמה למאגר החורים את הביטוי 'חָארת אֶלטַנק', שאינו אלא שמה הערבי של שכונת נחלאות, השוכנת דוקא במרכז ירושלים. הגורל המר מכולם נפל בחלקה של מעברת זרנוגה, שנקראה על שם כפר ערבי שבסביבתו הוקמה. אם רצית לומר שמקום מסוים הוא ממש, אבל ממש חור, זרנוגה היא המקום, למרות שהיא שוכנת במרכז, במתחם גדרה-חדרה, ליד רחובות. ככה זה. המוזיקה של השפה עשתה את קלושמרל, יהופיץ, זרנוגה וחארת אלטנק לחורים נידחים בסוף העולם, שאף אחד לא ממש רוצה לגור בהם.
השאלה כלל לא קשורה. מקווה שרוביק ימצא את הדרך להתייחס….שאלה הבוערת בעצמותיי…
אהבתיאהבתי
קודם כל הזנה של צרכים. יכולה להיות לא רק הצורך לאכול. שנית, לפי המקרא העמים הפגאנים שחיו פה באזור חלק מהפולחן הדתי שלהם היה כל מיני ביטויים של זנות והוללות מינית באתר הקדוש.
גם משיח השקר היהודי יעקב פראנק הלך לכיוון הזה.
ועד היום נוהגים בדתות פגאניות להגיש מזון לפסלים.
אז הגיוני לי שמשם החיבור.
אהבתיאהבתי
שלום אנה, את מוזמנת להעביר את השאלה באמצעות 'שאל את רוביק' באתר הזירה הלשונית. http://www.ruvik.co.il
אהבתיאהבתי
אפרופו ביטויים המערבבים זמן ומקום הוא הביטוי "מעתה ועד עולם" . עתה ,עת, זמן. עולם , העולם החומרי בו אנו חיים.
אהבתיאהבתי
עולם = מקום
אהבתיאהבתי
ל"עולם" יש גם משמעות של "נצח". ועיין "לדורותכים חוקות עולם תחגהו" (שמות יב). אבל זו מילה כה רב-משמעית, והרבה מהן קדומות, שבהחלט יכול להיות שהיה מעתק משמעויות.
אהבתיאהבתי
ואף מילה על הגלגול הפולני-ערבי טיז-די-לוך?
אהבתיאהבתי
אכן מאש-אפ קרוס לשוני מרהיב.
לדעתי נהגה בעיקר דווקא בלי ה-״די״, (בגלל ש-ל׳ בערבית היא אות שמש): טיז-א-לוך.
אהבתיאהבתי
פיזדה מטי היא קללה גסה ברומנית דוקא-המקבילה המיקראית היא"ערוות אמך"
אהבתיאהבתי
אבי ז"ל נולד וגדל בירושלים עד אחרי קום המדינה לדבריו "חרט-א(אל)-טנק הוא תרגום מדויק של שכונת הפחים, חרט=קרט=עיר, שכונה, טנקה= פח
אהבתיאהבתי
אין קשר בין "חארת" [א-תנק, שפירושה אכן "שכונת הפחים"] ל"קרת" – "חארה" היא שכונה בערבית, מהשורש ח.ו.ר (שיש לו הרבה משמעויות בשדות סמנטיים שונים, מתעייה – כמו הספר הידוע "דלאלת אלחאא'רין", או בעברית "מורה נבוכים" – דרך דיאלוג/מו"מ, ועד לחוּריות, בתולות גן-עדן שחורות העין). השורש של "קרת", ק.ר.י, התגלגל בערבית למלה "קַרְיָה", כפר.
אהבתיאהבתי
דליה גל אלגל : "עת " – נשית / "זמן" – גברי, המאוחר-יותר. "כעת" – נשית / "עכשיו" – גברי, מאוחר-יותר. שלטון הגבר מתחיל רק אחרי ההשתלטות על "העת" הנשית, בעזרת השעון, שעון-השמש. (ולא שעון-החמה – האישה…). שבמרכזו יש עמוד- הסמל של אבר-המין הגברי.
"זמן מתן חירותנו" – הוא גם חג-הזמן הגברי, שהשתחרר משלטון העת- הנשית.
"יונתו-הלבנה – נעמדה-לפני – / והצל- ניגן-על-האור – / סרנדה – – – //" 20.4.14. (C). המשוררת, אלגל. ELGAL.
אהבתיאהבתי
כמה הערות:
1. מושג סוף העולם מקורו בחז"ל "קולו נשמע מסוף העולם ועד סופו…"
2. ה"חור" בעברית הוא נקב שאינו מפולש כמו שאמרו חז"ל "לאו עכברא גנב אלא חורא גנב" ועניינו שאם לט היה לעכבר חור לשים בו את אשר מוצא לא היה גונב אלא ממלא בטנו לשובע ומסתלק, כמו"כ בבדיקת חמץ יש לחפש בחורים ובסדקים, ומכאן ההיקש ל"חור נידח" כמקום מגורים.
3. נידח משמעו אובד ומרוחק "אוספה הצולעה והנידחה אקבץ" "אם יהיה נדחך בקצה השמים" "ונדחה ידו בגרזן, ונשך הברזל מן העץ.." וכיוצ"ב.
4. המילה אפס כהעדר באה בשימוש רב בחז"ל ואינה קשורה לעברית החדשה. בתפילת עלינו לשבח שכתב יהושע בין נון כבר מצינו "אמת מלכנו אפס זולתו" לאפסיות האדם יש מקום מכובד בספרי המוסר.
5.לגבי "אי שם" אתה כנראה צודק.
6."בויבריק" משמש אצל החרדים ככינוי לעיר בני ברק.
לאורן
המילה עולם משמשת במקור לזמן ורק מאוחר יותר עברה לשמש לעניין מקום.
אהבתיLiked by 1 person
התרגום ל"חארת אלטנק" הוא שכונת פחים, לאו דווקא בירושלים.
אהבתיאהבתי
יש סוברים שמקור הביטוי "אפסי ארץ" הוא באלוהות השומרית abzu (אכדית: apsu), אל הים הקדמוני ובן זוגה של תיהמת שממנה קיבלנו את המילה "תהום". באנגלית התגלגלה מאותו מושג המילה abyss (מצולות ים)
אהבתיLiked by 1 person
בויבריק מסיפורי שלום עליכם היא עיירה סמוכה לקייב, ולא בהכרח בוברויסק
אהבתיאהבתי
מה ולמה שכחת את טוביה החולב שנע בין יהופיץ לזרנוגה.סליחה,כתריאליבקה.אגב,אני מכיר מישהו מיהופיץ.ובויבריק זה בני ברק באידיש ולמה להגיד ישבן כשבעברית זה תחת כשר למהדרין
אהבתיאהבתי
בויבריק (מסיפורי שלום עליכם) היא בוברקה שבאוקראינה, ולא בויברויסק שבבלרוס (רוסיה הלבנה). אתה מוזמן מאוד, רוביק, לתערוכה שאמא שלי פתחה אתמול במשמר העמק, שבמרכזה עומדת בוברקה-בויבריק וקהילתה היהודית שנמחקה..
אהבתיאהבתי
אכן, שכח את כתראליבקה שתופסת את אחד המקומות הראשונים. ועוד דבר, פיסטין בצה"לית הוא הר ולא מקום נידח.
אהבתיאהבתי
ונא לא לשכוח את הביטוי האידי העסיסי ’וי דע בערען פארצען’
אהבתיאהבתי
עוד קצת אודות "חארק אל טנק" (ביטוי שיהיה ירושלמי ונדד עם הזמן גם לאיזורים אחרים בארץ)
הסיבה שחלק מנחלאות נקרא אז שכונת הפחים היתה פרוזאית לחלוטין:
אותם עולים שהגיעו לאיזור – לחלקה התחתון של הנחלאותה, כיום הצופה לכיוון גן סאקר, היו עניים מרודים. חלקים גדולים מבתיהם נבנו באמצעות פחים ונותרו כך שנים רבות (עד לפני מספר שנים עוד אפשר היה לראות בתים בודדים בלב השכונה עטופים בחלקם פחים).
חלק זה של השכונה היה הקיצוני ביותר והרחוק ביותר.
אז ממש מתבקש שכינוי למקום מרוחק יהיה בדיוק שם אותה שכונה: שכונת הפחים. ובערבית: חארת אל טנק (תרגום מילולי…)
אהבתיאהבתי
הזכרתם את הביטוי "סוף העולם שמאלה"
מאיפה הגיע השמאלה לביטוי ?
תודה
עפר
אהבתיאהבתי
ראשית להודות לך על הכתיבה ומידע שהינך לנו.
בעניין סוף העולם יש לי תוספת קטנה משפת האם שלי: ספרדית.יש מקום בחבל גליסיה שבצפון מערב ספרד ששמו בלטינית Finisterre ,מקור השם משתי מילים פיניס =סוף וטרה = ארץ ז'א סוף הארץ ,שם שנתנו הרומאים כשכבשו את חצי האי האיברי והיו בטוחים שזה סוף העולם.במקום מגדלור והוא קשור להרבה אסונות ימיים וגם להרבה אגדות,כמו כן הוא סיום מסלול להולכים בדרך הקאטולית המסורתית של סנטאיגו דה קומפוסטלה.
עניין נוסף: בדרום ארגנטינה ,בעיר אושויה קיים מוזיאון ששמו Museo del fin del mundo ,ז'א : מוזיאון סוף העולם בגלל מיקומו בחבל ארץ "נידח' זה.
כל טוב
אהבתיאהבתי