הדיבור העברי ויתר, כפי שנכתב כאן בעבר, על לא מעט עיצורים. ח' וע' גרוניות, ו' שפתית, ק' ענבלית ועוד. באלף בית העברי נותרו אם כן לא מעט אותיות מיותמות. אם ק' וכ' דגושה נשמעות זהות, מי צריך את ק'? ח' וע' גייסו לעזרתן את השד העדתי, אבל זה לא עזר להן. הכ' הרפה מחד והא' מאידך בלעו אותן. מכאן ואילך החל משחק בלתי נמנע: העיצורים המיותרים, או הדומים להם, החלו לשחק במשחקי תפקידים, להתחלף ביניהם.
המשחק הזה החל כבר בעברית העתיקה. חילופי האותיות על אותה משבצת עיצורית מתרחשים כבר בחילופי המשמרות שבין שפת המקרא לשפת חכמינו במשנה ובתלמוד. ש' שמאלית וס' מתחלפות: ש' תנ"כית, ס' משנאית. עד היום מתווכחים פרחי לשון עבריים בשאלה מה ההבדל בין תפס לתפש, ובין פרס לפרש. אז זהו, שאין הבדל, בוודאי לא במשמעות המקורית. בימים קדומים מאוד ייצגה הש' השמאלית עיצור עצמאי, אבל לא היתה לו אות עברית פנויה, אז הכניסו את העיצור הסורר לחדר זוגי עם הש' הימנית. לימים העיצור השמאלי המיוחד נעלם, הזדהה עם העיצור המיוצג באות ס', שכאמור דחק את רגליה של השין השמאלית בשפת המשנה.
קרב פורה ומרתק מתרחש עד היום בין ה' לא'. זאת בשתי חזיתות: בראשית המילה ובסופה. בראשית המילה צועדות זו לצד זו מילים קרובות משמעות, רובן כשם הפעולה של בניין הפעיל, זו פותחת בה' וזו פותחת בא'. כך המילים אגדה והגדה. שתי המילים הן מאותו שורש, נ.ג.ד., ושתיהן מופיעות בתלמוד, במשמעויות דומות. 'הגדה' היא במשקל הפעלה, 'אגדה' היא במשקל אפעלה. א' אופיינית למשקלים ארמיים, כמו ב'אגדתא', וכך נוצרה אבדלה בעקבות אבדלתא, אשכבה (המודרנית) בעקבות אשכבתא, ועוד רבות.
הפיצול הזה השפיע על מילים חדשות יותר. חברה-אם, מסוג הכשרת היישוב ואחרות, נקראת 'חברת אחזקות' בעקבות האנגלית: company holding. למה לא 'חברת החזקות'? אין סיבה. 'אבחנה' היא מסקנה מממצאיו של רופא או של בודק ליקויי למידה, ומכאן הפועל החדש לאבחן, 'הבחנה' היא מילה כללית. ומה בדיוק ההבדל בין 'אספקה' ו'הספקה'? 'אספקה' על פי הגדרתה המקורית היא החומר המסופק, ציוד, מזון או מים: 'הגיעה האספקה'. 'הספקה' היא פעולת ההזנה: 'הקו הזה נועד להספקת מים'. במילון הצבאי אספקה היא כלל הציוד שיש לחייל, והספקה כלל הפעולות הנדרשות לציוד ולהזנת החייל, ומכאן גם 'קצין הספקה'. היום יש ערבוב מוחלט בין שתי המלים. המילון הצבאי מכיל גם את 'אבטחה' שגלשה לעולם האזרחי וממנה נוצר הפועל 'לאבטח'; 'אמנעה' שפירושה בהגדרה כללית פעולה צבאית שנועדה למניעת מתקפת אויב, ועוד.
בסוף המילה מתחולל בין א' לה' קרב המאסף של הארמית. זו הורישה לעברית מילים רבות המסתיימות בא', והיא עומדת כנגד ה' הידיעה. אבא ואמא וסבתא הם האב האם והסבה. דוגמא היא הדגם, דווקא היא הדיוק, אדרבא פירושה: על פי הרב. באו מתקני התקנות וקבעו שיש לסגור את המילים הארמיות בה', כי היא עברית ומה לנו ארמית, מה גם שלה' יש תפקיד: היא מסמנת שהמילה היא במין נקבה. לכן יש לכתוב משכנתה ולא משכנתא, דוגמה ולא דוגמא, מזל שלא הכריחו אותנו לכתוב סבתה ואמה.
האותיות המועדות לערבוב הן א' וע', הנשמעות היום זהות. בעניין זה אפשר להצביע על תופעה שקראתי לה באחד מספרי 'הומופונים נודדים': מילים הנשמעות זהות, שונות מעט במשמעות, שהפסקנו להבחין ביניהן. זה מה שקרה לצמד 'התרעה' ו'התראה'. להתרות פירושו להזהיר בעקבות מעשה שנעשה. להתריע פירושו להזהיר מפני מה שעומד להתרחש, ובכל זאת הפכו השתיים למילה אחת, לשני השימושים. גם הצמד 'הערה והארה' נוטה להופיע יחד: 'למי יש הערות או הארות?'. במדרש בראשית רבה נכתב בעקבות הפסוק בישעיהו 'מי העיר ממזרח צדק': 'אל תקרא העיר אלא האיר'.
העיצור ט' המקורי, הנחצי, נעלם כידוע מן העברית החדשה. הוא נשמע בדיוק כמו ת'. מסתבר שבעניין הזה לא חידשנו הרבה, והערבוב בין הט' והת' כבר בעל ותק. אז מה נכון, 'בחתף', או 'בחטף'? שתיהן נכונות וזהות משמעות. בַּחֲטָף היא מן העברית החדשה, במלרע, בְּחֶתֶף היא צורה מקראית, במלעיל. ומי 'טועה' כשהוא אומר, כותב או מתכוון ל'תועה'? על פי הבידול המקובל היום, 'טעה' הוא מי שעשה שגיאה, 'תעה' הוא מי שאיבד את דרכו. במקור מדובר באותה מילה, כאשר 'טעה' היא תלמודית, ו'תעה' מקראית. ומה ההבדל בין 'תפל' לבין 'טפל'? היום הן שונות: 'תפל' הוא חסר טעם, 'טפל' הוא חסר ערך. במקורות המשמעויות התערבבו לבלי הכר. בעניין הכאוב של 'חרת' ו'חרט' כבר אמר רש'י: 'לשון חרת וחרט אחד הוא, שניהם לשון חיקוק'.
המילים 'אכסון' ו'אחסון' נשמעות זהות ודומות במשמעות. כאן, שלא כמו בעניינים הקודמים, המקור שונה לחלוטין. 'אכסניה', 'אכסון' ו'מאוכסן' מקורן ביוונית, שם xenia פירושה אירוח בני אדם. 'אחסון' ו'מאוחסן' באות מן השורש העברי חס"ן במשמעות שמירה על רכוש או אוצר, וממנו נגזרו גם 'מחסן', ו'לא לעולם חוסן'. המילה האירופית 'מגזין' היא גלגול מן השורש הערבי-עברי חס"ן במשמעות שמירת רכוש. מכאן הגיעו לעברית המחסן והמחסנית, לצד 'מגזין', כתב עת שהוא מעין מחסן של חומרים שונים.
גם ה'ק' מבקשת להיפגש, הפעם עם חברתה-יריבתה הכ' הדגושה, וכך נולדו כמה הומופונים נודדים. 'פיקח' הוא אדם רואה, ובהשאלה או הרחבת משמעות אדם חכם, זה הרואה דברים נכוחה. 'פיכח' הוא אדם שאינו שתוי, אבל משמעות המילה התרחבה לאדם שדעתו צלולה. זה מה שקרה גם ל'כהות' ו'קהות', בביטויים 'קהות חושים' ו'כהות חושים'. 'מכשיר קהה' הוא מכשיר חסר חדות, 'קהות חושים' היא מחשבה לא חדה. 'כהות' היא חוסר בהירות, והבלבול גדול, אפילו במקורות. בקינה 'איך ידידות נפש', שחרית תשעה באב, נוסח ספרדים, נכתב: 'בתמהון לבב וכהות רוח אפֶּיהָ'.
הומופונים נודדים הם התפתחות טבעית של השפה, אבל כדאי להיזהר. 'ציתות' איננו 'ציטוט' (אלא אם כן אתה עובד בויקיליקס) ו'כשכוש' איננו 'קשקוש'. בעיות פותרים ולא פוטרים, ועדיין יש הבדל בין 'אורח חיים' ל'אורך חיים'. מזל.
מעניין ויפה.
אהבתיאהבתי
קודם כל, כשמדובר במדור של עברית תקנית, הרי שבחלון התגובות צריך להיות "כתוב את תגובתך כאן" ולא "רשום את תגובתך כאן". אבל לעניין. יש בכל זאת הבדל בין פרש לפרס. לפפרוש זה לפרוש יריעה. לפרוש שמיכה. לפרוש כנפיים. לפרסוס, זה לפרוס לפרוסות – שאין לו כל קשר עם פרישת רוחב…
אהבתיאהבתי
פעולת הפרישה/פריסה דומה בכל המקרים, פעולה של פתיחה. כאמור, מדובר באותו שורש, את הבידול במשמעות אנחנו עושים היום. הביטוי פרוס לרעב לחמך כתוב בישעיהו בס', ובתלמוד הבבלי, בחלק מהמקרים, בש שמאלית – פרוש לרעב לחמך
אהבתיאהבתי
מקסים, מחכים ומאלף – כתמיד. תודה.
אהבתיאהבתי
שאלה בנושא אחר:
מדוע חמור ואתון, גמל ונאקה אך כלב/ה, סוס/ה?
אהבתיאהבתי
נושא מצוין למדור נפרד….
אהבתיאהבתי
סמי
למרות שהשאלה אינה קשורה לנושא למעלה , ברצוני לשאול את לרוביק בתור מומחה לנושא פרשת כפר קאסם וכתב ספר מחקר על זה.
שאלה לרוביק
בספר שלך על כפר קאסם מופיע במאמר שלך " מי הרג פטמה סרסור בעמוד 28 כי השתתפו בטבח שני צרקסים אסמאעיל עבד לרחמן וסעיד שעבאן , אבל בשיעור שלך "לומדים יחד" אתה מזכיר שאחד היה צרקסי והשני דרוזי . שאלה: מה הנכון?? מה שם הדרוזי ,אם בכלל יש דרוזי? ומאיזה יישוב??.
תודה סמי
אהבתיאהבתי
גם טחנה – טחנת רוח, ותחנה – תחנת אוטובוס.
אהבתיאהבתי
טרם התעמקתי בכל הדוגמאות, אך אני מוצא לשלוח כבר עתה הארה, לענין ק ו- כ. השרש "כנס" משמש גם ל"כנוס", וגם "לכנס". הראשון ב-כ דגושה, והשני ב-כ רפויה. לעומת זאת בשרש "קנס" תמיד תהיה ה-ק ונהגה אותה באותה הגייה, בין אם נכתוב "קנס" ובין אם נכתוב "לקנס". כך גם ניתן להבין את הצורך ב-ב רפויה לעומת ה-ו., כמו במלה "בית", בה ה- ב דגושה, מאחר שהשימוש ב-ב משתנה ל- ב רפויה בשימוש במלים "מבנה" או "לבנות". אלה מבינינו הזוכרים את כללי הניקוד וההגייה , גם יבחינו בצורך בהבדל בין ו' ל- ב' רפויה, ולשם כך נזכור, למשל, את המלה "ובמיוחד", או כל צירוף דומה כמו "ובעיקר" או "ובכלל" – היכולות לשמש לגם צרכי ההבחנה בין כ רפויה ל-ק. במלה "כלל" ובמלה "כלול" ה-כ דגושה,, לעומת " בכלל" או "לכלול" בהן ה-כ רפויה . כך גם "כמת" לעומת "קמט". "לכמת" (בה ה-כ רפויה) משמעותה להעריך את הכמות, לעומת "לקמט", כאשר בשם הפועל ההיגוי נשמע דומה – "כימות" ו"קימוט". יש צורך בשתי האותיות כ ו-ק כי השימושים בהם שונים. כך גם לענין "א" ו-"ע". לא תמיד ניתן להחליף ביניהן: כך "האנשה" לעומת "הענשה". כפי שציינתי, מה שכתבתי הוא בבחינת "הארה" הבאה לשפוך אור, ולאו דוקא "הערה" שהיא בדרך כלל בבחינת הודעה על אי הסכמה או הפנייה.
אהבתיאהבתי
למלינדה – שני שורשים שונים: טחנה מן טח"ן, תחנה מן חנ"ה
אהבתיאהבתי
למלינדה ושלמה: מלינדה צודקה, תחנה וטחנה הפכו להומופונים נודדים, ואם תבדקו תראו ש'תחנת רוח' נכתבת היום באותה תפוצה כמו 'טחנת רוח', מה גם שבתחנות/טחנות הרוח המודרניות מסוג אלה המוצבות בגולן אין טוחנים דבר. שלמה, אין קשר בין השורש לבין התופעה, הומופונים הם תופעה פונטית ולא מורפולוגית: מה שקובע הוא מה שאנחנו שומעים
אהבתיאהבתי
ע"פ האקדמיה אין הבדל (ומעולם לא היה באמת הבדל) בין פרש לפרס ואף לא בין תפש לתפס, ולכן ההמלצה היא להימנע משימוש בשין שמאלית. כלומר רצוי לכתוב תפס, פרס וכו'.
אהבתיאהבתי
שאלת תם: מה זה [עיצור ט' נחצי]?
תודה מראש
אהבתיאהבתי
נכבדאת האכסניה ונביא את ההגדרה מתוך "רב מילים"
נחציות היא תכונה פונטית הנלווית להגאים מסוימים והמתבטאת בתוספת של לחץ מסוים בשעת ההגייה שמקורו בתהודה בחלל הלוע.
ובלשון פשוטה, העיצור הנחצי מודגש וחזק יותר וזאת באמצעים שונים. ט' למשל בערבית ובהברה התימנית היא נחצית. בערבית הספרותית עיצורים נחציים נוספים, אך דוברי העברית המודרנית ויתרו על הנחציות לגמרי
אהבתיאהבתי
תודה רבה, מאמר מאיר מאוד. צמד נוסף : "טקס" ו"טכס".
אהבתיאהבתי
"רבי מאיר סבר: ואכלת ־ זו אכילה, ושבעת ־ זו שתיה" מס' ברכות מ"ט ב'. חידה? לא! הוא שמע לא "ושבעת" אלא "וסבאת".
אהבתיאהבתי
כשלמדתי שפות שמיות בתל אביב הופתעתי להיווכח שניתן להבחין בין שפות שהן גמישות יותר מבחינת הכתיב, ופחות. מכולן, האמהרית היא הגמישה ביותר: באותה שורה תמצא שאריה (אנבסה) כתובה במקבילה לא' ולע'. בתור סטודנטים, חשבנו כמה טוב לתלמידים שאין המורים יכולים לחגוג עליהם בעיפרון אדום, או להתעלל בכתוב מאה פעמים ואפילו ה"כתיב ללא כאב" המצוין היה מתבלבל…
אהבתיאהבתי
מעניין ומרחיב דעת. תודה רבה.
אהבתיאהבתי
אם בחילופי אותיות עסקינן נא המצא לי הסבר ל- ערה =צרה; ארעא =ארץ; ארקא = ארץ; רצין = רעין
תודה
יצחק
אהבתיאהבתי
חילופי העיצורים האלה התרחשו לפני אלפי שנים במהלך ההתפחות של השפות השמיות השונות וצמיחתן זו מזו. התופעה קרויה מעתקים פונטיים. סוגיית ארעא=ארקא=ארץ מרתקת אבל כדי להסביר אותה נדרשת יריעה רחבה מזו שניתן לפרוש כאן
אהבתיאהבתי
השעיה מול השהיה
אהבתיאהבתי
בכל זאת יש הבדל בין "אבחנה" ל"הבחנה": אבחנה היא דיאגנוזה, הבחנה היא הבדלה (למשל "הבחין" – הבדיל בין האובייקט לבין הרקע שלו; באנגלית – discern).
אהבתיאהבתי
כל מה שרציתי לכתוב הוא שאהבתי אבל הסתבכתי עם הכניסה לאתר אז אני מנסה להביע את הנאתי מהרשימה בדרך זו
יעל אולמר
אהבתיאהבתי
מי יאיר את עיני ויסביר לי את ההבדל בין אילולי לאילמלא
אהבתיאהבתי
רוביק שלום, האם "לא לעולם חוסן" אינו במשמעות של כח ועצמה? (ולחשוב שכרגע צפיתי בכתבה ("המקור") על אלון חסן… וכמה הולם אותו שמו ! (-:
אהבתיאהבתי
חוסן בפסוק הזה פירושו אוצר. אנו יודעים זאת מההקשר המקראי ומהשוואה לשפות שמיות נוספות. הזהות שלו בעברית עם חוסן במשמעות כוח מייצגת תופעה של הומונימיות: זהות פונטית למילים במשמעות שונה
אהבתיאהבתי
זהו תחום מעניין וכתיבה משובחת על כל נושא ונושא
אהבתיאהבתי
לכבוד
רוביק רוזנטל שלום
תודתנו על המידע המסועף והעשיר שהענקתה לנו בדבריך.
בידידות רבה
צפירה יונתן
תרצה פלגי
קיבוץ שריד
אהבתיאהבתי
היי רוביק, רק היום נתודעתי לאתר שלך, וכבר 'מתפלקות' לי שתי תופעות אשר כלל לא התכוונתי להן: האחת: התפתחותו של בניין "נתפעל" – בגלל ה"נתודעתי" – (סביל פנימי של התפעל – בזמן עבר בלבד) מלשון חז"ל, והשניה: "התפלק" – שרשים זרים שחדרו לשפה ושומרים על בכ"פ רפות כדי להשאר מזוהות כשורש זר. (פא רפה: התפלק, התפלח, התפדח, ואולי יום אחד אפילו: התפדל! – בצווי). אעצור כאן בטרם אֶמְעַד וְאֶסָּחֵף אל האינסוף… דיויד (חברך ללימודים מן השנה שעברה)
אהבתיאהבתי
תודה ~ נהדר, משעשע, מלא מידע
זילה
אהבתיאהבתי
"הי – רוביק – תודה על האיסוף וההגשה ! – אבל הייתי רוצה מאוד, שכמו שעשית בקטע האחרון –
כשהבאת את צורת השימוש בפסוק מהמקורות – שכך תרחיב גם להבא – ולא-תסתפק רק במה שיש. / 2. ההבדל במשמעות של המילים, בין השמיעה – הדיבור והכתיבה – שונה – כי כאשר הראיה/העיניים מצטרפת אל המילה – גם המשמעות שלה משתנה ! – משמעות משולשת, פה, אוזן, עין, היא השילוש-האמין של המשמעות, שהמילה מייצגת. ולכן בבית-המשפט, דרושים שני עדי-ראייה. //" 25.1.14. (C). המשוררת, דליה גל אלגל.
אהבתיאהבתי
" הי – רוביק ! – שיר שלי, מתוך "רק לא טנק".1998, עמוד 6 : " ההבדל בין אלוף – לעלוב, / הוא רק במידה – בה פותחים את הפה … //" 26.1.14. (C). דליה גל אלגל.
אהבתיאהבתי
רוביק תודה רבה! הבלוג שלך נהדר!
כתבת שהיה צליל מיוחד לש' השמאלית, שלימים הפך זהה ל-ס'.
אולי ישנה אפשרות להוסיף קובץ שמע עם דוגמאות איך נשמעה פעם ש' שמאלית?
אהבתיאהבתי
שלום מיה, שלום רוביק, כאן דיויד. כמובן שאין הקלטות מן הימים ההם, אולם יש הסוברים כי השין השמאלית היא מסוג הגאי השין הנהגים כיום בפי מספר לוקים בדיבורם המסננים את השין מצידה האחורי מעט של הלשון. היה לי מ"כ כזה בצבא. אם יינתן לי להרחיב כאן אספר כי הגה דומה קיים בוולשית, לשון העם היושב בדרום מערב אנגליה, בחבל ווילס, אשמח להרחיב בעניין העיצור הזה בפי הוולשים…
אהבתיאהבתי
מגזין בצרפתית זה חנות- קצת יותר דומה למחסן מאשר העיתון.
ומה ההבדל בין ״הפעלה״ ו״אפעלה״?
אהבתיאהבתי
רותם יקרה, בתור דובר צרפתית וחובב שפות אז: חנות בצרפתית נהגה כ״מגאזן״, מגזין הוא מגזין כברוב השפות הוא סוג של עיתון. ואגב מגזין באנגלית הוא גם מחסנית של כלי ירי (גם קרטרידג׳ הוא מחסנית), שהוא מעין מחסן קטן של תחמושת לכלי הירי.
סתם כנקודה למחשבה בטרם מגיבים…
אהבתיאהבתי
תודה על הרשימה המאלפת כתמיד! אני רוצה להוסיף חילוף בין "אבטחה" ל"הבטחה" בתחום ייצור התרופות. בעבר נהגו לומר "אבטחת איכות" אך כיום מקובל הרבה יותר המונח "הבטחת איכות", שהרי המטרה היא להבטיח את איכות התרופות המיוצרות (במובן של Quality Assurance) ולא לאבטח את האיכות על ידי הצבת שוטרים חמושים ליד מכונות כבישת הטבליות…
אהבתיאהבתי
איזה כייף לקרוא. מאמר מענין ויפה. אולי זה המקום להצביע על תופעה של "רפיון" בהגיית אותיות – השכיחה – לא רק אמנם, אבל בולטת בעיקר – בשיח הספורטיבי.., למשל בדמות החלפת ה"ק", ב"ג" : ("שמע, אין מה לעשות, זאת גבוצה לטוב ולרע, ובגבוצה אין סוליסטים". יודעת שהמביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, אך בעוונותי אינני יודעת מי הדובר..פתחתי את הרדיו לאחר שהוצג..). חברה טובה שלי, משכילה ומקסימה גם יחד, תולה גביסה (לעומתי. אני תולה כביסה), במו אוזני שמעתי פעם חיילת ששירתה אתי יחד ברמת-הגולן שואלת אם "האוטובוס לדבריה גבר בגביש" (והיות שידעתי שהיא טבריינית, הבנתי שרצתה לשאול האם האוטובוס לטבריה כבר בכביש..) זו ממש הגדילה לעשות, והחליפה גם "ט" ב "ד"
אהבתיאהבתי
אז מה לנו כי נלין על שגיאות כתיב של תלמדינו אם אחדות מהן כבר קבלו חזקה מזמן, מזמן מזמן (-:
אהבתיאהבתי
אני מלין על הבורות של חלק מהעוסקים בהוראת השפה העברית, שעליהם להלין על אלה ש"הכשירו" אותם לכך, וכן גם על האקדמיה העוסקת בדברים טפלים המעוררים סערות וגורמים להרגשה שאכן יש פעילות רבה במשרדיה, במקום לעסוק בשפה עצמה ובהוראתה. בשפה העברית המדוברת יש מספר מועט של פעלים: להביא, לקחת, לעשות, לשים (דוגמאות לשימוש: להביא מכות, לקחת אוטובוס, לעשות חלונות, לשים נעליים…), שתי מלים עקריות של תיאור: אחלה, סבבה, מלה אחת להתפעלות (די…) ומלה אחת לפרידה (יאללה-ביי). גם ההיגוי של שפת "החכמים" מגוחכת. לעתים קרובות אני מקבל "מענה טלפוני", (כך, לדוגמה, במשרדי ממשלה), בתקליט המושמע אני שומע "אינך מוזמן או "אינך מתבקש", כאשר הכוונה המקורית היתה "הנך מוזמן" או "הנך מתבקש"… זוהי תוצאה של להיטות יתר להיראות "מלומד". המלים הפשוטות: "אתה" או "אתם" נמחקו מהלשון, "אתה" הפכה ל"הנך" הנהגית כ"אינך" ו"אתם" הפכה ל"הנכם" הנהגית כ"אינכם"… )-:
האם יבוא לציון גואל?
אהבתיאהבתי
איך נוכל להלין על שגיאות הכתיב של תלמידים, כאשר משרד החינוך ופסיכולוגים שבו ומחוץ לו מצווים על המורים (ועל ההורים) לבל יתקנו שגיאות כתיב של תלמידיהם? הנימוק שהם נותנים מגוחך – כדי לא להביך את הילד/ה מה שיכול לפגוע בדימוי העצמי שלהם… נימוק אחר שנתנו הוא שהוא בלתי יעיל ולעתים הוא אף עלול להזיק מפני שהילד עלול לזכור את השגיאה ולא את התיקון. כשילדיי היו עדיין בבתי ספר, נחרדתי לא פעם כאשר קראתי הערות מורים שנכתבו בשגיאות כתיב רבות. כאשר מדי פעם הייתי מעיר למורה, נתקלתי בתגובות מוזרות: אפשר לכתוב גם כפי שאני כתבתי, ורצוי שהורים לא יתערבו בשיטות ההוראה… או: בכוונה כתבתי כך כדי שהתלמיד יבין היטב את הערתי. בשלבים שונים פסקתי להעיר למורים והסתפקתי בתיקון שגיאותיהם בדיו אדום כך שכשאר יקבלו את המחברת או העבודה יבחינו בשגיאותיהם.
האם יתכן שהגישה של "אסור לתקן" נובעת מכך שהאמורים לתקן אינם שולטים בכתיב הנכון ולכן אינם יכולים לתקן? כיצד ילמדו התלמידים אם לא יתקנו את שגיאותיהם? כאשר תלמיד טועה בחשבון וכבר בתחילת לימודיו בבית הספר וגם בגן הילדים – קיימת חובה לתקנו. האם, לדעת מומחי החינוך תיקון שגיאות בחשבון לא יביך את התלמידים או שיפגע בדימוי העצמי? גם כאן התלמיד עלול לזכור את השגיאה ולא את התיקון, לפי אותה גישה. בשיעורי אנגלית או כל שפה זרה חובה על המורים לתקן את שגיאות הכתיב של התלמידים. האם הבכה או פגיעה בדימוי העצמי קיימת רק כאשר מתקנים שגיאות כתיב בעברית?
התנהגות זו מזכירה לי את הבדיחה הנושנה: יוסי ורינה טיילו עם אביהם. במהלך טיולם שאלו את האב שאלות רבות, שעל כולן ענה – אינני יודע. כעבור זמן שאלו אותו: אבא, אתה לא כועס שאנו שואלים? תשובתו של האב – לא ולא. אם לא תשאלו איך תדעו?…
אהבתיאהבתי
ברמב"ם בספר שופטים פרק ה' מופיעה המילה התראה כהזהרה לפני מעשה.
אהבתיאהבתי