בין הגוף לשפה מתקיימים יחסים חמים מאז ומתמיד, שלא לדבר על כך שהשפה עצמה שאלה את שמה בעברית משני איברים בגוף: השפה, עליונה או תחתונה לבחירתכם, והלשון, בדומה לשפות אחרות ששאלו מהלטינית את המילה lingua שפירושה לשון, תרתי משמע. גוף האדם הוא מעין מאגר של מילים שמהן אפשר לצאת לדרך הדימויים, היצירה הדקדוקית, הפעלים והתארים, להעניק למילה משמעויות נוספות, ובאמצעים דקדוקיים ליצור עוד ועוד מילים בשפה.
השימוש באיברי הגוף איננו שרירותי, כמובן. איברי הגוף הם סמלים, וראש וראשון לכולם הוא הראש. המילה ראש אמנם לא יצרה שורש עברי או פעלים, אבל הנחילה לשפה כמה רעיונות. ראש נתפס כהתחלת הגוף, ומכאן המילים ראשית, ראשון, ראשוני, והכל, גם התנ"ך, מתחיל מבראשית. ראש הוא האיבר החשוב ביותר, ומכאן ראש ממשלה וראש ישיבה וראש מטה כללי, ויש גם תואר, ראשי, ורשות מחוקקת ומבצעת, ועוד ועוד. ראש הוא גם משכן המוח, ומכאן נאמר על החכם ש"יש לו ראש". גם לטיפשים יש ראש, אבל פחות. הראש הוא האישיות, ראש גדול הוא בעל יוזמה, ראש קטן או ראש נצנץ רוצה שיעזבו אותו בשקט. הראש הוא משכן הפנים, ומכאן כינוי לצורת הדברים ואופיים, שהרי יש לכל עניין פנים לכאן ולכאן, פן חיובי ופן שלילי. לא לבלבל עם המילה פְנִים, שגם היא מן השורש פנ"ה, וממנה נגזרו פנימי ופנימה. ומה נאמר על העיניים? למשל, שיש להן צורה של מעוין, עַיוּני.
הפה הוא הדיבור, פלוני הוא "פה גדול", לאלמוני "פה מפיק מרגליות", ואחד משה רבנו היה כבד פה וכבד לשון. השחצן מרים את האף, הספקן מרים גבה, לחוצפן מצח נחושה, לעקשן עורף קשה, ועדיין נשאלת השאלה אם למבקר המדינה יש שיניים על אף גילו המתקדם. הלב הוא משכן הרגשות, ולכן שני אנשים חיים נבדלים בכך שלאחד "יש לב" ולשני "אין לב". לאחד לב טוב, או רחב, עניין שפיזית אינו מומלץ על ידי הרופאים, בעוד שלמידאס היה לב זהב, או שלא. מכאן גם שם התואר לבבי. לב נתפס כמרכז העניינים, וכך הוא התגלגל אל הגיאוגרפיה: לב העיר ולב המדינה. ללביבה של חג החנוכה היתה על פי המדרש צורת לב. הכליות מסייעות ללב לשמור על התנהגות מוסרית. "זרועות השלטון" דואגות שהכל יתנהל כמו שצריך, ועל אדם שאפשר לסמוך עליו נאמר ש"אתו אנחנו בידיים טובות".
הגב מעניק לנו תמיכה, עמוד השדרה הוא סמל לעקביות ויושרה, הטבור הוא מרכז העניינים, תשאלו את תושבי טבריה. המותניים, הכתפיים והשכמות הם סמל למאמץ: תן כתף, הטה שכם ושנס מותניים! ועוד לא דיברנו על אותם שני איברים מוצנעים, האחורי הוא סמל לחנפנות ותחמנות. הקדמי, גאוות הגברים, מאפשר להביע באמצעותו כעס, אלימות, אדישות ותסכול.
שני איברים זכו לשימוש יתר בשפה. האחד הוא הרֶגֶל, או הרגליים. דורסים ברגל גסה ורצים ברגליים קלות. מן הרגליים צמחו המרגל ההולך לבדוק את הארץ הטובה, ואחר כך את הארץ של השכנים. מה שאנו עושים בקביעות, כאילו הוא הולך מעצמו, הוא הֶרְגֵּל, וגם תרגיל, ותרגולת, והכל כָרָגיל. האיבר השני הם בעצם איברים רבים הנושאים שם משותף: עצם. שֵם העצם הזה נתפס כאיבר החזק והמוצק בגוף, ועל כן התגלגל למילים המבטאות כוח ועמידות: עוצמה, עצמאות, עצמיות, וזהו עצם העניין. איך אמר שלמה מור יוסף, רופאו של אריאל שרון? זה קרה באופן עצמוני.
איברי הגוף הולידו שורשים חדשים, ובעקבותיהם פעלים חדשים בעברית. הרשימה מרשימה: לאנפף, לדבר מן האף, שבו הנ' המקורית במילה 'אף', המוכרת מן הערבית, יוצאת מן הארון. כאן התערבה גם היידיש, שבה מצוי הפועל פאנפן באותה משמעות. להאזין פירושו להקשיב, לעיין פירושו לקרוא, להתלעלע פירושו להיחנק באיזור הלוע במהלך הדיבור. "ליבבתיני אחותי כלה" אומר שיר השירים, והלב מתרונן. אנחנו מצביעים בבחירות, ולפעמים ממַרְפְּקים את דרכנו כדי להשיג ביותר כוח את מה שלא הולך בכוח. הצבא הכניס את השורש "להכתיף" בפקודה "הכתף שק". במילון הצבאי אפשר למצוא גם את 'הַעֲרָפָה', נסיגה ולחימה מן העורף. עם היד יודים אבנים בראשו של גוליית או באינתיפאדה, ואת הגמל מבריכים כדי שישתה משהו. הרגליים כפי שכבר נרמז, הולידו פעלים כמו להתרגל, לרגל ולהרגיל. ומה עושה המרגל? עוקב אחרי אויבים נסתרים. הוא עושה זאת בשקט, עקב בצד אגודל. את האיבר המוצנע ההוא כבר הזכרנו? גם לו יש פועל, ועוד איזה פועל.
השלב המפתיע של השפה בריקוד שלה עם איברי הגוף הוא הפיכתם למילים דקדוקיות, או מה שקרוי "מילות תפקיד", בהנגדה ל"מילות תוכן". בתהליך הזה הופכות מילים רגילות בשפה למילים שיש להן תפקיד דקדוקי, ובעיקר למילות יחס מכל הסוגים. בסיפור הבא רבע מהמילים, וליתר דיוק 15 מילות תפקיד או צירופי תפקיד שנגזרו מאיברי גוף. רמז להתחלה: "על יד" התגלגל מ"יד". אז בימים אלה של אינטראקטיביות: תתחילו לעבוד. הזוכה יקבל נשיקה בלחי.
על יד כפר קטן, למרגלות הר גבוה, שכן לפנים קוסם. עקב צו איסור פרסום לא נגלה את שמו מיד, אך על פי השמועה הוא מתגורר תחת עץ עבות, ליד קרחת יער ולמראשות מפל מים סואן. בעצם, הוא לא ממש קוסם. לפי זקני הכפר הוא מעין מכשף שהלך בעקבות סבתא שלו. לרגל יום הולדתה המאתיים הוא קיבל מידיה את כוח הכישוף, וזאת לפני אלף שנה בדיוק.
הסיפור ממש אידיוטי, ואם נכנסתי לכם לוורידים, אני כורע ברך ומבקש סליחה ומחילה.
מרגל מקורו בחילופי גימל וריש ובעצם מעין רוכל ה"קונה" ידיעות מכאן ו"מוכר אותן "במקום אחר.וראה תהילים ט"ו בתאור האיש ההגון"לא רגל על לשונו" כלומר איננו מרכל כאותו רוכל-שהוא גם מרגל.
אהבתיאהבתי
הערה יפה אך התהליך ככל הנראה שונה: המקור הוא אכן המילה רגל, האיבר, ובחלק מהמילים שנוצרו בעקבותיה התחלפה ג' בכ'. מכאן המרגל הוא מי שהולך ממקום למקום, מעביר סחורות (ובעקבות החילופין גם רוכל) ובהרחבה מעביר מידע (מרגל/מרכל). מכאן גם המילה מרכולת
אהבתיאהבתי
יפה 🙂
אהבתיאהבתי
אהבתי ,תודה.
אהבתיאהבתי
מה מקור מילות היחס על אף או אף על פי?
אהבתיאהבתי
המילה 'אף' כאן פירושה 'גם', והיא קיימת בשפות שמיות שונות. אין לה קשר לאיבר אף, ולפנינו מה שקרוי הומונים: מילים זהות שבהיבט המשמעות אין ביניהן קשר
אהבתיאהבתי
אך גם אם "אף" אינה איבר, פי הוא איבר. מהו עניין אף על פי?
אהבתיאהבתי
נראה לי שהמילה רשות (רשות מקומית וכו') באה משורש אחר ולא מ"ראש". הרי היא נעדרת את ה"א" הכל כך חשובה בשורש זה. אולי היא יותר קרובה אל "רשת"? ואגב, שאלה: ברשות השידור החלו להשתמש בביטוי האומלל (שכנראה אושר ע"י האקדמיה ללשון) "ראשת הממשלה". האם זה אומר כי אשה אינה יכולה להיות ראש ממשלה או ראש עיר? האין בכך אפלית נשים?
ובעניין אחר, למידאס המלך היו ידי זהב ולא לב זהב…
אהבתיאהבתי
לאבישי,
הדעה הרווחת היא שהמקור הוא ראש+ות, א' היא כאן תנועה ולא עיצור ולכן אין להתפלא שנפלה, אבל יש גם דעה שהיא קשורה לשורש רש"ה ולמילה רשות בשווא. ראשת ממשלה או עירייה הוא חידוש מצוין בעיני ואין בו כל אפליה, אלא להיפך, מספר לנו על שתי תכונות טובות של אדם: גם אשה וגם מנהיג(ה). בגרמניה המציאו מילה חדשה כשאנג'לה מרקל עלתה לשלוט: קנצלרין. הרחבתי בעניין הזה במקומות אחרים.
אהבתיאהבתי
עיני אורו… תודה.
אהבתיאהבתי
אפשר גם להבריך את הגמלים, כלומר לגרום לגמל לכרוע על ברכיו, פועל מימי בראשית.
אהבתיאהבתי
הי לכולם. גם אני משבחת ומהללת את הבלוג (עאלק בלוג – ממש אמרי שפר, במקום שיעור באוניברסיטה) של רוביק, ומרכלת עליו לכל מאן דבעי. חבל שלא לומדים דברים כאלה בבית הספר! נראה לי שהיו שונאים פחות את שיעורי לשון/דקדוק/עברית ויו"ב.
אהבתיאהבתי
"הטבור הוא מרכז העניינים, תשאלו את תושבי טבריה". למיטב ידיעתי טבריה באה משמו של הקיסר טיבריוס ושמו בתורו מקורו בנהר הטיבר. האם יש קשר כלשהו בינם לבין הטבור?
אהבתיאהבתי
על משה נאמר שהיה כבד פה וכבד לשון . ולמה נאמר הדבר פעמיים אם התכוונו לאותו הדבר ?
כבד פה – שהיה ביישן וצנוע ושקל כל מילה שיצאה מפיו ("וְהָאִישׁ מֹשֶׁה, עָנָו מְאֹד–מִכֹּל, הָאָדָם, אֲשֶׁר, עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה" במדבר יב ג) .
כבד לשון – שגדל אצל מצרים ולא ידע לשון עמו על בורייה .
כלומר , הפה הוא האומר (הקובע מה להגיד) , והלשון היא המדברת (הבוחרת איך להגיד) .
אהבתיאהבתי
אגב , גם דוד המלך עמד על ההבחנה הזו בין הפה והלשון : "נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה" (תהילים לד יד) .
כלומר , הלשון בוחרת איך לומר את הדברים (ולכן יש לנצור אותה) , והפה מחליט מה לדבר (ולכן השפתיים – שהן שומר הסף של הפה , נדרשות לריסון) .
אהבתיאהבתי
נהניתי מאוד, אכן שיעור במיוחד לאחת כמוני ששוהה בגולה. יש לי שאלה, מאין הביטוי : " מוסר כליות " ? כלומר, למה דווקא כליות ?
אהבתיאהבתי
חוליה חשובה אתה רוביק בין שימושי לשון לבין אהבתה. ואולי כך הוספתי חוליה לשרשרת מילות (מ)גוף האדם בשימושה של הלשון הגמישה שלנו. כנאמר: "ללשון אין עצם". מה שמעלה נושא לעבודה אחרת בתחום ניבים לבדוק כמה נפוץ כאן השימוש באברי גוף. כך גם לגבי הסלנג ועוד. ואז – עם השוואה ללשונות אחרות – להגיע אל מסקנה מתבקשת מי או מה המשלב או הסוגה הלשונית שיותר מכולם קשור אל גופנו. אני אישית אוהב את הלשון כמו הגוף שלי ולא רק כחלק מהנשמה
אהבתיאהבתי
האם יש קשר בין הפועל: "עורק" לאיבר?
אהבתיאהבתי
לכבוד רוביק רוזנטל שלום לך
לומדת ולומדת מדבריך ומקווה ליצור קשר ישיר כפי שהתכוונתי ביום הזיכרון לאחיך גידי
ובנושא אחר לגמרי
ברכתי לשנה החדשה
לך וכל אשר לך
כאן הטלפון שלי ללא רשותך
04-6507274
צפירה יונתן
קיבוץ שריד
אהבתיאהבתי
"הי – שלומי ! – "אף-על-פי" = אף מעל הפה – יש לכולם ! – = למרות.
הי- רוביק ! – תודה על האיסוף ! – בתחילת הקטע האחרון אתה מתחיל בשגיאה : "על יד כפר" – ואחר-כך כבר כותב נכון : "ליד". "על יד" = על היד ! – וזה לא-מופיע אצלך כלל.
26.12. 13. (C). אלגל.
אהבתיאהבתי
דליה שלום, אני מבין שמינית עצמך לטרול של הבלוג.
"על יד" אינה שגיאה, מהיכן לקחת את זה? הצירוף לקוח מן המקרא: "ונערותיה הולכות על יד היאור", ועוד ועוד.
אינני עוסק ב"איסוף", מונח שאת חוזרת עליו שוב ושוב, אלא בהצגת תופעות לשוניות, הסברן והדגמתן.
אשמח אם תתאימי עצמך לאווירת השיח והידענות המאפיינת את המגיבים בבלוג הזה, ומעבר לכך אין לי כוונה לקרוא יותר את הערותייך, כך שמוטב שלא תטרחי.
אהבתיאהבתי
איזה נודניקית הדליה הזאת.אגב,נודניק זה מפולנית
אהבתיאהבתי
זו הפעם הראשונה שאני מגיבה כאן, ורוצה לומר שאני כלכך נהנית לקרוא את הבלוג שלך.
תודה רבה לך, ליאור
אהבתיאהבתי
שלום רב ותודה רבה על המאמר.
לעניות דעתי, ניתן גם להוסיף את הביטויים הקשורים לחזה (נפוח או חשוף) ואת הביטויים הקשורים לאצבע (נוקף אצבע, האצבע הקטנה, לסובב על האצבע ולעשות באצבע) ואת הפועל צבע (הצביע) הנגזר ממנה.
ובלי שום קשר, אשמח לדעת האם פרט לצליל הדומה יש קשר בין המילה קווצה (במשמעות אוסף שערות) למילה קבוצה (במשמעות אוסף של משהוא).
בתודה מראש.
אהבתיאהבתי
מקסים!
רק הערה קטנה – מהטור השתמע שטבריה היא מלשון טבור. העיר טבריה הוקמה ע"י הורדוס אנטיפס (בנו של הורדוס המפורסם) ונקראה על שם הקיסר טיבריוס.
אהבתיאהבתי
לאילה, בעניין טבריה, אין כמובן קשר בינה לבין הטבור. זה היה משחק מילים, אבל צריך היה להיזהר בהשתמעויות.
לאלעד דור, אין קשר. קבוצה היא מהשורש הנפוץ קבץ, בעוד קווצה היא מילה יחידאית המתייחסת לסלסול השיער ולאו דווקא לקיבוץ השערות
אהבתיאהבתי
היי רוביק,
לא קשור ישירות לאיברי גוף, אבל קשור למאמר שלך נגד טבעונות, דברים יפים של ח"כ אוחיון בדיון על המתת אפרוחים בוועדת החינוך של הכנסת:
"דב (חנין), אני רוצה לומר לך לגבי החלום שלך על טבעונות. הרי המושג "לחם" הוא מה שאנחנו קוראים בפרוטושמית מזון בסיסי, וזה עניין תלוי תרבות. היתה קבוצה שהמזון הבסיסי שלה היה בשר – לחמא בערבית, ובכנען לחם היה דגנים – כי מה פירוש הם לא יכלו לאכול עם יוסף לחם כי זאת תועבה? כי הגישו להם בשר במצרים. כלומר במושג של מצרים המזון הבסיסי לחם הוא בשר, ובארץ כנען המזון הבסיסי לחם הוא דגנים.
בוודאי שהחלום של חברה הוא לנסות להוביל למזון שיהיה מבוסס על דגנים, דברים מהטבע ולא מן החי, זה כנראה עוד חזון למועד אבל זה לא אומר שאנחנו לא צריכים לשאוף ולא לטפח את הנקודה הזאת."
(
כדאי לך לשמוע גם את דברי דב חנין בוועדה כי הם מרגשים, מדבריו אפשר להבין שהוא לראשונה ראה קליפים ונחשף למה שקורה בתעשייה.
הוא אומר:
"אני חייב לומר שככל שביומיים האחרונים למדתי את החומרים לקראת הדיון אני חושב שהאופציה של הטבעונות היא אופציה שהולכת ומתחזקת בעיניי כאופציה המוסרית אולי היחידה בסופו של דבר.
"
)
סליחה שערבבתי נושאים אבל לא מצאתי את דף הפייסבוק שלך. אתה מוזמן למחוק אחרי שתקרא.
אהבתיאהבתי
שלום רוביק!
מאמרך מאיר העיניים מהווה המשך נפלא לשיחה שנערכה השבוע ביני לבין חברתי ריקי(שתינו מורות עברית בתיכון).ריקי מרבה לחקור (בין השאר) נושא מרתק זה ואף מרצה עליו בפני מורי התיכון שבו היא מלמדת. אגב, הן זוכות להתעניינות רבה ולהערכה עצומה, ומדובר בכ40 מורים ומורות מכל תחומי הדעת.
אהבתיאהבתי
שלום,
"לקרוא יותר את הערותייך" – התגובה לדברי דליה. "יותר" – לא נכון. צ"ל: "עוד".
ותודה על החומר המרתק.
אהבתיאהבתי
קשה לי לשמוע מילה או לראות אותה כשהיא מנדידה אותי לאסוציאציות לא הולמות את המילה. אבל ראשית אני מבקשת להודות לרוביק רוזזנטל שהעלה תיקון בשימוש במילים אחסון ואכסון שגם כאן השתוללו האסוציאציות אצלי כאשר ראיתי שרושמים "האורחים אוחסנו. בבתי מלון…" כאילו הם חפצים שמאוחסנים במחסן ולא מאוכסנים באכסניה שהיא גם בית מלון.
ומה רצוני להוסיף? – צורת הציווי כנס והיכנס.. אפשר לכנס אנשים אבל בצווי זה צריך להיות היכנס- צורת ציווי מ"תיכנס" (בלי יוד בנטייה מנוקדת כראוי)שאינו יכול לעמוד לעצמו כאשר נופלת הת' והמילה מתחילה כאילו עם דגש חזק עם נפילת הנון של "נפעל". ועל כן הוסיפו ה' בכל נטיית הצווי. כמו שאומרים היפקד (בלי יוד) כך צריך לומר היכנס (בלי יוד)
אשמח לדעת שכבוד העברית נשמרף
אורה פטישי
אהבתיאהבתי
אם כבר "להעריף" החדשה, מדוע לא הזכרת את "לערוף" (לשחוט מן העורף) הוותיקה?
ואגב, מה עם "תפס תחת"? מהו הקשר בין משמעות הביטוי לבין האיבר?
עניין נוסף שאפשר להרחיב בו הוא שמות חמש האצבעות. הפעם נראה לי שהתופעה היא הפוכה. האצבעות (למעט האצבע) נקראות על שם השימושים שנעשים בהם, או צורתם: האגודל היא האצבע הרחבה או הגדולה ביותר, באמצעות האצבע מצביעים על דבר מה, את יחידת האורך אמה מודדים מן המרפק ועד קצה האמה, את הקמיצה מבצעים במקדש בין האצבע לקמיצה (ובאמצעות האגודל והזרת מוחקים את העודף המבצבץ) והזרת היא הזערת, הזעירה מבין האצבעות.
אהבתיאהבתי
אביתר, בתגובה להוספותיך—שם העצם אצבע קדם לפועל להצביע
לא הייתי אומר שהיא נקראת כך על שום שמצביעים בה. את הפכו של הדבר הייתי אומר
ציון בודאי
אהבתיאהבתי
גם אני חשבתי כך ולכן כתבתי "האצבעות *(למעט האצבע)* נקראות על שם השימושים שנעשים בהם…".
בכל מקרה, תודה על הערתך.
אהבתיאהבתי
הו, רק עכשיו ראיתי את זה: https://blog.ravmilim.co.il/2013/09/29/ten-fingers/
אהבתיאהבתי
פשוט תענוג לקרוא
אהבתיאהבתי
רוביק שלום,
זה לא בנושא הפוסט הנ"ל אבל בכל זאת:
האם אתה יודע מה המקור האטימולוגי של המילה מוביל, ובכלל של הפועל להוביל?
תודה רבה, זה יסייע לי מאוד!
אהבתיאהבתי
מבלי לבדוק שורש י.ב.ל בערבית, בארמית ובשמיות אחרות ומבלי לפתוח קונקורדנציה לתנך אני אומר תשובה זו:
יבל (במשמעות יובל מים)וכן יבול תבואה אלה מלים שאומרות שהשורש יבל קשור לעולם הפורה והמפרה ואף המילה יבלית שייכת כי היא מציינת את הפכו של הפריון ושל ההובלה ליבול בשדות. (להשריש מול לשרש- גם אלה מלים קוטביות).
מכאן נוח לומר שהמוביל הוא המביא תוצאות רצויות. הוא הוא המביא יבול, ואם תרצו המנהיג בתחום או בענף העיקרי והמוביל בתנך, החקלאות.
לכך אמור- ישראל מובילה בעולם החקלאות.
מעניין מה הייתי מעלה אילו היה לי סיפק לחקור יותר שורש זה בקונקורדנציה
לשאלתך טרווס, מוביל כמו מוליד, כמו מושיב מאותה גזרה. השורשים מתחילים באות י' ישב, ילד, יבל, ידע, יצא (מוציא) וכו'
אהבתיאהבתי
אוהבת מאוד את המילון עתיר הידע המוגש בנדיבות , בעליצות , חוש הומור ובעיקר באהבת השפה העברית🌷
אהבתיאהבתי