"ארצנו הקטנטונת, ארצנו היפה. מולדת בלי כותונת, מולדת יחפה", כתב יורם טהרלב. למילים, כידוע, יש היסטוריה, ולפעמים הן הופכות חלק מן ההיסטוריה. זה מה שקרה, ועדיין קורה, למילה העברית 'מולדת'. לכאורה פירושה פשוט: ארץ שבה אדם נולד, חי ומרגיש שהיא שלו. אך כשנכנסים לקרביה של המילה, הסיפור מורכב הרבה יותר.
'מולדת' היא מילה מקראית, מופיעה 22 פעם בתנ"ך, וכבר שם יש לה כמה הגדרות. היא מן השורש יל"ד, ופירושה מקום שבו אדם נולד, וכן בני המשפחה של הנולד, והאדם הנולד עצמו. בדרך כלל היא נצמדת למילה 'ארץ', כמילה נרדפת או משלימה: "מארצך וממולדתך", "לארצך ולמולדתך", או בצירוף 'ארץ מולדת'. בצירוף הזה 'מולדת' מתייגת או מגדירה את 'ארץ': מולדת היא הארץ שבה נולד אדם או עם. בעברית החדשה 'מולדת' כוללת את המשמעות של הצירוף השלם.
'מולדת' מופיעה ברגע המכונן של העם העברי, בקריאה לאברהם: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, אל הארץ אשר אראך". כלומר, המולדת של אברהם היא הארץ שממנה הוא מתבקש ללכת. זאת בניגוד לרעיון המקובל שארץ ישראל היא היסטורית מולדת העם היהודי, לפחות במובנה התנ"כי.
מולדת נותרה ספונה בטקסטים הקדושים, עד שהתבקשה על ידי אבות הציונות לצאת מארון הספרים, ולהיות החלופה העברית למילים ששימשו תנועות לאומיות באירופה, כמו homeland האנגלית, Heimat הגרמנית, patrie הצרפתית ו-patria האיטלקית. באנגלית ובגרמנית מדברים אם כן על "ארץ הבית", המילה הצרפתית והאיטלקית פירושה "ארץ אנשי הכפר", שכן 'פטריוט' הוא איש כפר. הדעה הרווחת היא שהמילה היא גלגול של pater, אב, ומכאן ש'מולדת' היא מקום שבו חי אב המשפחה.
מול המילה 'מולדת' עמדו כמה חלופות: 'הארץ', 'ארץ ישראל', 'ארץ אבותינו', וכן 'מכורה'. מקורה של 'מכורה' אינו ברור, ויש קושרים אותה לשורשים כו"ר או כר"ה. על פי האטימולוג ארנסט קליין הוראתה המקורית היא 'כריית באר'. מדוע בכל זאת זכתה 'מולדת' למעמד מיוחד? ההיסטוריון שלמה זנד הצביע על כך שיסוד הלידה מצוי במילה הרוסית בהוראת מולדת, rodina, ואולי שפה זו השפיעה על הבחירה הציונית. הסבר אחר נעוץ בגלגוליה של המילה. 'מולדת' התאימה לרעיון הציוני דווקא בגלל שנולדה בסימן קריעה, קונפליקט בין שתי טריטוריות, שתי מולדות: פיזית ונפשית. מולדתו של אברהם אינה הארץ שאליה הוא מתבקש ללכת. מולדתם של היהודים אינם הארץ שבה נולדו.
הקריעה הגלומה בשימוש במילה הופיעה כבר בכתבים המוקדמים של הציונות. פרץ סמולנסקין פרסם ב-1868 שיר בשם "אהבת ארץ מולדת", בגיליון הראשון של "השחר" שאותו ערך. אליהו הכהן מספר כי זהו השיר הקדם-ציוני הראשון. הוא נכתב בעקבות ביקור של סמולנסקין בפראטר, גן השעשועים בווינה. המשורר התקנא בילדים השרים שירי מולדת גרמניים, ושאל את עצמו: "אומלל אומלל, איפה ארצך ארץ מולדת?… אם אך במרחק ארץ מולדת לי היתה."
שאול טשרניחובסקי כתב שני שירים בתקופות שונות. הראשון, "האדם אינו אלא…", מכיל את השורה המוכרת "האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו." קריאת השיר המלא מגלה שהמולדת שעליה מדבר טשרניחובסקי היא נוף ילדותו באירופה. בשיר המאוחר "הוי ארצי מולדתי" מדבר טשרניחובסקי על ארץ ישראל, ומגלה שארץ המולדת, הארץ הקונקרטית שאליה נכסף, היא מקום קשה וצחיח.
ככל שתכפו העליות ורב מספר העולים שהגיעו לארץ ישראל ונקלטו בה, התלכדה המולדת המדומיינת עם המולדת הקונקרטית. אברהם יאיר שטרן, מפקד הלח"י, כתב בשנת 1934: "הרי את מקודשת לי, מולדת, כדת משה וישראל. שפחה שחה, כורעת ואובדת, אני לך בעל וגואל." באתר זֶמֶרֶשֶת המשמר את הזמר הישן שנכתב עד קום המדינה נמצאים כ-170 שירים המכילים את המילה 'מולדת', ולמעלה מ-20 שירים המכילים את המילה 'מכורה'. הבולט בהם הוא שירו של אברהם לוינסון הנפתח במילים "נבנה ארצנו, ארץ מולדת, כי לנו לנו ארץ זאת". מאוחר יותר זכו שירים אלה לשם הקבוצתי "שירי מולדת."
ילדי דור המדינה אמנם למדו עדיין ב"שיעור מולדת", שהונצח בשירו של עלי מוהר, אבל המילה הלכה ונעלמה מן השיח, וגם מן הזמר. מולדת היא היום בעיקר חלק מצירופים המציגים בדרכם את המתח שבין זיקה נפשית לשייכות קונקרטית, כגון 'חופשת מולדת' ו'ביקור מולדת'.
עם זאת, ל'מולדת' באה עדנה לאחר מלחמת ששת הימים, והיא הפכה מילה המזוהה עם תנועת ההתנחלות ועם הימין האידיאולוגי, המציב את השייכות לחבלי הארץ הישנים-חדשים כחלק מארץ ישראל ההיסטורית, ומכאן כחלק מן המולדת. רחבעם זאבי, שתמך בסיפוח הגדה המערבית ובטרנספר לתושביה הערבים קרא לתנועה שהקים "מולדת". בתקופה זו התפתח השימוש בצירוף לשון חדש: 'חבלי מולדת', המתייחס לאזורים שבמחלוקת, ומזהיר מפני "קריעת חלקי מולדת", כפי שקרה בהתנתקות.
מול השיח הזה על שימושיו, כמעין תמונת ראי, מופיעה 'מולדת' בכתבים של בעלי עמדות פוסט ציוניות. אלה נוטים להציג את מולדת כמונח שקרי. אבי כצמן כתב ב-1992 כי "כל השנים טבלה המולדת בדם ואש: יסודותיה התודעתיים נעו בין 'טוב למות בעד ארצנו' ל'אין מדינה ניתנת על מגש של כסף' … אין מולדת אלא המילה 'ולד' עטופה במילה 'מת'."
מלחמת ששת הימים הולידה שימוש חדש ל'מולדת', במסגרת השיח הלאומי הפלסטיני. מילון ובסטר מביא דוגמה להגדרת המילה homeland כ"טריטוריה מדומיינת או נכספת" את "המולדת הפלסטינית". שוב מזומנים למילה 'מולדת' שני היסודות שהיו בה מלידתה בסיפור אברהם אבינו: הכיסופים והקריעה.
אכן עם ישראל לא נולד בארץ ישראל, וגם פתיחת מגילת העצמאות איננה נכונה
עם ישראל נולד ביציאת מצרים ובמעמד הר סיני במדבר.
במובן הזה, ארץ ישראל היא לא ה'אם' או ה'אב' אלא היא האשה- האהובה שאליה כוספים ומשתוקקים ועל כך שר אברהם שטרן ז"ל – 'הרי את מקודשת'.
אהבתיאהבתי
עדיין יש היום שיעורי מולדת בבתי הספר היסודיים.
אהבתיאהבתי
"'מולדת' התאימה לרעיון הציוני דווקא בגלל שנולדה בסימן קריעה, קונפליקט בין שתי טריטוריות, שתי מולדות: פיזית ונפשית." והיטיבה לומר זאת לאה גולדברג בשירה אורן: "אולי רק ציפורי מסע יודעות, כשהן תלויות בין ארץ ושמיים, את זו התלות בין שתי המולדות".
אהבתיאהבתי
התיחסת בתחילת הרשימה למקרא, ובאמת על פי המקרא, עם ישראל לא נולד בארץ ישראל אלא במצרים ובמדבר (ובאמת גם פתיחת מגילת העצמאות איננה תואמת את המקרא )
במובן הזה, ארץ ישראל היא לא ה'אם' או ה'אב' אלא היא האשה- האהובה שאליה כוספים ומשתוקקים, ולכן אברהם שטרן שר 'הרי את מקודשת' (נדמה לי, שבשאר האומות, לא יעלה על הדעת לשיר כך)
אהבתיאהבתי
כפי שכתבתי בהערתי לרוביק – הלידה של העם היתה בארץ ישראל. התגבשות כעם היתה במצרים ובמדבר. לגבי שירו הנפלא של אברהם שטרן – כל עוד לא היתה לנו מדינה משלנו, נאלצנו לחיות עם ארץ ישראל כמאורסים ומקודשים כי לא ניתנה לנו הרשות לחיות ממש חיים מלאים וחפשיים אתה. הנישואים המלאים התממשו עם קום המדינה כמדינה עצמאית שלנו.
אהבתיאהבתי
אני מסכים עם דוד, אבותינו: אברהם היה אבי הרבה עמים, יצחק הוליד את יעקוב == ישראל, 12 השבטים – עם ישראל לדורותיו ובמהותו נולד בארץ ישראל. דוד בן-גוריון ידע תנ"ך ודייק במאמרו מולדת העם היהודי, אל לנו למהר ולתקן,
בדוק ושוב בדוק או כמאמר הר סיני "נעשה ונשמע" ממאפייני העם היהודי קודם נגיב אחרי זה אולי נבדוק
אהבתיאהבתי
רוביק, אתה כותב "זאת בניגוד לרעיון המקובל שארץ ישראל היא היסטורית מולדת העם היהודי, לפחות במובנה התנ"כי." צר לי, אך עלי לחלוק עליך. ארץ מולדתו של אברהם היתה המקום בו נולד והמקום בו נולד אביו. הוא נצטווה לעקור מארץ מולדתו לארץ ישראל – כדי שבה יוולד העם היהודי. יצחק, יעקב ובניו – נולדו בארץ ישראל, ושם נולד העם היהודי. אברהם לא נולד יהודי. הברית שנכרתה עמו היתה רק בארץ ישראל, אליה עקר. הברית שנכרתה עמו היתה לאחר ששמו שונה מאברם לאברהם ושמה של שרי שונה לשרה ואז מל את עצמו, לפני תחילת הריונה של שרה ללידת יצחק – שהיה ראשון העם היהודי מלידתו. יצחק נולד בארץ ישראל ומעולם לא עזבה. לכן הרעיון שארץ ישראל היא מבחינה היסטודית מולדתו של העם היהודי נכונה – כי בה נולד העם היהודי.
אהבתיאהבתי
כפי שכתבתי בהערתי לרוביק – הלידה של העם היתה בארץ ישראל. התגבשות כעם היתה במצרים ובמדבר. לגבי שירו הנפלא של אברהם שטרן – כל עוד לא היתה לנו מדינה משלנו, נאלצנו לחיות עם ארץ ישראל כמאורסים ומקודשים כי לא ניתנה לנו הרשות לחיות ממש חיים מלאים וחפשיים אתה. הנישואים המלאים התממשו עם קום המדינה כמדינה עצמאית שלנו.
אהבתיאהבתי
מרתק ומדהים ובתור אדם החולם על מדינה אחרת כארץ מולדתו במובן של ״נכספת״ – אני נהניתי מהפרשנות.. 🙂 🙂
אהבתיאהבתי
ההתייחסות למילה כאל ׳ולד עטוף במת׳- מביא אותי לפרשנות/תיאוריה אישית שלי ועליי..
תינוק שנולד (בארץ המולדת המדומיינת ואיך שתקראו לזה .) וקפיצה חדה לקונוטציה של מוות שלא מעיד על מוות ממשי שכן המוות הממשי מתרחש בדרך כלל בשלבים מאוחרים יותר (לא נהיה קטנוניים-)-).
״התינוק״ נותר מאחורינו כזיכרון וכסמל לחלק בלתי נפרד מאיתנו ואולי גם כחלק בלתי נפרד ממשמעות המולדת, הפרשנות רחבה מפני שמגוון האנשים ורגשותיהם בעניין הוא רחב.
מכאן שהארץ שבה נולד ה״תינוק״ אינה בהכרח הארץ שבו הוא רואה את שארית חייו, לעתים אף עד למותו כמבוגר או כזקן..
#אין לייחס לפרשנות זו שום קשר לאנשים שאינם חשים זאת, פרשנות זו נובעת משילוב של ניתוח מילולי ותחושה רגשית ואישית שלי בלבד בעניין הספציפי הנ״ל.
🙂
אהבתיאהבתי
מתנצלת על הטעויות (ההתייחסות מביאה** והארץ שבה**)- שעה לא שגרתית-))
אהבתיאהבתי
תקון טכני ומהותי לדוד: אכן יצחק ויעקב נולדו בארץ, אך בניו של יעקב לא! רוב בני יעקב נולדו בחרן בביתו של לבן. אבל אין זה משנה כלל. מולדת היא הארץ שנקבעת בתודעתו של עם כארצו, ומקושרת קשר בל ינתק עם עברו ותרבותו!
אהבתיאהבתי
אבישי, אכן טעיתי. רוב בני יעקב נולדו בפדן ארם. רק בנימין נולד בארץ ישראל. אך יעקב לא התכוון לעקור לפדן ארם אלא רק לרדת לשם כדי ללמצוא אשה ולחזור אתה לארץ ישראל. הוא נאלץ בעל כרחו להישאר בפדן ארם, אך מעולם לא ראה את פדן ארם כמקום מגוריו. הוא אף לא מצא את מקומו בפדן ארם. בתום התחיבותו ללבן לעבוד עבורו כדי שיוכל לשאת את לאה ורחל, פנה ללבן וביקש לעזבו "ואלכה אל-מקומי ולארצי". גם בהיותו ב"גלות" בפדן ארם בעל כרחו, ארבע עשרה שנים, המשיך יעקב להרגיש שמקומו הוא בארץ ישראל – ארצו, ארץ מולדתו. אני בהחלט מסכים אתך, אבישי, כי מולדת היא הארץ שנקבעה בתודעתו של עם ישראל כארצו, ומקושרת קשר בל ינתק עם עברו ותרבותו. לא ידוע לי על עם אחר, מלבד העם היהודי, שבצאתו לגלות נשבע "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני" ובמהלך כל הדורות חוזרים בניו על שבועה זו בכל הזדמנות אפשרית וכן חוזרים ואומרים לפחות שלש פעמים ביום "וְקַבְּצֵנוּ יחד מהרה מארבע כנפות הארץ לארצנו" .
אהבתיאהבתי
מסתבר מדברי קודמי שיעקב היה היורד הראשון! תמיד זה מתחיל בשנה-שנתיים לא? נעשה קצת כסף, אולי גם נמצא כלה מבית טוב, מקסימום תואר שני ונחזור מבוססים! בינתיים נקרא עיתונים בעברית, נתפלש במדורת השבט (ערוץ 2), נלך לכל הופעה של זמר/להקה מישראל -ממש אמריקה!
ואגב, רוביק, אם מולדתו של אברהם היא, כדבריך "אינה הארץ שאליה הוא מתבקש ללכת" – אזי מה ההיגיון במשפט המשלים שלך "מולדתם של היהודים אינה הארץ בה נולדו"? האם לא הייתה זו תביעתה של הציונות מן היהודים ללכת בדרכו של אבי האומה?
ואולי הפתרון במקרה זה הוא להפריד בין "ארצך" לבין "מולדתך"?
אהבתיאהבתי
יעקב ברח מעשו שביקש להרגו, כך מפורש בחומש בראשית. יש אחרים שאפשר ליחס אליהם את התואר המכובד של ה'יורד הראשון'.
אהבתיאהבתי
מרתק ומלמד. מזכיר לי מחדש את השיר "כלת מלך" שמפעים אותי כל פעם מחדש:
אור חדש מזהיר בשמי התכלת
רוח-ים דוהרת במרחב
אנו אוהבים אותך מולדת
בשלום בשבר ובקרב.
מצפון, הרים והכנרת
נעפיל בדרך האבות
לך נבנה, לך נבנה מולדת
בתפלה בלב עזוז והוד
אויב או יד בוגדת
גבור על הגלעד
נאהב אותך מולדת
בקודש ולעד.
נקימך, פורחת, כליל תפארת
כלת מלך, אם הנביאים
מים-סוף, קדמת הגן, מולדת
נקדש זמירות ותהלים
אם יקום אויב או יד בוגדת
אם יפול גיבור על הגלעד
עד עולם נאהב אותך מולדת
לנו את בקודש ולעד.
קישור: http://goo.gl/qaH2zV
אהבתיאהבתי
יניב, אכן שיר מקסים. מילותיו וכן מקצבו מזכיר לי את השיר הידוע בשמות "שיר למולדת", "שיר בוקר למולדת", "שיר בוקר" ו"בהרים כבר השמש מלהטת",שאת מילותיו שלהלן, כתב נתן אלתרמן, ובלחן של דניאל סמבורסקי שיכול להתאים גם למילות השיר "כלת מלך".
בֶּהָרִים כְּבָר הַשֶּׁמֶשׁ מְלַהֶטֶת
וּבָעֵמֶק עוֹד נוֹצֵץ הַטַּל,
אָנוּ אוֹהֲבִים אוֹתָךְ, מוֹלֶדֶת,
בְּשִׂמְחָה, בְּשִׁיר וּבְעָמָל.
מִמּוֹרְדוֹת הַלְּבָנוֹן עַד יָם הַמֶּלַח
נַעֲבֹר אוֹתָךְ בְּמַחְרֵשׁוֹת,
אָנוּ עוֹד נִטַּע לָךְ וְנִבְנֶה לָךְ,
אָנוּ נְיַפֶּה אוֹתָךְ מְאוֹד.
נַלְבִּישֵׁךְ שַׂלְמַת בֶּטוֹן וָמֶלֶט
וְנִפְרֹשׂ לָךְ מַרְבַדֵּי גַּנִּים,
עַל אַדְמַת שְׂדוֹתַיִךְ הַנִּגְאֶלֶת
הַדָּגָן יַרְנִין פַּעֲמוֹנִים.
הַמִּדְבָּר – אָנוּ דֶּרֶךְ בּוֹ נַחְצֹבָה,
הַבִּצּוֹת – אֲנַחְנוּ נְיַבְּשֵׁן.
מַה נִּתֵּן לָךְ עוֹד לְהוֹד וָשֹׂבַע,
מָה עוֹד לֹא נָתַנּוּ וְנִתֵּן.
בֶּהָרִים, בֶּהָרִים זָרַח אוֹרֵנוּ,
אָנוּ נַעְפִּילָה אֶל הָהָר.
הָאֶתְמוֹל נִשְׁאַר מֵאֲחוֹרֵינוּ,
אַךְ רַבָּה הַדֶּרֶךְ לַמָּחָר.
אִם קָשָׁה הִיא הַדֶּרֶךְ וּבוֹגֶדֶת,
אִם גַּם לֹא אֶחָד יִפֹּל חָלָל,
עַד עוֹלָם נֹאהַב אוֹתָךְ, מוֹלֶדֶת,
אָנוּ לָךְ בַּקְּרָב וּבֶעָמָל!
אהבתיאהבתי
מי אמר מכורתי אין לו מקור?
בבקשה (יחזקאל טז)
א וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר. ב בֶּן אָדָם הוֹדַע אֶת יְרוּשָׁלִַם אֶת תּוֹעֲבֹתֶיהָ. ג וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר ה' אלוקים לִירוּשָׁלִַם מְכֹרֹתַיִךְ וּמֹלְדֹתַיִךְ מֵאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי אָבִיךְ הָאֱמֹרִי וְאִמֵּךְ חִתִּית.
אהבתיאהבתי
מכורה
המילה מכורה מופיעה שלוש פעמים במקרא, כולן ביחזקאל. כשכתבתי שמקורה אינה ברור התייחסתי למקורה הלשוני, כלומר, לשורש ולמשמעותו. בעניין זה יש אי בהירות והשערות בלבד.
אהבתיאהבתי
עי' ברמב"ן ספר בראשית פרשת מקץ על הפסוק "ותעש הארץ בשבע שני שבע לקמצים" על התחלפות הג' בכ' כמו מסכה – מזגה, קומץ-גומץ, מכורתיך-מגורתיך, וכו'
אהבתיאהבתי
בלי לעסוק במה שכתה רוביק ובפרשנויות של המגיבים:
לדעתי מולדתו של אדם היא הארץ שאותה הוא רואה כארצו האהובה, שבה יוולדו ילדיו ונכדיו.
ומי שאשר יהיה מוכן להילחם על קיומה.
הערה: עלה בי קבס בקראי את דבריו המנאצים של האיש המצוטט למעלה ץזה המשווה דמות מפלצתית לארץ.
תהיתי מדוע לא יעדיף ארץ אחרת כמולדת וכמכורה על פני ישראל,. וכך ייטב גם לו גם
לנו.
כאילו אנחנו הם שביקשו את זאת שיידינו יהיו מגואלות בדם.
דמנו שלנו ודמם של אלה שביקשו להשמידנו
או שעלינו להתנצל על כך שביקשנו לשרוד
אהבתיאהבתי
אביעם, דברים כדרבנות – ראויים למי שאמרם. גם בי עלה קבס בקראי את הדברים המנאצים אליהם אתם מתכוון. אותו איש אליו התכוונת כתב גם: "בואו נפתור את הבעיה עם המתנחלים כאילו הם היו ערבים, את יצהר ואת תפוח לא צריך רק לפנות אלא צריך לטבוח אותם על נשיהם וטפיהם – מבחינתי זה לא הרג של בני אדם אלא ניקיון של עשבים שוטים". (כנראה שארץ מולדתו, אליה, למדיניותה ולמנהגיה הוא כמה, היתה גרמניה בתקופתה האפלה ביותר). תומך בדעתו גם איש אחר שכתב: "רק מי שיהיה מוכן לעלות על טנקים כדי לרמוס את תושבי עופרה על יושביה – יוכל לבלום את הסף הפאשיסטי המאיים להטביע את הדמוקרטיה הישראלית", וכאילו לא די בכך – מוסיף אחר: "את חג הפסח הזה יחגגו הדתיים, עם מצות שאפו בדם פלסטינים מג'נין". הוסיף והחרה אחריהם מי שכתב: "הגיעה השעה לקבור את החרדים,צריך להכנס למאה שערים עם זח"למים ומקלעים 0.5 ולרסס בלי הבחנה". גם אמן מאד מתוקשר אמר :"כשאני רואה את החרדים אני מבין את הנאצים, לבוש מגוחך אנרכוניסטי ומעורר גועל, שרואים אותם מבינים מדוע הייתה שואה, לעיתים הייתי חש גועל מן הריח של אותם לובשי סמרטוטים שחורים", http://cafe.themarker.com/topic/2233739)). אותו "נגעל" מנסה ללמדנו כי רק "לובשי סמרטוטים שחורים" נרדפו והושמדו. לגישתו, אלברט אינשטיין, זיגמונד פרויד ועוד הרבה אחרים, לבשו סמרטוטים שחורי והפיצו ריח ועוררו גועל.
וכל אלה יושבים בארץ "המפלצתית", נהנים משירותיה ומהמעמד שקנו להם בה. הם העשבים השוטים הנמצאים במולדתנו. ייטב לנו ולהם, אם ימצאו את ארץ המולדת האחרת אליה הם כמהים ואליה יעקרו. אך מסופקני אם ימצאו אחת כזאת, ואם ימצאו – מסופקני אם תושבי אותה ארץ יסכימו לכללם בין תושביה כארץ מולדתם. ולאלה מהם שעלו ארצה – מפני מה עליתם לארץ ה"מפלצתית"? מפני מה לא נשארתם במולדותיכם האהובות עליכם? ואלו שנולדו, בעל כרחם, בארץ – מפני מה לא תעזבוה ותעברו לארצות הנכספות עליכם? – ובא לציון גואל.
אהבתיאהבתי
אביעם, די אבסורד להעיר מבלי להאיר על תגובות ופרשנויות (אחת מהמגיבים:-) כשבד בבד אתה ״משרבט״ תיאוריה או פרשנות משלך..
אומנם הפרשנות שלך הסתכמה במשפטים קצרים, אך היא עודנה פרשנות .
אהבתיאהבתי
אביעם, לפי מה שאתה כותב, "לדעתי מולדתו של אדם היא הארץ שאותה הוא רואה כארצו האהובה, שבה יוולדו ילדיו ונכדיו.
ומי שאשר יהיה מוכן להילחם על קיומה.".. אתה מצדיק כל אחד שמרגיש שייכות או בעלות על משהו להלחם עליו, מה שאומר שזה בסדר גמור שהעם היהודי רואה בישראל כארצו אהובה והמקום שבו יוולדו ילדיו, וזה בסדר גמור שהוא ילחם עך זה, וזה באותה מידה בסדר, עם פלסטיני רואה באותה אדמה גם את ילדיו ואת נכדיו ומוכן להלחם עליה. לצערי זה מאוד עצוב ומאוד נכון, כי הרי זה המצב שאנחנו נמצאים בו היום, כל אחד מוכן להצדיק את מקומו בארצו לפי הרצון למות למען הרעיון שלה. בדיוק בגלל המחשבה הזו אנחנו במלחמה מאז ש"נולדנו" כאן. ואגב, יצחק נולד כאן, אבל יחד איתו, לא רחוק ממנו, באותה אדמה, נולד גם ישמע-אל – אז גם ה"ישראלי" הראשון, וגם ה"פלסטיני" הראשון נולדו על אותה אדמה.
אהבתיאהבתי
מעין1000 שלום, המושג "עם פלשתיני" הוא מושג שאנו המצאנו… לא היה עם כזה וגם היום ספק אם קיים "עם" כזה, ביחוד כאשר אנחנו רואים את ההבדלים, כולל הבדלי התרבות, בין תושבי עזה לתושבי חברון או לתושבי שכם. כך או כך, ישמעאל לא היה "פלסטיני" ראשון, לעומת יצחק שנולד כיהודי הראשון מלידה. הרבה "עמים" מתיחסים לישמעאל, וראה את רשימת הנשים שנשא וילדיהם. האיסלם, שלא כיהדות, לא קם כ"עם" אלא כרליגיה (המלה "דת" אינה תרגום נכון של "רליגיה". המלה "דת" פרושה חוק – כל חלקי החוק ולא רק הפולחן. מחוסר מלה מתאימה בעברית לרליגיה – מושג שהוא זר לעם היהודי ולדת ישראל, השתמשו, תוך טעות, לדעתי, במונח "דת" לגבי הנצרות, האיסלם ורליגיות אחרות). לא רק שישמעאל לא הקים "עם פלסטיני" או עם מסויים כלשהו שניתן לייחסו רק אליו (לא רק מכיוון שהאיסלם נוסד ע"י מוחמד, ולא ישמעאל, במאה -6), אלא שאינני רואה כיצד כל המוסלמים בעולם משתייכים ל"עם" אחד. ולגבי המושג "פלשתיני" גם זאת טעות היסטורית שעשו חלק ממנהיגינו שלא היו רגישים למשמעות שיש למלים ולשפתם. "פלשתינה" היא השם הלועזי לטריטוריה שבעברית שמה הוא "ארץ ישראל". מסיבה זו ישנם הרבה יהודים "פלשתינאים" , כמוני, לדוגמה, שבתעודת הלידה שלי כתוב שאני "פלשתינאי" (באנגלית, כמובן…) מאחר שנולדתי בטריטוריה עליה היו מופקדים הבריטים, ונקראה באנגלית "פלשתינה". כשבעברית הוספנו בין סוגריים א"י – כי התרגום לעברית הוא ארץ ישראל. לכל היותר אפשר לומר "ערבים שנולדו בפלשתינה", אך לא "עם פלשתיני". היוונים אינם מוכנים להכיר בשמה של מדינה שכנה ליוון – מקדוניה. מקדוניה היה שם חבל הארץ שהיה יוון או חלק ממנה בזמנים ההסטוריים (אלכסנדר הגדול היה אלכסנדר מוקדון) . הם אינם מוכנים שעם אחר כלשהו ישא את השם "מקדוני", והעולם נאלץ להסכים לתביעתה של יוון – וראו גם כיצד שמה של אותה מדינה מופיעה ב"אירוזוויזיון"… לא מזמן ראיתי פרסום של חברה שמרכזה ביהודה ושומרון, כאשר באנגלית מופיעה בשמה המונח "palestine" ובעברית הוא מתורגם ל"ארץ ישראל"…. והיא אינה חברה הרשומה אצל רשם החברות הישראלי…
אהבתיאהבתי
מעין1000 שלום, המושג "עם פלשתיני" הוא מושג שאנו המצאנו… לא היה עם כזה וגם היום ספק אם קיים "עם" כזה, ביחוד כאשר אנחנו רואים את ההבדלים, כולל הבדלי התרבות, בין תושבי עזה לתושבי חברון או לתושבי שכם. כך או כך, ישמעאל לא היה "פלסטיני" ראשון, לעומת יצחק שנולד כיהודי הראשון מלידה. הרבה "עמים" מתיחסים לישמעאל, וראה את רשימת הנשים שנשא וילדיהם. האיסלם, שלא כיהדות, לא קם כ"עם" אלא כרליגיה (המלה "דת" אינה תרגום נכון של "רליגיה". המלה "דת" פרושה חוק – כל חלקי החוק ולא רק הפולחן. מחוסר מלה מתאימה בעברית לרליגיה – מושג שהוא זר לעם היהודי ולדת ישראל, השתמשו, תוך טעות, לדעתי, במונח "דת" לגבי הנצרות, האיסלם ורליגיות אחרות). לא רק שישמעאל לא הקים "עם פלסטיני" או עם מסויים כלשהו שניתן לייחסו רק אליו (לא רק מכיוון שהאיסלם נוסד ע"י מוחמד, ולא ישמעאל, במאה -6), אלא שאינני רואה כיצד כל המוסלמים בעולם משתייכים ל"עם" אחד. ולגבי המושג "פלשתיני" גם זאת טעות היסטורית שעשו חלק ממנהיגינו שלא היו רגישים למשמעות שיש למלים ולשפתם. "פלשתינה" היא השם הלועזי לטריטוריה שבעברית שמה הוא "ארץ ישראל". מסיבה זו ישנם הרבה יהודים "פלשתינאים" , כמוני, לדוגמה, שבתעודת הלידה שלי כתוב שאני "פלשתינאי" (באנגלית, כמובן…) מאחר שנולדתי בטריטוריה עליה היו מופקדים הבריטים, ונקראה באנגלית "פלשתינה". כשבעברית הוספנו בין סוגריים א"י – כי התרגום לעברית הוא ארץ ישראל. לכל היותר אפשר לומר "ערבים שנולדו בפלשתינה", אך לא "עם פלשתיני". היוונים אינם מוכנים להכיר בשמה של מדינה שכנה ליוון – מקדוניה. מקדוניה היה שם חבל הארץ שהיה יוון או חלק ממנה בזמנים ההסטוריים (אלכסנדר הגדול היה אלכסנדר מוקדון) . הם אינם מוכנים שעם אחר כלשהו ישא את השם "מקדוני", והעולם נאלץ להסכים לתביעתה של יוון – וראו גם כיצד שמה של אותה מדינה מופיעה ב"אירוזוויזיון"… לא מזמן ראיתי פרסום של חברה שמרכזה ביהודה ושומרון, כאשר באנגלית מופיעה בשמה המונח "palestine" ובעברית הוא מתורגם ל"ארץ ישראל"…. והיא אינה חברה הרשומה אצל רשם החברות הישראלי…
אהבתיאהבתי
כמו שצינתי למעלה – ארץ ישראל היא מושא השאיפות שלנו
זה לא ניתן להאמר על הערבים, שבמשך אלפיים שנה מעולם לא חלמו על ארץ ישראץ ובודאי לא על ירושלים. הארץ היתה חרבה ושוממה. מקסימום אפשר לדבר על חלום בן כמה עשרות שנים.
אהבתיאהבתי
"הי – רוביק – ותודה על ההגשה ! – עד שהיגעתי בסוף, אל הערתך על מקור המילה "מכורה" , כבר רשמתי לעצמי, שלפי המצלול-העברי, המילה 'מכורה', היא היפוך/וחילוף של "מקור" הגברי – לאישה. של הכוח – לחולשה. ולכן הוא מוסתר. שמולדת/מכורה, היא כמו אשה – חולשה, שעל הגבר/המקור להגן עליה. מה שנותן-לי עוד הוכחה, שהשפה נבנתה על-ידי הגברים. (ו/או על-גבן של הנשים). //" 14.11.13. (C). אלגל.
אהבתיאהבתי
דליה, הערתך מזכירה לי את הויכוח שהיה לגבי המלה גרב. היו כאלה שטענו שהסיבה שגרב היא לשון זכר מלמדת שהשפה העברית נבנתה על ידי הגברים שהחליטו שגרב הוא לשון זכר, מאחר שהוא חודר לתוך הנעל – שהיא לשון נקבה… הויכוח הזה הסתיים כאשר המתנגדים לגישה זו העלו את העובדה שרגל היא לשון נקבה והיא הנכנסת לתוך הגרב… הוכחה שהשפה נבנתה על ידי הנשים… מה עוד שהנעל (נקבה) לעתים נכנסת לתוך המגף. (זכר).
לענין המכורה, אני מעדיף להסמיך את המכורה לבכורה או לבכירה, ואולי אנחנו בבחינת "מכורים" לארצנו מולדתנו?
אהבתיאהבתי
"הי – דוד ! גרב, נעל, מגף, בעברית הם גברים. גברים שנכנסים אחד לתוך-השני – הומואים…
ולא נשים. גרב, נעל, ומגף, הם מחילה-סגורה. ואשה היא ניקבה-פתוחה ! – /
הי- רוביק ! – גם בכורה ו/או בכירה – במצלול-העברי הן מאותו "המקור" של מכורה … //"
תודה לשניכם על תגובותיכם ! – /" 17.11.13. (C). אלגל.
אהבתיאהבתי
רוביק, תודה גם על הזווית הפוסט-ציונית. עלה בדעתי שבאנגלית קיים גם המונח Motherland, ארץ אם דוקא, שמזכיר את הביטוי "שפת אם". איכשהו כל ההתייחסות למולדת כאל ארץ-אב, פַּטריה, נגזרות ממנה כל מיני משמעויות "פטריוטיות", שלרוב קשורות בכיבוש, בדם, בקרבנות. ארץ-אם נעימה לאוזניי הרבה יותר. אולי אקרא לעצמי מטריוטית, מאמינה שלכל מי שחי בארצי הזכות לחיות בה בשלום ובשוויון… 🙂
אהבתיאהבתי
אני עדיין חי בתקופה הציונית ואינני בוש בעובדה זו.רק לאחר שתוגשם הציונות במלואה – ניתן יהיה, אולי, לדבר על התקופה של לאחר-ציונות. למי שאינו יודע – המושג פוסט ציונות הוא ערוב של מלה לועזית עם מלה עברית. פוסט משמעותו כאן "לאחר".
לגבי המושג motherland – מקורו, בהתאם למילון האוקספורדי לשפה האנגלית OED, במונח קודם – mothercountry שנמצא בשימוש כבר מהמאה ה-16 ומשמעותו: a country in relation to its colonies. אינני בטוח אם dabagpeleg1 תהיה שמחה לדעת כי זה מקור השם וממנו בא המונח מטרופוליס שהיא המדינה הכובשת – בניגוד למושבות הכבושות הכפופות לה. הצרפתים משתמשים במונח la mere Patrie וראו גם ציורו של יוג'ין דלקרוא (Delacroix) – הידוע כ-La liberte guidant le people, שבו המנהיגה המשחררת בדם ובקרבנות היא אשה הידועה כ- french motherland. דם וקרבנות אינם נחלתם של אבות בלבד… גם אני בדעה ומאמין שלכל מי שחי בארצי הזכות לחיות בשלום ובשוויון, כאשר החובה להקפיד על שמירת השלום חלה על כל אלה הרוצים לחיות בה.
אהבתיאהבתי
היי דנה) , רק רציתי לומר כמה אני מבינה ומסכימה עם דברייך) , אכן האסוציאציה של פטריוטיזם הרבה פחות אטרקטיבי עכשיו כשנתת מונח חדש וחיובי יותר!
בתור חצי פמיניסטית חצי ריאליסטית.. קפצה לי מחשבה שמקשרת בין גברים לכוח ואומץ שמסייעים לו בהגנה על מולדתו/ארצו (כל אחד והפרשנות הספק נכונה שלו) ומחשבה קוטבית שמקשרת בין נשים לתקשורת (שפה) , פטריוטיזם רוחני ואפילו עדינות. אותה עדינות שמאפיינת את האישה הרצוי ׳מטריוטית׳ 🙂
אהבתיאהבתי
🙂
אהבתיאהבתי
דליה שלום,
אינני רוצה "לזעזע" או "למוטט" את המבנה שבנית, אלא שכנראה אין ברירה ועלי לעשות זאת.
רגל ונעל הן לשון נקבה. למרות מה שכתבת שנעל היא זכר.
את יוצאת מתוך הנחה אישית שלך שמכורה היא היפוך של מקור. את זכאית להניח כל הנחה שאת מניחה לעצמך ועם עצמך. אך האם גם "כור" היא היפוך של "קור"? האם המילה "מכר" היא גלגול נקבתי או היפוך של המלה "מקור"?
יתכן שיש לך גם תשובות ענייניות, אך אני מעדיף להמשיך להתעניין במשמעות הרצינית של המושג "מולדת" ולא בנושא המגדרי של לשון הזכר או הנקבה, המרחיק אותנו מהנושא המרכזי, מה עוד שמכתבך משדר עוינות (פוביה).
אינך חייבת לענות או להגיב למכתבי זה.
שבוע טוב.
אהבתיאהבתי
"הי – רוביק ! – אין כל שמץ של עוינות בדברי ! – אלה הרהורי לבך… גישתי למצלול-העברי, כמשוררת, מענינת-וחשובה לא-פחות מהמשמעות-הפוליטית אותה אתה מחפש. כי אם אתה מתייחס אל נעל, רגל, או גרב, כאל אישה – הן לסביות… דברים שהשפה מעדיפה להסתיר – כמוך. אבל השימוש בהן, בשלושתן, בשפה עברית הוא דו-מיני ! – וזה חשוב-מאוד – כשהרגל היא הסמל הראשון של בעלות על האדמה/הקרקע ! – כי "העליה לרגל" – היא העליה אל טביעת-כף-הרגל שהיתה בירושלים, שכמוה נמצאה גם בשומרון : גדר של אבנים בצורה של כף-רגל. במקום להודות, על מבט נוסף – אתה זורק עלי מילים נוספות. אין לי שום כוונה לבדוק אותן בשבילך. אבל בעיקרון ובמעשה, כאחד, כשהמצלולים דומים – קיימת-האפשרות של הסתרה, חילוף והיפוך. עכשיו, למשל, אני תוהה, מה היא/הוא משמעות כסלו – כ "כיס-לב" ? מה הקשר, בין הלב – לחודש כסלו ?
בתודה ! – 19.11.13. (C). אלגל. לקרוא בלי עוינות ! –
אהבתיאהבתי
דליה שלום
מאחר שלא הגבתי על דברייך (זה היה דוד כמדומני) אין לי מושג על איזו עוינות את מדברת או על אילו הרהורי לב או משמעות פוליטית מדובר.
ולגופו של עניין, משחקי מצלול הם נאים, אבל גם מסוכנים. הם מאפשרים להגיע בשפה לכל מסקנה ולכל תובנה. מכל מקום, בין מכורה, מקור או בכורה אין כל קשר, לא בשורש, לא במשמעות ולטעמי גם הדמיון המצלולי ביניהם אינו מרשים. ואין כמובן כל קשר בין כסלו לכיס-לב כפי שאין קשר בין תמוז לבין בננה. על התיאוריה בעניין טביעת כף הרגל לא שמעתי עד היום והיא אינה מופיעה בשום דיון רציני על מקור המילה והמושג עלייה לרגל. זה אינו אומר שאין לקשור קשרים מצלוליים-סמנטיים בשירה, אך הם אינם מעידים על דבר פרט לתחושת המשורר במקרה הטוב, או המחזיר בתשובה, או המשחק לתומו במילים.
אהבתיאהבתי
"הי – רוביק ! – תודה על תגובתך. וסליחה- אם החלפתי אותך בדוד או באחר. אבל כל התגובות מגיעות אלי ממך. העליה לרגל, היא לא-תיאוריה שלי. הראו את הרגל שנמצאה בשומרון בטלביזיה, וניסו גם במבט-על – ממסוק, לחפש את הרגל של ירושלים… הרגל והנעל, הם סמלי-שלטון-עתיקים שלא-נס ליחם… לשמחתי, העולם, וגם עולם-המילים, לא-כולו מתנהל בדיונים של מלומדי-לשון כמוך. הזילזול-שלך ב"כיס-הלב" של כסלו, מסמן את גבולות-היכולת שלך לקבל מחשבה-נשית או כל מחשבה חדשה אחרת. אז אין טעם שאספר לך/לכם מה מצאתי. הרי בתנ"ך השקיעו הרבה
מאמץ – כדי לסתום לנשים את הפה ! – – – והאלימות נגד-נשים מתחילה בשפה ! – היא מובנית-בתוכה ! – כי מה זה משנה-לי, אם המולדת היא אחת או שתיים או שלוש – אם אני רק שפחה שלה ?! – חג-שמח … //" 21.11.13. (C). המשוררת, דליה גל אלגל.
אהבתיאהבתי
תודה, רוביק, קראתי בעניין את הדברים שכתבת וגם את כל התגובות. מעניין לראות לאן קוראים שונים לוקחים את הדברים, אותם דברים עצמם. ולי יש משהו אישי אך שייך: נולדתי בְּמוֹלֶדֶת – מושב שיתופי בגליל התחתון על גבול עמק יזרעאל. הישוב עלה על הקרקע ב1937 במסגרת ישובי "חומה ומגדל". הוא נקרא כך, מתוך מניעים שהזכרת במאמר שלך, ל ידי עולים מגרמניה שקראו לעצמם "ארגון מולדת" עוד בגרמניה. בילדותי (ולפעמים גם בימים אלו) תמיד התפלאו על השם, לא שמעו עליו ולא ידעו איפה זה. אהבנו את כל השירים על מולדת כאילו נכתבו על מולדת שלנו.
אהבתיאהבתי
דליה- אני אישה, כמוך, ועדיין לא הבנתי את פשר תגובותייך. הן נודפות ריח עז של סימון מטרה מבלי בדיקת העובדות לאשורן! התגובות שלך אינן ענייניות, אלא מגובבות 'הוכחה' על גבי 'הוכחה' מבלי לבדוק את נכונותן ומבלי להתייחס עובדתית לגופם של דברים. במקום לענות- את צועקת "שוביניסט, שוביניסט"!
ולגבי כסלו- כיס לב: השמות העבריים לחודשים לקוחים מן השפה הבבלית, לפיכך לא ייתכן קשר סמנטי בין השניים אלא רק כמשחק מילים ולא כעובדה.
אהבתיאהבתי
"הי – רחלי ! – תודה על תגובתך. אני נגשת לטכסט מנקודת מבט של משוררת – אל המיצלול המונח לעיני/אוזני. אני מצטערת, שזה מערער על גישתך המלומדת… אבל במצלול של "כסלו" יש "כיס-לב" ! – והוא מעניין מאוד – למי שפתוח לדעת. /"/ 1.12.13. (C). בתודה -ובכבודה – דליה גל אלגל.
אהבתיאהבתי
שהיינו ילדים קטנים, עשרים שנים לפני פזמונו של יורם טהר לב, היינו שרים:
ארצנו הקטנטונת ארצנו היפה
הורידי הכותונת הורידי חזייה
ואם האנגלים מוכנים….
וכן הלאה.
השיר על ארצנו הקטנטונת היה קיים כנראה כבר משנות השלושים
אהבתיאהבתי
יפה מאד, סוף סוף מישהו אומר שמולדת היא המקום שנולדת בו. מה שכן, אם אינני טועה לא הזכרת את השורות הנפלאות של אלכסנדר פן, האומר אכן כי מולדות יש לו שתים. כמו לי, אם כי רק בראשונה והייתי מאושר. פן היה איש ללא חת, הוא כפר אפילו בדוגמה הציונית לפיה אדם יהודי רק מולדת אחת לו, ולא חשוב איפה נולד.
אהבתיאהבתי
"דליה גל אלגל – לקירצ'יק : כל-מהגר מרגיש ככה. גם לאה-גולדברג כתבה על
זה. למהגרים יכולות להיות גם יותר משתי מולדות … וזה סוג של פיצול-אישיות.
ולכן, כתיבה של מהגרים בעברית – שאינה שפתם-הראשונה – מלכלכת את השפה –
לפני, שהיא – אולי – גם מרחיבה אותה… יש להם תיבת-תהודה – יותר רחבה/גדולה/עמוקה –
אבל לא-נקייה – שהורסת את תחושת-הבית ! – //" 26.2.14. (C). אלגל. dalia gall elgal.
אהבתיאהבתי
הבאתי באת התגובות הקודמות ת שירו של נתן אלתרמן שראה בארץ ישראל את המולדת למרות שלא נולד בה.
מן הראוי להזכיר את המשורר שאול טשרניחובסקי שראה בארץ ישראל את מולדתו ומורשתו, למרות שלא נולד בה. וכך הוא כתב (נעמי שמר הלחינה את השיר אך לא תמיד זוכרים כי טשרניחובסקי כתב את המלים):
הוי ארצי! מולדתי!
הר טרשים קרח.
עדר עלפה: שה וגדי.
זהב הדר שמח.
מנזרים, גל, מצבה,
כיפות טיט על בית.
מושבה לא נושבה,
זית אצל זית.
ארץ! ארץ מורשה!
דקל רב כפים.
גדר קו צבר רשע.
נחל כמה מים.
ריח פרדסי אביב.
שיר צלצל גמלת.
חל חולות לים סביב.
צל שקמה נופלת.
ארץ נחלת מדבר סין!
קסם כוכבי לכת.
הבל זעם החמסין.
מלונה בשלכת.
כרם גפן נים לא נים.
תל חורבה נחרשת.
תכול לילות וילל תנים.
משאבה נוקשת.
הוי, הוי, ארץ חמדת לב!
השמיר, השית.
ביר סוד יתום בגב.
בשמים עיט.
ריח פרדסי אביב
שיר צלצל גמלת
בים של אור טובע כל,
ועל פני כל התכלת.
גם המשורר יעקב אורלנד כתב על ארץ ישראל שהיא מולדתו. בה הוא רוצה לחיות למרות שנולד בנכר, אך גם בהיותו בנכר הוא שמר את תפארתה של ארץ ישראל כמולדתו:
אֲנַחְנוּ שָׁרִים לָךְ, מוֹלֶדֶת וָאִמָּא,
אֶת שִׁיר הַשִּׁירִים לֶעָמָל.
כָּל עוֹד הָאֵשׁ בִּלְבָבֵנוּ פְּנִימָה,
מִפִּינוּ שִׁירֵךְ לֹא יֶחְדַּל.
בָּרַחְנוּ מִנֶּכֶר בְּעֹנִי, בִּבְלִי מַה.
שָׁמַרְנוּ תִּפְאֶרֶת רַק לָךְ.
אֲנַחְנוּ בָּנִים רַק לְאִמָּא, לְאִמָּא.
אֲנַחְנוּ כֻּלָּנוּ שֶׁלָּךְ.
זִכְרִי כִּי נִשְׁבַּעְנוּ לָלֶכֶת קָדִימָה,
לִבֵּנוּ יְגַל לָךְ הַסּוֹד.
אֲנַחְנוּ רוֹצִים לֶאֱהֹב אוֹתָךְ, אִמָּא.
אֲנַחְנוּ רוֹצִים בָּךְ לִחְיוֹת.
עַל תְּכֵלֶת שָׁמַיִךְ הַבִּיטִי נָא, אִמָּא,
פּוֹרְחִים עוֹד כְּרוּבֵי הַחֲלוֹם.
אַתְּ לֹא תַּאֲמִינִי, אוֹתָךְ כִּי נָשִׂימָה
מוֹלֶדֶת עָמָל וְשָׁלוֹם.
אהבתיאהבתי
אמנם אלכסנדר פן כתב בשירו "מולדת חדשה" על שתי מולדות:
הֵן לֹא לַשַּׁוְא פִּרְזַלְתִּי אֶת הַדֶּלֶת
בֵּין שְׁתֵּי הַמּוֹלָדוֹת: בֵּין רוּסְיָה וְאַ"י.
אך בשני בתים אחרים בשירו הוא מעיד על עצמו שהוא אימץ מולדת חדשה, שהיא המולדת (ב-הא הידיעה), ואינו מתחרט על בחירתו:
בעד מולדת זו, אשר לא ידעתיה,
ורוח ריחנית בזהב הפרדסים
השמתי את נפשי – בצחוק עליז שלחתיה
להישרף ביקוד חמסין.
אני אוהב אותה – את זו המולדת!
בעד חולות מדבר, שבריה ונבוט-
גבוה ורזה, כמנגינה רועדת
אחד בין הצברים אנוד.
אהבתיאהבתי
"הי – דוד ! – לא-תמצא אישור למה שכתבתי – שים לב, ל (C). שלי ! – זה מחקר שלי. סבי מת צעיר, כשאימי הייתה בגן. ולכן כשחקרתי אותה, היא לא-ידעה/זכרה את השמות. לסבי מרדכי, "היו רק שתי אחיות. ואולי רק אחת". לדבריה. רק בדיקה גנטית, ביני לבין בנותיו , תאשר או תשלול את ההשערה שלי. השוויתי אפילו תכונות אופי – וגם בתמונות – את מראה-הפנים באותו גיל.//"
26.2.14. (C). אלגל. dalia gall elgal.
אהבתיאהבתי
לפי התגובות אני מבחין בלהט שהמילה מולדת גורמת.התנך תמיד טועה ומטעה.תמיד היינו פה.זאת המולדת ואין בילתה והמבקשים אזרחות פולנית מגעילים אותי
אהבתיאהבתי
אני בעד הפירוש של מכורה = מקום מגורים, מְגוֹרָה. כ' וג' הן שתי אותיות החך, כ' אטומה, ג' קולית, והן מתחלפות. אסי דגני, ירושלים
אהבתיאהבתי
קריעת תחת כמאמר כצמן.
תודה.
קראתי בעונג.
אהבתיאהבתי
אולי מכורה נגזר מכור היתוך. ביחזקאל המילה נכתבת פעמיים בשורוק ופעם בחולם, אבל הניקוד פחות חשוב, כי הוא מאוחר לכתוב. על כל פנים יצרה חדשה נוצרת בכבשן וזה יכול להיות משול ללידה,כמו מולדת שמצוינת ביחד באותו הקשר.
אהבתיאהבתי